סוד ישרים, שמחת תורה נ״גSod Yesharim, Simchat Torah 53
א׳יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם בזוה"ק (תצוה קפג) כתיב יהי שם ה' מבורך וגו' מאי מבורך אבל רזא חדא ידע חד מחברנא במדברא ור' יצחק כפתורא שמיה מאי מבורך שירותא קשה וסופו רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כגוונא דא יומא דר"ה מ"ב דהא במ"ב אתוון אתברי עלמא ועל דא אתברי בדינא לבתר רך וע"ד תנינן כל שירותין קשין וסופא דלהון רכין ביומא דר"ה מ"ב קשה וסופו ביומא דעצרת רך בחדוה וכו':
1
ב׳ביאור הענין כי איתא בזוה"ק (הקדמה א') כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית וכו' היינו שזרע השי"ת את השם מ"ב בהבריאה בהתחלת ימי בראשית והוא שלא יהיה ניכר השלימות כי אם ע"י הדרגא אחרונה היינו במדת המלכות כי כשעלה ברצונו הפשוט ית' לברוא את העולם ולהתלבש בלבוש מלכות זה הרצון אינו נגמר בתכלית השלימות עד גמר וסוף כל המדרגות כי בכל המדרגות הקודמים שהם כדכתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וגו' אינו נגמר עדיין הרצון בשלימות עד לך ה' הממלכה שהוא דרגא האחרונה אזי נגמר זה הרצון ית' בתכלית השלימות. ועל זה מרמז הזריעה משם מ"ב כי זה השם הוא שבעה שמות כל שם בן ששה תיבות ותיבה השביעי חסר שמרמז על מדה השביעי הנקראת מלכות וזהו להורות שרצונו ית' הציב לבוש כזה שאין שום שלימות לרצונו ית' בלתי קבלת מלכות שמים של הבריאה ודווקא ע"י הדרגא אחרונה שהוא עבודת אדם בתפיסתו הקטנה יהיה נגמר תכלית הרצון ית' שלא יהיה חסר עוד מדה השביעית ומלכות שמים יהיה בשלימות הגמור. וזהו דאיתא בזוה"ק (יתרו צא:) בגין דקב"ה כד שתיל עלמא אטבע גו תהומא צרור חדא חקיקא בשמא קדישא ואטבע לה לגו תהומא וכד מייא בעא לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקיק על ההוא צרורא ותייבין ומשתקעין והדרין לאחורא ושמא דא קיימא עד יומא דא גו תהומא וכו' ובזוה"ק (תרומה קלב) שמא דע"ב סליק ונחית וסימנך א"ת ב"ש ושמא דמ"ב סליק ולא נחית וסימנך א"ל ב"ם וכו' היינו כי בתהום הסתיר השי"ת נקודה יקרה מאוד וזהו השם ע"ב דסליק ונחית כגוונא דהנשמה עולה ויורדת בהגוף שאיתא במדרש (ש"ט) כי הנשמה משתוקקת תמיד לעלות להבהירות מקור שורשה ומראה לה השי"ת שמלא כל הארץ כבודו אזי נשארת בנייחא בהגוף וכן חפץ התהום תמיד לעלות להמקור וכדאיתא במדרש (בראשית רבה) המים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא לזה חתים הקב"ה את התהום בצרור שחקוק עליו שם מ"ב וזה השם מ"ב הוא העמוד החוזר המובא בזוה"ק (ויחי ריט.) שיש עמוד מגן עדן התחתון לגן עדן העליון שבו עולים הנשמות היינו שעל ידו יכולין לעלות להמקור כי הוא מורה על עבודה ומזה השם מ"ב זורח אור להתהום אשר ע"י עבודה יכולין להוציא יקר מזולל ולראות שמלא כל הארץ כבודו וכאשר התהום רואה שיש בזה העולם הספק והחושך נמי דרך להעלות לבהירות המקור ועוד זאת שיכולין כאן להרויח יותר להוציא יקר מזולל מה שאי אפשר זאת למעלה בהמקור אזי נשאר התהום בנייחא למטה כדי שיהיה עבודת אדם להוציא יקר מזולל. לכן בר"ה יען שנתעורר אז התחלת הרצון מהתלבשות בהבריאה אזי הוא כמו דאיתא שם מ"ב קשה בדינא כי כאשר בא הרצון בהתלבשות כדי שיהיה בריאה מוכרח נמי להיות גוון מפירוד כדאיתא בזוה"ק (בראשית כב:) קמו כלהו חבריא ואמרו רבי וכי אית פרודא בין אבא ואמא דמסטרא דאבא איהו אצילות ומסטרי דאמא בבריאה אמר לון חבריה לאו הכי וכו' ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור יהי אור מסטרא דאבא ויהי אור מסטרא דאמא וכו' היינו כי כאשר מתחיל ההתלבשות מוכרח מצד הבריאה להתהוות גוון מפירוד ואז הבריאה אינו בנייחא והתהום רוצה להעלות להמקור ולשטוף עלמא והמים התחתונים בוכים כי אינם מכירין עדיין את היקרות שיכולין להרויח בזה העולם הספק ולכך הוא בר"ה שירותא קשה. אכן אחר כל העבודות שבזה החודש הנקרא ירח האתנים דתקיפו במצות ולאחר נסוך המים בחג להתהום כדי למסקי תהומא עד שהתהום מכיר מפורש שעל ידי עבודת ישראל נתהוה ממים התחתונים מים עליונים ממש עד שאין באמת שום הבדל וחילוק ביניהם ועוד זאת שהמים התחתונים מרויחין הרבה יותר בזה שיכולין להוציא יקר מזולל משא"כ המים העליונים אזי נשארים בנייחא ובשמחה וזה הוא מ"ב ר"ך בר"ה מ"ב קשה בדינא וסופו ביומא דעצרת רך וחדוה ולזה איתא בהאר"י הק' ז"ל אשר בשמיני עצרת הוא הזווג הגמור כי אז הוא רך וחדוה:
2