סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח א׳Sod Yesharim, The Night of Shabbat Chol HaMoed Pesach 1
א׳מזמור שיר ליום השבת וגו'. (מדרש ש"ט צ"ב) אמר ר' יצחק כל עיסקא דשבתא כפול וכו' מזמורו כפול מזמור שיר וכו'. להיות שבכל המקומות שאדם מצמצם את עצמו בימי המעשה שם מאיר לו השי"ת ביום השבת לידע מה הוא אצל בוראו וזהו שאמר ר' יצחק כל עיסקא דשבתא כפול מזמורו כפול מזמור שיר מזמור מורה על צמצומים כדכתיב (ישעי' כ"ה) זמיר עריצים כי מסבת השכחה מצד הגוף עליל האדם תמיד לשכוח לזה מוכרח לילך בצמצומים כי אם יתפשט עצמו וימלא רצונות של הגוף מאיזה מקום יהי' לו הכרה באורו ית' כדאיתא במדרש רבה (וירא פ' מ"ח) אמר אברהם אחר שמלתי עצמי וכו' ומבשרי אחזה אלהי אילולי שעשיתי כן מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי וכו' היינו כי בשרי מורה על כל הרצונות של הגוף וע"י שמצמצם אותם יתכן לו הכרה באורו ית' וזהו מבשרי אחזה אלהי וזאת ההכרה שהוא אחר הצמצום נקרא שיר וזהו מזמור שיר ליום השבת כי ימי החול הם כדכתיב כי ששת ימים עשה וכמו שמדייק הזוה"ק (אמור צ"ב:) לא כתיב בששת אלא ששת להורות שעשה ששה קצוות שהם הפכים ואם יתפשט בהם האדם עד תכליתם אזי טרם שיכיר בהם התכללותם באור אחדותו ית' יכול להתבטל לגמרי ואין זאת בהרצון ית' כי עיקר רצונו ית' הוא שיהי' בכח האדם לחזור ולעלות מתכלית הקצה אחרון עד ראשית האצילות שורשם וזאת אי אפשר בלתי שיצמצם האדם את עצמו בהם אזי מגיע שפיר לעבר השני מאלו הצמצומים וזהו הארת שבת שכולל כל התרי"ג מצות היינו שבזה היום פותח השי"ת להופיע את האור מכל המקומות שהי' האדם מצמצם את עצמו בהם בימי החול שיוודע לו על ידן מה הוא אצל בוראו:
1
ב׳וזהו שאמרו ז"ל מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה היינו כי איתא בספר רזיאל בשעה שברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנה היינו כדי שיהי' בכח הבריאה להתפשט את עצמה כי כאשר עומדת הבריאה נוכח השי"ת פב"פ אי אפשר כלל שיהי' התפשטות להבריאה רק ע"י שהפך את פניו ממנה יכולה להתפשט עצמה אכן כאשר תתפשטה יותר מדאי יכולה להתבטל לגמרי לזה אמר השי"ת המאמר די כדאיתא בגמ' (חגיגה י"ב.) שהעולם הי' מרחיב והולך כשתי פקועות של שתי עד שגער הקב"ה ואמר די היינו שלא יתפשטה הבריאה יותר מכפי כחה רק שתצמצמם את עצמה בחזרה נוכח השי"ת לעמוד פב"פ ובזה הצמצום נגמר בשלימות הווית הבריאה וזהו הענין של שבת שבהארת שבת חוזרות הבריאה לעמוד נוכח השי"ת פב"פ וזהו מה הי' עולם חסר מנוחה כי הי' מתרחבת והולכת בגודל התפשטות בא שבת בא מנוחה שלא יהי' התפשטות שוב כ"כ ועל זה הענין איתא בזוה"ק (צו כ"ט:) כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד ורוח דשלטא ביומי דחול על עבד ה' איהו מעבדא דמלכא מט"ט כליל שית סדרא משנה וכו' ואיהו שש מעלות לכסא ונפש דשליט בחול איהו מכסא דין וכו' אבל ברתא דמלכא. בפסח איהו נפש השכלית ליל שמורים. מצה שמורה. ורוח שמור לקבלי' איהו יו"ט. ואיהו יום שבת זכור ושמור וכו' ביאור הענין כי זאת הדרגא שנקרא בהארת שבת כסא כבוד. נקרא בימי החול כסא דין כי ימי החול הוא זמן הברירין בבחינת עבד ונקרא עבדא דמלכא. ורוח מורה על הבחירה של אדם כי ארבעה דרגין יש גבי האדם נפש רוח נשמה ונשמה לנשמתין. וימי החול המה בבחינת נפש ורוח וזהו שאיתא כאן ורוח דשלטא ביומא דחול על עבד ה' מעבדא דמלכא וכו' ונפש דשליט בחול איהו מכסא דין וכו' ומבאר עוד הזוה"ק אבל ברתא דמלכא בפסח איהו נפש השכלית ליל שמורים מצה שמורה וכו' פירוש אבל ברתא דמלכא היינו לאחר שנגמר גבי האדם כל בריריו בשלימות אזי נקרא ברתא דמלכא ועל זה מסיק בפסח איהו נפש השכלית היינו כי פסח מורה על חירות כמו שאמרים בפסח עבדים היינו וגו' ויוצאנו ה' וגו' וזהו בפסח איהו נפש השכלית כלומר שאחר שיוצא האדם ע"י יגיעות ברורי עבודתו לחירות לבל יהי' נכנע עוד תחת שום דבר עוה"ז אזי מכיר היטב גם בהבנת שכלו איך שהי' באמת נשמר מהשי"ת גם מקודם בכל אותן מקומות שהי' נדמה לו מלפנים שהוא בעצמו בכח בחירתו שמר את עצמו וזהו ליל שמורים מצה שמורה היינו שמכיר גם בשכלו איך שהי' נשמר כבר מצד השי"ת גם בלתי ברורי עבודתו ומסיק עוד ורוח שמור לקבלי' איהו יו"ט היינו כי יו"ט מורה על הברורין שהם מצד האדם כי מותר בו מלאכת אוכל נפש משא"כ בשבת אסור בו אפילו מלאכת אוכל נפש וזה מורה שאין בשבת מצד האדם שום ברורין כלל וזהו ורוח שמור היינו כי רוח מורה על בחירה לקבלי' איהו יו"ט כלומר שביו"ט יש עדיין מקום לעבודת אדם וברוריו ע"י בחירתו הטובה. ואיהו יום שבת זכור ושמור היינו כי שמור הוא כמבואר שם (יתרו צ"ב.) שמור לנוקבא וזכור לדכורא. שמור לנוקבא רומז על כל ברורי אדם ואח"כ כשמנהיר לו השי"ת איך שהי' נשמר מצד השי"ת גם בלתי ברורי עבודתו אזי נקרא אותה הארה בעצמה זכור לדכורא ובהארת שבת כלולין שניהם כאחת זכור ושמור. ולזה מצינו בתורה הטעם על זכור כי ששת ימים עשה וגו' ועל שמור נאמר הטעם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' והוא כי עבד נקרא מי שמשוקע באיזה תאוה ואינו יכול לזוז ממנה כי נדמה לו שכל חייו תלוי בזה ואפילו אם הוא משוקע בדבר רשות של היתר אם אין בכחו לזוז ממנה נקרא עבד כי הוא משועבד לאותו הדבר וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים היינו שהי' משוקעים שם כ"כ עד שהי' נדמה להם שכל חיותם תלוי במצרים וכדאיתא (מכילתא יתרו) אין עבד יכול לברוח ממצרים כי הי' חפץ יותר להיות עבד במצרים מלהיות שר במקום אחר וזה נקרא עבד. ובן חורין היינו כשהאדם הוא מנושא על כל הדברים ואינו משועבד לשום דבר עוה"ז זה הוא עיקר החירות כי יש בכחו להתנהג עצמו בכל הדברים שבעולם רק כפי הרצון ית' ליפעול או לשבות ולכך נאמר הטעם על שמור וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' היינו שיראה האדם להיות בן חורין לבל יהי' משוקע בשום דבר ועל זכור לדכורא נאמר הטעם כי ששת ימים עשה וגו' היינו שהרצון ית' הוא שיקבל האדם כל מה שבכחו ע"י זאת הקבלה להכיר את כבודו ית' וע"ד שמצינו בירושלמי סוף קדושין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל ממנו היינו כי מאחר שיכול האדם להשיג מפאת זאת ההנאה יותר הכרה בכבודו ית' ולומר ברוך המקום שבראו מדוע ימנע א"ע מזאת ההכרה וזהו הטעם על זכור לדכורא כי ששת ימים עשה ה' וגו' ע"כ וגו' כלומר שהרי ה' ברא ועשה הכל למען להכיר על ידם את אורו ית' וממילא כל מה שמקבל האדם ומשיג עי"ז ביותר הכרה ברצון המשפיע ית' לומר ברוך המקום שבראו זאת הקבלה מהאדם נכלל בזכור לדכורא וכל מה שמונע האדם א"ע מלקבל יען שמבין שאם יקבל את הדבר אזי יסתיר בעדו הכרה באורו ית' זאת השביתה מלקבל נקרא שמור לנוקבא וזהו שאיתא כאן ואיהו יום שבת דאיהו זכור ושמור וכו' כלומר שבשבת נכללו שניהם ביחד זכור וגם שמור:
2