ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, מיכה, הקדמה לספר
א׳ספר מיכה איננו גדול והוא כולל בעיקר דברי תוכחה ונבואות פורענות לזמן קרוב או רחוק וגם תיאורים מלבבים של הגאולה העתידה. אין בספר אזכור למאורעות או אנשים מסוימים וגם לא תיאור מראות וחזיונות או עשיית מעשים סמליים על ידי הנביא. מיכה פעל בתקופתם של הושע, עמוס וישעיה, והוא אחרון להם. ייחוסו אינו ידוע מן הכתובים. דברי התוכחה שבספר מופנים בראש ובראשונה כלפי המנהיגים, והם מתמקדים בעיקר בשבר חברתי, שחיתות ודיכוי העניים. אין בו הרבה אזכורים של עבודה זרה, אולי מפני שהנביא פעל בעיקר ביהודה, שבה לא היה זה נושא כה בוער. למרות דברי התוכחה והקינה ניכרת בספר אופטימיות, ומצויות בו כמה מהנבואות המעודדות ביותר לגבי ישראל והעולם. הנביא רואה את הרשעות בהווה ואת הפורענות שתבוא בעקבותיה, ועדיין הוא מתפלל לטוב העתיד לבוא ומנבא על בואו. אף שמיכה היה בן ארץ יהודה וראה את עצמו שייך ליהודה, הוא מתייחס בנבואתו גם לממלכת ישראל ואף לעולם כולו. דברי תוכחה נפרדים הוא מייחד לבירות שתי הממלכות – שומרון וירושלים. חלק מנבואות התוכחה כתובות בלשון מפוארת ומכילות גם ביטויים שאינם בהירים.