ספרי זוטא ל״הSifrei Zuta 35

א׳ערי מקלט, מגיד שהן קולטות ערי מקלט קולטות שבעבר הירדן ושבארץ כנען שבארץ כנען ושבעבר הירדן:

ב׳ערי מקלט, אל יעשו גנות ופרדסין ערי מקלט אל יעשו חנויות ופונדקין ערי מקלט אל יעשו בית יצורה:

ג׳תהיינה, הלחם עליהם תהיינה תן ממונך עליהן תהיינה אל יעשו עיר נדחת תהיינה שש שאם ניטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה אם חרבו יבנו אותם אינם צריכין שש ומנין שימנו להן מה שירצו אמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אינם צריכין אלא אחת או שתים אמרת לאמר ואמרת אליהם:

ד׳בבואכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ משתבוא אל הארץ למנות ערי מקלט בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ יכול כיון שבאו לארץ יהוא חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם באשר אני נותן לכם אתם חייבין למנות ערי מקלט לא בחוצה לארץ:

ה׳והקריתם לכם ערים, יכול ערים גדולות או קטנות מן הערים שבנו גוים או מן הערים שיבנו ישראל משבאו ת״ל ערים ערים גדולות לא ערים קטנות מן הערים שבנו גוים לא מן הערים שיבנו ישראל משבאו. לפה שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה לנוס (דברים ד מא) יכול מפי עצמו ת״ל שמה נאמר כאן שמה ונאמר להלן שמה מה שמה שנאמר להלן מפי הדבר אף שמה שנאמר כאן מפי הדבר או לעולם יהוא ממונות מפי הדבר ת״ל שמה הראשונות מפי הדבר והשניות מפי עצמו:

ו׳ונס שם, לאיין אמ' שמה:

ז׳רוצח, לא זומם:

ח׳מכה נפש בשגגה, פרט למכה מזיד ממעט אני את השוגג לא אמעט את המזיד דברי ר' חנניה אלעזר בן מתיה אומ' בשגגה פרט למכה בשבת יכול שני מרבה המכה אביו בחול אמר בשגגה פרט למכה אביו בחול:

ט׳והיו לכם הערים למקלט מגואל, יהוא קולטות מגואל לפה שנאמ' ולא ימות הרוצח הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא הווי יודיע שכתוב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו) א' להן אע"פ כן הורג הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל נפשו של זה בנפשו של זה וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה מות יומת הנואף והנואפת א' להן אע"פ כן נואף הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל אשתו של זה בדמו של זה יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט ר' יונתן בן דורס אומר הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין ת״ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט:

י׳והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה, משהן שש הן קולטות ואם אינן שש אינן קולטות. באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען יכול ימנו שש שש אמרת את שלש הערים תתנו מעבר לירדן. באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן יכול ימנו שש שש אמר ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען:

י״אערי מקלט תהיינה לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם, פרט לגוים. לפה שאמרתה אם חרבו ימנו אחרות תחתיהן חזרו הראשונות ונתיישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה ת״ל שש ערי מקלט תהיינה והשניות חוזרות למקומן לפה שנאמר עד מות הכהן הגדול הרי הכהן הגדול שהרג ומנ' שיגלה אמר בשגגה פרט למזיד:

י״בבכלי ברזל הכהו, יבוא העד ויעד במה היכהו אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל מיוחד זה הסייף והרומח שאמר בכלי ברזל ריבה האסכלה והשפוד ואם בכלי ברזל ריבה העשת שלהן. באבן יד הכהו, אין לי אלא שהכהו באבן ומנ' את מרבה שהכהו בגוש של מלח או בפלח של דבילה או הפיל עליו סל מלא עפר או סל מלא צרורות ת״ל ואם באבן יד. שא' באבן יד מגיד ששיערו את האבן ואת היד ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית נא' כאן כלי ובברזל כלי מה כלי שנ' בברזל ששיערו את היד ואת הכלי את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף כלי שנ' כן מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. בכלי עץ הכהו יבא העד ויעד במה הכהו אין לי אלא שהיכהו בכלי עץ מיוחד זה המקל ומנ' את מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה ת״ל או בכלי עץ יד שאמר בכלי עץ מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אמ' ר' שמעון והלא כלי ברזל מיוחד הורג בכל מקום ומנ' אתה מרבה הדוחה את חברו לתוך המים או לתוך האור או שהשיך בו את הנחש:

י״גלפה שנ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמי' ויד כל ה' בא' (דברים יז ז) הרי מי שברח לבבל יכול ילכו אחריו לשם א' כן גואל הדם הוא ימית את הרוצח ומנ' אפ' אמר איני יכול להקבילו ת״ל בפגעו בו הוא ימיתנו:

י״דואם בשנאה יהדפנו, והלא איבה היא שנאה ושנאה היא איבה ומה ת״ל איבה ושנאה אלא מה שנאה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף איבה ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית:

ט״ואו השליך עליו בצדיה וימות, נא' כאן צדיה ולמטן צדיה מה צדיה שנ' למטן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף צדייה שנ' כן מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית. לפה שנא' מות יומת המכה יכול מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות לפה שנ' מות יומת המכה יכול כל המכים מתים קטן שהיכה ושוטה שהיכה והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה א' כי יזיד (שמות כא יד) פרט לשוגג איש פרט לקטן על רעהו פרט לחושב להורגו שנתכוון לו בערמה פרט לשוטה. אך אם יום או יומים יעמוד לפה שאמרתה בבלי דעת (דברים ד מב) פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה. לפה שנ' ועשיתם לו כאשר זמם לעש' לאחיו (דברים יט יט) יכול אף השוליח להכות אמרת מות יומת המכה לא השוליח ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה והכה לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה אמרת מות יומת המכה לא השוליח מקל אני באלו לא אקל בעבד אחרים ת״ל מות יומת המכה מקל אני בעבד אחרים לא אקל בעבד עצמו ת״ל מות יומת המכה אמרתה רוצח מת אין בעל השור מת מרבה אני אביו נשיא לא ארבה אביו דיין ת״ל מות יומת המכה מרבה אני אביו דיין בבית דין הגדול ת״ל מות יומת המכה אפשר לומר כל אלו באביו אבל בזמן שעשה בהם חבורה מגיד שהוא חייב. לפה שנא' וכל ישראל ישמעו ויראו (דברים יג יב) התקינו שיהו הורגין ברגל יכול [אם לא היתה אשה עברה לא יאריכו לה עד שתלד אבל] אם היתה אשה עברה יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת המכה יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד ת״ל מות יומת. או מות יומת מיתה שגזרו עליו בית דין מניין שיכו אותו באבנים בחצים ובפלחות ת״ל מות יומת מכל צד אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה בזמן שאין הסנהדרין במקומה נתחייב אדם סקילה ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו' לפי שנאמר כבד את אביך הרי מי שהרג את בנו מניין שבנו מותר בו ת״ל גואל הדם הוא ימית וגו':

ט״זויפל, לרבות שקפץ לתוך מעין:

י״זוהוא לא, אויב לו העד:

י״חולא מבקש רעתו ושפטו, מגיד שדבבו של אדם לא דנו ולא מעידו:

י״טוהשיבו אותו העדה, יכול משנתחייב גלות ולא הספיק לגלות עד שמת כה״ג יגלה ת״ל והשיבו שאינו זז ממקומו:

כ׳אל עיר מקלטו, החזירו רוצח לידון היו מגלין אותו יכול יהו מגלין אותו לעיר שדר ת״ל אל עיר מקלטו:

כ״אאשר נס שמה, לא יצא למול את הקטן. שמה לא יצא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדליק' מן המפולת. לא יצא לחלק לעניים יכול אם היה עני לא יצא אבל אם היה עשיר יצא ת״ל שמה. יכול אם היו עשירים כיוצא בו לא יצא אבל לא היו עשירים כיוצא בו יצא ת״ל שמה:

כ״בוישב בה, אל יהי מחזר מעיר לעיר. ממעט אני שנמשח בימיו והוא איש ולא אמעט שנמשח בימיו והוא קטן ת״ל בשמן הקדש הוא תלוי הדבר ולא באיש:

כ״גוהשיבו אותו העדה, הרי מי שנתחייב לגלות וגלה חוזר למיתתו של שני שומע אני עד מות זה ועד מות זה ת״ל עד מות הכהן הגדול שאמר עד מות הכהן הגדול זה המרובה בבגדים. אשר משח לרבות משוח מלחמה. אותו פרט למשח את עצמו:

כ״דלפי שנאמר מקלט העיר קולטת ואין מגרשה קולט או העיר מצלת ואין מגרשה מציל ת״ל אל עיר מקלטו:

כ״הומצא אותו, פרט למצא הוא גואל הדם. לפי שנאמר ערי מקלט העיר קולטת ואין תחומה קולט או העיר מצלת ואין תחומה מציל ת״ל מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם, ביד כל מי שיהרגנו וכה״א אך את דמכם לנפשותיכם (בראשית טח) מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו:

כ״וכי בעיר מקלטו ישב, לרבות אנשי עיר מקלטו שגלו וגלה עמהן שומע אני ישב לו בגלות ת״ל כי בעיר מקלטו ישב לרבות שהרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:

כ״זעד מות הכהן, מגיד שאחוזתו מצלת אין לי אלא אחוזתו מצילתו מנין אף כל הארץ מצלת ת״ל ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו מגיד שאחוזתו מצלת:

כ״חבכל מושבותיכם, בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ ת״ל אלה הדיינין נוהגין בארץ ובחוצה לארץ וערי מקלט אינן נוהגת אלא בארץ:

כ״טמכה נפש, לפי עדים מנין אף הגולה לפי עדים ת״ל מכה לפי עדים ודיני גלות ומלקות מנין ת״ל כל מכה נפש לפי עדים:

ל׳עד, שהוא כשר להעיד מנין אף עד שאינו כשר להעיד ת״ל עד ועד שאמר עד ועד לרבות בעל דין:

ל״אולא תקחו כופר, הרי מי שנתחייב לגלות וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל אמרת לנפש לגולה. ולא תקחו כופר לנוס לרבות שגלה לעיר מקלט וחבלו בו אמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב. הנמכר לשנים ושלמו שש וחבלו בו ואמרו לו צא ולך יכול יש לו חבל ת״ל ישוב:

ל״בולארץ לא יכופר, הרי עגלה כאדם מה אדם תולה אף עגלה תולה. ולא תטמא את הארץ היא טהורה מליטמא ואין כל הארצות טהורות מליטמא. שוכן בתוך יכול בתוך מאה בתוך אלף ת״ל בתוך בני ישראל ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט ויש אומרים בכל השבטים ר' נהוראי אמר כי אני ה' שוכן בגלות ת״ל בארץ או בארץ ואתם בגלות ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני אדם בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ.