ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שמואל א, מבוא לקטע
א׳(שמואל א א׳: א׳-כ״ח)
הריונו, לידתו והקדשתו של שמואל
הסיפור הפותח את הספר מתרחש בסוף תקופת השופטים, ובו משתקפים מאפייני התקופה. המשכן ניצב בשִׁלֹה, ומצבו עגום. אין מרבים לבקר בו, והוא מנוהל על ידי שני בני הכהן הגדול בלא דין ויושר. ראשיתו של השינוי מתחילה במעשה מינורי, פרטי לכאורה.ב׳(שמואל א ב׳: א׳-י׳)
תפילת חנה
בעקבות הלידה הנסית מתפללת חנה תפילה מפוארת ומליצית מאוד, שעיקר תוכנה הוא הבעת תודה ושבח על גדולת ה' שראתה. חנה מבטאת את ההכרה שקיבלה בדיוק את מה שביקשה. היא רואה את יד ה' פועלת בעולם ומודה לו על הנהגתו.ג׳(שמואל א ב׳: י״א-ל״ו)
חטאי כהני משכן שִׁלֹה וקללת בית עֵלי
כאן מתבטאת המציאות העגומה ששררה במשכן שִׁלֹה באותו הזמן. לעומת עלי הכהן הגדול, המצטייר כאדם חשוב וקדוש המתבונן באנשים הבאים לבית ה' ומדריכם, המברך וברכתו מתקיימת, בניו נוהגים בגסות רוח. הם מטרידים באלימות את באי המקדש. עלי מנסה להניאם ממעשיהם ללא הועיל. בסופו של דבר מודיעים לעלי את דבר העונש הקשה שיחול על ביתו לדורותיו.ד׳(שמואל א ג׳: א׳-כ״א)
תחילת נבואתו של שמואל
נבואתו של שמואל מתחילה במעין סיפור עממי על ילד קטן השומע קול בבית ה', ובכך הופך לנביא. הקול הנשמע באוזניו רגיל למדי, ושונה בתכלית מחזיונות נבואה שבהם הוקדשו נביאים אחרים, כגון הנביא ישעיהו, שראה את ה', את כיסאו ואת מלאכיו במחזה מפורט ודרמטי. יצוין כי באופן כללי הנביאים הראשונים שבתקופת בית ראשון ראו פחות חזיונות צבעוניים מאשר נביאי בית שני. במובן זה ייתכן שככל שהנביא קדום יותר, וקרוב יותר לאבי הנביאים, כך נבואתו דרמטית פחות. לשמואל נועד תפקיד חשוב בתולדות ישראל. אין הוא רק הנביא שמגלה לאנשים היכן נמצאות אבדותיהם, אלא הוא מנהיג יוצא דופן שגורם לשינויים חברתיים ופוליטיים עמוקים בעם ישראל. הואיל והוא אישיות כה גדולה ואחד המנהיגים הבולטים בתולדות ישראל, המקרא מעמיד אותו כשווה ערך למשה ולאהרן. ייתכן שגם נבואתו, שאינה אקסטטית אלא ישירה ופשוטה, היא מעין נבואת משה, שגם הוא אינו מתאר חזיונות עליונים, והוא מדבר אל ה' כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. כמי שהוקדש לה' מילדות, שמואל לא חי חיים נורמליים, ולמרות שבפועל לא שהה בבית ה' כל ימי חייו, הוא היה עבד אלוקים במובן המעשי. משעה שלמד את מלותיו הראשונות, כבר שהה בבית ה', וראה בעבודתו את ייעוד חייו. מתוך מודעותו לתפקיד זה היה מוסר באותה פשטות את דבר ה' בבעיות קטנות ויומיומיות ובנושאים שיש להם השפעה מכרעת על חיי אומה שלמה.ה׳(שמואל א ד׳: א׳-כ״ב)
מפלת ישראל ביד פלשתים, מפלת בית עלי ומשכן שִׁלֹה
מאז ימי שמשון לא חל שינוי פוליטי משמעותי בארץ. הפלשתים היו הכוח היחידי באזור, ולמרות שמספרם לא היה גדול והם לא היו מעוניינים לכבוש את הארץ, הם לחצו את ישראל בהטלת מסים ובדרכים אחרות. שוב נעשה ניסיון לאחד את ישראל ולארגן אותם לקראת מלחמה, אך ישראל לא היו מוכנים כראוי. לא היו להם צבא מאורגן ומערכת פיקודית. לאחר שנים רבות שבהן לא היו אלא מלחמות קטנות בין שבטים, ניסו ישראל להיערך למלחמה נגד מחנה צבאי גדול והובסו. ארון אלוקים הובא משִּׁלֹה אל מחנה המלחמה ונשבה ביד האויב. בעקבות זאת מתו עלי הכהן הגדול ושני בניו. באירוע זה תמה בפועל תקופת משכן שִׁלֹה. כנראה המשכן חרב, ועל כל פנים הוא לא נזכר עוד כמרכז של ממש.ו׳(שמואל א ה׳: א׳-ז׳: א׳)
הפלשתים משיבים את ארון הברית
בעקבות המפלה הגדולה במלחמה נלקח ארון ה' בשבי. הארון היה גולת הכותרת של שלל הפלשתים, אבל התברר שהחזקתו מביאה עמה מהומה, מגפות ומוות. הפלשתים ניסו להעביר את הארון מעיר לעיר, ומן הסתם העברתו כרוכה הייתה במשא ומתן ובפוליטיקה. לאחר מספר חודשים החליטו הפלשתים להשיבו לישראל.ז׳(שמואל א ז׳: ב׳-י״ז)
שמואל מנהיג ברמה
באישיותו ובמעשיו הצליח שמואל לעשות מה שלא עלה בידם של השופטים לדורותיהם. גם אם השופטים היו צדיקים, השפעתם הייתה זמנית ומקומית, ואילו שמואל השיב את כל ישראל לעבודת ה' ועורר בעם זיקה לאמונה. המלחמות בין ישראל והפלשתים נמשכו כמעט כל זמן שהיו הפלשתים בארץ. מספרם של הפלשתים היה קטן מכדי כיבושה של הארץ כולה, וישראל לא היו חזקים דיים לגרש את הפלשתים. על כן המאבק התאפיין בעיקר בתנודות שלטוניות ובהצקות חוזרות ונשנות מצד הפלשתים. כינוס ההתעוררות והתחייה הדתית שערך שמואל במצפה, גרר אחריו שלא במתכוון מלחמה שבה נוצחו הפלשתים בסיוע משמים. בעקבות הניצחון הגיעה תקופת רגיעה. אחרי הניצחון במצפה – ואולי בגללו – התקבל שמואל על כל ישראל כשופט, לא רק במובן הפשוט – בתור הרשות השופטת, אלא גם בתפקידים ביצועיים ואחרים שאותם מילא במשך כל חייו.ח׳(שמואל א ח׳: א׳-כ״ב)
בני ישראל מבקשים מלך
ההנהגה המדינית של ישראל מוזכרת בתורה באופן עקיף, למשל בתואר 'נשיא'. אולם האזכור המפורש של המלוכה מופיע בספר דברים, ושם מופיע המלך בתור אפשרות בלבד. מפשטה של פרשת המלך בספר דברים עולה כי ישראל אינם חייבים למנות מלך; אם הם רוצים בכך – מוטלים עליהם ועליו חוקים מסוימים, שחלקם מגבילים את סמכויותיו. לפי תפיסה זו אין המלך מקורו של החוק, אלא הוא כפוף לחוק התורה. למרות שינוי משמעותי זה עצם רצון העם בשלטון מלוכני באותה תקופה לא נתפס באור חיובי. מלבד הכוח והעצְמה האדירים שהיו נתונים בידי המלך, עמי האזור לא ראו בו אישיות פרטית בלבד, אלא הקנו לתפקידו משמעות דתית-פולחנית. בבקשתם של ישראל מלך בהקשר זה היה אפוא סממן נכרי מובהק. יתר על כן, ייתכן שנביא כשמואל ראה טעם לפגם בעצם המלה 'מלך'. לא ברור אם האליל 'מוֹלֶך' נקרא כך באמת או ששמו המקורי היה 'מלך', והניקוד שונה בכוונה כביטוי של גנאי. הסתייגות מהשימוש בלשון 'מלוכה' מצויה גם בתקופות מאוחרות יותר: בדבריו של יחזקאל על המשיח הוא איננו משתמש בתואר 'מלך', אלא ב'נשיא': וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. 'נשיא' הוא נישא, מורם מעם, ובתואר זה אין כל ממד שלילי, ואילו אל המלה 'מלך' מתלווה צליל שאינו רצוי של הענקת כוח עצום וחסר מעצורים לאדם אחד. למרות ששמואל לא קיבל באהבה את הרעיון למשוח מלך על ישראל, ה' הורה לו לקבל את הצעתם של זקני העם. שמואל שילח אותם למקומם, ורצה למצוא בינתיים את המועמד הראוי למלכות.ט׳(שמואל א ט׳: א׳-י״א: ט״ו)
המלכת שאול
שמואל בחר, על פי דברי ה', בבחור צנוע משבט בנימין, שאול בן קיש, למלוך על ישראל. בשלב הראשון שמואל הכין את שאול וקידשו לתפקיד בצנעה, וכעבור זמן לא רב שאול נבחר על פי הגורל לעיני כל העם. רוב העם קיבל את המינוי בשמחה ובתרועות, אך היו גם מי שלא קיבלו את המלך, והמינוי נשאר תיאורטי ורופף למדי, משום שלשאול לא היו מוסדות שלטון אמתיים, ולא היה ברור מיהם תומכיו. נראה שכאן נעצר תהליך ההמלכה, והשלב הבא בהתפתחותו יגיע מן החוץ. שאול מתאזר בגבורה ומושיע את אחיו שבעבר הירדן המזרחי מהעמונים.י׳(שמואל א י״ב: א׳-כ״ה)
דברי הסיכום של שמואל אל העם
לאחר חידוש מלוכת שאול בהסכמת כל העם שמואל פורש ממנהיגותו המדינית. בנאומו האחרון אל העם, הפותח בעניינים אישיים, שמואל עורך חשבון היסטורי כללי ומוסר את צוואתו הרוחנית באשר להיבטים העקרוניים והמוסריים של רעיון המלוכה.י״א(שמואל א י״ג: א׳-י״ד: נ״ב)
שאול מנצח את הפלשתים ומבסס את מלוכתו
גם לאחר ששאול ניצח את עמון, וכל העם קיבל את מלכותו בהתלהבות, המלוכה החדשה בישראל עדיין איננה חזקה. ניצחונו במלחמה עם הפלשתים – בניגוד לכל התחזיות – יהיה משמעותי הרבה יותר, ובעקבותיו תיכון המלוכה ביד שאול. מלחמה זו מתחילה אמנם ברפיון ובטעות של שאול, אבל בסופה ינחלו ניצחון גדול על המחנה העצום של הפלשתים, ניצחון שיעניק לשאול גם יוקרה וגם רגיעה מסביב.י״ב(שמואל א ט״ו: א׳-ל״ה)
שאול מכריע את עמלק ונכשל בשליחותו
שאול נשלח על ידי שמואל הנביא להחרים את עמלק. הוא ניצח במלחמה, אך משיקולים שונים חמל על מלך עמלק וחס על מיטב בהמותיו. ה' הודיע לשמואל כי שאול כבר אינו רצוי לפניו כמלך ישראל. אמנם שאול היה מתחילתו אדם נקי ובעל רצון טוב, אך כאן כשל. למרות שנבחר על ידי ה' ולא הציע את עצמו לתפקיד המלך, בסופו של דבר נמצא שאין אישיותו מתאימה למלוכה. התכונות שנחשבו בתחילה מעלות – צניעות, ביישנות והיעדר יומרה – הן שהכשילוהו. נראה שכדי למלוך נדרשת אישיות שונה. מהמשך קורותיו של שאול עולה שהוא מתקשה לקבל את קריעת המלוכה ממנו. אף שמואל לא ינקוט בפעולה ממשית ונראית לעין נגדו, ולעיני כל ישראל שאול ימשיך להיות המלך בפועל.י״ג(שמואל א ט״ז: א׳-י״ג)
משיחת דוד
ייתכן שבאותו זמן הנבואה כבר לא הייתה כה נדירה, אבל שמואל עדיין היה הנביא הראשי והוא הנהיג את העם בדבר ה' שבפיו. עתה נשלח שמואל למשוח את אחד מבני ישי שמבית-לחם למלך. שלא כמלך הקודם, אשר אֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם, דמותו של דוד הַקָּטָן נראתה רחוקה בעליל מדימוי המלך הצפוי, אבל בו בחר ה'.י״ד(שמואל א ט״ז: י״ד-כ״ג)
דוד מיטיב עם רוח שאול
כאן נכנסת דמותו של דוד למארג מעשי שאול ושמואל בספר. בעניין הקודם לא סופר על שיחה כלשהי בין שמואל ודוד בעת משיחתו למלך. אף לא ברור אם נאמר לדוד שבטקס זה הוא נמשח למלך, שלא כמו בהודעתו המפורשת של שמואל לשאול בעת משיחתו, שה' משח אותו לנגיד. מכל מקום המשיחה למלך איננה רק טקס מינוי של אדם לתפקיד רשמי, אלא יש בה כדי להעניק לו רוח יתרה בלתי רגילה. בעקבות משיחתו השתנה דוד, ובמקום אדם ביישן ומאופק, השואל לדעתם של אחרים – כפי שהיה מתחילתו, הוא קיבל דמות מנהיגותית חדשה. עתה כביכול עברה רוח המלוכה משאול, והאירה לדוד.ט״ו(שמואל א י״ז: א׳-נ״ד)
דוד מכה בפלשתי
בין ישראל לפלשתים שרר מתח במשך שנים רבות. עתה שוב יוצאים הפלשתים למלחמה נגד ישראל. דוד הנער, שהזדמן למקום המערכה, הורג ללא נשק את הגיבור הפלשתי מגת שהטיל חיתתו על ישראל.ט״ז(שמואל א י״ז: נ״ה-י״ח: ל׳)
דוד נאהב ונרדף בבית המלך
לאחר ניצחונו המזהיר של דוד הצעיר עולה קרנו. הוא ממונה לתפקיד חשוב בצבא שאול ונעשה מבאי ביתו הקבועים. את דוד אוהבים יונתן, שהוא יורש העצר, מיכל, בתו הצעירה של שאול, כל עבדי המלך והעם כולו. רק המלך, שאול, רוחש כלפיו עוינות גדלה והולכת. דוד נעשה חתן המלך וממשיך לצאת למלחמות ולהצליח בהן. ואולם שאול מפחד מפניו ואויב לו יותר ויותר. לא נראה ששאול רודף כבוד. אולם מאז המרה את פי שמואל בראשונה, נפשו חולה ופגיעה ביותר. עוד קודם הופעתו של דוד החל לסבול ממלנכוליה או מפרנויה שלא הייתה קשורה בנוכחותו של אדם מסוים. בתודעתו של שאול מנקרת השאלה כיצד ייפטר מדוד אף על פי שכישוריו הצבאיים של דוד יוכלו בוודאי להועיל לו במלחמותיו הבלתי-פוסקות עם הפלשתים, ולמרות שדוד מעניק למלך שירות חשוב בשדה הקרב ומסייע לו לייצב את שלטונו. במוחו של שאול מקננת מחשבה נוספת – אם דוד יילחם בפלשתים פעם אחר פעם, אולי הוא ייפגע במלחמה, וממילא תיפתר הבעיה.י״ז(שמואל א י״ט: א׳-כ״א: א׳)
דוד בורח מיד שאול
שנאתו של שאול לדוד כבר אינה רגש נסתר בלבד. היא הפכה להיות נושא לשיחה גלויה. בצד התקפיו הבלתי נשלטים מלווה את שאול גם חשש אמתי מגדולתו של דוד. נראה שבשלב זה לא ידעו מחוץ למשפחתו של ישי ששמואל המליך את דוד, אבל שמואל הודיע מפורשות לשאול שמלכותו לא תימשך. כיוון ששאול יודע שמישהו עתיד למלא את מקומו, ודוד נראה האיש היחיד המתאים לכך מבחינת אישיותו ומבחינת קרבתו למלך – שאיננה רק קרבת משפחה – יש לשאול סיבה הגיונית לפחד ממנו. בפועל שאול מסרב לקבל את נבואת שמואל, והוא מחזיק במלוכה ככל יכולתו. עם זאת, שאול הוא אדם טוב והגון ביסודו, וכאשר מדברים אתו על יחסו לדוד, תוקפת אותו חרטה גדולה. יתר על כן, כשאר האנשים הסובבים אותו, גם הוא עצמו מכבד את דוד, ולכן הסיפור מתאפיין בעליות ומורדות. מצד אחד, שאול מנסה להיפטר מדוד, ובכך הוא הופך סכסוך אישי למרידה במלכות; ומצד שני, אין לו סיבה טובה לפגוע בדוד.י״ח(שמואל א כ״א: ב׳-כ״ב: ה׳)
נדודי דוד
דוד ברח מחותנו המלך ועזב את מקום אוהביו, שבו נשקפה לו סכנה. הוא פנה ללכת אל המקום שנראה לו הבטוח ביותר מפני שאול – אל אויביהם הקבועים של ישראל, הפלשתים. אולם גם שם דוד לא ימצא מנוח, וייאלץ לברוח אל אחת המערות שבמחוז שבטו. ביהודה יתלכדו תחת פיקודו כמה מאות איש. משם יפנה אל מלך מואב וישכן אצלו את הוריו כדי להבטיח את שלומם. משם יֵצא שוב – במצוות הנביא שאתו – אל ארץ יהודה ויסתתר באחד היערות.י״ט(שמואל א כ״ב: ו׳-כ״ג)
השמדת נֹב עיר הכהנים
דווקא חששו של שאול שמא דוד ימרוד בו, הוא שגרם לדחוק את דוד אל מחוץ לחוק ולהיתפס כמורד. שאול ראה בגדוד המתלכד סביב דוד ביהודה ראשיתו של מרד, ובו הוא יכול למקד מעתה את יחסו השלילי כלפי דוד. דוד מצדו אינו משמיע כל תביעה למלכות. הוא טוען שלא ראוי להענישו, משום שלא עשה דבר כנגד שאול, והוא נאלץ להימלט רק בגלל השיגעון שאחז במלך. עקב דיבתו של דואג האדומי, משרי שאול, חשד שאול בתמיכתם של כהני נֹב בדוד, וציווה באחת – בניגוד לרוח אנשיו – להוציא את הכהנים להורג. דואג השמיד בברוטליות את העיר נֹב כולה, מלבד אביתר בנו של הכהן הגדול שברח אל דוד. דוד אמנם שהה באותה שעה בארץ יהודה מחוץ ליישוב, אך הוא נשא על עצמו את האחריות לשפיכות הדם.כ׳(שמואל א כ״ג: א׳-כ״ה: א׳)
דוד נס מחרב שאול ומציל את חיי שאול
שאול וצבאו מחפשים את דוד ואנשיו במדבריות יהודה. בהשגחה עליונה דוד ניצל מחרב שאול פעם אחר פעם. במערה שליד עין גדי נקרית לדוד הזדמנות לפגוע בשאול, ובכך לנטרל אחת ולתמיד את הסכנה הנשקפת לחייו. דוד אינו שועה להמלצת אנשיו ואינו שולח ידו בשאול, משיח ה'. לאחר אותה תקרית הגיע רגע של התפייסות. שאול עמד על התנכלותו הבלתי מוצדקת כלפי דוד, וחש אשם וחסר אונים מול חייו ועתידו. באותו רגע ידע שהמלוכה תעבור ממנו ותיכון ביד דוד, וביקש מדוד שכמלך ינהג במידה טובה יותר מזו שהוא עצמו נהג בה. לפני זמן, בשעה ששאול קרע את מעילו של שמואל, נתבשר שאול: קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ (לעיל טו,כח). עכשיו, כאשר נוכח שאול כי רעו הטוב ממנו קרע את כנף מעילו שלו והשאירו חי, הוא מודיע לדוד: הִנֵּה יָדַעְתִּי – בקריעת המעיל ההוא – כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל. בסוף העניין יסופר על מותו של שמואל הנביא, על ההספד שספד לו כל העם ועל קבורתו.כ״א(שמואל א כ״ה: ב׳-מ״ד)
דוד ואביגיל
גם בעניין שלפנינו – כמו בעניינים שלפניו ולאחריו – יימנע דוד משפיכת דם וימסור את נקמתו לשמים, והפעם בהשפעתה של אשה מַשכלת שהצילה את אישהּ ואת ביתם מחרב דוד ואנשיו. דוד נוכח בצדקת דבריה הערוכים בחכמה, בענווה ובחן – הבולטים במיוחד על רקע אופיו הקשה של אישהּ, השתלחותו ורכושנותו. דוד מתרשם עמוקות מהאשה הגדולה ומטוב טעמה. בסופו של העניין ייקח אותה לו לאשה.כ״ב(שמואל א כ״ו: א׳-כ״ה)
דוד חס על רודפו שוב
פעם שנייה נקרית לדוד באורח פלא ההזדמנות להסיר מחייו את סכנת פגיעתו של שאול. שאול ומחנהו שוכבים לפניו בתרדמה עמוקה. אחד מאנשי דוד מתכוון להרוג את שאול ורואה במצב אות בולט כי אלוקים הסגיר את אויבו של דוד בידיו. כל הנסיבות, הסימנים והמוסכמות מראים כי עתה נדרש דוד לנקוט צעד זה, או לפחות להסכים הסכמה שבשתיקה. כך יציל את נפשו ואת נפש אנשיו ויממש את תפקיד המלוכה שיועד לו מפי שמואל הנביא. ואולם דוד דבק בעמדתו כי אל לו לשלוח יד במשיח ה' בשום צורה שהיא. משמים ייעשו דינו ונקמתו. דוד עוזב את המקום בלא לפגוע בשאול, אף על פי שהוא יודע שמשום כך עליו להמשיך לחיות חיי פליט נרדף במדבר או לשבת עם עובדי אלילים מחוץ לארץ ישראל.כ״ג(שמואל א כ״ז: א׳-כ״ח: ב׳)
דוד גולה לארץ פלשתים
דוד וגדודו נאלצים לצאת מהארץ אל הפלשתים. הוא כורת ברית למראית העין עם אכיש מלך גת, ומצליח להיראות בעיני אכיש כמי שבגד בעמו והפנה אליו עורף, אף שבאמת שמר אמונים לעמו ופגע בשבטים עוינים. בכך תמה רדיפתו של שאול, וגם נתקיימה ברכתו: בָּרוּךְ אַתָּה, בְּנִי דָוִד, גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל, שבה נחתם העניין הקודם.כ״ד(שמואל א כ״ח: ג׳-כ״ה)
שאול שואל באוב
בלילו האחרון של שאול הוא נזקק לטובתה של מכשפה. סיפור זה מעלה את הדרמה של חייו לאחת הנקודות הקיצוניות.כ״ה(שמואל א כ״ט: א׳-ל׳: ל״א)
דוד מכה בעמלק
זמן לא רב לאחר ששאול שאל באוב בעת צרה ונתבשר על מפלה לאומית, אישית ומשפחתית בצפון, דוד נקלע למצוקה גדולה בנגב, בראותו כי כל אשר לו ולאנשיו נלקח על ידי עמלק. דוד התחזק בה', שאל באורים, נענה בחיוב, לחם, הציל והעניק ברכה לארץ יהודה.כ״ו(שמואל א ל״א: א׳-י״ג)
נפילת שאול ובניו ומנוסת ישראל במלחמת פלשתים
מניצחונו הפרטי של דוד בעמלק, חוזר הכתוב אל האירוע הגדול שהתרחש בישראל. למרות ששאול היה בוודאי מבוהל מאוד, הוא אסף את כל אנשיו וניסה להילחם בפלשתים ככל יכולתו. הוא נחל מפלה ונפל עם בניו במלחמה.
הריונו, לידתו והקדשתו של שמואל
הסיפור הפותח את הספר מתרחש בסוף תקופת השופטים, ובו משתקפים מאפייני התקופה. המשכן ניצב בשִׁלֹה, ומצבו עגום. אין מרבים לבקר בו, והוא מנוהל על ידי שני בני הכהן הגדול בלא דין ויושר. ראשיתו של השינוי מתחילה במעשה מינורי, פרטי לכאורה.ב׳(שמואל א ב׳: א׳-י׳)
תפילת חנה
בעקבות הלידה הנסית מתפללת חנה תפילה מפוארת ומליצית מאוד, שעיקר תוכנה הוא הבעת תודה ושבח על גדולת ה' שראתה. חנה מבטאת את ההכרה שקיבלה בדיוק את מה שביקשה. היא רואה את יד ה' פועלת בעולם ומודה לו על הנהגתו.ג׳(שמואל א ב׳: י״א-ל״ו)
חטאי כהני משכן שִׁלֹה וקללת בית עֵלי
כאן מתבטאת המציאות העגומה ששררה במשכן שִׁלֹה באותו הזמן. לעומת עלי הכהן הגדול, המצטייר כאדם חשוב וקדוש המתבונן באנשים הבאים לבית ה' ומדריכם, המברך וברכתו מתקיימת, בניו נוהגים בגסות רוח. הם מטרידים באלימות את באי המקדש. עלי מנסה להניאם ממעשיהם ללא הועיל. בסופו של דבר מודיעים לעלי את דבר העונש הקשה שיחול על ביתו לדורותיו.ד׳(שמואל א ג׳: א׳-כ״א)
תחילת נבואתו של שמואל
נבואתו של שמואל מתחילה במעין סיפור עממי על ילד קטן השומע קול בבית ה', ובכך הופך לנביא. הקול הנשמע באוזניו רגיל למדי, ושונה בתכלית מחזיונות נבואה שבהם הוקדשו נביאים אחרים, כגון הנביא ישעיהו, שראה את ה', את כיסאו ואת מלאכיו במחזה מפורט ודרמטי. יצוין כי באופן כללי הנביאים הראשונים שבתקופת בית ראשון ראו פחות חזיונות צבעוניים מאשר נביאי בית שני. במובן זה ייתכן שככל שהנביא קדום יותר, וקרוב יותר לאבי הנביאים, כך נבואתו דרמטית פחות. לשמואל נועד תפקיד חשוב בתולדות ישראל. אין הוא רק הנביא שמגלה לאנשים היכן נמצאות אבדותיהם, אלא הוא מנהיג יוצא דופן שגורם לשינויים חברתיים ופוליטיים עמוקים בעם ישראל. הואיל והוא אישיות כה גדולה ואחד המנהיגים הבולטים בתולדות ישראל, המקרא מעמיד אותו כשווה ערך למשה ולאהרן. ייתכן שגם נבואתו, שאינה אקסטטית אלא ישירה ופשוטה, היא מעין נבואת משה, שגם הוא אינו מתאר חזיונות עליונים, והוא מדבר אל ה' כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. כמי שהוקדש לה' מילדות, שמואל לא חי חיים נורמליים, ולמרות שבפועל לא שהה בבית ה' כל ימי חייו, הוא היה עבד אלוקים במובן המעשי. משעה שלמד את מלותיו הראשונות, כבר שהה בבית ה', וראה בעבודתו את ייעוד חייו. מתוך מודעותו לתפקיד זה היה מוסר באותה פשטות את דבר ה' בבעיות קטנות ויומיומיות ובנושאים שיש להם השפעה מכרעת על חיי אומה שלמה.ה׳(שמואל א ד׳: א׳-כ״ב)
מפלת ישראל ביד פלשתים, מפלת בית עלי ומשכן שִׁלֹה
מאז ימי שמשון לא חל שינוי פוליטי משמעותי בארץ. הפלשתים היו הכוח היחידי באזור, ולמרות שמספרם לא היה גדול והם לא היו מעוניינים לכבוש את הארץ, הם לחצו את ישראל בהטלת מסים ובדרכים אחרות. שוב נעשה ניסיון לאחד את ישראל ולארגן אותם לקראת מלחמה, אך ישראל לא היו מוכנים כראוי. לא היו להם צבא מאורגן ומערכת פיקודית. לאחר שנים רבות שבהן לא היו אלא מלחמות קטנות בין שבטים, ניסו ישראל להיערך למלחמה נגד מחנה צבאי גדול והובסו. ארון אלוקים הובא משִּׁלֹה אל מחנה המלחמה ונשבה ביד האויב. בעקבות זאת מתו עלי הכהן הגדול ושני בניו. באירוע זה תמה בפועל תקופת משכן שִׁלֹה. כנראה המשכן חרב, ועל כל פנים הוא לא נזכר עוד כמרכז של ממש.ו׳(שמואל א ה׳: א׳-ז׳: א׳)
הפלשתים משיבים את ארון הברית
בעקבות המפלה הגדולה במלחמה נלקח ארון ה' בשבי. הארון היה גולת הכותרת של שלל הפלשתים, אבל התברר שהחזקתו מביאה עמה מהומה, מגפות ומוות. הפלשתים ניסו להעביר את הארון מעיר לעיר, ומן הסתם העברתו כרוכה הייתה במשא ומתן ובפוליטיקה. לאחר מספר חודשים החליטו הפלשתים להשיבו לישראל.ז׳(שמואל א ז׳: ב׳-י״ז)
שמואל מנהיג ברמה
באישיותו ובמעשיו הצליח שמואל לעשות מה שלא עלה בידם של השופטים לדורותיהם. גם אם השופטים היו צדיקים, השפעתם הייתה זמנית ומקומית, ואילו שמואל השיב את כל ישראל לעבודת ה' ועורר בעם זיקה לאמונה. המלחמות בין ישראל והפלשתים נמשכו כמעט כל זמן שהיו הפלשתים בארץ. מספרם של הפלשתים היה קטן מכדי כיבושה של הארץ כולה, וישראל לא היו חזקים דיים לגרש את הפלשתים. על כן המאבק התאפיין בעיקר בתנודות שלטוניות ובהצקות חוזרות ונשנות מצד הפלשתים. כינוס ההתעוררות והתחייה הדתית שערך שמואל במצפה, גרר אחריו שלא במתכוון מלחמה שבה נוצחו הפלשתים בסיוע משמים. בעקבות הניצחון הגיעה תקופת רגיעה. אחרי הניצחון במצפה – ואולי בגללו – התקבל שמואל על כל ישראל כשופט, לא רק במובן הפשוט – בתור הרשות השופטת, אלא גם בתפקידים ביצועיים ואחרים שאותם מילא במשך כל חייו.ח׳(שמואל א ח׳: א׳-כ״ב)
בני ישראל מבקשים מלך
ההנהגה המדינית של ישראל מוזכרת בתורה באופן עקיף, למשל בתואר 'נשיא'. אולם האזכור המפורש של המלוכה מופיע בספר דברים, ושם מופיע המלך בתור אפשרות בלבד. מפשטה של פרשת המלך בספר דברים עולה כי ישראל אינם חייבים למנות מלך; אם הם רוצים בכך – מוטלים עליהם ועליו חוקים מסוימים, שחלקם מגבילים את סמכויותיו. לפי תפיסה זו אין המלך מקורו של החוק, אלא הוא כפוף לחוק התורה. למרות שינוי משמעותי זה עצם רצון העם בשלטון מלוכני באותה תקופה לא נתפס באור חיובי. מלבד הכוח והעצְמה האדירים שהיו נתונים בידי המלך, עמי האזור לא ראו בו אישיות פרטית בלבד, אלא הקנו לתפקידו משמעות דתית-פולחנית. בבקשתם של ישראל מלך בהקשר זה היה אפוא סממן נכרי מובהק. יתר על כן, ייתכן שנביא כשמואל ראה טעם לפגם בעצם המלה 'מלך'. לא ברור אם האליל 'מוֹלֶך' נקרא כך באמת או ששמו המקורי היה 'מלך', והניקוד שונה בכוונה כביטוי של גנאי. הסתייגות מהשימוש בלשון 'מלוכה' מצויה גם בתקופות מאוחרות יותר: בדבריו של יחזקאל על המשיח הוא איננו משתמש בתואר 'מלך', אלא ב'נשיא': וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. 'נשיא' הוא נישא, מורם מעם, ובתואר זה אין כל ממד שלילי, ואילו אל המלה 'מלך' מתלווה צליל שאינו רצוי של הענקת כוח עצום וחסר מעצורים לאדם אחד. למרות ששמואל לא קיבל באהבה את הרעיון למשוח מלך על ישראל, ה' הורה לו לקבל את הצעתם של זקני העם. שמואל שילח אותם למקומם, ורצה למצוא בינתיים את המועמד הראוי למלכות.ט׳(שמואל א ט׳: א׳-י״א: ט״ו)
המלכת שאול
שמואל בחר, על פי דברי ה', בבחור צנוע משבט בנימין, שאול בן קיש, למלוך על ישראל. בשלב הראשון שמואל הכין את שאול וקידשו לתפקיד בצנעה, וכעבור זמן לא רב שאול נבחר על פי הגורל לעיני כל העם. רוב העם קיבל את המינוי בשמחה ובתרועות, אך היו גם מי שלא קיבלו את המלך, והמינוי נשאר תיאורטי ורופף למדי, משום שלשאול לא היו מוסדות שלטון אמתיים, ולא היה ברור מיהם תומכיו. נראה שכאן נעצר תהליך ההמלכה, והשלב הבא בהתפתחותו יגיע מן החוץ. שאול מתאזר בגבורה ומושיע את אחיו שבעבר הירדן המזרחי מהעמונים.י׳(שמואל א י״ב: א׳-כ״ה)
דברי הסיכום של שמואל אל העם
לאחר חידוש מלוכת שאול בהסכמת כל העם שמואל פורש ממנהיגותו המדינית. בנאומו האחרון אל העם, הפותח בעניינים אישיים, שמואל עורך חשבון היסטורי כללי ומוסר את צוואתו הרוחנית באשר להיבטים העקרוניים והמוסריים של רעיון המלוכה.י״א(שמואל א י״ג: א׳-י״ד: נ״ב)
שאול מנצח את הפלשתים ומבסס את מלוכתו
גם לאחר ששאול ניצח את עמון, וכל העם קיבל את מלכותו בהתלהבות, המלוכה החדשה בישראל עדיין איננה חזקה. ניצחונו במלחמה עם הפלשתים – בניגוד לכל התחזיות – יהיה משמעותי הרבה יותר, ובעקבותיו תיכון המלוכה ביד שאול. מלחמה זו מתחילה אמנם ברפיון ובטעות של שאול, אבל בסופה ינחלו ניצחון גדול על המחנה העצום של הפלשתים, ניצחון שיעניק לשאול גם יוקרה וגם רגיעה מסביב.י״ב(שמואל א ט״ו: א׳-ל״ה)
שאול מכריע את עמלק ונכשל בשליחותו
שאול נשלח על ידי שמואל הנביא להחרים את עמלק. הוא ניצח במלחמה, אך משיקולים שונים חמל על מלך עמלק וחס על מיטב בהמותיו. ה' הודיע לשמואל כי שאול כבר אינו רצוי לפניו כמלך ישראל. אמנם שאול היה מתחילתו אדם נקי ובעל רצון טוב, אך כאן כשל. למרות שנבחר על ידי ה' ולא הציע את עצמו לתפקיד המלך, בסופו של דבר נמצא שאין אישיותו מתאימה למלוכה. התכונות שנחשבו בתחילה מעלות – צניעות, ביישנות והיעדר יומרה – הן שהכשילוהו. נראה שכדי למלוך נדרשת אישיות שונה. מהמשך קורותיו של שאול עולה שהוא מתקשה לקבל את קריעת המלוכה ממנו. אף שמואל לא ינקוט בפעולה ממשית ונראית לעין נגדו, ולעיני כל ישראל שאול ימשיך להיות המלך בפועל.י״ג(שמואל א ט״ז: א׳-י״ג)
משיחת דוד
ייתכן שבאותו זמן הנבואה כבר לא הייתה כה נדירה, אבל שמואל עדיין היה הנביא הראשי והוא הנהיג את העם בדבר ה' שבפיו. עתה נשלח שמואל למשוח את אחד מבני ישי שמבית-לחם למלך. שלא כמלך הקודם, אשר אֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם, דמותו של דוד הַקָּטָן נראתה רחוקה בעליל מדימוי המלך הצפוי, אבל בו בחר ה'.י״ד(שמואל א ט״ז: י״ד-כ״ג)
דוד מיטיב עם רוח שאול
כאן נכנסת דמותו של דוד למארג מעשי שאול ושמואל בספר. בעניין הקודם לא סופר על שיחה כלשהי בין שמואל ודוד בעת משיחתו למלך. אף לא ברור אם נאמר לדוד שבטקס זה הוא נמשח למלך, שלא כמו בהודעתו המפורשת של שמואל לשאול בעת משיחתו, שה' משח אותו לנגיד. מכל מקום המשיחה למלך איננה רק טקס מינוי של אדם לתפקיד רשמי, אלא יש בה כדי להעניק לו רוח יתרה בלתי רגילה. בעקבות משיחתו השתנה דוד, ובמקום אדם ביישן ומאופק, השואל לדעתם של אחרים – כפי שהיה מתחילתו, הוא קיבל דמות מנהיגותית חדשה. עתה כביכול עברה רוח המלוכה משאול, והאירה לדוד.ט״ו(שמואל א י״ז: א׳-נ״ד)
דוד מכה בפלשתי
בין ישראל לפלשתים שרר מתח במשך שנים רבות. עתה שוב יוצאים הפלשתים למלחמה נגד ישראל. דוד הנער, שהזדמן למקום המערכה, הורג ללא נשק את הגיבור הפלשתי מגת שהטיל חיתתו על ישראל.ט״ז(שמואל א י״ז: נ״ה-י״ח: ל׳)
דוד נאהב ונרדף בבית המלך
לאחר ניצחונו המזהיר של דוד הצעיר עולה קרנו. הוא ממונה לתפקיד חשוב בצבא שאול ונעשה מבאי ביתו הקבועים. את דוד אוהבים יונתן, שהוא יורש העצר, מיכל, בתו הצעירה של שאול, כל עבדי המלך והעם כולו. רק המלך, שאול, רוחש כלפיו עוינות גדלה והולכת. דוד נעשה חתן המלך וממשיך לצאת למלחמות ולהצליח בהן. ואולם שאול מפחד מפניו ואויב לו יותר ויותר. לא נראה ששאול רודף כבוד. אולם מאז המרה את פי שמואל בראשונה, נפשו חולה ופגיעה ביותר. עוד קודם הופעתו של דוד החל לסבול ממלנכוליה או מפרנויה שלא הייתה קשורה בנוכחותו של אדם מסוים. בתודעתו של שאול מנקרת השאלה כיצד ייפטר מדוד אף על פי שכישוריו הצבאיים של דוד יוכלו בוודאי להועיל לו במלחמותיו הבלתי-פוסקות עם הפלשתים, ולמרות שדוד מעניק למלך שירות חשוב בשדה הקרב ומסייע לו לייצב את שלטונו. במוחו של שאול מקננת מחשבה נוספת – אם דוד יילחם בפלשתים פעם אחר פעם, אולי הוא ייפגע במלחמה, וממילא תיפתר הבעיה.י״ז(שמואל א י״ט: א׳-כ״א: א׳)
דוד בורח מיד שאול
שנאתו של שאול לדוד כבר אינה רגש נסתר בלבד. היא הפכה להיות נושא לשיחה גלויה. בצד התקפיו הבלתי נשלטים מלווה את שאול גם חשש אמתי מגדולתו של דוד. נראה שבשלב זה לא ידעו מחוץ למשפחתו של ישי ששמואל המליך את דוד, אבל שמואל הודיע מפורשות לשאול שמלכותו לא תימשך. כיוון ששאול יודע שמישהו עתיד למלא את מקומו, ודוד נראה האיש היחיד המתאים לכך מבחינת אישיותו ומבחינת קרבתו למלך – שאיננה רק קרבת משפחה – יש לשאול סיבה הגיונית לפחד ממנו. בפועל שאול מסרב לקבל את נבואת שמואל, והוא מחזיק במלוכה ככל יכולתו. עם זאת, שאול הוא אדם טוב והגון ביסודו, וכאשר מדברים אתו על יחסו לדוד, תוקפת אותו חרטה גדולה. יתר על כן, כשאר האנשים הסובבים אותו, גם הוא עצמו מכבד את דוד, ולכן הסיפור מתאפיין בעליות ומורדות. מצד אחד, שאול מנסה להיפטר מדוד, ובכך הוא הופך סכסוך אישי למרידה במלכות; ומצד שני, אין לו סיבה טובה לפגוע בדוד.י״ח(שמואל א כ״א: ב׳-כ״ב: ה׳)
נדודי דוד
דוד ברח מחותנו המלך ועזב את מקום אוהביו, שבו נשקפה לו סכנה. הוא פנה ללכת אל המקום שנראה לו הבטוח ביותר מפני שאול – אל אויביהם הקבועים של ישראל, הפלשתים. אולם גם שם דוד לא ימצא מנוח, וייאלץ לברוח אל אחת המערות שבמחוז שבטו. ביהודה יתלכדו תחת פיקודו כמה מאות איש. משם יפנה אל מלך מואב וישכן אצלו את הוריו כדי להבטיח את שלומם. משם יֵצא שוב – במצוות הנביא שאתו – אל ארץ יהודה ויסתתר באחד היערות.י״ט(שמואל א כ״ב: ו׳-כ״ג)
השמדת נֹב עיר הכהנים
דווקא חששו של שאול שמא דוד ימרוד בו, הוא שגרם לדחוק את דוד אל מחוץ לחוק ולהיתפס כמורד. שאול ראה בגדוד המתלכד סביב דוד ביהודה ראשיתו של מרד, ובו הוא יכול למקד מעתה את יחסו השלילי כלפי דוד. דוד מצדו אינו משמיע כל תביעה למלכות. הוא טוען שלא ראוי להענישו, משום שלא עשה דבר כנגד שאול, והוא נאלץ להימלט רק בגלל השיגעון שאחז במלך. עקב דיבתו של דואג האדומי, משרי שאול, חשד שאול בתמיכתם של כהני נֹב בדוד, וציווה באחת – בניגוד לרוח אנשיו – להוציא את הכהנים להורג. דואג השמיד בברוטליות את העיר נֹב כולה, מלבד אביתר בנו של הכהן הגדול שברח אל דוד. דוד אמנם שהה באותה שעה בארץ יהודה מחוץ ליישוב, אך הוא נשא על עצמו את האחריות לשפיכות הדם.כ׳(שמואל א כ״ג: א׳-כ״ה: א׳)
דוד נס מחרב שאול ומציל את חיי שאול
שאול וצבאו מחפשים את דוד ואנשיו במדבריות יהודה. בהשגחה עליונה דוד ניצל מחרב שאול פעם אחר פעם. במערה שליד עין גדי נקרית לדוד הזדמנות לפגוע בשאול, ובכך לנטרל אחת ולתמיד את הסכנה הנשקפת לחייו. דוד אינו שועה להמלצת אנשיו ואינו שולח ידו בשאול, משיח ה'. לאחר אותה תקרית הגיע רגע של התפייסות. שאול עמד על התנכלותו הבלתי מוצדקת כלפי דוד, וחש אשם וחסר אונים מול חייו ועתידו. באותו רגע ידע שהמלוכה תעבור ממנו ותיכון ביד דוד, וביקש מדוד שכמלך ינהג במידה טובה יותר מזו שהוא עצמו נהג בה. לפני זמן, בשעה ששאול קרע את מעילו של שמואל, נתבשר שאול: קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ (לעיל טו,כח). עכשיו, כאשר נוכח שאול כי רעו הטוב ממנו קרע את כנף מעילו שלו והשאירו חי, הוא מודיע לדוד: הִנֵּה יָדַעְתִּי – בקריעת המעיל ההוא – כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל. בסוף העניין יסופר על מותו של שמואל הנביא, על ההספד שספד לו כל העם ועל קבורתו.כ״א(שמואל א כ״ה: ב׳-מ״ד)
דוד ואביגיל
גם בעניין שלפנינו – כמו בעניינים שלפניו ולאחריו – יימנע דוד משפיכת דם וימסור את נקמתו לשמים, והפעם בהשפעתה של אשה מַשכלת שהצילה את אישהּ ואת ביתם מחרב דוד ואנשיו. דוד נוכח בצדקת דבריה הערוכים בחכמה, בענווה ובחן – הבולטים במיוחד על רקע אופיו הקשה של אישהּ, השתלחותו ורכושנותו. דוד מתרשם עמוקות מהאשה הגדולה ומטוב טעמה. בסופו של העניין ייקח אותה לו לאשה.כ״ב(שמואל א כ״ו: א׳-כ״ה)
דוד חס על רודפו שוב
פעם שנייה נקרית לדוד באורח פלא ההזדמנות להסיר מחייו את סכנת פגיעתו של שאול. שאול ומחנהו שוכבים לפניו בתרדמה עמוקה. אחד מאנשי דוד מתכוון להרוג את שאול ורואה במצב אות בולט כי אלוקים הסגיר את אויבו של דוד בידיו. כל הנסיבות, הסימנים והמוסכמות מראים כי עתה נדרש דוד לנקוט צעד זה, או לפחות להסכים הסכמה שבשתיקה. כך יציל את נפשו ואת נפש אנשיו ויממש את תפקיד המלוכה שיועד לו מפי שמואל הנביא. ואולם דוד דבק בעמדתו כי אל לו לשלוח יד במשיח ה' בשום צורה שהיא. משמים ייעשו דינו ונקמתו. דוד עוזב את המקום בלא לפגוע בשאול, אף על פי שהוא יודע שמשום כך עליו להמשיך לחיות חיי פליט נרדף במדבר או לשבת עם עובדי אלילים מחוץ לארץ ישראל.כ״ג(שמואל א כ״ז: א׳-כ״ח: ב׳)
דוד גולה לארץ פלשתים
דוד וגדודו נאלצים לצאת מהארץ אל הפלשתים. הוא כורת ברית למראית העין עם אכיש מלך גת, ומצליח להיראות בעיני אכיש כמי שבגד בעמו והפנה אליו עורף, אף שבאמת שמר אמונים לעמו ופגע בשבטים עוינים. בכך תמה רדיפתו של שאול, וגם נתקיימה ברכתו: בָּרוּךְ אַתָּה, בְּנִי דָוִד, גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל, שבה נחתם העניין הקודם.כ״ד(שמואל א כ״ח: ג׳-כ״ה)
שאול שואל באוב
בלילו האחרון של שאול הוא נזקק לטובתה של מכשפה. סיפור זה מעלה את הדרמה של חייו לאחת הנקודות הקיצוניות.כ״ה(שמואל א כ״ט: א׳-ל׳: ל״א)
דוד מכה בעמלק
זמן לא רב לאחר ששאול שאל באוב בעת צרה ונתבשר על מפלה לאומית, אישית ומשפחתית בצפון, דוד נקלע למצוקה גדולה בנגב, בראותו כי כל אשר לו ולאנשיו נלקח על ידי עמלק. דוד התחזק בה', שאל באורים, נענה בחיוב, לחם, הציל והעניק ברכה לארץ יהודה.כ״ו(שמואל א ל״א: א׳-י״ג)
נפילת שאול ובניו ומנוסת ישראל במלחמת פלשתים
מניצחונו הפרטי של דוד בעמלק, חוזר הכתוב אל האירוע הגדול שהתרחש בישראל. למרות ששאול היה בוודאי מבוהל מאוד, הוא אסף את כל אנשיו וניסה להילחם בפלשתים ככל יכולתו. הוא נחל מפלה ונפל עם בניו במלחמה.