ספרי זוטא כ״זSifrei Zuta 27

א׳ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד, הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו קל וחומר לביתו קל וחומר לגופו קל וחומר למשפחתו קל וחומר לבית אביו וכה״א ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח כג) לשבח בו את כל שבטו ק״ו לביתו ק״ו לגופו ק״ו למשפחתו [ק״ו לבית אביו וכה״א ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא) לגנות בה את כל שבטה ק״ו לביתה ק״ו לגופה ק״ו למשפחתה ק״ו לבית אביה] ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולו אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד בדור סדום זכה ליטול שכר כולו אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותאמר אל גברתה אחלי אדוני (מלכים ב' ה ב - ג) מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (מלכים ב' ה' ד) מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים אבל אין את יודע אימתי היו של בית אביה עושין את התורה בשעה שאמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא) לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל דלית קפיץ קני מיניה באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד״א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו שכן הוא אומר בחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך (ישעיה לח ה) וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא ארבעה עשר דורות היו בינתים אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולהו בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א' טו ל):

ב׳ואלה שמות בנותיו, ולמעלן הוא אומ' ושם בנות צלפחד שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה [טוב וכה״א שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל (בראשית כט טז) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה טוב וכה״א] שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א טו) שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב וכה״א איש היה בארץ עוץ איוב שמו (איוב א א) שם היה לו בזכות ושם היה לו במעשה טוב הא כל השמות שבתורה ושבנביאים ושבכתובים אם לענין הזכות שם לו בזכות ואם לענין רשע שם לו ברשע:

ג׳מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה, ולהלן הוא אומר ותהיין מחלה ותרצה ומלכה ונועה בנות צלפחד מה ראה לשחלפן כאן אלא מלמד שהיו כולן שקולות זו בזו:

ד׳ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, אמר ר' אלעזר ביר' שמעון וכי יש בעיניך משהלכו אצל משה הלכו אצל אלעזר והלכו אצל הנשיאים וכל העדה אלא בתחלה הלכו אצל שרי עשרות אמרו להן אין אנו יודעין הלכו אצל שרי חמשים אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי מאות אמרו אין אנו יודעין הלכו אצל שרי אלפים וכו' הלכו אצל אלעזר אמר להן אין אני יודיע ניהגן אליעזר והוליכן אצל משה מניין אתה אומר אף משה אמר אין אני יודיע ת״ל ויקרב משה את משפטן לפני י״י:

ה׳אבינו מת במדבר, ר' אליעזר בן יעקב אומר נאמר כאן אבינו מת במדבר ונאמר להלן ויהיו בני ישראל במדבר מה כאן צלפחד אף להלן צלפחד אמר לו ר' שמעון אפשר לומר כן מקושש בשנה ראשונה שיצאו ממצרים בשנים ובעשרים לחדש השני וכי אפשר שהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה ולא נשאת וכי באיזה שנה מת צלפחד בשעה שנאמ' וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (במדבר כא א) באותה השעה מת צלפחד:

ו׳ויאמר י״י אל משה כן בנות צלפחד דוברות, מנין אתה אומר שראת עינם בדבר שלא ראת עינו של משה אמרת כן בנות צלפחד דוברות כל מה שתבעו מוטב תבעו:

ז׳נתן תתן להן, זה חלק אביהן:

ח׳בתוך אחי אביהן, זה חלק אחי אביהן:

ט׳והעברת את נחלת אביהן להן, זה חלק בכורה תן להן:

י׳ואל בני ישראל תדבר לאמר, יכול יוצאי מצרים בלבד ומניין אף לדורות אמרת ואל בני ישראל תדבר לאמר אף לדורות:

י״אואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, הקרוב הקרוב יורש ראשון ומנין אתה אומר יורש הוא אדם את אשתו ת״ל וירש אותה יכול בזמן שגרשה ת״ל וירש אותה בזמן שהיא עמו לא בזמן שגרשה אמר ר' יהודה בן בתירה ק״ו ומה אם אמו שאינו זכאי במעשה ידיה הרי הוא יורשה אשתו שהוא זכאי במעשה ידיה אינו דין שיירשנה אמרת וירש אותה יורש אדם את אשתו מנין אתה אומר יורש הוא חלקו של אביו ממטה ראובן וחלקו של אמו ממטה שמעון אמרת וכל בת יורשת נחלה ממטות (במדב' לו ח) אינו אומר ממטה אלא ממטות אבינו:

י״בוירש אותה, יורש הוא את אשתו:

י״גויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה, ולהלן הר נבו ובמקום אחר את קוראהו הר ההר וראש הפסגה נמצא קרוי ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי [והלא דברים ק״ו ומה פסולת הרי א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י] כיוצא בו צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו סניר (דברים ג ט) ובמקום אחר קורהו שיאון נמצא קרוי ארבעה שמות חרמון שריון שניר שיאון ומה צורך לבאי עולם [לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי והלא דברים קו״ח ומה פסולת ארץ ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליו קו״ח לשבחה של ארץ ישראל כיוצא בדבר אתה אומר ודנה וקרית סנה היא דביר (יהושע טו מט) ובמקום אחר הוא אומר ושם דביר לפנים קרית ספר (יהושע ט״ו טו) נמצאת קרויה ארבעה שמות דנה וקרית ספר ודביר וספר וכי מה צורך לכל באי העולם לכל כך אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו זאת אומרת תקרא לשמי וזאת אומרת תקרא לשמי והלא דברים ק״ו ומה פסולת א״י ארבע מלכיות מתכתשות עליו ק״ו לשבחה של א״י]:

י״דאין לי אלא מיתת משה מפי הקב״ה מנין אף מיתת אהרן אמרת כאשר מת אהרן אחיך (דברים לב נ) ומנין אף מיתת יהושע שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה) ומנין אף מיתת הצדיקים אמרת והלך לפניך צדקך כבוד י״י יאספך (ישעיה נח ח) ומנין שהיו מכבדין אותן עד שהיו בחיים ת״ל כבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד שכן אביגיל אומרת לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנא' ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים (איוב לג כב):

ט״ועלה אל הר העברים, עליה היא לך ולא ירידה:

ט״זוראה את הארץ, יכול שלא בבקשה ושלא בתחנה ת״ל ואתחנן אל י״י (דברים ג כג) גדולה ראייה שנ' במשה מראייה שנ' באברהם באברהם מהוא אומ' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית יג יז) אבל במשה הוא אומ' עלה וראה:

י״זאשר נתתי לבני ישראל, מלמד שהראה לו הקב״ה תחומי כל שבט ושבט זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:

י״חוראיתה אותה, אותה אתה רואה אי אתה רואה מקצתה כולה את רואה ואי אתה רואה חציה אמרו כל לשונות שהיו מהארץ לח״ל היה משה רואה אותן וכל לשונות שהיו מח״ל לארץ לא היה משה רואה אותן משום אבא יוסי החורוני אמרו כל הארצות היה רואה הקרוב לפי קורבו והרחוק לפי רחקו ובארץ ישראל היה רואה הרחוק בקרוב:

י״טוראית אותה ונאספתה, על מנת וראית ונאספת:

כ׳אל עמיך, זה אברהם יצחק ויעקב ד״א זה לוי וקהת ועמרם. - גם אתה, ר' אסי בן מתיא אומר לפי שנתפרשה גויעה באהרן ולא נתפרשה גויעה במשה אמר כאן גם אתה ניתן לו גויעה מיכן:

כ״אכאשר נאסף אהרן אחיך, כמיתה שחימדת לאחיך ר' סימאי אומר הרי הוא אומר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו מלמד שהעמיד משה את אהרן על הסלע והיה מפשיטו בגדי כהונה עד שנמצא לבוש בגדי שכינה אמר משה אשרי אדם שראה לו כן בחייו אפשר יהא לי כן גם אני א״ל המק' גם אתה וכה״א וירא כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום (במדבר כ כט) אמר משה אשרי אדם שבכו לו כל ישראל אפשר יהא לי כן גם אני אמר לו המקום גם אתה:

כ״בכאשר מריתם פי במדבר צין, משה אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעתי ממנו אמר לו המקום אני כותבה שלא היתה אלא על המים שנא' כאשר מריתם פי במדבר צין. איוב אמר לפני המקום רבוני כתוב מפני מה פרעת ממני א״ל המקום אני כותבה שלא היתה אלא על חנם שנ' ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב ג). דוד אמר לפני המקום רבוני אל תכתוב מפני מה פרעת ממני אמר לו המקום לא שווה לך שלא יהו הבריות אומרין הרבה עבירות היו ביד דוד אלא שלא כתבן המקום אלא אני כותבה שלא היתה אלא אחת שנ' אשר עשה דוד הישר בעיני ה' רק בדבר אוריה החתי:

כ״גהם מי מריבת קדש מדבר צין, הם שהיו שהמרו במרה הם שהיו שהמרו על הים הם שהיו שהמרו במדבר צין:

כ״דוידבר משה אל ה' לאמר, אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר אלא כאן אמר לו הודיעני אם אתה ממני תחתי. וזה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אין אתה עושה לי אמר לו המקום אני עושה וידבר משה אל י״י לאמר (שמות ו יב) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם אין אתה גואלן כיוצא בדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקל' (שמות יז ד) מה ת״ל לאמר אלא אמר הודיעני אם אני נופל בידם ואם איני נופל כיוצא כדבר אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם מרפא אתה את מרים ואם אין אתה מרפא כיוצא בדבר אתה אומר ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג כג) מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם נכנס אני לארץ ואם איני נכנס וכאן מה הוא אומר וידבר י״י אל משה לאמר מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם ממנה אתה אחר תחתי ואם אין אתה ממנה:

כ״היפקוד י״י אלהי הרוחות לכל בשר, האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד איזו בגבוה איזו בנמוכה איזו הימני' ואיזו קפדנית [וכן הוא אומר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו) ואומר ותוכן לבות ה' (משלי כא ב)]:

כ״ואיש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:

כ״זעל העדה, שלא יהא תומהן כמו שנא' מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים (שמואל א' י יא):

כ״חאשר יצא לפניהם, שלא יהא עושה כדרך שמלכי אומות העולם עושין שהן מוציאין את בני דוויה למלחמה ויושבין להן בתוך בתיהם אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם שכן הוא אומר בדוד וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א' יח טז):

כ״טואשר יוציאם ואשר יביאם, שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר בדוד גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא (שמואל ב' ה ב) [מה שאתה מוציא אתה מביא]:

ל׳ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה, אמר משה לפני המקום רבש״ע לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שיהו חוטאין ואתה נפרע מהן אלא על מנת שיהו חוטאין ואתה מוחל להם לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שלא יהו להם פרנסים אלא על מנת שיהו להן פרנסים לא כמות שהוא אומר ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה (מלכים א' כב יז) ד״א ולא תהיה עדת י״י כצאן אשר אין להם רועה למה היה משה דומה לרועה נאמן שאמר לו בעל צאנו הסתלק מצאני א״ל איני מסתלק עד שתודיעני מי אתה ממנה תחתי:

ל״אויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, לפה שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך:

ל״ב- קח לך, משלך. מפני מה לא אמר משה ילך יהושע בן נון תחתי שהיה מתירא שלא יענש מושלין אותו משל למה״ד לתינוק שנכוה בגחלת והיה רואה אבן טובה סבור בה שהיא גחלת היה רואה מרגלית סבור בה שהיא גחלת כך אמר משה אהרן אחי ילך תחתי וענשו המקום:

ל״גאיש אשר רוח בו, שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן:

ל״דוסמכת את ידך עליו, שיתברך תלמודו על ידך:

ל״הוהעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, שיהא מומחה מפי אלעזר הכהן ומפי כל העדה [מלמד שאמר לו הקב״ה למשה לך והעמיד תורגמן ליהושע ויהא יושב ודורש ושואל לפניך בראש כל גדולי ישראל:

ל״ו] וצוית אותו לעיניהם, אבל אין אתה יודע הצווי הזה מהוא נאמר כאן וצוית אותו ונאמר להלן קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו (דברים לא יד) הא אין צווי בכל מקום אלא ד״ת:

ל״זונתת מהודך עליו, מן ההוד שניתן עליך מהר סיני שנאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות לד לה) מלמד שקרנים היו יוצאות מפני משה כקרנים שיוצאות מגלגל חמה שנא' ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו (חבקוק ג ד). ד״א מהודך ולא כל הודך למה משה דומה לאבוקה שהיא דולקת ודלקו ממנה כמה נרות אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום כן לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום:

ל״חלמען ישמעו כל עדת בני ישראל, שיהו נוהגין בו בכבוד וביראה כדרך שהיו נוהגין בך:

ל״טולפני אלעזר הכהן יעמוד, פסק לו הקב״ה גדולה לאלעזר שאפילו מלך עומד מלפניו:

מ׳ושאל לו, יכול יצוה ת״ל לפני י״י יכול בלב ת״ל ושאל לו הא מה הדבר שואל בפיו ואורים ותומים משיבין אותו:

מ״א- במשפט האורים, למה נקרא שמו אורים ותומים אורים שהן מאירין דבריהם תומים שהיו שלמין בהם ולא היו מבדין ומה שכבר בידו בגבעת בנימין מפני לא שבחנו כל צרכן בראשונה אמר עלו ולא אמר אתננו בידך בשניה אמר עלו כי מחר אתננו בידך:

מ״בעל פיו יצאו ועל פיו יבאו, יכול שהן נשאלין בהן להדיוט ת״ל הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה מה יהושע פרנס אף הן אינן שואלין אלא למלך ובית דין ולמי שצורך הצבור בו:

מ״גויעש משה, בשמחה מלמד שהיה משה שמח שהוא מוריש את כבודו ליהושע כאדם שהוא מוריש נכסיו לבניו:

מ״דויקח את יהושע, כמה שנאמר קח לך את יהושע:

מ״הויעמידהו, כמה שנאמר והעמדת אותו:

מ״וויסמוך את ידו עליו, כמה שנאמר וסמכת את ידך עליו:

מ״זויצוהו, כמה שנ' וצוית אותו לעיניהם יכול שאין לי אלא שהיה משה שמח אלא לכל אלו מניין אף לענין ההוד אמ' כאשר דבר י״י ביד משה אף לענין ההוד: