סוד ישרים, פרשת זכור א׳Sod Yesharim, Parashat Zakhor 1
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו':
1
ב׳איתא בגמ' (מגילה יח) כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה וכו' ובמדרש תנחומא (פ' תצא) כאן כתיב זכור ובשבת כתיב זכור פניהם שוין וכו' מלה"ד למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב אמר זכור פלוני אוהבי משקנח את הקערה אמר זכור פלוני שונאי אמרו לו אוהביו זה הזכרת וזה הזכרת אמר לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם וכו':
2
ג׳הענין שצוה השי"ת לזכור תמיד מחיית עמלק ביאר אזמו"ר הגה"ק זצל"ה משום שאינו דומה הטעם והנייחא שיש להאדם בטובה כזו שמורגל בה מכבר להנייחא והטעם שמרגיש האדם מהתחדשות הטובה שמתחדש אצלו כל פעם מחדש לכן אף שלעתיד יהי' זורח לישראל הבהירות בתמידות בלי שום הסתרה עכ"ז צוה הש"י לזכור תמיד ההסתר של עמלק איך שהוציא אותם הש"י מהשעבוד של אותו ההסתר למען שיהי' לנו בכל פעם נייחא חדשה ומזה יבוא לנו חשק חדש לעבודה וענין זכור מבואר בגמ' (שבת פו:) כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם זכור את יום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום וכו' כי עצומו של יום הוא כמו שהוא מפורש נגד עיניו ממש באותו היום בעצמו וזה נקרא זכור כי ביום מחרתו נקרא זה שהי' מאתמול שמור בחינת נקבה וכאן צוה לנו השי"ת שיהי' תמיד זאת נגד עינינו כמו בעצומו של יום ממש וזהו זכור בחינת דכר וזהו שאיתא שם נאמר כאן זכור ובשבת כתיב זכור כי קדושת שבת הוא שאז מכיר האדם מפורש שאין לו שום כח לפעול מבלעדי השי"ת ולעומת זאת הקדושה הוא קליפת עמלק שהוא מכסה ומסתיר הכל ואומר שאינו מועיל לאדם שום עבודה ופעולת המצות כי מה יכול האדם לפעול מבלעדי השי"ת. ועל הגוון הוא כמו שבת שמורה ג"כ שאין שום כח הפעולה להאדם. אכן החילוק הוא שישראל אומרים שכל זאת הוא רק מצד השי"ת אבל מצד האדם כתיב ששת ימים תעבוד וגו' היינו שבהגבול שהציב השי"ת שיהי' להאדם בחירה בזה הגבול מוכרח האדם לעבוד ולפעול כפי כוחו רק ביום השביעי תשבות היינו למעלה מהגבול של אדם בעת שמנהיר השי"ת מיומין עלאין אז אין שום פעולת אדם כלל אבל עמלק אומר שאין שום בחירה להאדם ואין שום מקום לעבודה ח"ו ואומר מאחר שחפץ השי"ת שיהי' נקרא מלך הי' מוכרח ח"ו לברוא את העולם כי אין מלך בלא עם וזאת הדעה הוא השורש מכל ע"ז שבעולם ר"ל אך טח מראות עיניהם כי לפי דעתם הכוזבת שהעולם הוא מחויב המציאות כדי שיהי' נקרא מלך א"כ איזה כבוד מגיע להשי"ת מזה שנקרא מלך כי כל הכבוד מהמלוכה הוא רק כשיש בחירה לעם לעשות כחפץ לבבם ואעפ"כ המה מבטלים את דעתם לעשות רצון המלך מפני כבודו זה נקרא כבוד אבל לפי דעתם הכוזבת שאין שום בחירה לאדם וכל מה שלבו חפץ הוא הכל בהכרח ח"ו א"כ אין מהם שום כבוד לפי דעתם שהכל הוא בהכרח מהבורא ית' ולהנהגה כזו שהכל הוא בהכרח אין צריכין כלל לעם כיון שאין מהם שום כבוד נמצא שמצד זאת הדעה הכוזבת בעצמה מגיע להם כל התבטלות מן העולם וזהו שאיתא במדרש רבה (פ' תולדות פ' סג) כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך ועשו הוא שונא את הדם וכו' זה דם של מילה וכו' ודם מילה רומז על עבודת אדם בכח בחירתו לצמצם א"ע ומזה יש כבוד שמים אבל עמלק שמכחיש הכל ואינו חפץ בעבודה כי אומר שכל תאוות לבו הם בהכרח מהשי"ת וא"א לו לצמצם א"ע בהם וזה נקרא שונא דם מילה לזה נאמר עליו כי לדם אעשך ודם ירדפך וכו' היינו שמזה הדעה בעצמה יאבד מן העולם:
3