ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, נחמיה, מבוא לקטע
א׳(נחמיה א׳: א׳-ב׳: ט׳)
נחמיה משתדל בבניין ירושלים
לא הרבה ידוע על ייחוסו של נחמיה, אך לפי תפקידו בבית המלוכה הפרסי מסתבר שהיה אחד מאותם בני אצולה שנלקחו מבני יהודה כדי לשרת בחצרות המלכים. אמנם מדובר בחצרו של מלך פרס ולא בבבל, אבל מן הסתם הייתה מעין מסורת של מי שנלקחו לשירות גבוה אצל המלך. שם, בבית המלך, התחיל נחמיה לפעול למען אחיו שביהודה ולמען ירושלים.ב׳(נחמיה ב׳: י׳-ד׳: י״ז)
בניית חומת ירושלים ורשימת הבונים
נחמיה בונה תכנית פעולה הקשורה במידה רבה באופיו. הוא מגייס את בני יהודה ובונה אתם את חומת ירושלים. פעולתו אינה טכנית בלבד; נחמיה פועל מתוך רגש ומחויבות עמוקים ליהדות לפרטיה. דבריו אינם באים להטיף אלא בעיקר לזרז את שומעיו.ג׳(נחמיה ה׳: א׳-י״ט)
נחמיה משתדל עם עניי עמו
כל האנשים הכשירים גויסו לעבודה ולשמירה. והנה צצו בעיות אחרות. מלכתחילה נחמיה לא היה אמור לעסוק במצב הכלכלי של העם, אבל בגלל מפעל הבנייה הם לא עבדו לפרנסתם, ולכן התלוננו על הקשיים.ד׳(נחמיה ו׳: א׳-ז׳: ד׳)
נחמיה משלים החומה ונוקט אמצעי זהירות
נחמיה ממשיך לספר כיצד מנהיגי העמים שמסביב ניסו להרע להמשך הבנייה ככל יכולתם, הן ישירות על ידי אנשיהם הן בחרחור מריבות ותככים בתוך ירושלים.ה׳(נחמיה ז׳: ה׳-ע״א)
רשימת העולים הראשונים מבבל, רכושם ונדבותיהם
הרשימה הזו בעיקרה כמעט זהה לרשימה שבתחילת ספר עזרא למרות ההבדלים בפרטים השמות והמספרים. נראה שהיו כמה העתקות של הרשימה שנכתבו ונמסרו בשעתן, ואולי לא כולן היו זהות או מדויקות בתכלית. אפשר שחלוקת המשפחות שונתה במשך השנים, וכששחזרו מאוחר יותר את הרשימה, נכתבו השמות לפי המצב החדש.ו׳(נחמיה ז׳: ע״ב-ח׳: י״ח)
אספות העם בחגים
אף על פי שהעולים היו מועטים, הם בנו מדינה, ומדינה זו אחר כך גדלה והתפתחה. כאן ובפרקים הבאים מתחיל מבנה חדש של קיום העם. רוב השבים לארץ יהודה היו מהגרים חסרי השכלה, שעד אז לא חיו במסגרת שהחזיקה אותם כעם בעל מהות וזהות מוגדרות. עזרא ונחמיה ניסו לבנות מדינה שתבטא את מהות ישראל ואת קדושת ה'. נחמיה היה איש המעשה, ואילו עזרא עסק בתכנים. מכאן ואילך אפשר לראות כיצד הולכת ונוצרת התבנית שבה העם היהודי מקבל על עצמו לקיים את התורה כציבור.ז׳(נחמיה ט׳: א׳-ל״ז)
עצרת צום, וידוי וזעקה
אחרי החגים ואירועי השמחה ניצלו העם ומנהיגיו את האספה הגדולה כדי ליצור הפרדה חדה יותר בין ישראל לשאר העמים.ח׳(נחמיה י׳: א׳-מ׳)
העם כורת אמנה
לאחר דברי הקדמה ארוכים שבהם פורטו צרות ישראל שאירעו עד אותו הדור, העם כורת אמנה הכוללת התחייבויות כלליות ופרטיות למשך השנים הבאות. זוהי למעשה החוקה הראשונה הידועה בדברי ימי העולם. קרוב לוודאי שכל הקונסטיטוציות האחרות בארה"ב, בצרפת ובמדינות נוספות, שאבו מכאן את השראתן. החוקות המודרניות בנויות באותה מתכונת פחות או יותר: תחילה מופיעה הקדמה היסטורית המתארת את תולדות העם, ולאחר מכן מפורטים עקרונות מעשיים יותר הנכללים בחוקה.ט׳(נחמיה י״א: א׳-ב׳)
יישוב ירושלים
מכיוון שירושלים הייתה עיר בירה גדולה, יחסית למדינה קטנטנה שרק התחילה להתפתח, המגורים בה היו כרוכים במאמץ. בערים אחרות נמצאה לתושבים עבודה, אך בירושלים היה קשה יותר, ולכן הוחלט ליישב אותה באופן יזום.י׳(נחמיה י״א: ג׳-כ״ד)
היושבים בירושלים וייחוסיהםי״א(נחמיה י״א: כ״ה-ל״ו)
ערי יהודה ובנימין המיושבות
בצד רשימת המתיישבים בירושלים מובאת רשימה של כלל המקומות שבהם התיישבו העולים. העולים בנו בהדרגה את הערים העתיקות, וביניהן גם מקומות מרוחקים. כך התרחבה והתפתחה המדינה.י״ב(נחמיה י״ב: א׳-כ״ו)
הכהנים, הלויים וייחוסיהםי״ג(נחמיה י״ב: כ״ז-מ״ז)
חנוכת חומת ירושלים
מכיוון שחומת ירושלים מגדירה את תחום העיר וקובעת את קדושתה המיוחדת, קידשו אותה באופן רשמי. טקס התהלוכה בחנוכת החומות המתואר כאן, ובו הכהנים והלויים, בית הדין והמלך – שכאן תפס הפחה את מקומו – נעשה הדרך לקדש את חומת העיר לדורות.י״ד(נחמיה י״ג: א׳-ל״א)
תקנות נחמיה לשמירת המצוות
נחמיה היה איש המעשה ודבק מאוד במצוות. הוא לא רק דיבר על חשיבותן והקהיל קהילות ברבים, כמו שעשה גם עזרא הסופר, איש הרוח של אותה תקופה, אלא השתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו. אמנם כוחו היה מוגבל, אבל הואיל והעם הסכים אתו באופן עקרוני, פעולותיו הצליחו. נחמיה חותם את ספרו בתיאור המעשים שעשה לחיזוק בית ה' ושמירת המצוות.
נחמיה משתדל בבניין ירושלים
לא הרבה ידוע על ייחוסו של נחמיה, אך לפי תפקידו בבית המלוכה הפרסי מסתבר שהיה אחד מאותם בני אצולה שנלקחו מבני יהודה כדי לשרת בחצרות המלכים. אמנם מדובר בחצרו של מלך פרס ולא בבבל, אבל מן הסתם הייתה מעין מסורת של מי שנלקחו לשירות גבוה אצל המלך. שם, בבית המלך, התחיל נחמיה לפעול למען אחיו שביהודה ולמען ירושלים.ב׳(נחמיה ב׳: י׳-ד׳: י״ז)
בניית חומת ירושלים ורשימת הבונים
נחמיה בונה תכנית פעולה הקשורה במידה רבה באופיו. הוא מגייס את בני יהודה ובונה אתם את חומת ירושלים. פעולתו אינה טכנית בלבד; נחמיה פועל מתוך רגש ומחויבות עמוקים ליהדות לפרטיה. דבריו אינם באים להטיף אלא בעיקר לזרז את שומעיו.ג׳(נחמיה ה׳: א׳-י״ט)
נחמיה משתדל עם עניי עמו
כל האנשים הכשירים גויסו לעבודה ולשמירה. והנה צצו בעיות אחרות. מלכתחילה נחמיה לא היה אמור לעסוק במצב הכלכלי של העם, אבל בגלל מפעל הבנייה הם לא עבדו לפרנסתם, ולכן התלוננו על הקשיים.ד׳(נחמיה ו׳: א׳-ז׳: ד׳)
נחמיה משלים החומה ונוקט אמצעי זהירות
נחמיה ממשיך לספר כיצד מנהיגי העמים שמסביב ניסו להרע להמשך הבנייה ככל יכולתם, הן ישירות על ידי אנשיהם הן בחרחור מריבות ותככים בתוך ירושלים.ה׳(נחמיה ז׳: ה׳-ע״א)
רשימת העולים הראשונים מבבל, רכושם ונדבותיהם
הרשימה הזו בעיקרה כמעט זהה לרשימה שבתחילת ספר עזרא למרות ההבדלים בפרטים השמות והמספרים. נראה שהיו כמה העתקות של הרשימה שנכתבו ונמסרו בשעתן, ואולי לא כולן היו זהות או מדויקות בתכלית. אפשר שחלוקת המשפחות שונתה במשך השנים, וכששחזרו מאוחר יותר את הרשימה, נכתבו השמות לפי המצב החדש.ו׳(נחמיה ז׳: ע״ב-ח׳: י״ח)
אספות העם בחגים
אף על פי שהעולים היו מועטים, הם בנו מדינה, ומדינה זו אחר כך גדלה והתפתחה. כאן ובפרקים הבאים מתחיל מבנה חדש של קיום העם. רוב השבים לארץ יהודה היו מהגרים חסרי השכלה, שעד אז לא חיו במסגרת שהחזיקה אותם כעם בעל מהות וזהות מוגדרות. עזרא ונחמיה ניסו לבנות מדינה שתבטא את מהות ישראל ואת קדושת ה'. נחמיה היה איש המעשה, ואילו עזרא עסק בתכנים. מכאן ואילך אפשר לראות כיצד הולכת ונוצרת התבנית שבה העם היהודי מקבל על עצמו לקיים את התורה כציבור.ז׳(נחמיה ט׳: א׳-ל״ז)
עצרת צום, וידוי וזעקה
אחרי החגים ואירועי השמחה ניצלו העם ומנהיגיו את האספה הגדולה כדי ליצור הפרדה חדה יותר בין ישראל לשאר העמים.ח׳(נחמיה י׳: א׳-מ׳)
העם כורת אמנה
לאחר דברי הקדמה ארוכים שבהם פורטו צרות ישראל שאירעו עד אותו הדור, העם כורת אמנה הכוללת התחייבויות כלליות ופרטיות למשך השנים הבאות. זוהי למעשה החוקה הראשונה הידועה בדברי ימי העולם. קרוב לוודאי שכל הקונסטיטוציות האחרות בארה"ב, בצרפת ובמדינות נוספות, שאבו מכאן את השראתן. החוקות המודרניות בנויות באותה מתכונת פחות או יותר: תחילה מופיעה הקדמה היסטורית המתארת את תולדות העם, ולאחר מכן מפורטים עקרונות מעשיים יותר הנכללים בחוקה.ט׳(נחמיה י״א: א׳-ב׳)
יישוב ירושלים
מכיוון שירושלים הייתה עיר בירה גדולה, יחסית למדינה קטנטנה שרק התחילה להתפתח, המגורים בה היו כרוכים במאמץ. בערים אחרות נמצאה לתושבים עבודה, אך בירושלים היה קשה יותר, ולכן הוחלט ליישב אותה באופן יזום.י׳(נחמיה י״א: ג׳-כ״ד)
היושבים בירושלים וייחוסיהםי״א(נחמיה י״א: כ״ה-ל״ו)
ערי יהודה ובנימין המיושבות
בצד רשימת המתיישבים בירושלים מובאת רשימה של כלל המקומות שבהם התיישבו העולים. העולים בנו בהדרגה את הערים העתיקות, וביניהן גם מקומות מרוחקים. כך התרחבה והתפתחה המדינה.י״ב(נחמיה י״ב: א׳-כ״ו)
הכהנים, הלויים וייחוסיהםי״ג(נחמיה י״ב: כ״ז-מ״ז)
חנוכת חומת ירושלים
מכיוון שחומת ירושלים מגדירה את תחום העיר וקובעת את קדושתה המיוחדת, קידשו אותה באופן רשמי. טקס התהלוכה בחנוכת החומות המתואר כאן, ובו הכהנים והלויים, בית הדין והמלך – שכאן תפס הפחה את מקומו – נעשה הדרך לקדש את חומת העיר לדורות.י״ד(נחמיה י״ג: א׳-ל״א)
תקנות נחמיה לשמירת המצוות
נחמיה היה איש המעשה ודבק מאוד במצוות. הוא לא רק דיבר על חשיבותן והקהיל קהילות ברבים, כמו שעשה גם עזרא הסופר, איש הרוח של אותה תקופה, אלא השתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו. אמנם כוחו היה מוגבל, אבל הואיל והעם הסכים אתו באופן עקרוני, פעולותיו הצליחו. נחמיה חותם את ספרו בתיאור המעשים שעשה לחיזוק בית ה' ושמירת המצוות.