סוד ישרים, אחרון של פסח ז׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 7
א׳כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך. בש"ס (ערכין כ"ט.) מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש. ביאר בזה כאאמו"ר הגה"ק זללה"ה שזו הפרשה היא הקדמה לכל המועדים שישראל מקדשי להו. כי בכור רומז על ראשית הרצון ששם אין תופס דעת אדם וכן בכור אדם אין בכח אדם לברר שכוונתו בזה היה רק לכ"ש וכל כח האדם בזה הוא רק הטובת עין שלו שצריך להקדישו בפה ומעלה עליו הכתוב כאלו הקדישה הוא מצדו. וכן הוא ענין קדושת המועדים שישראל מקדשי להו שאנו ממשיכין קדושת מועדים מקדושת שבת כדאיתא בזוה"ק (תרומה קל"ה.) אנן נסבינן מתורה שבכתב תורה שבע"פ. והיינו ע"י שיש בישראל קדושה קבועה וקיימא מזה יש בכחם לקדש מועדים ומזה שישראל מקדשי להו מוכח שיש בישראל קדושה קבועה וקיימא כי באמת קדושת מועדים הוא מהתפשטות קדושת שבת ומ"מ נקרא על שם ישראל שהם מקדשי להו וכדאיתא בירושלמי (שביעות פ"ו ה"א) שהקשו שם למאן דאמר שהיו מחוייבין במעשרות בימי עזרא למה נאמר שקבלו עליהם ומתרץ שם שמשום שקבלו עליהם בסבר פנים יפות מעלה עליהם כאלו קבלו עליהם מחדש. וזה שאנו אומרים בכל יום אחר שירת אז ישיר הכתוב (עובדי' א') ועלו מושיעים בהר ציון וגו' נושעים לא כתיב אלא מושיעים לרמז בזה שע"י השירה שאמרו ישראל מעלה עליהם הכתוב כאלו הושיעו את עצמם:
1