סוד ישרים, ליל פסח מ״דSod Yesharim, The First Night of Pesach 44
א׳ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי וגו' הנה ישראל נקראו בכור כדכתיב בני בכורי ישראל על שם ראשית המחשבה שישראל עלו במחשבה ומחשבה הוא בחינת חכמה כד' בזוה"ק וחכמה נקרא בכור וראשית המחשבה הי' בשביל ישראל שנקראו ראשית ועל זה נאמר קדש לי כל בכור היינו שקידש השי"ת את המחשבה קדומה שהי' לו בבריאת עולם שישראל עלה בה במחשבה תחילה אשר כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם (ירמיהו ב׳:ג׳) והוא כי המחשבה של ישראל הוא מקושר תמיד בשורש רצון העליון ית' מפאת המכוון לשם שמים הנמצא בכל פעולתם אף בפעולות שהם משוללי דעת אלא שזאת הנקודה מהמכוון לשם שמים הוא בגודל ההעלם מסבת השאור שבעיסה המסתיר זה ההתקשרות ומעלים זאת הנקודה לכך נאמר קדש לי כל בכור היינו שיראה האדם להתעורר מעשיו ולהפשיט מהם השאור שבעיסה אזי יתגלה בהם זאת הנקודה ויהי' רואה מפורש איך שמקושר שורש מחשבתו ברצון העליון ית' בלי שום הפסק וממילא יהי' בכוחו להתייצב נוכח השי"ת פב"פ וזהו נמי הענין מסמיכות גאולה לתפלה כמבואר בזוה"ק (ויקהל רט"ז רי"ז:) תמניא פעמים אמת שאנו אומרים בין ק"ש לשמ"ע הוא דחתים בגושפנקא דמלכא החירות מכל ארבע גליות וסימנך ואישה גרושה מאישה לא יקחו והוא כי גאולה קודם התפלה הוא שמסלק האדם כל נגיעותיו למען שיגיע להתקשרות שורשו בהרצון ית' ויהי' מכיר איך שהוא בן למקום ית' וממילא יוכל לעמוד בתפלה פב"פ נוכח השי"ת. והנה ביציאת מצרים התעורר השי"ת ראשית המחשבה שהי' רק בשביל ישראל ונתגלה מפורש זאת הנקודה מההתקשרות של ישראל בשורש רצונו ית' ומזה ההתגלות נתבטלו מצרים לגמרי וזהו ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור וגו' כי מפאת התגלות זאת הנקודה נסתעף דינא להאי ורחמי להאי הנראה לשני הפכים וזהו שאיתא בזוה"ק (וירא קי"ג:) ודא הוא דקשיא קמי' דכד קב"ה עביד דינא וניסא כחדא לאו באתר חד ולא בביתא חדא ואי אתעביד קשיא קמי' דהא לעילא לא אתעביד כלא אלא בשלימו כחדא או ניסא או דינא באתר חד. ולא בפלגו וכו' ובאמת וכי שייך לומר דקשיא קמי' כביכול ית' אלא הפירוש הוא אשר כפי הבנת התפיסה שהציב השי"ת בשכל הבריאה הוא קשה להבין שיהי' שני הפכים בנושא אחד דינא להאי ורחמי להאי. ואז הראה זאת השי"ת מפורש בהתגלות תפיסת הבריאה והוא כמבואר בזוה"ק (בא ל"ז.) דהא משה אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים ולא הוה אלא עד בכור השבי וכו' עד בכור השבי אשר בבית הבור אינון דנפקין משפחה די בהון עבדין לאסירי דישתעבדין בהון לעלמין ולא יפקין לחירו וכו' היינו כי זה לעומת זה עשה האלהים כמו שיש רחיים בהקדושה כך יש רחיים בהקלופה וענין רחיים בהקדושה הוא הרצון שהציב השי"ת שיהי' עלמא דפרודא וע"י עבודת אדם יתאחדו בחזרה כל הנפרדים כי מסבת הנפרדים וההפכים משיג האדם ההכרה באחדותו ית' ועל זאת ההכרה רמזו ז"ל בגמ' (חגיגה י"ב.) שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים כי שחקים רומז על השם צבאות שמורה על רוב המתאחד כלומר שמאחד הנפרדים וזהו שחקים שבו רחיים עומדות היינו כל מיני ההפכים וטוחנות מן לצדיקים היינו כי מן הוא כמאמרם ז"ל (יומא ע"ה.) שנימוח בפיסת היד ונבלע באברים ורומז למעט התלבשות וגודל הכרה בו בבהירות עצום כך עולה לצדיקים הכרה בבהירות עצום מכל לבושי ההפכים להכיר בכל הנפרדים אור אחדותו ית' ובזה הכבוד שמים העולה מפאת ההכרה הזאת הבא מסבת הנפרדים הוא עיקר רצונו ית' וזהו רחיים דקדושה שבו טוחנות מן לצדיקים דווקא מה שאין זאת בכח מלאכי עליון להראות כבוד שמים ולהכיר אחדותו ית' בעולם השפל ונפרד כזה ולעומת זה יש נמי רחיים בקלופה הנקרא אחר הרחיים היינו כי מרחיים דקדושה בעצמה נסתעף להלן דעות רחוקים כ"כ שאומרים מאחר שהציב השי"ת עלמא דפרודא צריכין להיות לגמרי בפירוד ואינם רוצים להכיר בשורש אחדותו ית' רק מנתקים עצמם מן השורש מבלי להכירו למען להיות נשאר כך לעולם בפירוד עד שנסתעף מזה רחיים דקלופה בכור השבי אשר בבית הבור וכו' דישתעבדין בהון לעלמין היינו שהוא אסור וקשור בשבי' ואומר שאין לו שום בחירה כלל אף שבאמת מאחר שיכולין להתעורר ולהקיץ מן השינה א"כ מוכרח שיש בהם נמי נקודה של בחירה אכן המה מטביעים אותה הנקודה בכל התאוות שלהם כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כ"ו) וזהו שאיתא שם בכור השבי אשר בבית הבור אינון דנפקין משפחה אשר אחר הרחיים ועד היכן הי' שם התגברות הטומאה שלא הי' מלאך יכול לכנוס שם כי מלאך מפאת גודל ההתבטלות שלו הוא משולל בחירה והם נמי אומרים שאין להם שום בחירה לכך הי' הקב"ה בכבודו בעצמו צריך לכנוס שם לגלות זאת הנקודה ובזאת הנקודה בעצמה הי' רואים מפורש החילוק וההבדל בין ישראל להאומות אשר מצד המשפט מגיע דינא להאי ורחמי להאי כי מצד שישראל עלו במחשבה לא הי' מגיע עדיין למצרים ההתבטלות כי מפאת אותה הארה המה ישראל ג"כ משוללי בחירה. וגם מצד תכלית המכוון של כבוד שמים המתפשט מישראל לא הי' נמי מגיע להם התבטלות כי מצד זה יש להם ג"כ מקום כי הכל ברא לכבודו וכדכתיב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי מנחה טהורה וגו' (מלאכי א׳:י״א) אמנם עיקר הבירור הוא הנקודה האמצעית היינו התגלות הנקודה של עומק לבם של ישראל שכל מגמת חפצו הוא רק לעורר ראשית הנקודה שיתראה מפורש ומחפשים בכל רגע ביגיעות עבודתם להנהיר ראשית הנקודה והמחשבה קדומה למען שיכירו השגחתו ית' בכל פרט ופרט משא"כ האומות הוא להיפך כל מעשיהם למען להשכיח ולהסתיר ולהטביע זאת הנקודה וזהו הענין מכל הדחלות שלהם שעושים כלאים ועירבוב כדי שלא יכירו את השורש וזהז שאמרו ז"ל בגמ' אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור וכו' היינו הגם שהטפה של בכור מישראל הוא נמי בזרם התפשטות בלי דעת לכן יען שישראל מעוררים בעבודתם ראשית המחשבה אשר כל הבריאה הי' בשבילם ממילא מנהיר הרצון ית' אף באותן הפעולת של ישראל שהי' נראה שלא מדעת שגם בהם כיונו למטרת רצונו ית' שלא מדעתם משא"כ האומות שכל דעתם הוא להנתק ולהפרד מבלי להכיר את שורש הרצון ית' ומזאת הארה נדחו לגמרי וזהו דינא להאי ורחמי להאי כי מאותה הארה והתגלות הנקודה שנתהווה מסבתה רחמי לישראל נתהווה דינא למצרים:
1