ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, הושע, מבוא לקטע
א׳(הושע א׳: א׳-ג׳: ה׳)
נישואי הושע, ילדיו ושמותיהם הסמליים
לאחר פתיחה קצרה מצטווה הנביא בנבואתו הראשונה לקחת אשה זונה, וגם בסופו של העניין הוא נדרש לשאת אשה נואפת. מן האשה הראשונה הוא נדרש להוליד ילדים ולכנותם בשמות סמליים. מעשים אלו ושמותיהם של הילדים נועדו לבטא את בוגדנותו של עם ישראל ואת תגובתו הקשה של אלוקים. בהמשך העניין הושע מבשר על שיקום האהבה ההדדית. לאחר שהעם יתנער מתלותו בעבודה הזרה ומחסותו תחת הממלכות הגדולות, ה' יגן עליו.ב׳(הושע ד׳: א׳-י״ד: א׳)
נבואות תוכחה על חטאי ישראלג׳(הושע ד׳: א׳-י״ט)
חטאי ישראל ששורשיהם היעדר אמת, חסד ודעת ה'
הנביא מוכיח את העם על שורה של עברות בין אדם לחברו ועל פולחניו הזרים. מצטיירת כאן חברה שטופת פריצות והוללות. נוכח המציאות החברתית הזאת מקבלים מעשיו הסמליים של הנביא בעניין הקודם גם הקשר קונקרטי. רוח הזנונים שבעם מתממשת הן בריבוי הניאוף בחברה, הן ביחסיו הבוגדניים כלפי אלוקיו. משלא שמרו אמונים לאלוקי ישראל, איבדו תושבי ממלכת ישראל את דרכם ואת יציבותם הפנימית. דלדול הממלכה מערכיה יביא להתפוררותה האטית עד אבדנה הגמור. אכזבה מיוחדת מובעת כאן מן הכהנים, שלהם נועד התפקיד להורות לעם תורה, והנה אף הם רחקו מדעת אלוקים. תחתיהם עולים כהני העגלים הלהוטים אחר בשר קרבנות החטאת של העם.ד׳(הושע ה׳: א׳-ו׳: י״א)
עונשם של ישראל ויהודה
מעשיהם השליליים של ישראל ושל יהודה – הרצח, הזבח לעבודה זרה ורוח הזנונים – ימיטו עליהם פורענות. את דינם הקשה של ישראל ויהודה הנביא מבטא באמצעות שתי מערכות דימויים: הכרסום השקט וההדרגתי מגולם בעש ורקב מבפנים, והאויבים מבחוץ מדומים להתקרבותן המאיימת של חיות טורפות. כיוון שאלוקים הוא המביא את ההרס על הממלכה, כל מאמץ דיפלומטי להתמודד עם הגורמים המאיימים נועד לכישלון. החוטאים מישראל ומיהודה לא יוכלו להימלט מן הפורענות הצפויה להם.ה׳(הושע ז׳: א׳-ח׳: י״ד)
תוכחה לשלטון ולחברה בממלכת אפרים
בזמנו של הושע הסתיימה תקופה שהייתה רגועה יחסית בממלכת ישראל, וחזרו שוב לבעור במדינה מזימות ותככים. הושע מתאר את היצרים האפלים הרוחשים מאחורי התהפוכות השלטוניות ומאחורי שחיתות מנהיגיה של ממלכת ישראל, וכן הוא מתריע על תוצאותיה הקשות של אי-היציבות הזאת מבחינת קיומו העצמאי של אפרים, כבודו ומעמדו בעמים. כיוון שאין ישראל מחפשים את הסיבות העמוקות למצבם, ובחירותיהם נשענות על שיקולים פוליטיים חיצוניים, על בריתות שאין עמן גאווה לאומית, ועל אמונתם באלוהי כספם וזהבם – ממלכתם לא תאריך ימים.ו׳(הושע ט׳: א׳-ט׳)
הפורענות המוכחשת בוא תבוא
הנביא ממשיך להוכיח את ישראל על בגידתם באלוקיהם בביטויים מתחום הניאוף. כיוון שהם מייחסים את מקור השפע שלהם לאלוהים זרים, תושבת שמחתם בחגיהם ובברכת האדמה. ה' ימנע מהם תבואה ויין, שאותם הושע מדמה לאתנן שקיבלו מהעבודה הזרה. בסופו של דבר הם ייאלצו להסתפק באכילת לחם טמא בארצות שאליהן יגלו – מצרים ואשור. פורענויות אלה יבואו עליהם משום שהם אוטמים עצמם משמיעת האמת, שונאים את נביאי ה' ובזים להם.ז׳(הושע ט׳: י׳-י״ד: א׳)
ישראל בעבר, בהווה ובעתיד
דברי הנביא נעים קדימה ואחורה בזמן, בין העלאת זיכרונות עבר מתולדות ישראל לבין תוכחה על חטאי העם בהווה והתוצאות הקשות של מעשיהם הצפויות לעתיד. הושע מזכיר כי בראשיתם היו ישראל חביבים לפני ה' כפרי נחשק, ובאהבתו הוציאם ממצרים, אך כבר בצעירותם חטאו בחטאים חמורים: בעל פעור ומעשה פילגש בגבעה. דמותו של אבי האומה, יעקב, נזכרת כאן בהרחבה. התמודדויותיו הקשות של יעקב, כוח עמידתו וההבטחות שהובטח כשגלה ממקומו, הם מקור ללקח ולהשראה. מרכזה של נבואה זו הוא הפורענויות הקשות הצפויות לישראל – שכול, נדודים ורעב. בעניין משמשים דימויים רבים מעולם הטבע והחקלאות: אלוקים הבא לפרוע בעמו ממשיל עצמו לאריה, נמר ודוב; מצבם החיובי של ישראל מביא עמו דימויים כגון ענבים במדבר, ביכורה בתאנה, עגלה מלומדה; ריקנותם של ישראל ושפלות מצבם מדומות לעוף מתעופף, שורש יבש וגפן בוקק; חרדתם מגולמת ביונה, ואבדנם – בקצף על פני המים, ענן בוקר, טל שחר, מוץ ועשן.ח׳(הושע י״ד: ב׳-י׳)
תשובה
לאחר דברי התוכחה והפורענות הקשים שצפה הושע, הוא חותם את ספרו בקריאה לעמו לשוב אל אלוקיו, שכן בו ימצא מרפא לפגעיו, וממנו תצמח ישועתו. כמו בחלקו האחרון של העניין הקודם, אף כאן משתמש הנביא בדימויים מעולם הטבע.
נישואי הושע, ילדיו ושמותיהם הסמליים
לאחר פתיחה קצרה מצטווה הנביא בנבואתו הראשונה לקחת אשה זונה, וגם בסופו של העניין הוא נדרש לשאת אשה נואפת. מן האשה הראשונה הוא נדרש להוליד ילדים ולכנותם בשמות סמליים. מעשים אלו ושמותיהם של הילדים נועדו לבטא את בוגדנותו של עם ישראל ואת תגובתו הקשה של אלוקים. בהמשך העניין הושע מבשר על שיקום האהבה ההדדית. לאחר שהעם יתנער מתלותו בעבודה הזרה ומחסותו תחת הממלכות הגדולות, ה' יגן עליו.ב׳(הושע ד׳: א׳-י״ד: א׳)
נבואות תוכחה על חטאי ישראלג׳(הושע ד׳: א׳-י״ט)
חטאי ישראל ששורשיהם היעדר אמת, חסד ודעת ה'
הנביא מוכיח את העם על שורה של עברות בין אדם לחברו ועל פולחניו הזרים. מצטיירת כאן חברה שטופת פריצות והוללות. נוכח המציאות החברתית הזאת מקבלים מעשיו הסמליים של הנביא בעניין הקודם גם הקשר קונקרטי. רוח הזנונים שבעם מתממשת הן בריבוי הניאוף בחברה, הן ביחסיו הבוגדניים כלפי אלוקיו. משלא שמרו אמונים לאלוקי ישראל, איבדו תושבי ממלכת ישראל את דרכם ואת יציבותם הפנימית. דלדול הממלכה מערכיה יביא להתפוררותה האטית עד אבדנה הגמור. אכזבה מיוחדת מובעת כאן מן הכהנים, שלהם נועד התפקיד להורות לעם תורה, והנה אף הם רחקו מדעת אלוקים. תחתיהם עולים כהני העגלים הלהוטים אחר בשר קרבנות החטאת של העם.ד׳(הושע ה׳: א׳-ו׳: י״א)
עונשם של ישראל ויהודה
מעשיהם השליליים של ישראל ושל יהודה – הרצח, הזבח לעבודה זרה ורוח הזנונים – ימיטו עליהם פורענות. את דינם הקשה של ישראל ויהודה הנביא מבטא באמצעות שתי מערכות דימויים: הכרסום השקט וההדרגתי מגולם בעש ורקב מבפנים, והאויבים מבחוץ מדומים להתקרבותן המאיימת של חיות טורפות. כיוון שאלוקים הוא המביא את ההרס על הממלכה, כל מאמץ דיפלומטי להתמודד עם הגורמים המאיימים נועד לכישלון. החוטאים מישראל ומיהודה לא יוכלו להימלט מן הפורענות הצפויה להם.ה׳(הושע ז׳: א׳-ח׳: י״ד)
תוכחה לשלטון ולחברה בממלכת אפרים
בזמנו של הושע הסתיימה תקופה שהייתה רגועה יחסית בממלכת ישראל, וחזרו שוב לבעור במדינה מזימות ותככים. הושע מתאר את היצרים האפלים הרוחשים מאחורי התהפוכות השלטוניות ומאחורי שחיתות מנהיגיה של ממלכת ישראל, וכן הוא מתריע על תוצאותיה הקשות של אי-היציבות הזאת מבחינת קיומו העצמאי של אפרים, כבודו ומעמדו בעמים. כיוון שאין ישראל מחפשים את הסיבות העמוקות למצבם, ובחירותיהם נשענות על שיקולים פוליטיים חיצוניים, על בריתות שאין עמן גאווה לאומית, ועל אמונתם באלוהי כספם וזהבם – ממלכתם לא תאריך ימים.ו׳(הושע ט׳: א׳-ט׳)
הפורענות המוכחשת בוא תבוא
הנביא ממשיך להוכיח את ישראל על בגידתם באלוקיהם בביטויים מתחום הניאוף. כיוון שהם מייחסים את מקור השפע שלהם לאלוהים זרים, תושבת שמחתם בחגיהם ובברכת האדמה. ה' ימנע מהם תבואה ויין, שאותם הושע מדמה לאתנן שקיבלו מהעבודה הזרה. בסופו של דבר הם ייאלצו להסתפק באכילת לחם טמא בארצות שאליהן יגלו – מצרים ואשור. פורענויות אלה יבואו עליהם משום שהם אוטמים עצמם משמיעת האמת, שונאים את נביאי ה' ובזים להם.ז׳(הושע ט׳: י׳-י״ד: א׳)
ישראל בעבר, בהווה ובעתיד
דברי הנביא נעים קדימה ואחורה בזמן, בין העלאת זיכרונות עבר מתולדות ישראל לבין תוכחה על חטאי העם בהווה והתוצאות הקשות של מעשיהם הצפויות לעתיד. הושע מזכיר כי בראשיתם היו ישראל חביבים לפני ה' כפרי נחשק, ובאהבתו הוציאם ממצרים, אך כבר בצעירותם חטאו בחטאים חמורים: בעל פעור ומעשה פילגש בגבעה. דמותו של אבי האומה, יעקב, נזכרת כאן בהרחבה. התמודדויותיו הקשות של יעקב, כוח עמידתו וההבטחות שהובטח כשגלה ממקומו, הם מקור ללקח ולהשראה. מרכזה של נבואה זו הוא הפורענויות הקשות הצפויות לישראל – שכול, נדודים ורעב. בעניין משמשים דימויים רבים מעולם הטבע והחקלאות: אלוקים הבא לפרוע בעמו ממשיל עצמו לאריה, נמר ודוב; מצבם החיובי של ישראל מביא עמו דימויים כגון ענבים במדבר, ביכורה בתאנה, עגלה מלומדה; ריקנותם של ישראל ושפלות מצבם מדומות לעוף מתעופף, שורש יבש וגפן בוקק; חרדתם מגולמת ביונה, ואבדנם – בקצף על פני המים, ענן בוקר, טל שחר, מוץ ועשן.ח׳(הושע י״ד: ב׳-י׳)
תשובה
לאחר דברי התוכחה והפורענות הקשים שצפה הושע, הוא חותם את ספרו בקריאה לעמו לשוב אל אלוקיו, שכן בו ימצא מרפא לפגעיו, וממנו תצמח ישועתו. כמו בחלקו האחרון של העניין הקודם, אף כאן משתמש הנביא בדימויים מעולם הטבע.