ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שיר השירים, מבוא לקטע
א׳(שיר השירים א׳: א׳)
כותרתב׳(שיר השירים א׳: ב׳-ד׳)
השיר הפותח
השיר הראשון מביע אהבה מתפרצת, ונחשפים בו רמזים לממדים אחרים.ג׳(שיר השירים א׳: ה׳-ו׳)
פנייה לבנות ירושלים
כאן פונה העלמה לדמויות אחרות, ממשיות או מטפוריות.ד׳(שיר השירים א׳: ז׳-ב׳: ז׳)
דברי הבת ותשובות האוהב
עתה פונה הנערה אל האהוב, שמן הסתם לא היה נוכח בשיחתה עם בנות ירושלים. על כן יש לשער שאין זה דו-שיח ממשי אלא ביטוי של משאלה פרטית כמוסה.ה׳(שיר השירים ב׳: ח׳-ג׳: ה׳)
בקשות ודחיות
בצד הביטויים ההדדיים של אהבה ותשוקה משתקפות בשיר עליות וירידות בהתפתחותו של הקשר, ומודגש הצורך באורך רוח ובהמתנה בכל הקשור לאהבה. עם זאת, כל מערכות היחסים הללו – בין שהן הסיפור האישי-פנימי ובין שהן הסיפור הלאומי – מבטאות אהבה גדולה ובוודאי גם חלומות.ו׳(שיר השירים ג׳: ו׳-י״א)
הופעת הבת ותפארת שלמה
העניין פותח בשבח הבת העולה מן המדבר, אולי לקראת מפגש עם החתן, ועובר לתאר את חופתו המפוארת של שלמה המלך ועטרתו. לשאלה מה מקומו של המלך שלמה כאן אין פתרון חד-משמעי. ייתכן שהדוד העלום אינו אלא המלך שלמה עצמו, ועד כה הילך ברחובות ירושלים כאלמוני וחיזר אחר עלמה כלשהי שאינה יודעת את זהותו. לחלופין, אפשר שהמלך שלמה נזכר כאן רק כרקע לסיפור. כדי להדגיש את פשטות חייהם ואהבתם של הדוד והרעיה הירושלמים, מובאת תמונת הרקע של שלמה המולך בירושלים, והוא מוקף שמירה, הוד והדר. ברובד אחר קראו חז"ל את ‘שלמה' הנזכר בשיר השירים ככינוי למלך העליון, הקדוש ברוך הוא, אשר עומד, גם הוא, ברקעה של ההתרחשות.ז׳(שיר השירים ד׳: א׳-ז׳)
השיר הראשון לרעיה
הדוד משבח את יפי רעייתו בדימויי נוף מגוונים. לקראת סוף השיר הוא מודיע על פירוד פיזי זמני.ח׳(שיר השירים ד׳: ח׳-י״א)
השיר השני לכלה
בשיר האהבה השני מביע הדוד רגשות ותחושות. האהובה שנקראה קודם ‘רעיה', נקראת כאן ‘כלה', ואזכוריה נעשים תכופים מאוד.ט׳(שיר השירים ד׳: י״ב-ה׳: א׳)
השיר השלישי והזמנתה של הכלה
בשיר השלישי הדוד מוסיף על קסמה של הכלה את צניעותה ונאמנותה, ובסופו מביע משאלה. אחרי השיר נרמזת התקרבות האהובים במלים קצרות.י׳(שיר השירים ה׳: ב׳-ו׳: ג׳)
געגועי הרעיה
כעת הרעיה מספרת על חוויותיה שלה. היא פותחת בסיפור – שאולי אינו אלא סיוט לילי – על החמצתה. היא החמיצה את הפגישה עם האהוב בשל היסוסיה לפתוח את דלתה, ועתה היא מתייסרת, בודדה ומתגעגעת.י״א(שיר השירים ו׳: ד׳-ז׳: י״ד)
שירי שבח והתקרבות של הדוד והרעיה
דברי החיבה של הרעיה והדוד מתלהטים והולכים. נראה שהתיאורים והדימויים הולכים ונעשים גלויים ונועזים יותר משום שרגש הקִּרבה מתעצם. בני-הזוג עומדים ומשתאים נוכח האהבה ההדדית – שאינה מובנת מאליה. אף שהאהבה לא הגיעה לכלל מימוש שלם, אין להם ספק בעצם קיומה. על אף הפירודים הזמניים, ההיעלמויות והעכבות, הם בטוחים בקשר ביניהם.י״ב(שיר השירים ח׳: א׳-י״ד)
אהבת הרֵעים לקראת התמסדות
בעניין האחרון השירה היא אותה שירה, והאהבה אותה אהבה, אבל אפשר לזהות כאן חידוש. סיום הספר מתקדם לקראת שינויים ניכרים בקשר שבין הדוד והרעיה. תיאורי האהבה הפתוחה, שאינה ממוסדת ושאינה ברורה לגמרי, הולכים ומקבלים כאן ציור מעשי הרבה יותר, כמעט משפטי. בעניין מובעות גם כמה תובנות באשר לאהבה ולרגש הקנאה הנלווה אליה.
כותרתב׳(שיר השירים א׳: ב׳-ד׳)
השיר הפותח
השיר הראשון מביע אהבה מתפרצת, ונחשפים בו רמזים לממדים אחרים.ג׳(שיר השירים א׳: ה׳-ו׳)
פנייה לבנות ירושלים
כאן פונה העלמה לדמויות אחרות, ממשיות או מטפוריות.ד׳(שיר השירים א׳: ז׳-ב׳: ז׳)
דברי הבת ותשובות האוהב
עתה פונה הנערה אל האהוב, שמן הסתם לא היה נוכח בשיחתה עם בנות ירושלים. על כן יש לשער שאין זה דו-שיח ממשי אלא ביטוי של משאלה פרטית כמוסה.ה׳(שיר השירים ב׳: ח׳-ג׳: ה׳)
בקשות ודחיות
בצד הביטויים ההדדיים של אהבה ותשוקה משתקפות בשיר עליות וירידות בהתפתחותו של הקשר, ומודגש הצורך באורך רוח ובהמתנה בכל הקשור לאהבה. עם זאת, כל מערכות היחסים הללו – בין שהן הסיפור האישי-פנימי ובין שהן הסיפור הלאומי – מבטאות אהבה גדולה ובוודאי גם חלומות.ו׳(שיר השירים ג׳: ו׳-י״א)
הופעת הבת ותפארת שלמה
העניין פותח בשבח הבת העולה מן המדבר, אולי לקראת מפגש עם החתן, ועובר לתאר את חופתו המפוארת של שלמה המלך ועטרתו. לשאלה מה מקומו של המלך שלמה כאן אין פתרון חד-משמעי. ייתכן שהדוד העלום אינו אלא המלך שלמה עצמו, ועד כה הילך ברחובות ירושלים כאלמוני וחיזר אחר עלמה כלשהי שאינה יודעת את זהותו. לחלופין, אפשר שהמלך שלמה נזכר כאן רק כרקע לסיפור. כדי להדגיש את פשטות חייהם ואהבתם של הדוד והרעיה הירושלמים, מובאת תמונת הרקע של שלמה המולך בירושלים, והוא מוקף שמירה, הוד והדר. ברובד אחר קראו חז"ל את ‘שלמה' הנזכר בשיר השירים ככינוי למלך העליון, הקדוש ברוך הוא, אשר עומד, גם הוא, ברקעה של ההתרחשות.ז׳(שיר השירים ד׳: א׳-ז׳)
השיר הראשון לרעיה
הדוד משבח את יפי רעייתו בדימויי נוף מגוונים. לקראת סוף השיר הוא מודיע על פירוד פיזי זמני.ח׳(שיר השירים ד׳: ח׳-י״א)
השיר השני לכלה
בשיר האהבה השני מביע הדוד רגשות ותחושות. האהובה שנקראה קודם ‘רעיה', נקראת כאן ‘כלה', ואזכוריה נעשים תכופים מאוד.ט׳(שיר השירים ד׳: י״ב-ה׳: א׳)
השיר השלישי והזמנתה של הכלה
בשיר השלישי הדוד מוסיף על קסמה של הכלה את צניעותה ונאמנותה, ובסופו מביע משאלה. אחרי השיר נרמזת התקרבות האהובים במלים קצרות.י׳(שיר השירים ה׳: ב׳-ו׳: ג׳)
געגועי הרעיה
כעת הרעיה מספרת על חוויותיה שלה. היא פותחת בסיפור – שאולי אינו אלא סיוט לילי – על החמצתה. היא החמיצה את הפגישה עם האהוב בשל היסוסיה לפתוח את דלתה, ועתה היא מתייסרת, בודדה ומתגעגעת.י״א(שיר השירים ו׳: ד׳-ז׳: י״ד)
שירי שבח והתקרבות של הדוד והרעיה
דברי החיבה של הרעיה והדוד מתלהטים והולכים. נראה שהתיאורים והדימויים הולכים ונעשים גלויים ונועזים יותר משום שרגש הקִּרבה מתעצם. בני-הזוג עומדים ומשתאים נוכח האהבה ההדדית – שאינה מובנת מאליה. אף שהאהבה לא הגיעה לכלל מימוש שלם, אין להם ספק בעצם קיומה. על אף הפירודים הזמניים, ההיעלמויות והעכבות, הם בטוחים בקשר ביניהם.י״ב(שיר השירים ח׳: א׳-י״ד)
אהבת הרֵעים לקראת התמסדות
בעניין האחרון השירה היא אותה שירה, והאהבה אותה אהבה, אבל אפשר לזהות כאן חידוש. סיום הספר מתקדם לקראת שינויים ניכרים בקשר שבין הדוד והרעיה. תיאורי האהבה הפתוחה, שאינה ממוסדת ושאינה ברורה לגמרי, הולכים ומקבלים כאן ציור מעשי הרבה יותר, כמעט משפטי. בעניין מובעות גם כמה תובנות באשר לאהבה ולרגש הקנאה הנלווה אליה.