ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, ישעיהו, הקדמה לספר
א׳ספר ישעיהו נחשב כראשון לספרי הנבואה מכמה בחינות. מתוך נביאי המקרא מקובל לייחד את הנביאים הגדולים שחיו לקראת סוף ממלכות ישראל ויהודה כ'נביאי הספר' או 'נביאי הכתב', על שום שכתבו דברי נבואתם בספר. הנביאים האלו — המכונים שלא במדויק 'נביאים אחרונים' — הם: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ועוד שנים עשר נביאים שהשאירו אחריהם ספרים קטנים. היו נביאים שחיו דורות רבים לפניהם, ואחדים מהם ידועים גם בשמותיהם, אבל נבואותיהם נאמרו על פה ורק לעתים רחוקות נשארו כתובות בידי אחרים. אמנם לא ברור עד כמה הבחנה זו מבוססת כי בספר דברי הימים נזכרים ספרי נבואה שכתבו נביאים קדומים יותר, אלא שהספרים הללו לא שרדו. מכל מקום, מבין ספרי הנבואה הכתובים נחשב ספר ישעיהו ראשון.ב׳מבחינת הזמן אין ישעיהו ראשון לנביאי הכתב, אם כי הוא מהראשונים שבהם. אולם מבחינת המעמד, ההיקף והתוכן הוא ראוי להיחשב בראש. מעמדו של ישעיהו כנביא בולט במיוחד, והוא נתפס כשני למשה רבנו. ספר ישעיהו הוא ספר גדול בעל מאפיינים אחידים. אף שנעשו ניסיונות נמרצים לזהות בו יצירה של אנשים שונים, מעבר להבדלים בנושאי הנבואה אין למעשה כל הוכחה של ממש לדבר. היקף מושאי נבואותיו נרחב; ישעיהו מתנבא על עמים וממלכות שמחוץ לגבול ישראל, וגם על העולם בכללו. מן ההיבט הלשוני, השפה העברית מופיעה בספר ישעיהו בצורתה המרוממת ביותר, בתיאורים פיוטיים עתירי חיים וצבע, ויש לכך הסבר גם באישיותו של הנביא.ג׳חכמים מסרו שאמוץ, אביו של ישעיהו, היה אחיו של אמציה מלך יהודה. לקרבה זו אין ראיה מפורשת בכתובים, אבל מבחינת לשונו של ישעיהו, מהאופן שבו הוא פונה לאנשים, וגם מן היחס של אנשים כלפיו, עולה שיח ושיג של בן מלכים. שלא כנביאים שהיו בעלי מלאכה ובאו מפשוטי העם, דוגמת עמוס המעיד על עצמו שהוא חקלאי פשוט בלא ייחוס אבות, ישעיהו מצטייר כנסיך המנבא בעיקר על יהודה וירושלים, אך גם על ישראל, שהייתה ממלכה לעצמה, וגם על עמים אחרים — כדרכם של כל הנביאים הגדולים.ד׳נבואת ישעיהו היא אב-טיפוס לכמה נביאים גם בפנייתה אל הכלל. לשמואל הנביא, למשל, פנו בשאלות פרטיות שונות. כשם ששאול בא לשאול אותו על האתונות, כך מן הסתם שאל אותו מישהו על אשתו שברחה או על כספים שאבדו לו. שמואל, שהיה מכונה 'הרואה', נודע כבעל מופת וכמי שפותר לאנשים את בעיותיהם, אף על פי שחלק מנבואותיו פנו לכלל ישראל. נביאי הכתב, לעומת זאת, מתנבאים בראש ובראשונה אל הכלל; וגם אם ניבאו לאנשים פרטיים או עסקו בעניינים אישיים, לא בכך עוסקים ספריהם.ה׳צד נוסף בנבואות הללו הוא משמעותן לעתיד. לפי חז"ל, היו הרבה יותר נביאים ממה שעולה במפורש מתוך ספרי התנ"ך. מתוך הכתוב מנו חכמים רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות, אף על פי שאפשר למצוא רמזים לכך שמספרם גדול יותר. ייתכן שנבואותיהם של נביאים נוספים נכתבו על ידי עצמם או על ידי אחרים, אבל אנשי כנסת הגדולה, שעסקו בקביעת היקפם של ספרי הקודש המקראיים, בחרו רק בספרים המכילים נבואה לדורות. אמנם פעמים רבות נזכרים בספרים אלה מאורע מסוים או דמויות קונקרטיות שפעלו באותו זמן, אבל הדברים מכוונים לדורות ולא רק לשעתם, ולכן הם נשארו בידינו. יתרה מזו, חלקם נשמע לעתים טוב יותר ביחס לדורות מאוחרים מאשר לדורם. דברי הנביא בוודאי נשמעו — ויש לשער שגם הובנו — על ידי אנשי דורו, אך כוחם של דברי הנבואה טמון בכך שלמרות שנאמרו בזמן ובמקום מסוימים, משמעותם עשויה להיות בהירה יותר, צלולה יותר ומשמעותית יותר, אלף או אלפיים שנה לאחר מכן.