ספרי זוטא ט׳Sifrei Zuta 9
א׳וידבר ה' אל משה במדבר סיני, נאמר כאן במדבר סיני ונאמר בראשו במדבר סיני מה מדבר סיני האמור בראשו באהל מועד אף מדבר סיני האמור כאן באהל מועד. מאהל מועד נאמרו כל המצות מאהל מועד נאמר לו למשוח את המשכן מאהל מועד נאמר לו לשרוף את הפרה מאהל מועד נאמר לו להעמיד את האהל מאהל מועד נאמ' לו כל הטמאות והטהרות:
1
ב׳ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, מה ת״ל בראשון מלמד שלא קדמו אחר. במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה יכול שאין לי שאינו דוחה את הטומאה אלא בחול ומנין אף בשבת ת״ל במועדו. - יכול אף השלמים הבאים עמו יהו דוחין את השבת ואת הטומאה ת״ל תעשו אותו אותו דוחה את השבת ואת הטומאה אין השלמים הבאים עמו דוחין לא את השבת ולא את הטומאה אימתי מביאת עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול ובמועט. חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן:
2
ג׳ויעשו בני ישראל, יכול אין לי שהוא דוחה את השבת אלא בשחיטתו אמרת ויעשו ויעשו ריבה קבול דמו וזריקתו ומיחוי קרביו והקטר חלביו. ר' אליעזר מוסיף ארבעה דברים חתיכת יבלתו ונותן משכון ולוקח הרכיבו מירושלם להר הבית והבאתו מחוץ לתחום שהיה ר' יהושע אומר הבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה את השבת. ר' אליעזר אומר דוחה היא מקל וחומר אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הבאה שהיא משום שבות. אמר לו ר' יהושע הרי שחיטה שהיא במקראי קודש בגבולין תוכיח שהתיר בה משום מלאכה ואסר בה משום שבות. אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע אין דנין רשות מחובה ולא חובה מרשות אלא רשות מרשות לגזרה שוה וחובה מחובה לגזרה שוה. נסתלק ר' יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו הרי מי שהוזה הזאה ראשונה ואירע יום שביעי שלו ביום שבת בערב פסח אומר אתה לו שיזה בשביל שיאכל את הפסח. אמר לו ר' אליעזר הוא עיקר דיני אם התרתה שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הזאה שהיא משום שבות. אמר לו ר״ע אתה כופר בי ואני כופר בך אם אסרת הזאה שהיא משום שבות לא נאסור שחיטה שהיא משום מלאכה. אמר לו ר' אליעזר עקיבא אין אתה יכול לכפור בי לעולם מפני שאמרה תורה במועדו, במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת:
3
ד׳בארבעה עשר יום לחדש הזה בין הערבים יעשו אותו במועדו, בארבעה מקומות הוא אומר בין הערבים יכול בערבו של ערב ובערבו של שחר ובחצות היום כיון היא שחיטת הפסח ת״ל בין הערבים בא לחלוק בין הערבים שנים או בערב משחשכה אמ' בשלישי בין הערבים או בין הערבים בין השמשות אמ' ברביעי בין הערבים בא לחלוק בין חצות יום ובין לילה לכוין שמונה ומחצה. כל ימות השנה היה התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ערב פסחים היה נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו בזמן שחל ערב פסחים להיות ערב שבת [היה נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה בזמן שחל להיות בשבת] ר' ישמעאל אומר כסדורו בערב שבת ר' עקיבא אומר כסדורו בחול:
4
ה׳ככל חקותיו וככל משפטיו, כחקות כחקתי חקתיו וככל חקתיו כמשפט כמשפטי משפטיו וככל משפטיו ליתן בפסח דורות מה שלימד בפסח מצרים [ומה לימד בפסח מצרים אמ'] שה תמים זכר בן שנה (שמות יב ה) אף של דורות כן. מה לימד בפסח מצרים אמ' מן הכבשים ומן העזים תקחו (שמות י״ב ה') אף של דורות כן [כללו של דבר כל שלימד בפסח מצרים לימד בפסח דורות]:
5
ו׳וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד. כיוצא בו ר' אליעזר ביר' שמעון אומר וישבתו העם ביום השביעי (שמות טז ל) מלמד שלא עשו ישראל שבת כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא שבת הראשונה בלבד:
6
ז׳ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישר', יכול שלא היו מקריבין אמ' ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל מקריבין היו יכול משל צבור היו מקריבין ודאי אמ' הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל (עמוס ה כה) מלמד שלא היו מקריבין אין לי אלא לענין הפסחים מניין את מרבה חטאות ואשמות ושאר כל קרבנות צבור אמרת ככל אשר צוה ה' כן עשו מקריבין היו. - אי אפשר לומר שהיו מקריבין שהרי כבר נאמר הזבחים ומנחה הגשתם וגו' מלמד שלא היו מקריבין ואי אפשר לומר שלא היו מקריבין שהרי כבר נאמר ויעשו ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו הא מה הדבר מלמד שהיה שבטו של לוי מקריב [משלו כל קרבנות צבור ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וכשרי ישראל סמוכין לו]:
7
ח׳ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, שבאותו היום נטמאו. איסי בן יהודה אומר ולא יכלו לעשות מתקנין היו עצמן לעתיד לבא, ר' אלעזר בר״ש אומר יכולים היו לעשותו ביום שלאחריו מפני שהיה שלישי להזייתן:
8
ט׳ויאמרו האנשים, בעלי שמות היו:
9
י׳ההמה אליו, הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח:
10
י״אאנחנו, יחידים [מיכן אמרו יחידים לפסח שני אין המרובין נדחין]:
11
י״בטמאים לנפש אדם, אין בתוכנו לא זבין ולא מצורעין:
12
י״גלמה נגרע, למה אנו נגרעין מישראל:
13
י״ד- לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו, את שהוא במועדו בהכרת אין שני בהכרת. ד״א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות:
14
ט״ובתוך בני ישראל, למה נהיה כמנודים בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם:
15
ט״זויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, כדיים אתם שידבר עמכם ד״א כדיים אתם שידבר עמי על ידכם:
16
י״זדבר אל בני ישראל, בני ישראל עושין פסח שני ואין הגרים עושים פ״ש:
17
י״חאיש, האיש עושה פ״ש אין הקטן עושה פ״ש. ר' שמעון אומר האיש עושה פ״ש אין הצבור עושין פ״ש:
18
י״טאיש, לרבות את כל שלא נזרק עליהם את הדם שיהו עושים פ״ש:
19
כ׳כי יהיה טמא ועשה פסח, יכול כל הטמאים יהו עושים פסח הרי מי שהוזה הזאה אחת וזב שראה ראיה אחת והקטן והחולה וטבול יום ומחוסר כפורים והאונן והמפקח בהגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורין ת״ל כי יהיה טמא לנפש טמא מת עושה פ״ש אין כל אלו עושים פ״ש:
20
כ״אאו בדרך רחוקה לכם, יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות אמרת לדורותיכם אף לדורות:
21
כ״בועשה פסח לה', את היחידים. ועשה בעשה:
22
כ״גר' יוסי הגלילי אומר לפי שנאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב כ) מצה הנאכלת בכל מושבות אתה יוצא בה ידי חובתך אי אתה יוצא ידי חובתך בביכורים ואומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז ח) מצה הנאכלת כל ששה אי אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר מפני שהן נאכלין ליום אחד תלמוד לומר. ר' עקיבא אומר מה אם שומע אני בדבר קצר משניהן לפי שנאמר בפסח קטן על מצות ומרורים יאכלוהו שאינו צריך לאמרו והלא כבר נאמר כחקת הפסח וכמשפטו הלא בכלל חקת הפסח מצה ומרור אלא הקיש מצה למרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים מה מרור נאכל כל ששה אף מצה נאכלת כל ששה אין אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד:
23
כ״דלא ישאירו ממנו עד בקר, לימד על פ״ש שאף הוא בבל תותירו:
24
כ״הועצם לא ישברו בו, יכול עצם שאין עמו בשר אבל עצם שיש עמו בשר שבור ואכול את הבשר שיש בו ת״ל ועצם לא תשברו בו:
25
כ״ו- לא תשברו בו, פרט לטמא פרט ליוצא ולנותר. ר' יהודה אומר בו למעט שאר כל הפסולין:
26
כ״זככל חקת הפסח יעשו אותו, כל שלימד בגדול לימד בקטן:
27
כ״חוהאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה, היכן היה בבית המטבחים. ר' אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת ר' עקיבא אומר כל שהוא מן המודעים ולחוץ פטור מן ההכרת:
28
כ״טוחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם לשחיטת הפסח יכול שהוא חייב אמרת וחדל לא ממה שחדל זה לרבות שהיה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא:
29
ל׳ונכרתה הנפש לא הצבור, ההיא כשהיא יחידית:
30
ל״אההיא, לא אנוסה לא שוגגת לא מוטעת:
31
ל״בכי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא, לפי שרבינו היה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא לומר שאינו בהכרת יכול שאינו בנשיאות עון אמרת חטאו ישא האיש ההוא:
32
ל״גכחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, כל שלימד באזרח לימד בגר:
33
ל״ד- חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, מה אזרח לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית אף הגר לא הוכשר לו לאכול את הפסח עד שיזרק עליו דם הברית מה אזרח אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני אף הגר אם הזיד ולא עשה את הראשון יעשה את השני לכך נאמר תורה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ:
34