סוד ישרים, ליל פסח מ״בSod Yesharim, The First Night of Pesach 42
א׳רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכו'. הענין מזאת האמירה הוא כדאיתא בזוה"ק (צו ל"א:) מה דתלא בעובדא בעובדא וכו' ומה דתלי במלין במלין כד אתגזר במלה אתער הכי לעילא וכו' ולזה נמי איתא בזוה"ק (בא מ':) כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא וכו' בגין דאינון מלין סלקין וכל פמלי' דלעילא מתכנשין וכו' והענין הוא כי ע"י הדיבור נתערבו הברואים ביחד כי הבריאה הוא בטבע עלמא דפרודא ועל זה איתא בזוה"ק (בראשית כ"ב.) כד מטי לעלמא דפרודא אמר נעשה אדם ואדם הוא כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומתרגמינן והוות באדם לרוח ממללא היינו שיש בו כח הדיבור שיוכל להבין גם לזולתו את עומק דעתו כי כפי טבע הבריאה הוא כל אחד נפרד מחבירו וכמאמרם ז"ל בג' (ברכות נ"ח.) שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה אולם מפאת הדיבור יוכל כל אחד להתערב דעתו עם דעת חבירו וממילא ניכר על ידי זה אחדות השי"ת כמו שנאמר הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו (מלאכי ב׳:י׳) וכשמכירה הבריאה כך להתערב ביחד אזי מאחד השי"ת את אור השפעתו נמי עם תפיסת הבריאה ומנהיג עמה כמו שנאמר והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם (בחקותי כ"ו) וזהו כד אתגזר במלה אתער הכי לעילא כי ע"י הדיבור שנתערב אחד עם חבירו אתער הכי לעילא להשפיע את אורו ג"כ להבריאה כמו שנאמר (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן וגו'. ולזה צריכין לעורר אלו שלשה דברים ג"כ בדיבור כי הארת אלו השלשה דברים מתעורר רק ע"י דיבור:
1
ב׳פסח על שום מה על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וגו'. היינו כי באמת איך יתכן חיבור מהתפיסה הנמוכה של האדם עם אור עליון ית' על זה אמר שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים כלומר שהאיר השו"ת באורח דילוג דרך כמה וכמה דרגין עד שבא האור בהתפיסה הקטנה של ישראל ובזה הדילוג שפסח הקב"ה להנהיר בתפיסת ישראל קיים השי"ת מצות פסח כי כמו שישראל פועלים את המצות כך מקיים השי"ת נמי לעומת ישראל את המצות וגבי ישראל הוא המצוה מקרבן פסח לאכלו בחפזון ובאורח דילוג כך מקיים השי"ת נמי מצות הפסח להנהיר בתפיסת ישראל את החיבור שיש להם בהשורש באורח דילוג:
2
ג׳מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם וכו'. היינו כי כל הדברים שבעולם משתוקקים להתקרב אל הצורת אדם וכל מה שיש בה פעולת אדם ביותר הוא קרוב להצורת אדם ביותר ולכך לחם חמץ מפאת שנפעל הרבה ע"י האדם הוא ממהר להחמיץ אכן הוא קרוב ביותר להצורת אדם מפאת הפעולת אדם הנמצא בו אמנם בלחם מצה יש מעט פעולת אדם ויען שהוא רחוק מהצורת אדם יש בזה גודל תשוקה להתקרב אל הצורת אדם וזה רומז על גודל התשוקה הנמצא בעומק הלב של נפש ישראל ליפעל את רצונו ית' אף שאינו בתפיסתו כלל ליפעל אותו בשלימות הגמור כי משולל עדיין מתפיסתו אור רצונו ית' בכל זאת משתוקק מעמקי לבבם של ישראל לקיים את הרצון ית' אף שעשיותם יהי' משולל שלימות מה שאין זאת בכח שום אומה ולשון כי כאשר המה רואים שאין בכחם לקיים את רצונו ית' בתכלית השלימות אזי המה בועטים בו לגמרי כמו שמצינו בגמ' (ע"ז ג.) גבי מצות סוכה משא"כ ישראל הוא כל מגמת חפצם כמאמרם ז"ל מצוה הבא לידך אל תחמצנה ואינו חפץ להמתין עד אח"כ כדי שיקיים אותה ביותר שלימות אלא מיד כשבא לידו המצוה הוא משתוקק ליפעל אותה בלי שום חשבון שיחשוב עצמו אולי לא יהי' בכחו לקיימה כענין שהקדימו נעשה לנשמע ולא חשבו עצמם מקודם אולי לא יהי' בכחם לקבל את המצות אלא מצוה הבא לידך אל תחמצנה ויען שנמצא בלב ישראל תשוקה כזו נתן להם השי"ת מצות מצה שרומז כדאיתא בזוה"ק (פנחס רע"א:) אמאי אתקריאת מצה אלא הכי תנינן שדי בגין דאמר לעולמי די דיאמר לצרותינו די אוף הכי מצה בגין דמשדד דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו וכו' כד"א מסה ומריבה ע"ד כתיב מצה וכו' תרגומו דמסה איהו מצותא וכו' היינו שנמשך מהארת מצות מצה כל מיני שמירה להאדם אף שהוא עדיין משולל שלימות כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהילים קכ״א:ד׳) וזהו מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם היינו יען שנמצא בישראל תשוקה נפלאה כזו שאינם רוצים להתמהמה ולהמתין רק מצוה הבא לידך אל תחמצנה לעומת זה מקיים השי"ת נמי מצות מצה בזה שלא המתין מלגאלם עד שיתבררו בתכלית השלימות אלא שהאיר להם הישועה עוד קודם זמנא טרם שנגמרו גבי ישראל הברירים בשלימות נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם:
3
ד׳מרור זו שאנו אוכלים על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם וגו' אשר עבדו בהם בפרך וכו' ענין בפרך ביארו ז"ל בגמ' (סוטה י"א:) בפה רך היינו שהי' כ"כ משוקעים בהשעבוד עד שהי' בנייחה ממנו כאילו הי' עבדים בתולדה שנתעלם מהם כל יחוסם לזה בכל דור ודור חייב האדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים ולזכור תמיד לבל יהי' בנייחה מזה השעבוד ועל זה מורה מצות מרור היינו שידעו ברור זאת אשר מצדם אין להם שום כח כדכתיב כי אתם המעט מכל העמים (ואתחנן ז') וכל האופן לישועה הוא רק מצדו ית' כמו שנאמר למעני למעני אעשה וגו' (ישעיהו מ״ח:י״א) וישועה כזו המאירה בלתי עבודת אדם רק מצד חסדו ית' זאת נקרא מר כמו שמצינו גבי יחזקי' המלך כשאמר לו הנביא בשם הקב"ה למעני ולמען דוד עבדי וגו' השיב לו הנה לשלום מר לי מר (שם ל"ח) ועל זה רומז מצות מרור שאין להאדם שום טענה בזאת הישועה כי אינו כלל ע"י יגיעת עבודתו אכן זאת יכולין שפיר לבטוח אשר הגם שאין לנו שום טענה להשי"ת מצד ההכרח כי כל הישועה הוא רק מצד רצונו הפשוט ית' מ"מ זה הרצון הפשוט ית' בעצמו קיים לעולמי עד:
4