סוד ישרים, פורים ו׳Sod Yesharim, Purim 6
א׳איתא בגמ' (ר"ה כט.) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים וכו':
1
ב׳היינו כי ישראל כאשר מסתכלים להנקודה שהוא למעלה מתפיסתם המה מבטלים כל דעתם לזאת הנקודה אבל האומות כאשר מסתכלין לזאת הנקודה שהוא למעלה מתפיסתם אז אומרים שהם מחויב המציאות משא"כ ישראל מבינים היטב שאין שום מחויב המציאות ח"ו ויודעים שהכל הוא רק רצון הפשוט. ונאמר שם בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק היינו כי לבטל את עמלק צריכין לקבץ כל הפעולות קטנות של ישראל כי מהפעולות קטנות של ישראל שפועלים עבור כבוד שמים נתברר מהם שכל חפצם ומגמתם הוא רק רצונו ית' וכל הפעולות הנמצאים בהם נצמח עוד מאותה אהבה שהי' אצלם בעת שהיו אומרים נעשה קודם לנשמע וזהו בחר לנו אנשים היינו שצוה לקבץ כל הפעולות הקטנות שנמצאים גבי ישראל הגם שנראה לפעולות קטנות עכ"ז בהתקבצם ביחד נעשה מהם חשבון גדול ועל ידי זה יהי' נתבטל הקטרוג של עמלק:
2
ג׳וזהו הענין שאיתא (בפסיקתא עתיקתא) בד' לשונות היו נלחמים עם עמלק בחולש וגורל חבל ופור. וענין גורל הוא רק לעיני אדם אבל מצד השי"ת לא שייך גורל כי מאתו הוא הכל במשפט. ולזה אז בימי משה כתיב ויחלוש יהושע את עמלק כי אז הי' עדיין קודם מתן תורה ולא הי' להם תקיפות כ"כ לבטל את עמלק לגמרי ולא הי' להם אז עדיין זאת הטענה מה תעשה לשמך הגדול ע"כ נאמר שם לשון ויחלוש יהושע כי חולש הוא לשון חולשות וגם חולש הוא לשון גורל כדכתיב וחולש על גוים כי הי' נראה אז כמו כף מאזנים שנוטה לכאן וגם נוטה לכאן והי' נראה כמו שנזדמן במקרה כך. אבל אצל דוד נאמר לשון חבל כדכתיב וימדדם בחבל וגו' היינו כי אז הי' להם גודל תקיפות שכבר הי' אחר מתן תורה והי' מראה דהע"ה שיש קו ישר מישראל להשי"ת כדכתיב יעקב חבל נחלתו היינו שיש חיבור והתקשרות יחד בין ישראל לאביהם שבשמים וכאן בימי המן נאמר גורל ופור גורל הוא לשון השלכה כמו מי שמשליך מלמעלה למטה וזה הי' נמי ענין הגורל משעיר עזאזל כדאיתא בזוה"ק (תצוה קפה.) כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא בגין דקב"ה יטיל עמי' גורל וזמין לי' ולא ידע דנור דליק אטיל על רישי' ועל עמא דילי' כד"א כי גחלים אתה חותה על ראשו וסימניך אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וכתיב ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב בההוא חולקא דנטיל וכו' כי אין הצר שוה בנזק המלך מאי בנזק המלך כד"א והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול וכו' וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה וכו' היינו שהם אומרים כיון שהשי"ת חפץ בלבוש מלכות ואין מלך בלא עם א"כ המה מחויב המציאות וזה הוא ענין גורל שהשליך השי"ת מלמעלה למטה מלשון (משלי יט) גרל חמה. הסתר כזה כדי שישראל יבררו את עצמם בזה ההסתר ומפאת זה יתגדל ביותר הכבוד שמים והעכו"ם מקבלים בדעתם מזה ההסתר מחויב המציאות וזהו נמי כדאיתא בזוה"ק (אמור קא:) עבדי' דשדי עדבין במארי' וכו' וע"י זה הגורל בעצמו מגיע להם כל ההתבטלות וכדמסיק שם בזוה"ק כי גחלים אתה חותה על ראשו כי אין הצר שוה בנזק המלך מאי בנזק המלך מאי תעשה לשמך הגדול היינו שאינו כדאי עוד הכ"ש שיכולין עוד לברר מהעכו"ם נגד הסבלנות הנמשך מזה ההסתר הנמצא עכשיו. ופור הוא מלשון פרורים היינו שהשי"ת מקבץ כל הפעולות הדקים והקטנים מכל ישראל ומעלה אותם אצלו ומראה איך שהם הכל כבוד שמים וזה הוא שנאמר כאן לך כנוס את כל היהודים הנמצאים וגו' היינו שיקבץ כל אלו הפעולות הקטנים ומכל אלו הפעולות נעשה חשבון גדול עד שאומר השי"ת שכבר ביררו ישראל את עצמם כל צרכם די והותר והגיע העת להאיר להם אהבה רבה כמו שהוא באמת מצדו ית' וממילא נתבטל מזה קליפת עמלק. ולזה נקרא יום כיפור ג"כ מלשון פור כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון כא ?כו) פורים אתקריאת על שם יום הכפורים וכו' היינו שהשי"ת מקבץ ביוה"כ כל פעולות ישראל אשר נראין לקטנים ונעשה מהם חשבון גדול מאוד עד שמאיר בהם השי"ת אהבה רבה מצדו ג"כ. ופור הוא נגד גורל כי גורל הוא שמשליך מלמעלה למטה ופור הוא שמגביה מלמטה את כל הפעולות הקטנות ומעלה אותם למעלה למקום העליון:
3