סוד ישרים, ליל פסח ל״גSod Yesharim, The First Night of Pesach 33
א׳מרור זה שאנו אוכלים על שום מה על שום שמררו המצרים את חיי' אבותינו וגו' את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך וכו'. איתא בתקוני זוה"ק (תיקן י"ג שם) מרור על שם ו' דאתפרש מן ה' ודא גרים לון דוימררו את חייהם איהו מרור ואיהו מרה הה"ד קראן לי מרה כי המר שדי לי בעבודה קשה בקשיא בחומר בקל וחומר בין אומין דעלמא ומאן גרים דא יו"ד מן שדי רשומי דברית דיהיב משה בערב רב בגין דא נחית משה מן דרגי' הה"ד לך רד כי שחת עמך. עמך ולא עמי ועל ידי' עתידה שכינתא ליחדא עם קב"ה בגין דאיהו אפריש לון צריך ליחדא לון לתקנא במה דחאיב וכו'.
1
ב׳ביאר הענין כי אורו של משה רבינו הי' כמו שנאמר עליו ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו וגו' היינו שלא הי' מצד בהירות אורו שום הפרש בין פעולה הגשמי בין עוצם הבהירות מהכוונה העמוקה והיקרה ביותר כי כן הי' מאיר נגדו הפעולה הגשמי ממש כמו בהירות הכוונה בלי שום מסך המבדיל כלל ולזה הי' בכוחו להופיע כ"כ גודל בהירות גם בתפיסת ישראל עד שנאמר עליהם ויאמינו בה' היינו שלא הי' שייך אצלם לחשוב איזה פלא לנס מאחר שלא הי' אצלם שום דבר לפלא כמו שלא הי' נחשב אצל אדם הראשון מיד כשנברא שום דבר לפלא כי כן הי' שוה אצלו הליכות הים ליבשת הים שהכיר היטב מי שאמר לים שילך יאמר לים שיתיבש כי זה שנחשב השתנות הטבע לנס הוא רק מצד שנתיישן גבי האדם ונעשה מורגל בכך ומהרגל נעשה טבע ונדמה להאדם שהים מוכרח להיות הולך וסוער בכח הטבע ואם נשתנה זאת לפלא יחשב אבל אדם הראשון מיד כשנברא טרם שנכנס בהסתר הטבע לא הי' אצלו שום דבר לפלא וכן מי שעומד בבהירות ושולל עצמו מהסתר הטבע כמו ר"ח בן דוסא שאמר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כי הכיר היטב כמו שחומץ אינו תחת הטבע להדליק כך אין שמן תחת הטבע להדליק רק מה ששמן דולק הוא מחמת מאמרו ית' שידליק כך אם יאמר לחומץ וידליק ג"כ ובבהירות עצום כזאת הי' עומדים אז כל ישראל ע"י הופעת אורו של משה רבינו עד שהכתיב משבח אותם ויאמינו בה'. אכן ע"י התערובת של ערב רב נסתר ונתעלם מעט גודל הבהירות עד אח"כ כשראה ישראל אור רצונו ית' הי' חפצם לקבלו בחוזק יד שיהי' להם בזה האור סדר בהבנת תפיסתם וממילא נתעלה מפאת זה האור רצונו ית' למעלה הרבה מתפיסתם וזה הוא שאיתא שם מרור על שם ו' דאתפרש מן ה' ודא גרים לון דוימררו את חייהם וכו' היינו שכל מרירות הגלות שישראל סבלו נסתעף מזה. והנה באמת הוא השורש מכל החטאים של ישראל רק דאכלו פגה וכמו שאמרו ז"ל על אדם הראשון שכל חטאו הי' דאכלה פגה ולזה כתב האר"י הק' ז"ל שאכילת מצה הוא התיקון על אכילת אדם הראשון כי ע"י אכילתו הי' צריך להתחבא בהרבה לבושים כדכתיב ויתחבא וגו' ואכילת מצה הוא ההיפך משולל לבושים ונקטן בו הזמן. וכן הוא נמי התיקון של אכילת מרור לתקן התערובת של ערב רב וזהו שאיתא שם ומאן גרים דא וכו' דיהיב משה בערב רב בגין דא נחית משה מן דרגי' וכו' בגין דאיהו אפריש לון צריך ליחדא לון לתקנא במה דחאיב וכו' היינו כי זאת הוא תמיד מדתו של מרע"ה להמתיק את המר במר מה שלא מצינו כן בשאר הנביאים כגון ברוב מופתי אלישע כשביקש לתקן פקעת שדה כתיב (מלכים ב ב׳:י״ט-כ׳) ויאמר קחו קמח וישלך אל הסיר וגו' היינו מי שאמר לקמח שיהי' מאכל יאמר לפקעת שדה שיהי' מאכל וכן כשנפל הברזל למים כתיב ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל כלומר מי שאמר לעץ ויצף יאמר נמי לברזל ויצף הרי שכל המופתים הי' צריך ליפעל אותם מהיפך אל היפך כלומר שהי' צריך לתקן מר במתוק מה שאין כן גבי מרע"ה הי' תמיד ממתיק מר במר היינו שהי' בכוחו להראות בעצם המרירות איך שזאת המרירות בעצמו כמו שהוא הוא טוב מאד ויש בו כל המתיקות. ולזה לאותו המרירות שנתהווה בסבת התערובת של ערב רב דאתפרש ו' מן ה' ונסתר מישראל כ"כ הבהירות עד שלא הרגישו כלל בהמרירות שלהם הוא התיקון אכילת מרור היינו להרגיש היטב המרירות וממילא כאשר ירגישו ישראל המרירות ויתחילו לצעוק לה' אזי יתקן המרירות שנתהווה מסבת הערב רב שהי' נדמה מתחילתו למתוק וכמו שמצינו בהכתוב ויזעקו בני ישראל וגו' ויאנחו היינו כאשר התחילו להרגיש המרירות ולצעוק אל ה' זאת ההרגשה בעצמה הי' באמת התחלת הישועה כי מיד נאמר ותעל שועתם אל ה' וגו' ונתיחד ו' עם ה':
2