סוד ישרים, פורים י״חSod Yesharim, Purim 18
א׳ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו'. וביארו ז"ל שרפו ידיהם מתורה ומצות וכו'. היינו כי אחר גודל הבהירות שהאיר אצלם מלפנים כמאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. מפאת זה נקטן בדעתם לבושי המצות כי סברו ממ"נ אם שוכן השי"ת בהפעולה של אדם אזי יכול להיות זאת הפעולה אפילו בהלבוש של דבר רשות ומ"מ למצוה יחשב. ובפעולה כזו שאינו שוכן בה הרצון ית' אף שיש לזאת הפעולה לבוש של מצוה לאו כלום הוא וא"כ מאן מפיס זה ההבדל ממצוה לרשות וזהו שרפו ידיהם מתורה ומצות מיד בא הכלב ונשכן ועל זה נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' אשר קרך בדרך וגו' היינו טרם שהגיעו להשלימות כי אחר שמגיעים ישראל לשלימות שוב אין מקום לשום קטרוג רק כל עוד שהם בדרך שנוסעים לקנות ועדיין לא חתם השי"ת עליהם אז באותו הדרך מתייצב עמלק נגדם וזהו ויבא עמלק וילחם עם ישראל וגו' היינו כי השי"ת הראה להם בזה הגם שזאת הוא אמת שישראל עלו במחשבה למעלה מתורה ומצות. בכל זאת בלתי הלבוש של תורה ומצות אין שום חיבור כלל מהסתרת הגוף לבהירות של הראש אף שישראל קודמין כדאיתא בתד"א (פ' י"ד ח"א) שני דברים יש בעולם ואני אוהבם אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל וכו' דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה אבל אני אומר ישראל קדמו וכו' מ"מ כל החיבור מהגוף של ישראל לאותה המחשבה קדומה הוא רק ע"י לבושי תורה ומצות כי דווקא על ידם נתלמד הגוף ג"כ להתמשך אחר הדעת של הראש ובלעדי הלבוש מתורה ומצות נשאר הגוף נפרד מהראש כי הגוף בטבע חפץ בחושך רק ע"י הלבוש מתורה ומצות נתלמד הגוף ג"כ להסכים להדעת שבראש עד שנתאחד בחיבור גמור הגוף עם הראש ועיקר הלימוד שהגוף נתלמד בה הוא מצות מילה כי זאת הפעולה עושה רשומה מפורשת בהגוף ומפאת זה נעשה הגוף כלי קיבול לכל מיני אורות ולזה נקרא זאת המצוה ששון כדאיתא בגמ' (מגילה שם) ששון זו מילה כי מלת ששון רומז על כלי קיבול כמו שמצינו בגמ' (סוכה מח:) א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלי בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון וכו' והגמ' אינה מדברת בדרך הלצה ח"ו אלא הפירוש מששון הוא כך כי הפירוש משמחה הוא מה שנתעורר בלב וששון רומז על כלי קיבול שע"י מצות מילה נעשה הגוף כלי קיבול כענין שמצינו גם בדרגין עלאין אשר דווקא בזה המקום שמכירה דלית לה מגרמה כלום שם נעשית זאת הדרגא כלי קיבול לאורו ית' כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) שם א"ל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי' ודרגא כל שכן לשאר בריין פחות מני' הדא הוא דכתיב (דניאל ד׳:ל״ב) כלא חשיבין וכמצביי' עביד וכו' היינו יען שאותו דרגא מכיר היטב דכל דיירי ארעא כלא חשיבין לזה נעשית בהיפך אתוון אל להיות כלי קיבול לחסד אל כל היום כך מפאת ההכרה של מצות מילה שעל ידה מכיר האדם היטב איך שהוא מצדו מחוסר רק השי"ת יכול להשלימו וע"י זאת הרשומה שפעולת הכרה בהגוף נעשה הגוף כלי קיבול לכל מיני אורות וזהו ליהודים היתה אורה ואורה זו תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וכמבואר בזוה"ק (מצורע נג:) מאי תורה דאורי וגלי מה דהוו סתים דלא אתידע וכו' כי בקדמיתא הי' כ"ו דורות טרם מתן תורה שהי' נזונים רק מחסדו ית' כדאיתא בגמ' (פסחים קיח) היינו שהי' סתום מהם ולא אתידע שהשי"ת הציב בזה העולם יגיע כפיך והי' נדמה להם שא"א ליזון רק מחסד חנם כי הי' משוללי יגיע כפיך ובמתן תורה אורי וגלי שיכול האדם להגיע לאור ע"י יגיע כפו. ועמלק מקטרג על זאת ואומר שהשי"ת אינו חפץ בהתגלות אור כי אי אפשר שיהי' מקום בזה העולם להאדם שיגיע לאור ע"י יגיע כפו מאחר שאין האור יכול לסבול אפילו כגרעיני דחרדל מעוה"ז כד' בזוה"ק (ויקהל קצז) כי זה העולם הוא לגמרי ההיפך מאור כמו שמצינו בגמ' (מגילה יט:) אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה וכו' וא"כ איך יתכן שיהי' מקום להאדם שיגיע ע"י יגיע כפו לאור. אכן בזאת הישועה הראה השי"ת ליהודים היתה אורה ואורה זו תורה דאורי וגלי שיש שפיר מקום להאדם שיגיע לאור ע"י יגיע כפו:
1
ב׳שמחה זו יו"ט וכה"א ושמחת בחגך. היינו כי כל החגים נקראים פני ד' כי באלו הזמנים יכולין שפיר להכיר עומק המכוון מהשי"ת. וכן יש הכרה מיוחדת בכל התחלפות הזמנים ועמלק מכחיש זאת אכן בפורים נתגלה זאת אף על הלבוש האחרון כמבואר בזוה"ק (פנחס רנו.) ימים טובים וכו' שנים שנים תרין יומין דר"ה ותרין יומין דשבועות ובגין דאינון תרין מנייהו בספק הא אית שני ימי הפורים באתרייהו וכו' היינו כי ר"ה ופורים נחשבים לחג אחד והוא כי מה שעוסק השי"ת בר"ה בכסה ובהצנע מאוד כי אז הוא עיקר הנהגתו ית' בהנקודה של שורש החיים אותה הנהגה בא אח"כ בפורים בהתגלות מפורש עד שניכר אף על הלבוש אחרון והשפל וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה אשר בהנס של פורים נתגלה מפורש שכל מה שבדעת עכו"ם בארמנותם ליפעל ההיפך מהרצון ית' באותו הזדון בעצמו מוכרחים המה דווקא ליפעל את הרצון ית' שלא בטובתם כי השי"ת מנהיג עמהם למעלה מדעתם:
2
ג׳ויקר אלו תפילין וכו'. היינו כי תפילין רומזין על עוצם החיבור והתקשרות שיש להשי"ת עם ישראל כמאמרם ז"ל (ברכות ו.) תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו וכו' כי מי גוי גדול וכו' וכדאיתא במדרש (שוחר טוב) אמרו כנסת ישראל רבש"ע רצוננו להגות בתורה יומם ולילה רק שאין אנו יכולין והשיב הקב"ה תקיימו מצות תפילין ואני מעלה עליכם כאלו הגיתם בתורה ביום ובלילה וכו'. היינו כי מצות תפילין רומזין על גודל היקרות הצפון וגנוז בתוך כל הלבושים של ישראל כי בזה שמכסים את הפרשה של תורה בעור הבתים של התפילין זה מרמז על כל הלבושים של ישראל שניגנוז בהם בעומק דברי תורה וכן הם מלמדים על כל הנאות ואכילות של ישראל שהם רק דברי תורה כענין שמצינו בכתוב (יחזקאל ג׳:ג׳) אכול את המגילה הזאת וגו' ואכלה ותהי' בפי כדבש למתוק וגו'. אכן על הגוון אינו ניכר זאת כלל כי כל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים ואין ניכר הרצון ית' הנמצא בלבושי ישראל עד היכן שאפילו הלבוש מהמצוה נדמה נמי להאדם שהוא נושא אותה וסובל ממנה כמאמרם ז"ל (ברכות יז) מסובלים במצות ובאמת לוה תורה מן המצות ומצות מן התורה כי כאשר נפתח האור מן המצוה אזי רואים מפורש שהתפילין נושאים את האדם ולא האדם את התפילין כמאמרם ז"ל הארון נושא את נושאיו וכן כל המצות נושאים באמת את האדם אך כל זמן שעמלק בעולם נדמה להיפך שהאדם סובל המצות ונושא אותם ולזה איתא שם יקר אלו תפילין כי מלת יקר רומז על מה שאינו כלל ביד האדם להשיגו בלתי עזרתו ית' כדאיתא במדרש עשרה דברים יקרים בעולם ונקראו כל הדברים שמחשב שם יקרים משום שאין בכח אדם להגיע עליהם בלעדי עזר מהשי"ת ועל זה הענין נקראו נמי תפילין יקר כי רק כאשר פותח השי"ת את עיני אדם אז מכיר שפיר שהעולם הוא מלא ד"ת. אולם ברגע אח"כ כשנעלם זאת הבהירות שוב אינו יכול להכיר וסתום ממנו כבקדמיתא ואין יכולין לסמוך על זה אפילו מרגע אחת על רגע שאחרי' לזה נקראו תפילין יקר אכן בזמן ההסתר שבימי מרדכי שדברי תורה היו עומדים אז במצב השפל ביותר אז פתח השי"ת לישראל זה החיבור מיקר אלו תפילין עד שהי' ניכר מפורש לעיני כל החיבור מישראל להשורש ית' כדאיתא בגמ' (סנהדרין כא:) בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר ר' חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר ר' חסדא כתב ליבונאה וכו'. וליבונאה מורה על אור פשוט כי בלבן אין שייך בו שום גוון וזהו בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי שהוא ליבונאה ולשון קודש וזה מורה על מעט התלבשות של השורש בהתפיסה של אדם כי לשון קודש רומז על השורש ואז הי' רק אור פשוט בלי שום גוון ואור פשוט כזה הוא רחוק מאוד מתפיסת אדם חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ואשורית רומז שהכתב הוא מיושר בתפיסת אדם וכמבואר בגמ' (שם כב.) למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב היינו שהאור בא בהתלבשות ויש בזה גוון של צורת אותיות ויתכן בו תפיסה לאדם אכן הי' לשון ארמי היינו שהאור הי' מוסתר מאוד בהרבה לבושים כי לשון ארמי מורה על גודל הסתרה כי זה המקום הנקרא ארמי גורם שיהי' נסתר ומכוסה שם הדברי תורה כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכד:) אמר ר' שמעון כד אנא בין אינון חברייא דבבל מתכנשי גבאי ואולפי מלי באתגלייא ואינון עיילי לון בגושפנקא דפרזלא תקיפא סתימא מכל סטרין וכו'. וכלהו מסתפי למימר מלין אלין אלא לעאן בגמגומא בגינו כך פסילוסין אקרון וכו' הואיל ומסתפי דהא אוירא קדישא ורוחא קדישא אתעדי מנייהו וינקי מאוירא ורוחא דרשותא אחרא וכו'. ואח"כ ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש היינו שיהי' יכולין שפיר להכיר את החיבור והתקשרות שיש להם בהשורש דרך כל הלבושים וזה הי' בהנס של פורים לזה נאמר ליהודים היתה אורה וגו':
3