ספרי זוטא י״טSifrei Zuta 19

א׳דבר אל בני ישראל, משל צבור היתה פרה באה אינה באה לא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר הגדולים על ידי הקטנים להנהיגם במצות:

ב׳ויקחו אליך, יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ומניין אף על השמן ת״ל ויקחו אליך שמן זית זך (שמות כז כ). יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומניין אף אהרן אמ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה משה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברין לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כ״ז כ'). לפה שנ' ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה כשאמר חקה רבה הממלא והמקדש שיהיו עיניו בה שלא יעשה בה מלאכה ואם עשה בה מלאכה פסלה יכול אף האוסף כשאמר חקה ריבה אמ' זאת יכול אף המקדש והממלא אמ' אשר צוה ה' את משה:

ג׳- ויקחו פרה, שלא יקחו עגלה ויגדלו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מן הגוים [והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולדה כשר לפרה] והיו משמרין אותה עד שהיתה בת שלש שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. ר' אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הגוים וחכמים מכשירין אמרו מעשה שלקחו מפרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת:

ד׳ויקחו פרה, יכול מולבנת או מושחרת ת״ל אדומה או אדומה יכול בזמן שרובה מאדים ת״ל תמימה אם לומר שהיא תמימה מן המומין והלא כבר נאמר אשר אין בה מום אלא מה אני מקיים תמימה אם אינו ענין למומין תנהו ענין לאדומות:

ה׳מכמה יהא בה ותהא פסולה ר' אליעזר אומר משתים ועד שלש הרי זו פסולה ר' יהושע אומר מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה. - ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה ה״ז פסולה ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם במכחול אבל אם היו שתים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא נראית כמין קרחת. השיניים והלשון אין פוסלין בפרה הקרנים והטלפים הרי זה יגוד [ואם גרר בזכר הרי זה פסולה] פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו הרי זו פסולה:

ו׳אשר אין בה מום, מגיד שהיא נפסלת במום מיכן אמרו כל המומין הפוסלין במוקדשין פוסלין בפרה. אשר אין בה מום לרבות שהיה בה מום וחיה ומקומו ניכר הרי זה מום:

ז׳- אשר לא עלה עליה עול, פוסלה נתן עליה ידו ועבר מכאן ולהלן הרי זו פסולה היתה עוברת בנהר או עולה במעלה או יורדת בירידה נתלה בזנבה לסעדה כשרה שתסעדנו פסולה קשרה במוסרה הרי זו כשרה קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה פירש טליתו עליה מפני החמה ומפני הדבורים הרי זו כשרה עשה לה סנדלין בשביל שלא תחליק הרי זו כשרה [שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר לדעת הבעלים פסולה שלא לדעת הבעלים כשרה] מעשה שירדו זקני ירושלים אצל גוי אחד ששמעו שפרה אדומה אצלו ושמה עליהם באלף זהובים אמ' למחר היהודים אומרין אשר לא עלה עליה עול היה מניח עליה עול על צוארה א״ל הוציאה אלינו ונתנו לו אלף זהובים הוציאה להן א״ל אפילו אתה נותנה לנו חנם אין לנו בה הנאה החזר לנו את הדמים כיון שלקחו הימנו את הדמים עלה לראש הגג ונפל ומת. סימן היה לחכמים ששתי שערות היו בכתפה שתי וערב ובשעה שעולה עול על צוארה היו נושרות והיו עיניה בולטות למקום הניר:

ח׳ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, יכול אף של דורות לאלעזר ת״ל אותה אותה [לאלעזר אין של דורות לאלעזר מה ת״ל הכהן זה] המכהן בבגדים דברי ר' חנינא א״ל ר' יונתן בן המשולם ומה ת״ל לאלעזר א״ל ר' חנינא תמהני עליך יונתן שאמרת דבר זה אלו שני אלעזר בתורה הייתי אומר אלעזר כהן ואלעזר ישראל ומה תלמוד לומר הכהן המכהן בבגדים אמרו פעם אחת שאלו את הלל באיזו לבוש הפרה נשרפת אמר להם בגדול אמרו לו אינה נשרפת אלא בלבן א״ל אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול א״ל אנו ראינו ששרפה בלבן אמר ליה אתה אומר משמו ואני אומר משמו מי יוכיח אמר ליה לך לתורה מי שרף פרה ראשונה אמר ליה אלעזר א״ל וכי לובש אלעזר בגדי גדול בימי אביו א״ל אל תבוזו שכחה לאדם שאם מה שראו עיני שכחתי מה ששמעו אזני לא אשכח מה ת״ל הכהן שהוא מכהן בבגדים:

ט׳ושחט, יכול אלעזר עצמו היה שוחט ת״ל ושחט אותה לפניו אחר היה שוחט לא אלעזר. - כיוצא בדבר אתה אומר והפילו השופט והכהו (דברים כה ב) יכול השופט עצמו היה מכה אותו ת״ל והכהו לפניו אחר היה מכה לא השופט:

י׳אמרו פעם אחת היה ר' יוסי הגלילי יושב ודורש בפרה בטבריה ור' שמעון בן חנינא יושב עמו א״ר יוסי הגלילי נאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, בכלי אבל לא ביד אמר לו ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה הכשר שמן אשם ביד אבל לא בכלי אף הכשר דם פרה ביד אבל לא בכלי [א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ופרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי אבל לא מן היד א״ל ר' שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה שמן אשם מן היד אבל לא מן הכלי אף הכשר פרה מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבאצבע מהכשר שבאצבע ואל יוכיח דם צפור מצורע מפני שהכשרו באגודה אמר לו ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם הפרה מן הכלי אבל לא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם ואל יוכיח שמן אשם שאין הכשרו הכשר דם. א״ל ר' שמעון בן חנינא והרי דם אשם מצורע יוכיח שאע״פ שהכשרו הכשר דם הרי הוא מן היד ולא מן הכלי [אף אתה אל תתמה על הפרה שאע״פ שהכשרה הכשר דם תהוי מן היד ולא מן הכלי] מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר דם מהכשר דם הכשר קודש מהכשר קודש ואל יוכיח דם צפור מצורע שאין הכשרו הכשר קודש א״ל ר' יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי ולא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי ולא מן היד מוטב לדון הכשר מהכשר הכשר שבחוץ מהכשר שבחוץ ואל יוכיח דם אשם מצורע מפני שהכשרו בפנים הא צרכת לומר ולקח אלעזר הכהן מדמה בכלי ולא ביד:

י״אולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, נאמר כאן כהן ואצבע ונאמר במצורע כהן ואצבע מה כהן ואצבע שנא' במצורע היא המיומנת שבימין אף כהן ואצבע שנא' כאן היא המיומנת שבימין:

י״במדמה שבע פעמים, שתהא פעם האחרונה שווה לשניה. יכול מטבילה אחת היה מזה שבע הזיות אמ' בדם והזה שבע שיהיו שבע טבילות כנגד שבע הזיות. יכול שהיה מזה כולן כאחת אמ' פעמים זו אחר זו זו אחר זו:

י״גושרף את הפרה לעיניו, שיהיו עיניו בה שלא יעשה מלאכה בה עד שתעשה אפר ואם עשה בה מלאכה פסולה:

י״ד- את עורה ואת בשרה, עורה מחובר לבשרה. בשרה לא בשר עוברה או בשרה יכול פרט לדמה ת״ל ואת דמה או דמה פרט לפרשה ת״ל על פרשה ישרוף [כשאמר דמה שלא יצא דמה חוץ לגת שאם יצא דמה חוץ לגת פסולה. כשאמר על פרשה ולא אמר עם פרשה מה פרשה במקומו אף כולן במקומן וכן] הפוקעין שיצאו חוץ למערכה אם יש בהם כזית יחזירם למקומן או יתן עליהם עצים וישרפם במקומם. ישרוף את שהוא רוצה לשרוף ישרוף מיכן אמרו שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפלו בקש אפלו בגבבה כשרה ומצותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה ר״י אומר חבילי אזוב היו משליכין לתוכה בשביל לרבות את האפר.

ט״וולקח הכהן עץ, יכול אחד מכל העצים ת״ל ארז או ארז יכול אף טורף של ארז ת״ל עץ ארז הא מה הדבר בקעת מתוך לבו של ארז וכמו מחוק היה:

ט״זואזוב, לא אזוב יון [ולא אזוב כוחלית ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי] ולא אזוב תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר מכאן היה ר' שמעון אומר צפור תלויה בשמה שמן תלוי בשמו יין תלוי בשמו כשר לנכסים:

י״זושני, יכול אחד מכל הצבעים ת״ל תולעת או תולעת שני זה לבן ת״ל ושני הא מה הדבר השני שבתולעת ר' שמעון אומר המשונה שבתולעת:

י״חוהשליך אל תוך שרפת הפרה, משהוא נושא להבקיע כשרה להזות ממנה. - ר' מאיר אומר אין מזין ממנה עד שתיעשה אפר ותעשה בבגדי כהונה ובכהנים המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:

י״טוכבס בגדיו הכהן, מלמד שהוא טמא ומטמא בגדים:

כ׳ואחר יבא אל המחנה, ר״ש אומר נאמר כאן ואחר וביאה ונאמר להלן ואחר וביאה מה אחר וביאה שנאמר כאן אחר ביאת השמש וקודם ביאת השמש מפני טומאה ומפני מצוה אף אחר וביאה שנאמר להלן אחר ביאת שמש וקודם ביאת שמש מפני טומאה ומפני מצוה:

כ״אוהשורף אותה, איזה הוא שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש ודומה להן יכול אף המסדר את המערכה והמצית את האור יהא מטמא בגדים ת״ל אותה. אותה כולה כשאמר השורף והשורף לרבות כזית:

כ״בוכבס בגדיו, ולא בגדים המנוגעין:

כ״גבמים, במים שתי פעמים מה ת״ל שהיה בדין הואיל ואדם טעון טבילה וכלים טעונין טבילה מה אדם טובל בראוי לו אף כלים טובלין בראוי להן ת״ל במים במים במקום שאדם טובל שם ידים וכלים טובלין במה דברים אמורים במקוה אבל במעין אדם טובל בראוי לו וכלים טובלין בראוי להם:

כ״דואסף איש, ריבה נתין גר וממזר עבד משוחרר או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן:

כ״הלמשמרת, כיצד היו עושין היו כותשין אותה במכתשת וכוברין אותה בכברות ר' ישמעאל אומר בשל אבן ר' עקיבא אומר בשל עץ ובור היה נתון תחת האבן שהיתה נשרפת בתוכו עשוי חלונות חלונות חוטמה של זו כנגד חורדה של זו [וחוטמה של זו כנגד חורדה של זו] מפני קבר התהום כיצד היו עושין חולקים אותה לשלשה חלקים מניחים שליש בחלונות וסותמין אותן ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש בהר הבית לקיים מה שנאמר ואסף איש טהור והניח אוסף היה לפני מחנה ישראל ומניח במחנה ישראל:

כ״ווהניח אל מקום, היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור [היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור] היה עומד על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של הלגין של חטאת בידו פסול היה נסר מונח על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של זיתים [ולגין של חטאת תלוי בה] ב״ש פוסלין ובית הלל מכשירים:

כ״זוהיתה לעדת בני ישראל למשמרת, אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי פרה ששתת מי חטאת ונשחטה על אתר מהיא והיו מבקשין לטמ' את בשרה אמר להם ר' אליעזר בן יעקב לכך נאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינן שמורים אינם מי נדה:

כ״חלעדת בני ישראל למשמרת, כיצד היו משמרים אותה היו מוסרים אותה לאדם נאמן והוא משמרה אלא שחזרו לומר הכל נאמנין על טהרת הקדש ועל החטאת בן בג בג אומר והיתה למשמרת אינה רועה בעדר. למי נדה לפה שנאמר ונתן עליו מים חיים יכול אפר על המים או מים על האפר אמרת למי נדה על המים תן נדה:

כ״טחטאת, שיהיו מועלין בבשרה ומנין אף באפרה ת״ל היא:

ל׳חטאת, שיהיו כל מעשיה לשם חטאת יכול אם לא היו מעשיה לשם חטאת לא תהא כשרה ת״ל היא:

ל״אוכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו, אם הסיט את הפרה ה״ז טמא ומטמא בגדים:

ל״בוהיתה לבני ישראל, בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה. אמרו פעם אחת היה ר' אליעזר בן יעקב יושב ודורש בפרה בטבריה ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע יושבין שם. - אמר רבי אליעזר בן יעקב לכן נאמר והיתה לבני ישראל בני ישראל מקבלין הזייה אין הגוים מקבלין הזייה א״ל ר' מאיר והרי כבר נאמר תתחטאו אתם ושביכם (במדבר לא יט) א״ל בודאי שאמרת אלא שהנחת שם דבר אחד ואנו צריכין לו אתם ושביכם מה אתם בני ברית מקבלין הזייה אף השבוייה כשתבוא לברית ותטמא תהא מקבלת הזייה:

ל״גולגר, זה הגר הגר בתוכם לרבות נשי הגרים:

ל״דחקת עולם, מזין מזו מפני זו:

ל״הלחקת עולם, מזין מזו לקדש אחרת:

ל״והנוגע במת, נוגע במת טמא אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא אין בנה של שונמית טמא אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה וכשחיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו טמאוהו הם הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני. השורף פרה ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מטמאין בגדים הן עצמן אין מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני האוכל מנבלת העוף הטהור טמא ומטמא בגדים אבית הבליעה והוא עצמו אין מטמא בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני טהורי כלי חרס שהיו מטלטלין לאויר התנור במקום הנגע טהורין צפו משקין על גבי התנור נטמא או באחורי התנור נגעו בכלי חרס טמא הרי אומ' וכו'. מזה שעומד בתוך משקין ומטפחות במתניו נתזו מתחת רגליו וטמאו את המטפחות חזרה המטפחת וטמאתו הרי זה אומר וכו' מקרצות נמשכות זו בזו וככרים נוגעים זה בזה ובהם גומים מלאים משקים נגע שרץ באחת מהם נטמא וטמא את כולם הרי זה אומר וכו' האוכלים והמשקים והמרכב והמושב שהיו מונחים תחת אבן מסמא והמשכב תחתיהן טהור הלך טהור ועמד שם ונטמא נגע בהם טימא את כולם הרי זה אומר וכו' קערה שהיא מלאה משקין טהורים ואחוריו טמאים ומונחים על גבי טבלא וככר של תרומה נתון עליה וצפו המשקים על גבי הקערה נטמאו באחורי קערה נפלו על הטבלא וטמאוה חזרה הטבלא וטמאה את הככר הרי הככר אומ' לטבלא מטמאיך ופו׳:

ל״זהנוגע וכל אשר יגע בחלל חרב, פרט לאשה שהמת בתוך מעיה ומנין חכמה ששלחה ידה בתוך מעיה שהיא טמאה ת״ל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמאה אף האשה טמאה אמרת הוא יתחטא פרט לזה:

ל״חהנוגע במת, פרט לנוגע בשיניו בשערו ובצפורניו בזמן שפרשו יכול שאני מרבה בשעה שהם מחוברין ת״ל וטמא:

ל״טהנוגע במת, יכול כל שהוא אמרת שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמ׳ שוב במת הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו. אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת״ל או בעצם [יכול כל שהוא אמ׳ שוב או בעצם] יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן עצם כשעורה אמרת שוב בעצם הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת [מנין אף הנוגע בדם ת״ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת״ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם מניין לרבות אף הנוגע בדם ת״ל או יכול אמר שוב בדם] כמה הוא דמו של אדם שעורו בבינונית רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת״ל נפש [יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת״ל נפשות (ויקרא כא יא)] ומנין אתה מרבה דם קטן כולו ת״ל נפשות יכול שאני מרבה שחלה והלך לו אמ׳ לא אמרתי אלא אשר ימות [רש״א רביעית מן המת ושמינית מן החי שבללו זה בזה נוטל מזה ומזה דם רביעית זהו דם תבוסה. ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הרי הוא כדם בהמה וכדם החי] איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם [ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה ה״ז] מצטרף והמת שדמו נוטף ונמצא תחתיו רביעית דם אינו מצטרף [ר׳ יהודה אומר חלוף הדברים השותת אינו מצטרף והמנטף מצטרף] אין במשמע שיטמא המת אלא במגע ובאהל ומנין אף במשא ת״ל וטמא שבעת ימים לרבות שיטמא במשא דברי ר׳ אלעזר בן מתיא א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אינו צריך ומה אם נבלה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא מה משא נבלה עד הערב אף משא המת לא יהא אלא עד הערב א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמא׳ במגע ובמשא אם לא חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלוק משא המת ממגעו א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא כל כך מבלעדי נבלה אפשר לך לחיות בוא וראה שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק וקוליתו של מת מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא וכן אל תתמה על נבלת המת שאע״פ שהיא מטמא׳ במגע ובאהל לא תהא מטמאה במשא הא צרכת לומר וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא:

מ׳הוא יתחטא בו, יכול דבוק למת אמרת לא אמרתי אלא בשלישי אי בשלישי יכול חטוי אחד אמרת לא אמרתי אלא בשביעי אי בשביעי יכול חטוי שנים אמרת לא אמרתי אלא בשלישי [יכול תהא הזייתו קבועה בלילה אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי] יכול תהא הזיית שלישי קבועה ביום אבל הזאת שביעי תהא קבועה בלילה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ונאמרה הזאה בשלישי ונאמרה הזאה בשביעי מה מצינו שהזיית שלישי קבועה ביום אף הזאת שביעי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שלישי שאין הזאתו כשרה עד שתכשירנה אחרת הרי הזאתו קבועה ביום שביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת אינו דין שתהא הזאתו קבועה ביום לא אם אמרת בשלישי שהוא סמוך לטומאה תאמר בשביעי שאינו סמוך לטומאה אלא סמוך לטהרה אמרת לא אמרתי אלא ביום השביעי ילמד שלישי משביעי הואיל ונאמרה הזייה בשביעי ונאמרה הזייה בשלישי מה מצינו שהזיית שביעי קבועה ביום אף הזיית שלישי תהא קבועה ביום קל וחומר ומה אם שביעי [שהוא סמוך לטהרתו הרי הזייתו קבועה ביום שלישי] שהוא סמוך לטומאה אינו דין שתהא הזייתו קבועה ביום לא אם אמרת בשביעי שהזייתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת תאמר בשלישי שאין הזייתו כשרה עד שתכשירנה אחרת אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי:

מ״אהוא יתחטא בו ביום השלישי, יכול סמוך למיתה אמרת שוב בשלישי אם לומר שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד הא מה אני מקיים שלישי שאפילו רחוק מן המיתה יכול הזיית שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזיית שביעי תהא סמוכה לשלישי אמרת שוב בשביעי אם לומר שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי יכול אם לא הוזה טהור אמרת לא אמרתי אלא אם לא יתחטא לא יטהר יכול שבא לטענו זריקה וחטוי אמרת לא אמרתי אלא כי מי נדה לא זורק עליו זריקה אמרתי לך לא חטוי יכול שבא להכשיר חטוי בזריקה אמרת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי בהזייה הוא טהור אינו טהור באצבע:

מ״באת משכן י״י טמא ונכרתה, הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמרה הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי זה ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דין שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במשכן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ׳ מקדש י״י טמא ונכרתה ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ׳ את מקדש י״י טמא ונכרתה:

מ״גונכרתה הנפש ההיא, מזידה. מישראל, וישראל בשלום. כי מי נדה לא זרק עליו, זה הוא שאמרנו זריקה אמרתי לא חטוי. טמא יהיה עוד טומאתו בו, הא למדנו שטמא שנכנס למקדש במזיד שהוא בהכרת וכן הוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה ואין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עקר כשאמר טמא לרבות שהוזה ולא שנה:

מ״דטמא יהיה, לרבות שהוזה ושנה ולא טבל:

מ״העוד, לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו:

מ״וטומאתו בו, לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפוריו הא רביתי לכולן בהכרת:

מ״זזאת התורה אדם כי ימות באהל, אם לומר אדם פרט לנבלה כבר למד הא מה אני מקיים אדם לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם את מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי ורובע עצמות מרוב הבנין ורובע עצמות מרוב המנין ורובע מרוב גדולי גויה הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל ואלו מטמאים במגע ובמשא ואין מטמ׳ באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי. השדרה והגולגולת שחסרו כמה חסרון בשדרה ב״ש אומר שתי חוליות וב״ה אומ׳ חוליא אחת ובגולגולת ב״ש אומ׳ מלא מקדח וב״ה אומ׳ מלא מקדח של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית ומלא עקבו של עול השרוני. הגולל והדופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא:

מ״חכל הבא אל האהל, באין לו ומביאין אליו זה האהל שבאין לו ומביאין אליו אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח. הבא אל האהל שיש לו בית ביאה בית ביאתו מטמאה מאחוריו אהל שאין לו בית ביאה אין בית ביאתו מטמא ואינו מטמא מאחוריו אם קורא אני הבא אל האהל יכול מרחוק ת״ל וכל אשר באהל אי וכל אשר באהל בכלו מנין אפילו במקצתו ת״ל אשר באהל:

מ״טכל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם [אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם] מה אהל סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדין טמא ור' יוסי אומר לפי שנאמר הנוגע בקבר יכול אף בקבר חדש אמר שוב בקבר אמר ליה ר' עקיבא אי אפשר לומר בקבר חדש אלא בקבר שהמת בו שנ' והזה על האהל מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה:

נ׳התורה, תורת האהל תורת כל המאהילין את מה אני מרבה הבתים הבורות והמערות המנהרות והשכנים והשקפין והסלעים וכותל שהוטה יכול שאני מרבה שהוטה מאליה ת״ל זאת שאמרה תורה ריבה זרעים וירקות התלושין מן הקרקע שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת״ל זאת שאמרה תורת ריבה נפה וכברה ונפש והפולחן והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות שהן חוצצין בפני הטומאה יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין ת״ל זאת. שאמר תורת ריבה עדר רחלים עדר גמלים ומכונות חיה ועוף שמוכן את מה מרבה חיה דולגת ועוף הפורח וטולית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים תלמוד לומר זאת את מה מרבה ביצת המים וכיפת השלג והברד והגליד והכפור ת״ל זאת:

נ״אוכל כלי פתוח, הכלים ניצולים בצמיד פתיל ואין הקרקע ניצול בצמיד פתיל אלו כלים ניצולים בצמיד פתיל כלי חרש וכלי נתר כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה וכלי חרסית ת״ל כלי וכל כלי לרבותם דבית הלל אמר להם בית שמאי ומה כלי חרס וכלי נתר שהן מקבלין טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל אלו שאין מקבלין טומאה אינו דין שיהו מצילין בצמיד פתיל אמרו חכמים לב״ש אמר לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה להציל וכל שאין לו טומאה יפה כחו להציל הרי חמור שנכנס לבית המנוגע שמא אין כליו מטמא אדם הרי אדם שנכנס לבית המנוגע שמא אינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס אמרו לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה כחו להציל וכל מי שאין לו טומאה לא יפה כחו להציל. אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך החבית מנין אפילו בתוך מגופה ת״ל כלי יכול בזמן שהוא בתוך מגופה בתוך אוירה של חבית מנין ת״ל כלי מנין אתה מרבה מכנגד השפה [ולפנים ת״ל טמא] בשפך ובשרף בשעוה ובזפת וגסטרון:

נ״בפתוח, כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו כל העושה מאור בתחלה שעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה פתח בינה לבין ביתה בינה לבין חברתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שעורו בפותח טפח הדלת ששייר בה החרש בין מלמעלן בין מלמטן בין מן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שעורו כל שהוא דברי בית שמאי ובית הלל אומר בפותח טפח החור שבדלת שעורו מלא אגרוף דברי ר״ט ר״ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה וכן לכר או לאיספטי שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח אמר להן ב״ה לבית שמאי חור הדלת מהו אמר להן ב״ש בפותח טפח אמרו מ״ש אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך בלויי הכתלים שחררום שרצים או שאכלתו מלחת שעורו כל שהוא דברי ב״ש ובה״א בפותח טפח. מי שהיה טח בתנור ושייר בו הרי זה כ״ש ובזמן שפרע מעצמו שעורו בפותח טפח. תנור שניקב מעינו שעורו מלא חוט תמרה כפול דברי ב״ש ובה״א מלא כוש דולק. ניקב מצדו שעורו מלא צדו דולק נכנס מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס. ר' ישמעאל אומר באמצע נכנס מן הצד אינו נכנס מגופת חבית שנקבה שעורה מלא מידה של שיפון מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס רש״א מן האמצע נכנס מן הצדדין אינו נכנס כסוי כדי יין וכדי שמן וכסויי טפיחי הרי אלו כל שהן רשבג״א הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח לרבות את הסדוק:

נ״גאין במשמע אלא אדם מאהיל על מת טמא ומנין אם מאהיל שהאהיל עליו המת ת״ל וטמא שבעת ימים:

נ״דפני השדה, זה פתחו של קבר [אשר יגע לרבות הגולל אשר יגע לרבות הדופק] אשר יגע לרבות דופק אחר דופק:

נ״הבחלל חרב, בחלל שדרכו ליהרג בחרב פרט לאשה שמת עוברה בתוך מעיה ומנין אף חכמה שהושיטה ידה לתוך מעיה של אשה תהא טמאה [ת״ל כל הנוגע יכול כל הימים שהחכמה טמא אף האשה תהא טמאה] אמרת הוא יתחטא פרט לזה:

נ״ואשר יגע, משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר הגולל מטמא משום משא מק״ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לאח' פרישה תאמ' בגולל שאינו מטמא במשא לאח' פרישה א״ל ר״י והלא סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו א״ל מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח ה״ז טהורה ואם לאו ה״ז טמאה נסתלק ר״י וקפץ ר״ע א״ל אתה או' את מי רבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא ממועט א״ל אתה או' את מי רבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שרבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שהרבה מטמא במשא ואין מטמא באהל [זבין וזבות יוכיח נדות ויולדות מטמ' במשא ואין מטמ' באהל] אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה אמר לו השיבות על ידיך השיבני על ידי אמר לו אני משיב על ידך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א״ל טמא [המוסיף ידו על המשקוף מהו א״ל טמא] על הקנה והסיט וכפר זה בזה א״ל אתה כופר שלא יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלים ומשקים אמר ר' שמעון לא היינו צריכים להזדקק לכך אלא הואיל ואדם הנוגע במת טמא המאהיל טמא והמסיט טמא והכלים הנוגעין במת טמאים ומאהילין טמאין ומסיטין טמאין מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם ולא להקישו למשא שאינו שוה לכלים כאדם ר' אליעזר אומר הגולל מטמא במשא רבי יהושע אומר אינו מטמא אמר רבי שמעון אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא אמר לו ר' יהושע שמעון אחי איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש [בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא אמר ר' יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב פסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה] בזמן שחרש כל המענה כאחת הרי זה עושה חרש חצי מענה וחזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה כיצד בית הפרס שאבד קבר בתוכה חרשה צפון ודרום וחזר וחרשה מזרח ומערב זהו בית הפרס שעושה בית הפרס כיצד בית הפרס שאינו עושה בית הפרס שדה שאבד בה קבר חרשה בשחר וחזר וחרשה בין הערבים אינו עושה בית הפרס עושה בית הפרס אפילו בבקעה גדולה דברי בית שמאי ובית הלל אומ' אפילו מאה אמה. ר' אליעזר אומר הגולל מטמא אין לי אלא הגולל מנין לרבות דופק אחר דופק שאם ימשך האחרון שבנו השני נופל אלא שהיה רשב״ג אומר הגולל והדופק טמא אבל דופקי דופקין טהור:

נ״זולקח, ולקחו אחד האיש ואחד האשה לקדש. עפר פרט לסיד מעפר פרט לחרסית שריפה ולא בזמן שנשבר הקלל ולא בזמן שפרחתו הרוח ולא בזמן שהגיפו ולא מירחו ומניין אתה מרבה פיחם שיש עליו מקצת עפר שיכתשנו ויזה ממנו ת״ל מעפר שריפת החטאת:

נ״חמים חיים, פרט למימי תערובות ולמימי משואות ולמבוע הפוסלת. מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט:

נ״טאל כלי, בכלי מקדשין ואין מקדשין בקרקע מכאן אמרו מכתשת שמחוברת לקרקע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צ״פ ואין פוסלת את המקוה ואינה מכשרת את הזרעים ובזמן שהיא תלושה מן הקרקע ממלאין ממנה וכו' עד מכשרת את הזרעים:

ס׳ולקח אזוב, באזוב מזין ולא בקיסם הקשור בו:

ס״אוטבל, ולא המספיג:

ס״בבמים, ולא המערה אמרו מספגין לטבילה ואין מספגין להזייה ויש אומרים אין מספגין לא לטבילה ולא להזייה:

ס״גאיש טהור, איש פרט לאשה או איש פרט לקטן אמרת טהור לרבות את הקטן אמרו מסעדת האשה את הקטן והוא מזה אבל לא תטבול את האזוב ותתן לו אם טבלה ונתנה לו הזייתו פסולה:

ס״דועל כל הכלים, ריבה אדם נוגע בכלים נוגעים במת שיגעו בכלים אחרים אינו היה רע״א חמשה מטמאין במת ארבעה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה אדם נוגע בו טמא טומאת ערב אדם בין הכלים גוררים ארבעה לטומאה וכלים באדם גוררים שלשה לטומאה ואדם באדם גוררים שנים לטומאה חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם שהכלים שלשה ואדם שנים חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע הם ארבעה אינו באמצע הם שלשה ר' יוסי אומר כל המטמא בזב ט״ע טהור בזב מכלים:

ס״הוהזה הטהור על הטמא, כל הטמאין מקבלין הזייה כגון זבין וזבות נדות ויולדות. והזה הטהור על הטמא ולא בזמן שלא נתכוון להזות על הטמא:

ס״וורחץ במים וטהר בערב, מה ערב שהוא בא כולו אף הוא כשיבא כולו במים וטהר:

ס״זומזה מי נדה, מים שהן ראוין לנדה לטמא אדם ולטמא בגדים ולא מים שאין בהן כדי הזייה מה אני מקיים הנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שיש בהן כדי הזייה שהן מטמאין במגע ובמשא הנוגע והנוגע ריבה מי חטאת שאין בהן כדי הזייה שאין מטמאין במגע אבל לא במשא העיד רבי חנינא משום חמשה זקנים שבאו מיהודה ואמרו מי חטאת שנעשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמאין את הכהן ואת תרומתו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש מי חטאת שלא עשו מצוותן ונטמאו באב הטומאה מטמ' את הכהן בידו אבל לא ברגלו ואינו מטמא את הכהן לא בידו ולא ברגלו בזמן שנפסלים ממימי הטללים ממימי השלגים מטמא הכהן ברגלו אבל לא בידו ואינו מטמא את המזה בידו ולא ברגלו ק״ו אר״ש לפני ר״ע ומה במקום שאין הכהן מטמא בידו הרי המזה מטמא בידו וברגלו מקום שהכהן מטמא בידו וברגלו אינו דין שיהא המזה מטמא בידו וברגלו מה לכהן מטמא לטמאים ומטמא לטהורים מה למזה שאינו מטמא לטמאים ואינו מטמא לטהורים. אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמא את הכהן ואת התרומה ר' יעקב אומר מטמאים הם משום משקה אפר פסול שנתערב במים כשרים ר' שמעון אומר מטמאים הם משום משקה ר' אליעזר בן יעקב אומר כשרין הן ללוש בהן את העיסה:

ס״חוכל אשר יגע בו הטמא יטמא, מגיד שמטמא בגדים יכול בגדים שנטמאו מתחת המת ומניין אף בגדים שנטמאו מתחת הזב ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו כלים באדם ת״ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומנין שיגורו אדם וכלים אמרת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ר' יוסי אומר היה מטמא בכולן טומאת שבעה: