סוד ישרים, שביעי של פסח ל״דSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 34
א׳מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. (תהילים צ״ב:ב׳-ג׳) ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה מזמור רומז על עת שאדם צריך לצמצם א"ע בכדי שיוכל לראות הנהגת השי"ת. "שיר" מורה על התפשטות בעת שנראה מפורש הנהגת השי"ת ואז יש לאדם ממילא כל ההתפשטות. ואף שאי אפשר לשום נברא שיהיה לו תפיסה בעצמותו ית' אכן כתיב (שם קמ"ה) גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר. שהשי"ת המשיך רצונו לכמה וכמה לבושים ומדות ועל ידם יוכל אדם העובד ה' לראות רצונו ית' ואז יראה שהשי"ת משולל מכל מדות אלין כלל. וכדאי' (ברכות נ"ח.) לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכו' והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. להבין הענין שמביא ראי' מגדולה לגבורה כי גדולה הוא מדת החסד אכן כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ה') גדול ה' ומהולל מאוד וכו' אימתי אקרי קב"ה גדול בזמנא דכנ"י אשתכחת עמיה וכו' בעיר אלהינו עם עיר אלקינו וכו' אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול ולא מהולל וכו' ובגין כך תושבחתא דא בשני. היינו שבזוה"ק מתמי' מפני מה אומרים בשני גדול ה' הלא גדול רומז על חסד והיה ראוי לומר בראשון גדול ה' ומתרץ שהכרת החסד הוא רק בעיר אלהינו וכו' היינו ע"י הכלי קיבול ומה הוא הכלי קיבול הצמצום שהאדם מצמצם א"ע מצדו בכדי שיוכל להכיר ולראות חסד השי"ת בעולם:
1
ב׳טוב להודות לה'. זה בשעה שאדם מכיר ורואה שצריך לבטל א"ע להשי"ת שמכיר שהשי"ת נתן לו קומה זקופה וצריך למסור זו הקומה להשי"ת אז טוב וישר בעיניו מאוד לבטל א"ע וזה דאי' בזוה"ק (בהר קי"א:) ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד חד רזא דעבד וחד רזא דבן והאי עבד אקרי אדון כל הארץ. כי האדם צריך להיות ברזא דבן ורזא דעבד ואף בחי' האי עבד אדון כל הארץ אקרי. ולזמר לשמך עליון. זה בשעה שאין האדם מכיר ורואה איזה כ"ש יצא מפעולותיו ואז נקרא השי"ת אצלו בבחי' עליון ואז הוא העצה כדאי' בזוה"ק (אמור צ':) דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא גאותא עלאה ויהיה לבוש לכבודו ית' בחי' כסא כבודו וכמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה על הכתוב (תהילים צ״ד:כ׳) היחברך כסא הות שמי שאינו מתבטל לגמרי למסור עצמו להשי"ת זה לא יוכל להיות בבחי' כסא להשי"ת:
2
ג׳להגיד בבוקר חסדך. בזוה"ק (ויחי רלד:) רבי יוסי שאיל לר"ש א"ל ואגידה או ויגד או ויגידו דתנינן דרזא דחכמתא איהו אמאי במלה דא. א"ל בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פרודא (ושם רמ"ד) דהא גימ"ל יהיב ודל"ת לקיט. היינו בשעה שהשי"ת זורח מבוקר דאברהם שהחסד הוא רק מצדו ית' ואז נמשך לכל העולם בשוה כדאי' (תענית ז') גשמים בין לצדיקים בין לרשעים אז צריך האדם לעשות לעצמו הכנה שע"י זו ההכנה יהיה לו שביל ישר להמשיך החסד אליו יען שהוא הכין עצמו משל למלך שהיה עובר ממקום למקום חפץ להתאכסן במקום שמכינים א"ע יותר בעבורו אף שלהמלך מצדו אין שום נפקא מינה כי כלום חסר מבית המלך מ"מ שורת הדין הוא שבמקום שמכינים א"ע עבור כבוד המלך ביותר שם יתאכסן כן צריך אדם להכין א"ע מצדו כי אז ימשיך אליו החסד מצד שורת הדין:
3
ד׳ואמונתך בלילות. היינו בשעה שנסתר האור לגמרי מהאדם אז העצה להחזיק באמונה יתירה וע"י האמונה יגיע למקום גבוה מאוד אף למקום שהוא מופלא ממנו שאמרו עליו (בראשית רבה ח') במופלא ממך בל תדע. כי לכל אדם יש גבול פרטי עד פה תבא ויותר מזה נקרא אצלו מצדו במופלא ממך כל אחד לפי מעלתו כן מדרגתו וגבולו כי אף אצל משרע"ה נאמר (שמות ל״ג:כ״ג) ופני לא יראו שאף אצלו היה גבול. אכן ע"י אמונה יוכל אדם להגיע אף לזה המקום. ומה הוא עיקר האמונה כענין שנאמר (במדבר י״א:י״ב) כאשר ישא האומן את היונק היינו שלא יהיה להאדם שום סדר מצדו רק כפי שהשי"ת יאיר לו כן יהיה נמשך בכל נפשו ומאודו אחר הארת השי"ת וכדאיתא (שמות רבה כ"ג) אז ישיר משה הה"ד ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו וכו' ובזכות האמונה שרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה שכל עיקר משבח הכתוב בזה הנס רק את אמונת ישראל וכדכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי מי שמאמין באמת שהטבע הוא ביד השי"ת אין אצלו שום פלא על נם כמו שלאדם הראשון לא היה שום חילוק בין הליכת מי הים לבין בקיעת הים מפני שלא היה עוד שום הרגל בעולם שטבע הים להיות הולך וסוער תמיד. ורק אחר שנשכח ונעשה הרגל ומהרגל נעשה טבע לזה נטבע בשכל אדם שהים הולך וסוער תמיד ולכן כאשר נבקע הים ויהי לנס ופלא. וזה דאי' (תענית ט"ו) על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף וכו' ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות. היינו שנשכח ההתחלה ונעשה הליכת הים טבע וכאשר משרע"ה היה מעורר את הים והזכירו ראשית הוייתו שכל הליכת מימיו הוא רק מרצון השי"ת שהציב כן ואחר שעתה רצון השי"ת שיבקע אז ממילא ויבקעו המים. ועיקר הנס מקריעת ים סוף היה מה שהשי"ת האיר בלב ישראל גודל אמונה שהאמינו שהים יכול להבקע והטבע וההרגל לא פעל בהם שום פליאה ותימה וזה משבח הכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. וזה דכתיב (מלכים ב ח׳:ד׳) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ולהבין מה זה שהכתוב קורא גדולות הלא מצינו (ע"ז י':) ידענא זוטי דאית בכו מחי' מתים (ובתענית כה.) שרחב"ד אמר מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק ולא היה נחשב אצלם לנס. אכן מי שיש לו אמונה שלימה ומאמין באמת כאמונת רחב"ד שהכיר והבין שכל הטבע הוא ביד השי"ת לזה לא נחשב אצלו שינוי טבע לנס כלל ורק להכניס אמונה כזו בכלל העולם לא היה ביד רחב"ד כי מי שראה השינוי טבע האמין אבל מי שלא ראה שהיה עומד בחוץ היה מכחיש זאת. אבל באלישע לא היה אז אדם בעולם שיוכל להכח ש הנפלאות שעשה אלישע לכן קורא אותם גדולות וכי בקריעת ים סוף האיר השי"ת האמונה לכל ישראל כדכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אבל המצרים שלא האמינו נטבעו בים. וזה דאי' (תמיד כ"ח.) איזה הוא דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' יחזיק באמונה יתירה היינו להאמין שבכחו ית' לשנות הטבע ושלא יהיה לשום אדם חידוש ופליאה:
4