ספרי זוטא ו׳Sifrei Zuta 6

א׳לפה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו יגדל בקדושה אל יעביר בתער ובמספרים אל יתלוש ואל ימרוט ואל יחוף באדמה ואל יתן סמנין בעשה ומנין בלא תעשה אמרת תער לא יעבור על ראשו אין במשמע בלא תעשה אלא התער כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה הכל. אבל אומר אני מה התער שהוא בהעברת שער וכלי [אף אני ארבה את המספרים שהוא בהעברת שער וכלי] מה בין תער למספרים שהתער מכלה והמספרים משיירות דבר אל בני ישראל ריבה התולש והמורט ואמרת אליהם ריבה המספסף באור הא מה שיירתי במצות עשה החופף באדמה והנותן סמנין:

ב׳דבר אל בני ישראל, בני ישראל נודרין נזירות אין הגוים נודרין נזירות וכה״א אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריב לה' לעולה (ויקרא כב יח) לעולה הן נודרין אין נודרין לנזירות. - בני ישראל נודרין נזירות אין העבדים נודרין נזירות מפני שרבו כופהו ואומר לו לשתות יין והוא שותה לגלח והוא מגלח ליטמא למתים והוא מיטמא. או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים:

ג׳איש או אשה, ר' יוסי הגלילי אומר יכול כשידירנה בעלה מפני שהיה לי בדין מה אם במקום שאינו מיפר נדרי עצמו הרי הוא אוסר עליו נדרים מקום שהוא מיפר נדרי אשתו אינו דין שיאסור עליה נדרים אמרת ואשה כי תדור נדר (במדבר ל ד) לא כשידירנה בעלה. ר' עקיבא אומר יכול אף הנזירה לא תהא מיטמאה למתים והלא אומר וכי דין הוא ומה אם במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים לא עשה בהן נשים כאנשים מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנדרים אינו דין שלא נעשה בהן נשים כאנשים אמרת או אשה וגו' על נפש מת לא יבא:

ד׳איש כי יפליא, כשיפרש:

ה׳לנדור, פרט למהרהר בלב ומנין אתה מרבה הגומר בלב ת״ל נדר:

ו׳נדר, נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור כאן כי יפליא אף נדר האמור להלן כי יפליא ומה נדר האמור להלן אל תאחר לשלמו אף נדר האמור כאן אל תאחר לשלמו:

ז׳נזיר להזיר, נודר הוא נזירות בתוך נזירות והיה בדין שלא יזיר הואיל והנגעים גורמים להבאת קרבן והנזירות גורמת להבאת קרבן מה מצינו בנגעים שאם נולד לו נגע בתוך נגעו אינו גורם לו להביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון וכן הנזירות שאם נולדה לו נזירות בתוך נזירותו אינה גורמת לו שיביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון ובצד השני אתה אומר נזיר להזיר מזיר הוא בנו הקטן כשירצו הקרובים:

ח׳לה', מגיד שהנזירות לשם כשהיא דרך קדושה:

ט׳מיין ושכר יזיר, נאסר הנזיר בשלש מצוות מלשתות יין ומלגלח ומליטמא למתים והותר בשתים מהן במקום מצוה לגלח תגלחת מצוה ולהיטמא למת מצוה יכול יהא מותר ביין מצוה והלא דין הוא ומה אם האונן שהוא מותר ביין הרשות הרי הוא אסור ביין מצוה נזיר שהוא אסור ביין הרשות אינו דין שיהא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא אסור באוכל מצוה תאמר בנזיר שהוא מותר באוכל מצוה הרי כהן יוכיח שהוא מותר באוכל מצוה ואסור ביין מצוה וכן אל תתמה על הנזיר שאע״פ שהוא מותר באוכל מצוה הרי הוא אסור ביין מצוה. לא אם אמרת באונן שהוא במיתה תאמר בנזיר שהוא במיתה הואיל ואינו במיתה יהא מותר ביין מצוה אמרת מיין לרבות יין מצוה:

י׳מיין ושכר, ר' אלעזר הקפר אומר מיין זה יין מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג ת״ל ונסכו רביעית ההין (במדבר כח ז). חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי. - יכול שאין לי אלא יין מנין אפילו חומץ ת״ל חומץ. אי חומץ יכול אף חומץ של תמד ת״ל חומץ יין התיר במעורב שאינו בנותן טעם אין לי אלא חומץ יין מנין אף המטיל מים לתוך ענבים והבאישו ת״ל משרת ענבים ומנין אף משרת בוסר ת״ל וכל משרת. יכול לא יתן על מוחו ועל מגפתו ולא ירד בתוך הגת ת״ל לא ישתה משום שתיה הוא עובר אינו עובר משום כל אלה. יכול שאינו עובר אלא בשתיה ומנין אף באכילה ת״ל וענבים לא יאכל. לפי שאמרת גפן יין בעונש אין טרוקטי בעונש ומנין אתה אומר טרוקטי באזהרה ת״ל וענבים לא יאכל. אין לי אלא ענבים מניין אפילו בוסר ת״ל לחים ומניין אף יבשים ת״ל ויבשים. יכול אף החוטין והעלים והלולבין ומי גפנים והסמדר ת״ל מחרצנים ועד זג יצאו אלו שאינן פרי ולא פסולת פרי אלא כעץ הן חשובין:

י״אמחרצנים ועד זג, אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החיצונים והזוגים אלו הן הפנימיים דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבול נמצא החרצנים הן הפנימיין שזורעין אותן והזוגין הן הקליפה החיצונה:

י״במחרצנים, אמרת מיעוט חרצנים שנים ועד זוג זה זג אחד ר' עקיבה היה מרבה בכולן כזית שנאמר מכל אשר יצא מגפן היין החזירן לכלל שהיו בו:

י״גכל ימי נדר נזרו, ימי נזרו לא יגלח ימי נזרו לא ישתה יין ימי נזרו לא יטמא למתים. מי שאמר הרני נזיר לשתות יין בשבת זו לגלח בשבת זו ליטמא במתים בשבת זו אין זה אלא כנודר בנזיר. ממעט אני בנודר סתם שאם גלח יום שלשים שיעלה לו יכול אף במפרש כן ת״ל ימי נזרו לא יגלח. מי שאמר הרני נזיר על מנת שאגלח בין נזירות לנזירות הואיל והרשות בידו לגלח יכול תהא רשות בידו לשתות יין ת״ל ימי נזרו לא ישתה יין עד מלאת הימים וגו' מי שאמר הרני מוסיף על נזירותי עוד שלשים יום אמ' עד מלאת הימים אשר יזיר לה'. - מי שניזור בארץ טמאה ובא לו לארץ טהורה יכול יגלח וישלח פרע שני ת״ל קדוש יהיה גדל פרע גדל פרע הוא. מעשה בהלני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום הרני נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ולסוף שבע שנים עלת לארץ ישראל והורה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ולסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה אחת ועשרים שנה:

י״דקדוש יהיה, מיכן אמרו סתם נזירות שלשים יום מנין יהיה:

ט״וגדל פרע, מצות עשה:

ט״זגדל פרע, אין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו פרע מנין ת״ל קדוש יהיה כמה שהוא ואין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו מנין ת״ל שער ראשו מה שהוא:

י״זכל ימי הזירו לה' על נפש מת, יאמר מת מה ת״ל נפש להביא את הדם:

י״חלאביו לא יטמא, יכול לא יטמא על מת מצוה והלא אומר וכי דין הוא הואיל והכהנים בלא תעשה מליטמא למתים אם מיטמא הכהן על מת מצוה אף הנזיר יטמא על מת מצוה קל וחומר ומה במקום שעשה קטנים כגדולים בכהנים הרי הן מיטמאין על מת מצוה מקום שלא עשה קטנים כגדולים בנזיר אינו דין שלא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה. - יכול יטמא הוא על מת מצוה ברגל ת״ל לאמו לא יטמא אבל מטמא הוא על מת מצוה ברגל. יכול יטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ת״ל לאחיו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים. יכול יטמא על מת מצוה בקרובים ברגל אבל לא יטמא על מת מצוה ברחוקים ברגל ת״ל ולאחותו לא יטמא מיטמא הוא על מת מצוה ברחוקים ברגל:

י״טלאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם, פרט לנוגע בשפוד:

כ׳במותם, ריבה ד״א שיטמא במת שלם ואת מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי:

כ״אכי נזר אלהיו על ראשו, מגיד שהנזירות בראש:

כ״בכל ימי נזרו קדוש הוא לה', מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש ולא עוד אלא ששקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא):

כ״גוכי ימות מת עליו, לרבות שנפל עליו הבית ועל המת:

כ״דבפתע פתאום, לרבות שמת עליו בפונדקי:

כ״הוטמא ראש, יכול שאין לי שהנזיר מגלח אלא כשהוא נוגע במת שלם ובשדרה ובגולגולת ובחצי לוג דם ובחצי קב עצמות ואבר מן החי ואבר מן המת שיש עליהן בשר כראוי כשאמר טמא ריבה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. טמא וטמא ריבה כזית מן המת וכזית מן הנצל ומלא תרוד רקב ורוב בנינו ורוב מנינו. נזרו ריבה עצם כשעורה שיטמא במגע ובמשא:

כ״ווגלח, יכול יגלח את כל שערו אמ' לא אמרתי אלא ראשו ממעט אני בכל שערו ולא אמעט בזקנו שהוא בכלל ראשו אמ' וגלח ראשו פרט לזקנו. וגלח, יכול עד שלא טהר אמ' לא אמרתי אלא ביום טהרתו. יכול בין ביום בין בלילה אמ' ביום השביעי ביום ולא בלילה:

כ״זוביום השביעי יביא שתי תורים, היה רבי שמעון בן נחוניא אומר משום רבי שמעון הואיל ונאמרה הבאת קרבן ביחיד ונאמרה הבאת קרבן בצבור מה למד בצבור אם עבר יומו עבר קרבנו יכול מה הבאת קרבן צבור אם עבר יומו עבר קרבנו כך הבאת קרבן ביחיד אם עבר יומו עבר קרבנו אמרת ביום השמיני וביום השמיני ריבה תשיעי ועשירי:

כ״חיביא תורים, יכול הרבה אמ' לא אמרתי אלא שתי תורים. יכול יביא תורים ובני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה. יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו אמ' שתי תורים או שני בני יונה לא מצא תורים ומניין שיביא בני יונה אמ' שתי תורים או שני בני יונה:

כ״טועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה, חטאת כפרה אין בעולה כפרה. יכול שאין בעולה שיורי כפרה ת״ל עשה ועשה:

ל׳וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, משום טומאת המתים. ר' שמעון אומר מאשר חטא על הנפש משום שחטא על נפשו:

ל״א- וקדש את ראשו, יחזור ויגדל בקדושה:

ל״בביום ההוא, ביום שטהר:

ל״גוהזיר לה' את ימי נזרו, יחזיר וישלים ימי נזירותו שהזיר:

ל״דוהביא כבש, לא איל:

ל״הבן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:

ל״ולאשם, הרי זה קנס:

ל״זאמר ר' שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו:

ל״ח- והימים הראשונים יפלו, מפיל הוא לאחר בדם רביעית לאחר ברובע עצמות על מגע שפוד ועל ימי חלוטו של מצורע. יכול שהוא סותר בכל אלו ת״ל כי טמא נזרו טומאה סותרת אין כל אלו סותרים. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא את האדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהיא מטמאה את האדם באהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה נזף בי ואמר לי אין דנין בנזיר מקל וחומר וכשבאתי אצל רבי יהושע אמרתי לו את הדבר אמר לי רואה אני להקל ולהחמיר אבל מה אעשה שגזרו חכמים חצי לוג:

ל״טוהימים הראשונים יפלו, ר' אליעזר אומר בזמן שיש לו אחרונים הוא סותר את הראשונים לא בזמן שאין לו אחרונים. ר' עקיבא אומר הימים הראשונים יפלו מה שגזרו הראשונים שלשים יום:

מ׳וזאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה יכול אף בבמה ת״ל זאת ומניין אתה מרבה הנזיר [נזירות עולם ת״ל תורת יכול שאת מרבה הנזיר] נזירות שמשון ת״ל זאת:

מ״אביום מלאת, ביום. יביא אותו, לא בלילה:

מ״בביום מלאת ימי נזרו, ראוי לגלח תגלחת טהרה ביום אחד ושלשים ומניין שאם גלח ביום שלשים יצא ת״ל ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. - יביא, יביאם בעל כרחו מכאן היו בית שמאי אומרים נודרין לנזירות ובית הלל אומרים אין נודרין שמא ינזר לחייו. אמרו להם בית שמאי מפני מה אתם אומרים שלא ילמוד לאכול משל בריות אם אינו נזיר והוא אומר נזיר אני נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל לאכול סעודה אחת:

מ״גוהקריב את קרבנו לה', מגיד שהבהמה מקודשת לשם:

מ״דכבש אחד, לא שנים. אמרת אחד שיהא הקדש לשם אחד:

מ״הבן שנתו, בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:

מ״ולעולה, שיהא הקדשו לשם עולה:

מ״זוכבשה, יכול שתים אמ' אחת לא אמרתי אלא אחת. אמרת אחת אין מגלחין שתי נזירות כאחת:

מ״חבת שנתה, בת שנה לעצמה לא בת שנה לשנים:

מ״טלחטאת, שיהא הקדשה לשם חטאת:

נ׳ואיל, יכול שנים אמ' אחד לא אמרתי אלא אחד. אמרת אחד מגלח הוא על זבח אחד בן שנה לעצמו לא בן שנה לשנים:

נ״אלשלמים, שיהא הקדשו לשם שלמים:

נ״בוסל מצות, יכול מצוה שיביא בסל אין לי אלא בסל מנין את מרבה שאר כל הכלים ת״ל סל וסל:

נ״גסלת חלות בלולות בשמן, יכול יתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה ת״ל מצות למצה שוו לא שוו לבלילה ולמשיחה:

נ״דורקיקי מצות משוחים, יכול כדרך המושחין אמרת בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו כמין כי:

נ״הומנחתם ונסכיהם, אבל אומר אני מה האיל שהוא בא בנדר ונדבה שהוא טעון נסכים אף אני ארבה את העולה שהוא בא בנדר ונדבה ולמה מיעטתי את החטאת שאינה באה אלא לכפרה:

נ״וואת האיל יעשה זבח שלמים לה', שיקדים הקדשו לזבחו זביחת תודה מעכבת את לחמה זביחת שני כבשי עצרת מעכבת את לחמן אימתי בזמן שהזבח בירושלם והלחם בירושלם ולא בזמן שהזבח בירושלם והלחם בבית פגי. ר' יהודה אומר יעשה זבח שלמים לה' יעשה של שלמים תחלה:

נ״זוגלח הנזיר פתח אהל מועד, יכול אף במדינה אמרת גלח וגלח אף במדינה מה בין מגלח פתח אהל מועד למגלח במדינה המגלח פתח אהל מועד משלח שערו תחת הדוד והמגלח במדינה אינו משלח את השער תחת הדוד וחכמים אומרים אחד זה ואחד שולחין שער תחת הדוד. ר' יהודה אומר מגלח פתח אהל מועד משלח שער תחת הדוד והמגלח במדינה בטומאה קוברו במקומו:

נ״חוגלח הנזיר, ר' שמעון השזורי אומר לא הנזירה. - ר' אלעזר בר' שמעון אומר גלח וגלח אף הנזירה. ר' יוחנן הסנדלר אומר נזיר אל פתח אהל מועד אין הנזירה פתח אהל מועד [אמרו לו למה אמר להם] שלא להרגיל פרחי כהונה לעבירה. אמרו לו והלא שוטה תוכיח אמר להם לא דומה שוטה לנזירה ששוטה לא גודלת ולא כוחלת ולא פוקסת והנזירה מותרת בכל אלו. - פתח אהל מועד את ראש נזרו, יכול בזמן שלא נטמא מנין אף בזמן שנטמא ת״ל שער ראש נזרו:

נ״טתחת זבח השלמים, נטמאו שלמים מנין שיתן תחת זבח אחר ת״ל זבח. נטמא הזבח מנין ת״ל ונתן על האש מכל צד:

ס׳ולקח הכהן את הזרוע בשלה, שתהא שלוקה:

ס״אמן האיל, לרבות את האיל שישלק כולו:

ס״בונתן על כפי הנזיר והניף, יכול בישראל היה מניף ת״ל המקריב המקריב יניף (ויקרא ז כט). אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך (במדבר יח יט) ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף. יכול יהו עושין שמיני כהן ת״ל המקריב יניף יכול יהו עושין כשמיני כהן מושיט לכהן ת״ל המקריב יניף. יכול בישראל היה מניף ת״ל לך ולבניך או לך ולבניך אהרן ובניו היה מניף ת״ל המקריב יניף אי אפשר לומר המקריב יניף שכבר נאמר לך ולבניך ואי אפשר לומר לך ולבניך שכבר נאמר המקריב יניף הא מה הדבר מה שלימד בנזיר ומה לימד בנזיר אמרת ונתן על כפי הנזיר והניף הכהן אף במקום שנאמר המקריב יניף כהן מניח ידו תחת ידי ישראל ומניף:

ס״גוהניף אותם הכהן תנופה, תנופה אחת ולא שתים:

ס״דלפני ה', שתהא תנופה לפנים מן המניף:

ס״העל חזה התנופה ועל שוק התרומה, אף איל נזיר היה בכלל שלמים יצא מכלל שלמים לטענו בזרוע בשילה. יכול שבא לפטרו בחזה ושוק אמ' על חזה התנופה ועל שוק התרומה הא ידעת שלא בא לפטרו מן החזה ושוק ולמה בא לטענו זרוע בשילה:

ס״וואחר ישתה הנזיר יין, אחר כל המעשים הללו ומנין אף לאחר מעשה יחידי ת״ל אחר ואחר משיזרק עליו אחר מן הדמים הותר אע״פ שלא נתן על כפיו ולא הניף ולא גלח:

ס״זזאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירות שיביא קרבן טהרה ותנהוג בשילה ובבית עולמים. יכול אף בבמה ת״ל זאת:

ס״חאשר ידור קרבנו, זה האומר הרי עלי נזירות שיביא שלש בהמות ויקום:

ס״טקרבנו לה' על נזרו, הרי נזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כן מועלין בשער. ר' אלעזר ב״ר שמעון אומר אין מועלין בשער:

ע׳- מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו, כפי נדרו שלא יפחות או כפי נדרו שלא יוסיף. אמרת מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו שלא יפחות ולא כפי נדרו שלא יוסיף:

ע״אכן יעשה על תורת נזרו, זה הנודר בנזירות כחול הים שבכל שעה שרוצה להקל מראשו יקל. יכול אף האומר הרי עלי נזירות כן אמרת לא אמרתי אלא כן יעשה על תורת נזרו:

ע״בדבר אל אהרן, יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב״ה אמרת אלה החקים והמשפטים וגו' (ויקרא כו מו) הא כל המצות הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני ומה ת״ל לאהרן אלא כל דבר שהיה הוגין לאהרן היה נתלה באהרן וכל דבר שהיה הוגין לישראל היה נתלה בישראל. הא לפי שהדבור היה הוגין לאהרן לפיכך נתלה באהרן אעפ״כ כולם שמעו את הדבור:

ע״גושמו את שמי על בני ישראל, אין לי אלא ישראל גרים ועבדים משוחררין מניין ת״ל אמור להם מכל מקום:

ע״דאמור להם, יכול יהוא מברכין אותן עד שלא יהיה החזן אומר ת״ל אמור להם החזן אומר תחלה והן מברכין אחר כן:

ע״היברכך ה', זו ברכה האמורה בתורה ברוך תהיה מכל העמים (דברים ז יד) ברוך פרי בטנך וגו' (דברים כח ד) ברוך אתה בבאיך וברוך אתה בצאתיך (דברים כ״ח ו) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה הרי הן מבורכין מניין אף שמורין ת״ל וישמרך. ר' יצחק אומר אתה אם מבורכין הן שמורין הן ואם שמורין הן מבורכין הן ומה ת״ל וישמרך אלא וישמרך מיצר רע שלא יוציאך מן העולם. ד״א וישמרך ישמרך מן המזיקין המקיפין אותך שנא' יפול מצדך אלף וגו' (תחלים צא ז) הרי הן מבורכין ושמורין ומניין אף שכינה תהא ביניהן ת״ל יאר ה' פניו אליך אף שכינה תהא ביניהן. ד״א יאר ה' פניו יגן עליך ממאור השכינה הרי הן מבורכין ושמורין ושכינה ביניהן ומניין אף חנונים בדעת ובבינה ת״ל ויחנך אף חנונים בדעת ובבינה. דבר אחר ויחנך יתן בהם דעת שתהו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה כענין שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים יג יח). ד״א יברכך בנכסים וישמרך בנסכים ר' נתן אומר יברכך בנסכים וישמרך בגוף. ר' יצחק אומר יברכך בגוף וישמרך מיצר רע וכה״א כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד (משלי ג כו). ד״א וישמרך שלא ישליט עליך אחרים וכה״א יומם השמש לא יככה וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' (תהלים קכא ו - ז). ד״א וישמרך ישמור לך ברית אבותיך שנ' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' (דברים ז יב). ד״א וישמרך ישמור לך את הקץ שנא' משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו' אמר שומר אתא בוקר (ישעיה כא יא - יב). ד״א וישמרך ישמור את נפשך בשעת המיתה שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כה כט) שומע אני בין צדיקים בין רשעים שנא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ״ה כ״ט). ד״א וישמרך ישמרך בעולם הזה וכה״א רגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט). ד״א וישמרך ישמרך לעתיד לבא שנ' וקוי ה' יחליפו כח וגו' (ישעיה מ לא):

ע״ויאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור פנים ור' נתן אומר זה מאור השכינה שנא' קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א) ואומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' (ישעיה ס ב) ואומר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (תהלים סז ב). ד״א זה מאור התורה וכה״א כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג):

ע״זויחנך, יחנך במשאלות לבך וכה״א וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט). ד״א ויחנך יתן לך חן בעיני בריותיו וכה״א ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר (בראשית לט כא) ואומר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (אסתר ב טו) ואומר ויתן ה' את דניאל לחסד וגו' (דניאל א ט) ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). ד״א ויחנך בדעת בחכמה ומוסר ובינה והשכל. ד״א ויחנך בתלמוד תורה שנא' תתן לראשך לוית חן כי לוית חן הם לראשך (משלי ד ט). ד״א ויחנך יחנך במתנות חנם שנא' הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם עד שיחננו (תהלים קכג ב) ואומר חנינו לך קוינו (ישעיה לג ב). ד״א ויחנך אם יש לך יתן לך ואם אין לך ילוה לך:

ע״חישא ה' פניו, יעביר כעסו ממך ויהפוך פניו כלפי אצלך לא דומה אדם שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל שלומו מן הצדדין אלא ישא ה' פניו אליך יופך פניו אצלך:

ע״טד״א ישא ה' פניו אליך בשעה שאתה עומד ומתפלל וכה״א ויאמר אליו הנה נשאתי פניך (בראשית יט כא) והלא דברים קל וחומר אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. ר' יוסי בן דוסתאי אומר כא״א ישא ה' פניו אליך וכא״א אשר לא ישא פנים (דברים י יז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ישא ה' פניו בדברים שבינך לבינו אשר לא ישא פנים בדברים שבינך לבין חבירך. ר״ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכא״א לא ינקה (שמות לד ז) וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו אלא ונקה בדברים שבינך לבינו לא ינקה בדברים שבינך לבין חבירך מיכן היה בן עזאי אומר ונקה לא ינקה מנקה הוא ואינו מנקה מנקה לשבים ואינו מנקה למחזיקים. ד״א כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים היאך יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו ישא וכשאין ישראל עושין רצונו לא ישא. - היה ר״ש אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום נתנה לצדיקים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי שלום מקדימות אותן הראשונה אומרת יבא שלום השניה אומרת נוחו על משכבותם והשלישית אומרת הולך נכחו (ישעיה נז ב) ואילו לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנ' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (ישעיה נח ח) ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שאלו ברא הקב״ה מדה יפה יתר מן השלום מנעה מן הרשעים שבשעה שהן נפטרין מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן הראשונה אומרת אין שלום השנייה אומרת אמר ה' לרשעים (ישעיה נז כא) השלישית אומרת למעצבה תשכבון (ישעיה נ יא) ואם לא דיין לרשעים שמיתתן בידי מחבלים שנ' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים (איוב לג כב) יהדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו (איוב יח יח) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (תהלים לה ה) ולא עוד אלא שהן מתקנטרין לפניהם ואומרין אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון. ד״א היה ר' שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה מדת בשר ודם כשהוא הולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובליגיונין וכשהוא הולך לשלום אינו הולך אלא יחידי ומדתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בליגיונות ובאוכלוסין שנא' אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י) ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו (איוב כה ג) ואומר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש (תהלים סח יח) וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנא' פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו' (ישעיה סג ג). וכן את מוצא כשפרע מדור המבול לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו יז). וכן את מוצא כשפרע מדור הפלגה לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ (בראשית יא ט). וכן את מוצא כשפרע מחמשת כרכי סדום לא פרע מהן אלא יחידי שנא' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים (בראשית יט כד). וכן את מוצא כשפרע מן המצריים לא פרע מהן אלא יחידי שנ' וה' הכה כל בכור (שמות יב כט). וכן את מוצא כשפרע מדור האמורי לא פרע מהן אלא יחידי שנ' הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י יא). וכן את מוצא כשפרע מסנחריב לא פרע ממנו אלא יחידי שנא' ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור (ישעיה לז לו). ד״א אתה אומר חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שלא בקש מן המקום אלא שלום שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי (בראשית כח כא). וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה). וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו המקום שכרו אלא שלום שנא' הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנא' וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז). [וכן את מוצא שלא נתן הקב״ה שכר תלמוד תורה אלא שלום שנא' שלום רב לאוהבי תורתך (תחלים קיט קסה). וכן את מוצא שלא נתן המקום שכר עושי צדקות אלא שלום שנא' והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב יז). וכן את מוצא שלא נמשלה ירושלם אלא בשלום שנא' יהי שלום בחילך (תהלים קכב ז)]. וכן את מוצא שאין הקב״ה עתיד לנחם את ירושלם אלא בשלום שנא' וישב עמי בנוה שלום (ישעיה לב יח). וכן את מוצא שלא כונן הקב״ה את מלכות בית דוד אלא בשלום שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ (ישעיה ט ו). וכן את מוצא שלא פרע המקום מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנא' לא תדרוש שלומם (דברים כג ז):

פ׳ושמו את שמי, שמי המיוחד שלי. מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד יכול אף בגבולין יהו מתברכין בשם המיוחד ת״ל ושמו את שמי ולהלן הוא אומר לשום שמו שם (דברים יב כא) מה להלן מקדש אף כאן מקדש אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין אותו לצנועים שבכהונה. אמר ר' טרפון מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמרו בתוך נעימת אחיו הכהנים או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (שמות כ כא) אף בגבולין אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכינויו בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן:

פ״אואני אברכם, יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הן מבורכין ואם לאו אינן מבורכין ת״ל ואני אברכם בין רוצים בין אינם רוצים אני אברכם מן השמים. הכהנים מברכים את ישראל מי מברך את הכהנים ת״ל ואני אברכם הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך את אלו ואת אלו: