ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, חבקוק, מבוא לקטע

א׳(חבקוק א׳: א׳-י״ז)
זעקת הנביא על משפט ה' שאינו נראה
הנביא צופה בעם חדש שעולה מן האופק ופותח במסע כיבושים כדי לשדוד ולשבות. הכובש המתקרב אדיש לגורלם של הנקרים בדרכו, ומתייחס אליהם כאילו הם דגי הים ורמשים. הוא כה בטוח בכוחו ששום שיקולים של סדר חברתי או מוסר לא יעכבוהו. חבקוק איננו מסתפק בתיאור הנבואי של העם הכובש ההולך ומתחזק. נוכח המצב המאיים וחסר המוצא, הוא פונה לה' במצוקתו, טוען טענה ומתפלל: נראה כי אתה יושב במרומים, כביכול, ואינך משגיח על עולמך. מדוע אינך מתערב במה שקורה בעולם?
ב׳(חבקוק ב׳: א׳-כ׳)
מענה ה' לנביא: המשפט יתגלה בבוא הזמן
בנבואה זו אי-בהירות ודברי חידות בצד ביטויים עזים וחדים. חכמים הבינו שנושאה של הנבואה הוא חייו של נבוכדנאצר או מלכות בבל בכלל, אבל הדברים כשלעצמם יכולים להתפרש בהיקף גדול יותר. בנבואה זו נשמעים הדים מנבואות ישעיהו וירמיהו.
ג׳(חבקוק ג׳: א׳-י״ט)
תפילת חבקוק
תפילה זו דומה בתוכנה ובמלותיה למזמורי תהלים, והיא מתאימה למה שהופיע בשאר חלקי הספר. כמו בפרק הקודם גם כאן מעורפלים גורמי הזמן והמקום, ואווירת המסתורין עולה גם מן הלשונות הסתומים. גם כאן לא ברור אם חבקוק מדבר על מאורעות בתוך ישראל או בהיקף גדול יותר. סערה גדולה תהפוך את כל סדרי העולם לפני בוא הגאולה. בין שהדברים הם דברי חזון למועד, ובין שהם תפילה, העולם המתואר כאן עומד בפני חורבן גדול, ואחריו יזכו לגאולה רק אותם מעטים שדבקים בה'. החורבן יהיה עונשם של אלה שהתעללו בחלשים וניסו לחטוף לעצמם גדולה וכבוד בעולם הזה.