ספרי זוטא ה׳Sifrei Zuta 5

א׳לפי שנאמר בכל קדש לא תגע (ויקרא יב ד) יכול אף במעשר ת״ל ואל המקדש לא תבא קדש שהוא כמקדש אין באין אלא אחר ביאת שמש אף קדש אין באים לו אלא אחר ביאת שמש אף אני ארבה קדשי קדשים ת״ל בכל קדש לא תגע שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש או מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אף הקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אלו קדשי מקדש אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש ולמה מעטת המעשר מפני שהוא נאכל בטבול יום. אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אבל אומר אני מה היולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל המטמאים במגע ובמשא כמוה כשאמר צו את בני ישראל לרבות את הטמאין במגע אבל לא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ אל יכנס לפנים אבל המיטמא בפנים אל יצא לחוץ [אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. וישלחו הרי בעשה ומנין בלא תעשה] אמרת ולא יטמאו את מחניהם. ומנין אם יהיו שוגגין יהו בהבאת חטאת אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו' (ויקרא ה ו) יכול אף המטמא טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת וכי היכן היא עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' (במדבר יט כ) אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר טמא לרבות שהוזה ולא שנה יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא מת ממקום טבול יום [וממקום מחוסרי כפרה וישלחו זב ישתלח זב ממקום טמא מת] וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן שלש מחנות יכול כולן ישתלחו חוץ לשלש מחנות אפשר שהן נחלקין זה למקום זה וזה למקום זה [וזה למקום זה] הא מה הדבר החמור שבכולן חוץ לשלש מחנות זה מצורע [והזב חוץ לשתי מחנות וטמא מת חוץ למחנה אחת]. מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה ערי חומה מקודשת מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה ירושלם מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלם ואין נאכלין בערי חומה הר הבית מקודש מירושלם שזבים וזבות נכנסים בירושלם ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שארמיים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל [עזרת הנשים מקודשת מן החיל שטבול יום נכנס לחיל ואינו נכנס לעזרת הנשים] עזרת ישראל מקודשת מעזרת הנשים שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל ישראל מעורבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים על רוחב אחת עשרה ועל אורך מאה ושלשים וחמש אבל לא היו עומדים על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסים לפנים מכאן ובעלי מומין כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן אבל לא היו נכנסים בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות ושאר הכהנים נכנסי' לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדש הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדש הקדשים ארבע פעמים ביום הכפורים. אמר ר' יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהן פורשין מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אבא שאול אומר העלייה היתה מקודשת מכולם שלא היו עולים לשם אלא אם כן היה להם צורך. ר' יהודה אומר הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב:

ב׳צרוע, זה מוחלט כל צרוע זה מוסגר זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שראה שתי ראיות וכל זב לרבות זב שראה ראיה אחת:

ג׳כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, יכול שאין לי שהוא משתלח אלא אדם שהוא יכול להשתלח כשאמר טמא לרבות כלים הנוגעים במת [כל טמא לרבות כלים הנוגעין בשרץ] וכל טמא לרבות שאר כל המיטמאין שיראו קודם לרגל:

ד׳דבר אל בני ישראל, לרבות ערי חומה ובצד השני וישלחו זב שבשעה שהן עושין הפסח בטומאה זבין וזבות יולדות לא היו אוכלין ממנו ואם אכלו הרי אלו פטורין:

ה׳מזכר, זה טבול יום ועד נקבה לרבות מחוסרי כפרה אל מחוץ למחנה תשלחום חוץ לשלש מחנות:

ו׳ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הוצרכו ומנין אף המשתלחים לא הוצרכו ת״ל כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל הן מעצמן עשו לא הוצרכו שיעשיאום משה ואהרן:

ז׳וידבר, דבר אל בני ישראל איש או אשה, לפה שנאמר והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה ה) יתודה על חטא אשר חטא. עליה על החטאת כשהיא קיימת לא משנשחטה אין במשמע שיתודה היחיד אלא על ביאת המקדש [ומנין את מרבה שאר כל המצות אמרת דבר והתודו] ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה אין במשמע ודוי אלא ליחיד מנין אף לצבור ודוי אמרת דבר והתודו [יכול בזמן שהן מביאין מתודין ומנין אף בזמן שאין מביאין אמרת בני ישראל והתודו ומנין אף מיתות וכריתות אמרת חטאת חטאתם. כל חטאת לרבות מצוה בלא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה] אין במשמע ודוי אלא בארץ ומנין אף בגלות ודוי אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כו מ) וכן דניאל אומר לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים (דניאל ט ז) מפני מה כי חטאנו לך:

ח׳דבר אל בני ישראל, ע״י ישראל מתודים ואין מתודים לא ע״י גוים ולא ע״י תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות הגרים:

ט׳איש או אשה כי יעשו, שחשבו לעשות ולא עשו:

י׳מכל חטאת האדם, ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזלות ועל לשון הרע:

י״אלמעול, אף על אשמות מתודים יכול בזמן שהן מביאין מתודין מנין בזמן שאין מביאין ת״ל למעול [יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומנין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל למעול] מעל לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל. ואשם ואשמה לרבות כל חייבי מיתות שיתודו יכול אף הנהרגין על פי זוממין אמרת לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא:

י״בוהשיב את אשמו בראשו, כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם ממעט אני בגנב שאינו משלם לאחר שבועה לא אמעט בגזלן שהוא משלם אחר שבועה ת״ל והשיב את אשמו בראשו כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם אין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם:

י״גוחמישיתו יוסף עליו, על החומש לבד ממנו:

י״דונתן לאשר אשם לו, למי שנגזל ממנו:

ט״וואם אין לאיש גואל, לאיש מחזירין ואין מחזירין לקטן. אין לי אלא איש מנין את מרבה אשה ויורשי קטן ת״ל ואם אין לאיש גואל ואיזה הוא האיש שאין לו גואל זה הגר שמת ואין לו יורשין למי הוא גזילו הוי אומר לכהן:

ט״זלהשיב האשם אליו, מיכן אמרו הרי כהן שגזל את הגר ומת הגר מנין שמוציאין מידו ונותנין לכהן אחר ת״ל האשם המושב לה' לכהן:

י״זהאשם, זה הקרן המושב זה החומש לה' לאסרו לזרים או יכול יהא מקודש לשם ת״ל לכהן:

י״ח- מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, מכאן אמרו משמרה שזכת בכסף תזכה באיל:

י״טאשר יכפר, פרט שיקדים איל לכסף בו פרט לאיל שמת עליו לרבות האיל שמת ובצד השני אתה אומר עליו מכפר הוא אשמו עליו:

כ׳וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, ריבה קדשים אחרים סתומין שאין מפורשין בענין הזה ואת מה אני מרבה החלה והחרמים והעורות והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור. ומנין אתה אומר רשאי הוא אדם ליתן את קדשיו לכהן אחד אמ' אשר יקריבו לכהן לו יהיה ק״ו אמר רבן גמליאל לפני ר' עקיבא ומה אם דבר שאין לי בו חלק אם תתנהו לי הרי הוא שלי דבר שיש לי בו חלק אם תתנהו לי לא יהיה שלי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת בדבר שאין לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן אין לאחר עמך בו חלק תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן יש לאחר עמך בו חלק אמר רבן גמליאל ומה אם אשה שאין לי בה חלק אם אקדשנה לי הרי היא שלי זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידי אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת באשה שאין לך בה חלק אם אקדשנה לך תהא שלך זכיי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידיך שכן אין לאחר עמך חלק בה תאמר בדבר שיש לך בו חלק אם אתננו לך יהיה שלך שכן לאחר עמך בה חלק אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה:

כ״אואיש את קדשיו לו יהיו, קדשי ישראל לישראל מעשר כספו ומעשר בהמתו ושלמיו קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו:

כ״באיש אשר יתן לכהן לו יהיה, לפה שאמרת משמרה שזכת בכסף תזכה באיל הרי מי שנתן כסף לכהן לא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש אמ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה. אמר ר' אלעזר ביר' שמעון זו היתה משנת ר' עקיבא עד שלא בא מזפרין משבא מזפרין אמר לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכסף הרי מי שנתן כסף ליהויריב לא הספיק להביא את האיל עד שנכנסה ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויחזיר לידעיה אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה:

כ״ג- איש אשר יתן, מתנת איש מתנה אין מתנת קטן מתנה אין לי אלא מתנת איש ומנין את מרבה מתנת אשה ויורשי קטן אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה:

כ״דדבר אל בני ישראל, על ידי ישראל מקנין אין מקנין לא על ידי גוים ולא על ידי תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש איש לרבות את הגרים. ואשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו שיקנא להם בעשה ומנין בלא תעשה אמרת וידבר ה' אל משה לאמר. ועדיין אין במשמע אלא אשתו הנשואה לו לקנוי ומנין אתה מרבה ארוסתו ויבמתו וכל שהיא לו משום אשות אמרת לאמר ואמרת אליהם. לפי שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקין או האיש מקנא ואין בית דין מקנין אמרת ישראל וקנא לרבות בית דין שיקנו מיכן אמרו אלו שב״ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתובתה האיש וקנא לרבות שכינו שיקנא לו:

כ״ה- איש איש כי תשטה אשתו, אשתו אסורה אין קרובותיה אוסרות אותה והלא תאמר וכי דין הוא הואיל והוא אוסר עליה והיא אוסרת עליו מה לימד באיסור שהוא אוסר עליה אם בא עליה אחד מכל האסורים לה נאסרה עליו מיד יכול אף באיסור שהיא אוסרת עליו אם בא על אחת מכל האסורות לו תאסר אשתו ולא תהא מותרת לו ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה [ממעט אני בקרובותיה ולא אמעט באמה ואחותה ת״ל אשתו אשתו אסורה עליו אין קרובותיה אוסרות אותה]:

כ״וומעלה בו, שינת בו אין לי אלא בו מנין אתה מרבה שאר כל בני אדם ת״ל ומעלה בו מעל:

כ״זושכב איש, ע״י איש הוא מקנא אותה אינו מקנא אותה ע״י בהמה:

כ״חאותה, זו שהתרו בה:

כ״טונעלם מעיני אישה, אין לי אלא מאישה מנין אני מרבה כל בני אדם ת״ל ונעלם מעיני:

ל׳ונסתרה והיא נטמאה, איני יודע כמה אמרת שכבת זרע כדי שכבת זרע הוי אומר כמה היא סתירה כדי טומאה כמה היא טומאה כדי ביאה כמה היא ביאה כדי הערייה כמה היא הערייה כדי חזרת דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת כוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמעה. ר' יהודה בן בתירה אומר כדי לגמות שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. ר' אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גרדי את הנימה. פלומו אומר כדי שתושיט ידה ותטול ככר מן הסל אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו):

ל״אועד, שהוא כשר להועיד ומנין אף עד שאינו כשר להועיד ת״ל עד ועד. מיכן אמרו אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין לפסלה מכתובתה ואינה שותה ותאסר על בעלה לעולם:

ל״בוהיא נטמאה, ר' עקיבא אומר מה ת״ל נטמאה שלשה פעמים אלא טמאה לבעל טמאה לבועל וטמאה לתרומה:

ל״גוהביא האיש את אשתו אל הכהן, זה הוא שאמרנו האיש משקה ואין בית דין משקין:

ל״דוהביא את קרבנה עליה, יכול אף בזמן שחללה שבת ת״ל קרבנה. כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את שהן באין לטהרה וממעט אני אלו שאין באין אלא לכפרה:

ל״הלא יצוק עליו שמן, צק הוא על שייריו:

ל״וולא יתן עליו לבונה, מגיד שהוא בשתי אזהרות משום בל יצוק עליו שמן ומשום בל יתן עליו לבונה:

ל״זכי מנחת קנאות הוא, לשם שהוא מנחת קנאות כל העם עוברין בו יכול יהוא עוברין בפיסולו ת״ל זכרון. נאמר כאן זכרון ונאמר להלן זכרון מה זכרון אמור למטן הושעה והטבה אף זכרון האמור כאן הושעה והטבה יכול אף על פי שלא חטאה ת״ל מזכרת עון. ד״א מזכרת עון שכל הרואה אותה מזכיר עונה ועון אבותיה שגידלו אותה:

ל״חוהקריב אותה הכהן, אינה באה בתוך הרגל:

ל״טוהעמידה לפני ה', יפנה עליה העזרה:

מ׳ולקח הכהן מים קדושים, מקודשין מן הכיור ושיעורן חצי לוג. - אי חרס יכול בשבר של חרס ת״ל בכלי חרס הא מה הדבר בקערה של חרס:

מ״אומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יהא לו מקום מתוקן שם כיצד נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. מניין אתה אומר אם אין שם עפר מתקן שם ת״ל יקח הכהן. דוסתאי בן יהודה אומר יקח הכהן ולא זר:

מ״בונתן על המים, כדי שייראה עפר שוטה כדי שייראה אפר פרה כדי שייראה רק יבמה כדי שייראה דם צפור מצורע כדי שייראה:

מ״גיחגרנה בחבל של מגג, ר' אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחד למעלה מדדיה ואחד למטה מדדיה מה ת״ל והעמיד ונתן ולא קטעת וחיגרת:

מ״דונתן על כפיה את מנחת הזכרון, נאמר כאן זכרון ונאמר למעלן זכרון מה זכרון אמור למעלן הושעה והטבה אף זכרון אמור כאן הושעה והטבה:

מ״המנחת קנאות הוא, שיהו כל מעשיה לשם קנאה יכול אם לא היו כל מעשיה לשם קנאה לא תהא כשרה ת״ל היא:

מ״ווביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, יראה אותה את המים:

מ״זוהשביע אותה הכהן, אין משביעין שתי סוטות כאחת ולא שורפין שתי פרות כאחת ולא עורפין שתי עגלות כאחת ולא הורגין שני אנשים כאחת ולא מסגירין שנים כאחת ולא מחליטין שנים כאחת:

מ״חואמר אל האשה, בלשונה אל הגנב ואל הגזלן בלשונם:

מ״טאם לא שכב איש אותך, לרבות המערה אותה מכל צד:

נ׳- ואם לא שטית טומאה תחת אישך, לרבות אשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו יכול כל אלו שותות ת״ל תחת אישך את שהוא תחת אישה שותה אין כל אלו שותות:

נ״אטומאה, להוציא דרך איברים:

נ״בואת, מזידה היית:

נ״גכי שטית תחת אישך וכי נטמאת, לרבות בן תשע שנים ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו:

נ״דד״א ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, לא על זו אנו משביעין אותך בלבד אלא על כל מה ששטית מבלעדי אישך:

נ״הוהשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, יכול אף שבועת הדיינין באלה אמרת והשביע הכהן וגו' שבועת האשה באלה אין שבועת הדיינין באלה מה ת״ל והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה אם השביעה בשבועה יצא אם השביעה באלה לא יצא:

נ״וואמר הכהן לאשה, פרט לחרשת:

נ״זלאלה ולשבועה [יכול עצמה של אשה לאלה ולשבועה אמרת] בתוך עמך, שיהיו כל הנשים נשבעות בך ולטות זו את זו ואומרות אם עשית חפץ זה יהא סופך כסופך של פלונית:

נ״חבתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, ממקום שהתחילה העבירה משם התחיל הפורענות:

נ״טהירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפי כך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן ושאר הגוף לא פלט וכה״א וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה (בראשית ז כג) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית וכת' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (בראשית יט ד, יא) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות וכה״א ומת כל בכור ארץ מצרים (שמות יא ה) מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות. שמשון הלך אחר עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו:

ס׳ובאו המים המאררים האלה במעיך, אין לי אלא במעיך ומניין אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה ת״ל ובאו ובאו אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה:

ס״אלצבות בטן ולנפל ירך, רבן גמליאל אומר ומניין כדרך שהמים בודקין את האשה כך הן בודקין את האיש ת״ל לצבות בטן ולנפל ירך:

ס״באמן אמן, אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן לשעבר אמן לעתיד לבוא אמן שלא נטמאתי מן הארוסין אמן שלא נטמאתי מן הנשואין:

ס״גוכתב את האלות, יכול כל האלות שבתורה הוא כותב ת״ל האלה:

ס״דהכהן, שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה:

ס״הוהשקה את האשה על כרחה, ר' אליעזר אומר מכין אותה ברחבו של סייף ומערערין אותה ומשקין אותה על כרחה. אמר לו ר' עקיבא לא נדע אם טהורה היא אם אמרה טמאה אני ואם אמרה טהורה אני אימתי משקין אותה על כרחה משהשם נמחק:

ס״וובאו בה המים המאררים למרים, מה ת״ל אלא יהו עושין בה מיני פורעניות משונות היתה מלובנת עושין אותה שחורה מאודמת עושין אותה ירוקה יתרע פיה יתפח צוארה יהא בשרה נצל תהא זבה מבית השלחים תהא מפהקת תהא מתעטשת תהא מתפרקת איברים איברים:

ס״זולקח הכהן מיד האשה, נאמר כאן מיד ונאמר להלן הטנא מידך מה מיד שנאמר להלן תנופה אף מיד שנאמר כאן תנופה:

ס״חאת מנחת הקנאות, מגיד שמביאה מנחה אחת לשם שתי קנאות:

ס״טוהניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח, מלמד שהיא טעונה תנופה והגשה:

ע׳וקמץ הכהן מן המנחה, מן המנחה המחוברת שלא תהא מונחת בתוך שני כלים וקומץ:

ע״אוהקטיר המזבחה, מקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים:

ע״בואחר ישקה את האשה את המים, אחר כל המעשים הללו ומנין אף למעשה יחידי ת״ל ואחר. - ר' שמעון אומר נאמר השקאה קודם למנחה ונאמר השקאה לאחר המנחה ומה ת״ל ואחר אלא אם קדמה מנחה כשרה ואם קדמה השקאה כשרה:

ע״גוהשקה את המים, זו היא שאמרנו משנמחקה המגילה משקין אותה על כרחה:

ע״דוהיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה, פרט לשוגגת:

ע״הואם לא נטמאה האשה, לשעבר וטהורה היא לעתיד לבא ויש אומרים וטהורה היא טהור הוא הולד רבן גמליאל אומר ונקתה ונזרעה זרע פרט לזרועה לומר אין עוברה שותה:

ע״וונזרעה זרע, ר״א אומר כדאי הוא הצער שינתן לה שכרה בנים שאם היתה עקרה נפקדת. ר' יהודה אומר היתה יולדת כעורים תלד נאים, שחורים תלד לבנים, קצרים תלד ארוכים, נקבות תלד זכרים, היתה יולדת לשתי שנים יולדת בכל שנה, יולדת אחד תלד שנים שנים. ר' שמעון אומר אין נותנין לעבירה שכר אלא לפי שהיתה אסורה לזרע לשעבר יכול תהא כן לעתיד ת״ל ונזרעה זרע מותרת היא לזרע מעתה:

ע״זזאת תורת הקנאות, המקנא יקנא בשילה ובבית העולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:

ע״חאשה תחת אישה, מה ת״ל אשה אשה בכל הפרשה לרבות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולעמוני ולמואבי מצרי ואדומי פצוע דכא וכרות שפכה לכותי ולחלל לרבות כל הפסולות שישתו. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר אין משקין את הפסולות:

ע״טאו איש אשר תעבור עליו, איש או איש לרבות כהן והסריס שיקנו והיה בדין שלא יקנא כהן והלא אומר וכי דין הוא ומה אם שבויה שאינה אסורה איסור שעה לישראל הרי היא אסורה איסור עולם לכהן הדיוט שוטה שהיא אסורה איסור שעה לישראל אינו דין שתהא אסורה איסור עולם לכהן ת״ל איש או איש לרבות כהן והסריס:

פ׳והעמיד את האשה לפני ה', לרבות אשת כהן ואשת סריס שהן שותות:

פ״אועשה לה הכהן, יכול כל האמור בענין ומניין אע״פ שלא עשה לה אלא השביעה והשקה והקטיר קומץ מנחתה דיו ת״ל ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת:

פ״בונקה האיש מעון, מגיד שהוא בנשיאות עון עד שלא תשתה האשה ומנין אף האשה תהא בנשיאות עון אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' יהודה אומר הרי ששתת ונמצאת טמאה אין בעלה חושש שמא נסתרה פעם אחרת ונטמאה ולא היה יודע בה שנאמר ונקה האיש מעון. - ר' חלפתא אומר הרי אשה ששתת מים והיו בידיה זכיות יתלו לה לשעה ומניין שסופן לבדקה אחר זמן אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' שמעון אומר חלול השם היה בדבר שאילו לא היו המים בודקין אותה על אתר כיון שהיתה יורדת מן המקדש היתה אומרת לחברותיה אל תמנעו מלחטוא כבר שתיתי ולא פגעו בי המים דומה שאין בהן צורך כלל לכך נאמר והאשה ההיא תשא את עונה מיד: