סוד ישרים, יום א' דפסח כ׳Sod Yesharim, The First Day of Pesach 20
א׳משכו וקחו לכם צאן וגו'. וביארו ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכו'. וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה זה שאמר הכתוב דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה היינו כי כן הציב השי"ת בהסדר של צורת אדם לבל ישבות מחשבתו בשום פעם כמאמרם ז"ל כשיוצא מלבו של אדם טפה של לצנות נכנס במקומה טפה ד"ת וכן להיפך כי ענין הצורת אדם הוא כמו שנאמר עליו אחור וקדם צרתני וביארו ז"ל אחור למעשה בראשית כדי שיהי' בכוחו להתיצב כל הבריאה חזרה נוכח השי"ת כי כמו שהשי"ת מלביש תמיד את האור למען שיהי' בכח הבריאה לקבלה בתפיסתה הנמוכה כדאיתא בזוה"ק (פנחס רל"ח:) אמר לון קב"ה אומנותא חדא חית לי למעבד דיהא שותפא דכלנא אתחברו כלכו כחדא למעבד בי' כל אחד ואחד מחולקא דילי' ואנא אשתתף עמכון למיהב לי' מחולקא דילי וכו' וחולקא דילי היינו האור שבא בהתלבשות תפיסת אדם. ולעומת זה צריך הצורת אדם נמי להלביש הכל ולהתייצב נוכח השי"ת אלא שאורו ית' הבא בהתלבשות תפיסת אדם הוא באמת אור המקיף את כל הבריאה רק אחר שקובע אדם בעבודתו זה האור בלבו אזי שוב מלביש האדם את האור נמצא שהאדם מקיף את האור כך הציב השי"ת את כל הבריאה בסדר התלבשות עד היכן שאף הנחש שנאמר עליו והנחש הי' ערום מכל וביארו ז"ל (תקוני זוה"ק ת קן נ"ט) והנחש הי' ערום וגו' דלכלהו עביד לבושין ולי' לא עביד וכו' מ"מ זה הסילוק בעצמו שמסלק אדם את הנחש מאתו ועוזב את הרע נקרא ג"כ לבוש כי אותו הסילוק הוא באמת כל הויית הנחש משורשו שנברא רק על זאת הכוונה שהאדם יסלק מאתו את הנחש ע"ד שאיתא בזוה"ק (בא ל"ד.) דהכי אתחזי לבר נש למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמי' לטב וכו' היינו שעל ידי שיודע אדם שיש רע יודע ביותר לדבק עצמו בטוב ולסלק ממנו את הרע וזאת הרע שמסלק האדם יפול באמת לגמרי לחוץ ועל זה הרע רומז והנחש הי' ערום בני לבוש כי אם לא יסלק אדם מאתו זה הרע ח"ו כי אם יחפוץ להכניס א"ע בזה הרע לברר אותו אזי יהי' נמצא שמלביש ח"ו את הרע ובאמת אין בזה הרע שום צד טוב רק רע לגמרי אלא זאת הסילוק בעצמו שעוזב אדם מאתו זה הרע ומסלק אותו ממנו אותו הסילוק נקרא ג"כ לבוש ועל זה הסילוק נאמר משכו וגו' וכמו שביארו ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה היינו שלא להלביש רק אותן הלבושים שיכולין להעמיד אותן חזרה נוכח השי"ת פב"פ ועל זה רומז קרבן פסח שנקרא צאן של מצוה וכמבואר בזוה"ק (בא ל"ה.) פסחא דינא ומילה רחמי היינו כי מילה רחמי מורה על זה שגבי ישראל יהי' תיקון אף להלבוש היותר אחרון ופסחא דינא מורה על הפסקות ברורי לבושים לבל יבררו יותר לבושים כי מסבת אילנא דטוב ורע יש תמיד התערבות הלבושים והאחרון מישראל נעשה לבוש להגר צדק הבא מהאומות אולם כשמנהיר השי"ת אור הפסח אזי נפסק זאת ההתערבות וזהו פסחא דינא כלומר שאין לברר עוד מה שהוא חוץ מלבושי ישראל ולזה הי' המצוה מפסח מצרים למשפחותיכם להורות שאין עוד תערובת מלבושים זרים כי נתעלה אז ישראל לשורשם ובהשורש העליון אין לזרים שום חלק כלל כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו ולזה כאשר נתגלה האור מהשורש נאמר לא תצאו איש מפתח ביתו וגו' היינו שלא יקבלו תקיפות מזה האור לדורות כי לדורות צריכין שיהי' כדכתיב והחיות רצו ושוב היינו שיהי' האור בבחינת מטי ולא מטי כד' בזוה"ק (בראשית ט"ז:) כי אין בכח הבריאה לקבל זה האור שיהי' תמיד בבחינת מטי ומפאת שתמיד הוא מטי ולא מטי ומה שהוא מטי תדיר הוא רק באורח גנוזא כדאיתא בזוה"ק (שם) אבל בהתגלות הוא מטי ולא מטי ומזה נמשך כל התערבות הלבושים וממילא מוכרח שיהי' הרבה ברורין. ואין שייך למשפחותיכם אבל בפסח מצרים שהאיר אז האור דמטי תדיר ונתגלה מפורש לא באורח גנוזא לזה הי' אז המצוה למשפחותיכם וזהו נמי ופסח ה' על הפתח היינו שנבדלו ישראל לגמרי מהעכו"ם לבלתי יבררו עוד מלבושי העכו"ם:
1