ספרי זוטא ל׳Sifrei Zuta 30

א׳לפה שנאמרו נדרים דבק לרגלים יכול כולן נאמרו בענין אחד אמרת זה הפסיק הענין יכול שאין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא מה שבענין נדרים כשאמר וידבר ריבה אבל אומר אני מה אלו שהן נדרים אף אני ארבה כל סדרי נדר האמורים בתורה שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אמרת דבר אל בני ישראל לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה לבני ישראל כל שנצטוו בני ישראל שקדמו נשיאים לשמוע ר' יוסי בן יהודה אומר מנין אתה אומר שנמסרו נדרים לגדולים להתיר אמרת וידבר משה אל ראשי המטות:

ב׳לבני ישראל, בני ישראל עוברים בלא יחל אין הגוים עוברין בלא יחל או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:

ג׳איש כי ידור נדר, יכול שנדר שיש בו הקדש לשם או נדר שאין בו הקדש לשם ת״ל לה' נדר שיש בו הקדש לשם או בנדרים הוא עובר מניין אף בשבועות ת״ל או השבע שבועה והלא דין הוא מחמיר הוא בנדרים מה שאינו מחמיר בשבועה שעושה בנדרים נדר שהוא על תנאי דבר כנדר שאינו על תנאי דבר והוא חייב ולא עשה בשבועה כן אם עובר בנדרים בלא יחל יהא עובר בשבועה בלא יחל או מחמיר הוא בשבועה מה שאינו מחמיר בנדרים שעושה בשבועות שיש בו הקדש לשם כשבועה שאין בה הקדש לשם והוא חייב ולא עשה בנדרים כן אם עובר הוא בנדרים בלא יחל אינו דין שיעבור בשבועה בלא יחל או בנדרים ובשבועות הוא עובר מניין אף לאחרים ת״ל לאסור אסר על נפשו לא יחל דב2רו ריבה הנשבע להרע לאחרים נאמר כי ידור נדר ריבה הנשבע להרע לבהמתו מפני שהוא זכאי להרע לה ולהטיב לה או השבע שבועה ריבה הנשבע להרע לעבדו ולשפחתו מפני שהוא זכאי במכירתן בין גדולים בין קטנים לאסור אסר [ריבה הנשבע להרע לבתו מפני שהוא זכאי במכירתה כשהיא קטנה:

ד׳על נפשו] ריבה הנשבע להרע לבנו מפני שהוא יורשו ומורישו לא יחל דברו ריבה הנשבע להרע לאשתו מפני שאינה יורשתו אלא הרי היא מורישתו ככל היוצא מפיו יעשה ריבה הנשבע להטיב לכל אדם. חנן היה אומר יכול שאין לי עובר בדברו בלא יחל אלא הוא מניין אף אחרים יהו עוברין עמו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. הלל היה אומר הרי מי שאמר קונם לבית הזה שאני נכנס ככר זה שאני טועם יכול יתן הנייתו של בית ויכנס לו דמי ככר ויאכלנו ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה. ר' חנניה אומר מניין אף האומר ליתן מתנה לחבירו ליתן מתנה לעני לעשות רצון אחרים שיעשה מיד ת״ל ככל היוצא מפיו יעשה:

ה׳כי תדור נדר לה', ביודעה לשם מי הוא נודרת פרט לקטנה מכאן אמרו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד בזמן שאומרים אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד בזמן שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש. מעשה בתינוק אחד שבא לפני ר' עקיבא א״ל רבי הקדשתי קרדומי א״ל בני שמא לחמה וללבנה הקדשת א״ל רבי אל תתיגע לא הקדשתי אלא למי שברא את אלה א״ל צא בני נדריך נדרים:

ו׳והחריש לה, [לא לנדריה והחריש לה] לא לשלוחה [מפני מה לא הפרת א״ל לא הייתי יודע שקינמה הרי זה יפר] מפני מה לא הפרת אמר להן לא הייתי יודע שאני זכאי להפר הרי זה יפר [מפני מה לא הפרתה אמר להן] לא הייתי יודע שזה נדר הרי זה יפר:

ז׳וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, הפר ולא ידעה והזידה ועברה עליהן מניין שהיא פטורה ת״ל וה' יסלח לה [או יכול אפילו עברה קודם שהפר לה והפר לה אח״כ תהא פטורה ת״ל כי הניא אביה אותה בזמן שקדמה הפרתו לעבירתה ולא בזמן שקדמה עבירתה להפרתו] ובשבת יאמר לה אכולי ולא יאמר לה הרי מופר ליך:

ח׳ואם ביום שמוע אישה, אמרה קונם שניסת משאצא עד ג' שנים אמר אין קיים לה הפר יפירנו כאילו מופר. קונם שאני טועמת מחנותו של פלוני אינו יכול להפר לה ר' יהודה אומר אם אין פרנסה אלא מאותו חנות הרי זה יפר. קונם שאני אבא אוכל ואמי אוכלת ואחי אוכלין אינו יכול להפר. קונם שאני טועמת ואוכלת מתאני העיר הזאת מענבי העיר הזאת יביא לה מעיר אחרת מפירות העיר הרי זה יפר:

ט׳ונדר אלמנה וגרושה, יכול כל אלמנה וגרושה במשמע ת״ל אם בית אישה נדרה פרט לשנדרה חוץ לבית אישה אחר שריבה נדרי אלמנה להקם נדרי אלמנה להפר כיצד נדרה שנתארמלה או שנתגרשה משיצאת מרשותו אינו יכול להפר יכול אם לא יצתה מרשותו יהא זכאי להפר אבל אם יצאת מרשותו לא יהא זכאי להפר ת״ל יקום יכול אם היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר ת״ל יקום:

י׳האומר לאפיטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו'. אישה יקימנו ואישה יפרנו, מה ת״ל בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת לכותי ולחלל לרבות כולן. ביום שמעו אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן גמלא מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרנו א״ר עקיבא מה אם טובל אני לטומאה שלא באת לזיקתה אינו דין שאטבול לטומאה שבאת לזיקתה וכשבאתי אצל ר' יהושע אמר לי הרי זה תשובת צד ממה שזה חמור יהא זה קל וממה שזה קל יהא זה חמור אלא הרי זו תשובה לדבר ומה אם במקום שלא עשה נדרים כשבועת בטוי עשה בו טובה כרעה שנאמר להרע ולהטיב במקום שעשה נדרים כשבועת בטוי אינו דין שיעשה טובה כרעה אלא שאמרו נדר לכל נדר שבועה לכל שבועת אסר לכל אסר לעשות טובה כרעה. אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן ממל מנין שהוא עושה טובה כרעה אמרו לי מקו״ח בזמן שפתח להקים כלו קיים להפר כלו מיפר כיצד אמרה פת שאני טועמת היום ואני שותה ביין למחר אמר אין קיים לה הפר יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת יפירנו כלו מופר קיים ליך על הפת ולא קיים ליך על היין הקם יקימנו כלו קיים קיים ליך על היין ולא קיים ליך על הפת כלו מותר לפי שהוא טובה כרעה יכול שהוא עושה טובה בפני עצמה ורעה בפני עצמה מניין שהוא עושה טובה ורעה כאחת אמרה קונם פת שאני טועמת היום ואיני שותה יין ישן מחר אמר אין קיים לה הפר יפרנו כלו מופר:

י״אאלה החקים והמשפטים וגו', ומה הן החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות שהוא מקים אחר שמיפר מיפר אחר אחר שהוא מקים והרי הוא בנשיאות עון בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו שעשה נדרים קלים כחמורים איסורים קלים כחמורים שבועות קלות כחמורות לילה ויום כשבת הן בין אב לבתו החקים שבין איש לאשתו הן בין אב לבתו ומה הן החקים שבין איש לאשתו שהוא אומר לה בשבת אכולי ואינו אומר לה הרי הוא מיפר ליך:

י״בבין אב לבתו, יכול יהא זכאי בירושתה משל אבי אמה ת״ל אלה באלה הוא זכאי ואינו זכאי בירושתה משל אבי אמה מה הוא מוכר פירות ולוקח קרקעות בהן שאמר חקים יש לך מתנה אחרת כדרך שהוא זכאי במציאתה ובהפר נדריה כך הוא זכאי בקנסיה ומעשה ידיה שלו ומכרה מכר: