ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, יחזקאל, מבוא לקטע
א׳(יחזקאל א׳: א׳-כ״ח)
מראה המרכבה
יחזקאל פותח את ספרו בחיזיון עליון, עשיר מאוד בדמויות סודיות ובפרטים סמליים הקשורים בהן. למרות חריגותם של תיאורים אלה בתנ"ך, חכמים אינם רואים בו תיאור של אירוע שמימי חולף, אלא חשיפה של מציאות המכוסה בדרך כלל מעין אנוש. גם ישעיהו תיאר את התגלותו של ה' הכוללת יצורים שמימיים וכנפיים להם. את ההבדל בין השניים ביטאו חז"ל באמצעות צמד הדימויים בן כרך ובן כפר. את ישעיהו דימו לבן כרך שראה את המלך, שמכיוון שהוא מבאי בית המלך ורגיל במראות, הוא מקצר בתיאוריהם. לעומתו יחזקאל מדומה לבן כפר שראה את המלך, ומתוך ריחוקו הוא מכביר בפרטים. היו שהניחו כי יחזקאל קיבל נבואה עוד קודם לכן, אחרים ראו בנבואה שלפנינו את מעמד הקדשתו של הנביא המפורש בעניין הבא. הפרטים הביוגרפיים שאפשר לדלות מכאן על יחזקאל מועטים: יחזקאל הוא כהן שגלה לבבל, כנראה בגלות הראשונה, ונבואה זו נאמרה בבבל חמש שנים לאחר מכן.ב׳(יחזקאל ב׳: א׳-ג׳: כ״א)
מינויו של יחזקאל ותפקידיו
לאחר המראה המיירא שהפיל את יחזקאל אפיים ארצה, שמע יחזקאל קול מאת ה' המצווה אותו – כשהוא עומד על רגליו – על שליחותו לישראל. במעמד זה נרמז יחזקאל כי הדברים שימסור לשומעיו יכילו אבל וצער, וכי ספק גדול אם יתקבלו על לבם המורד של בני עמו. אין לו ליחזקאל אלא להתחזק ולהיות נאמן למשימתו, בין שיראה ממנה נחת ובין שלא יראה.ג׳(יחזקאל ג׳: כ״ב-ז׳: כ״ז)
הנחיות ונבואות קשות
קודם שליחותו אל העם יחזקאל מצטווה לעשות מעשים לא רגילים, שדומים להם מצאנו אצל נביאים אחרים, כירמיהו וישעיהו, אלא שכאן מדובר על סדרה ארוכה של התנהגויות קשות המסמלות את החורבן הגזור על העם. הנביא נתון במעין סגר ועושה דברים מוזרים, שאנשים יכולים רק להשתאות ולהשתומם עליהם, ואולי להניד לו בראשם. המעשים, שייתכן שכולם או חלקם חזוניים, מסמלים את המצור שיוטל על ירושלים ואת מפלותיה, ובעקבותיהם באים דברי נבואה. הנבואה הארוכה הראשונה של יחזקאל מנבאת את סופה של ממלכת יהודה הממשמש ובא. היא מתארת את חורבן הארץ ויושביה, ואת חורבן המקדש, הפאר והרוח. כמו בנבואת ירמיהו, גם נבואת יחזקאל כוללת דברי זעם ותוכחה חריפים מאוד, בעיקר כלפי בני יהודה וירושלים. הנבואה נאמרה חמש שנים לאחר גלות יהויכין – כשש שנים או פחות לפני חורבן בית ראשון.ד׳(יחזקאל ח׳: א׳-י״א: כ״ה)
הביקור החזוני של יחזקאל בירושלים
חזונו של יחזקאל, שנמעניו הם בעיקר בני בבל, מתאר את טלטולו של יחזקאל מבבל לירושלים על ידי רוח. כשהובא למתחם המקדש, ה' הוליך אותו ממקום למקום והראה לו את התועבות המתרחשות שם בסתר. יחזקאל מתאר בפירוט את אשר הוא רואה ושומע במקדש. חלק מהתופעות אופייניות למציאות זמנו, ואחרות מתרחשות מעבר לעולם הזה. בחזון הוא רואה גם את עונשה הקשה של ירושלים הולך ומתממש במציאות התחתונה, בד בבד עם העלייה המדורגת של כבוד ה' מן המקדש. בצד המראות הקשים יחזקאל שומע דברי ניחום ועידוד לשארית הפליטה שבבבל, שה' לא עזבם. אלוקים כביכול גלה עמם, והוא יחזירם בעתיד אל אדמתם.ה׳(יחזקאל י״ב: א׳-כ׳)
נבואות גלות
בשתי הנבואות שבעניין שלפנינו הנביא אמור לעשות מעשים יוצאי דופן. מעשים אלה נעשים כדי לעורר את תמיהת הצופים בהם, ולדרבן אותם לשאול על משמעותם. מעבר לכך אלו מעשים סמליים המשמשים סימן להתרחשויות דומות העתידות לבוא. בהדגמתו הנביא מכין את ההתרחשות ומורידהּ אל מציאות בזעיר אנפין. פעולות כגון אלו מצויות גם בנביאים אחרים.ו׳(יחזקאל י״ב: כ״א-י״ג: כ״ג)
ניפוץ חזונות השווא ומנבאיהם
חזונות העתיד המבטיח שהעם פיתח לעצמו בעזרתם של להטוטני לשון, מגידי עתידות ומפריחי סיסמאות, יטפחו על פני העם בקרוב, כאשר יתקיימו דברי ה' ביד נביאו. הנביאים העממיים המתוארים בפרק זה, למעשה אינם נביאים. הם אינם מקבלים מסרים נבואיים מה' אלא עושים את המקובל בעולם בתחום הנבואה באותו הזמן: הם 'מנבאים' עתידות, וככלל, הם מספקים ללקוחותיהם את הדברים שברצונם לשמוע. כישוריהם הרטוריים והאחרים, בנוסף לתכנים החיוביים שבפיהם, גורמים לאנשים להקשיב להם. בסופו של דבר, נביאים אלה אינם רק נוכלים אלא גם אנשים רעים מפני שבפועל הם משחיתים את החברה. לולא הם אפשר שאנשים היו קשובים יותר למציאות, ולא היו נתפסים להבלים. אלמלא נבואותיהם אפשר שהרשעים היו מנסים לשוב מדרכם, והצדיקים היו מתחזקים. הנבואות השקריות שיבשו את דעת הקהל, ולכן נביאים אלה ייענשו בחומרה.ז׳(יחזקאל י״ד: א׳-י״א)
הדורשים לנביא ולבם לאלילים
הנבואות שיחזקאל מקבל כאן ממוענות לאנשים מזקני הגולה שבאו אליו במיוחד כדי לשמוע את הנביא. בהגיעם באה אליו הוראת ה' לומר להם דברים קשים – דברי תוכחות אישיים ולאומיים. למרות הדברים החמורים שיחזקאל מטיח בשומעיו, הוא לא נרדף על ידי עמו כדרך שאירע לנביאים אחרים.ח׳(יחזקאל י״ד: י״ב-כ״ג)
הצדיקים המעטים לא יצילו את ארצם החוטאת
הנבואה הקשה חוזרת ומדברת באנשי ירושלים שימותו בחרב, ברעב, במגפה או על ידי חיות רעות, ובאלה שיינצלו מארבע מכות אלה ויגְלו לבבל. הניצולים יהיו אלה שלא חטאו, או שלא הרבו לחטוא, ומהם ישמעו אחיהם בגולה מה היו חטאי ירושלים וכיצד נענשה עליהם. כך יעמדו על משפט הצדק שדן ה'.ט׳(יחזקאל ט״ו: א׳-ח׳)
משל הגפן החרוכה
במשל נבואי קצר שבצדו נמשל, מתאר יחזקאל את יושבי ירושלים כעץ גפן חרוך שאינו ראוי לכל שימוש מלבד שרפה. דימוי עם ישראל כגפן חוזר ומופיע בדברי יחזקאל ובספרים נוספים בתנ"ך. במשל זה מוטעם שגם אם לגפן מעלות טובות מבחינת תוצרתה, כאשר אין תועלת מפרות הגפן – אי-אפשר ליצור מעץ הגפן עצמו כלי הראוי למלאכה, גם כשהוא עדיין בשלמותו, ובוודאי אם העץ כבר התחיל להישרף. עץ הגפן גופו גרוע משאר עצי היער, שיש בהם תועלת שימושית לאדם.י׳(יחזקאל ט״ז: א׳-ס״ג)
תועבות הבת ירושלים, עונשיה ואחריתה
בלי ספק, זו אחת הנבואות התקיפות והפוגעות במקרא, אולי הבוטה ביותר. הנבואה מדברת בתועבות ירושלים, ולשונה, אוצר דימוייה וענייניה – כולם קשים לקריאה ולשמיעה. מצויים כאן מוטיבים של זוועה, בלהה והשחתה עד לתחתית. דברי הנביא אינם מתמקדים בתיאולוגיה, אלא בתרבות שלמה שנמעכת, ומוכרת את עצמה לכל העמים השכנים. היא מחפשת קשרים בכל מחיר, מבקשת אישור ואהבה ומאמצת לה תרבות כל עם. בכך היא הופכת לבזויה בעיני בני העמים האלה ומנושלת מכל קנייניה ומעלותיה. אולם בסופו של דבר, אחרי הדם, החמה והקנאה, שיותכו על ירושלים, יכופר עוונה. ה' יגאל שוב את בת בריתו כפי שגאלה בתחילת דרכה, בהיותה אסופית חסרת כול. שיקומה של ירושלים יהיה מקיף ויכלול גם את הריסות אחיותיה, שומרון וסדום, שתהיינה לה לבנות.י״א(יחזקאל י״ז: א׳-כ״ד)
משל הגפן הסוררת
הנבואה שיחזקאל צֻווה לאמר בפני שומעיו שבגולה, מורכבת משני חלקים שווים ובהם משל ונמשל, והיא עוסקת במציאות שבהווה – צעדיו המדיניים של מלך יהודה הממיטים עליו חורבן. בסופה נחמה למלכות יהודה.י״ב(יחזקאל י״ח: א׳-ל״ב)
עקרונות הגמול, האחריות האישית והתשובה
עניין זה אינו נבואה לעתיד. הוא עוסק בסוגיה דתית-מוסרית הכוללת דיון בשני נושאים שקשורים זה בזה – הגמול והאחריות האישית.י״ג(יחזקאל י״ט: א׳-י״ד)
קינת מלכות יהודה
הקינה שיחזקאל נקרא לשאת על מלכות יהודה, אינה חזון לעתיד הרחוק. היא מתארת מצב העומד לבוא, שכנראה היה צפוי גם בעיני אחרים; מלכות יהודה מידרדרת וקרבה לחורבן, שכן במהרה יגיב נבוכדראצר למרד של צדקיהו. בטרגדיה הזו עוסק העניין שלפנינו, ובו מְשלים המחדדים את התמונה העגומה של המלוכה ביהודה. למרות שהנבואה הזו נאמרה לפני החורבן, הנביא כבר יכול לקונן על מלכי יהודה בשל מעשיהם בשנים האחרונות.י״ד(יחזקאל כ׳: א׳-מ״ד)
משפט ישראל במלוא היקפו
נבואת התוכחה שלפנינו מקיפה את קורות עם ישראל לדורותיו. ה' שופט כאן את ישראל על מעשיו מאז היה לעם, ומסביר את מצבו של העם באותו זמן ואת העתיד לבוא עליו במסגרת תכניתו הכללית. הנבואה בחלקה הגדול טוענת כי גם אם עם ישראל יחטא וירצה להתערב בגויים ולהידמות להם – לא יעלה בידו להשתחרר מבריתו עם אלוקיו. ה' ישמור את הברית, וכחלק ממנה הוא יביא את עמו לארץ, גם אם הדבר יהיה כרוך בקשיים גדולים.ט״ו(יחזקאל כ״א-כ״ד)
ירושלים ערב החורבן
ה' מודיע שירושלים איבדה את זכות קיומה ואנשיה יאבדו או יתפזרו. ירושלים מוצגת כמקום שאין בו נקודה אחת של אור. החברה כולה רקובה מן היסוד – מן המנהיגים הרוחניים והפוליטיים ועד פשוטי העם. נסגר הפתח לתקווה.ט״ז(יחזקאל כ״א: א׳-ל״ז)
נבואות החרב
הנבואות שבעניין עוסקות בחורבן הארץ בידי נבוכדראצר הממשמש ובא. החרב שכבר הוכנה לטבח הגדול, לא תבחין בין אדם לאדם. למרות שבארץ נבוכדראצר עדיין לא החליט מה תהיה דרכו, בשמים כבר נקבע שהוא יפנה תחילה לירושלים. לאחר נפילתה של יהודה תיפול ממלכת בני עמון בחרב הבבלית.י״ז(יחזקאל כ״ב: א׳-ט״ז)
משפטה של העיר
עיקרה של נבואה זו דברי תוכחה נוקבים ביותר על חטאי ירושלים ויהודה. רשימת החטאים של ירושלים מגוונת והיא כוללת תועבות חמורות ביותר. משפטה נחרץ לחורבן.י״ח(יחזקאל כ״ב: י״ז-כ״ב)
היתוך' ירושלים
אין תקנה לממלכה אלא בהיתוכה באש.י״ט(יחזקאל כ״ב: כ״ג-ל״א)
אין מגן לעיר
השחיתות פשתה בכול. כל מי שיכול להרשיע מרשיע למען בצע כסף, ואין צדיק שיגן על העיר.כ׳(יחזקאל כ״ג: א׳-מ״ט)
שתי הנואפות ומשפטן
נבואה זו מדברת על בית ישראל כמעט מראשיתו. הדימויים המובאים בה הם מהבוטים בתנ"ך. הדברים הקשים, שאין דוגמתם אצל נביאים אחרים, נאמרים כדי להיחרט בלב כל שומעם, לזעזע, להמחיש את קִצהּ הקרב של ממלכת יהודה ולהנציח את נבואת הנביא.כ״א(יחזקאל כ״ד: א׳-י״ד)
נבואת יום המצור: הסיר השָּׁפוּת
ירושלים הנצורה מדומה כאן לסיר המונח על האש, מלא בנתחי בשר מובחרים שנזדהמו. לאחר שתכולתו תתרוקן או תישרף, הסיר עצמו יותך.כ״ב(יחזקאל כ״ד: ט״ו-כ״ז)
אֵבל אילם
הנבואה הקשה הזו נאמרה בתוך תקופת המצור שארכה כשנה וחצי. הנביא מאבד את אשתו במגפה ומצוּוה לכלוא את אבלו. במרירות על חורבן ביתו הפרטי יחזקאל מטעים לקהלו משהו מעצמת האבל של עם מוכה שחרב ביתו וחוסנו. בסוף העניין יחזקאל מתבשר כי לאחר שייוודע בגולה על החורבן וממדיו, יהיה לנביא פתחון פה מול העם – דבר שהיה מנוע מהנביא במשך שנים.כ״ג(יחזקאל כ״ה: א׳-ל״ב: ל״ב)
נבואות לעמים
נבואותיהם של נביאים רבים ממוענות לא רק לישראל. גם ספר יחזקאל עוסק בנבואות לעמים אחרים. לאחר נבואות התוכחה ופורענות חורבנה של יהודה בחלקו הראשון של הספר, מובאת כאן חטיבת נבואות העוסקות בגויים. תוכן הנבואות האלה קשור אמנם ליחסם של הגויים לעם ישראל, לתגובותיהם על חורבנו ולהשתתפותם במלחמה על ישראל, אבל עיקרו מטפל בגורל הצפוי לכל אחד מהם.כ״ד(יחזקאל כ״ה: א׳-י״ד)
חורבנות עמון, מואב ואדוםכ״ה(יחזקאל כ״ה: ט״ו-י״ז)
נקמות פלשתיםכ״ו(יחזקאל כ״ו: א׳-כ״ח: י״ט)
מפלת צור ומלכה
בנבואות המפורטות על העיר הפיניקית צור, מתוארת מפלתה המוחלטת של עיר שהייתה המרכז המסחרי העולמי של אותם הימים. צור הייתה החברה הראשונה שסחרה עם כל המדינות התרבותיות, ומלכה היה מעין שליט-על בכלכלת העולם. הנבואה על צור מיוחדת גם בפירוט הרב שבו מתואר מלכהּ.כ״ז(יחזקאל כ״ח: כ׳-כ״ו)
מפלת צידון
גם צידון הייתה מרכז מסחרי גדול. במשך הזמן הפכה גם למרכז של תעשייה מתוחכמת בערכי אותו הזמן. מלך צידון החזיק בעירו צבא בעלי מלאכה מומחים. צור הייתה גדולה מצידון, ואילו צידון הייתה עתיקה יותר. המלכים הפיניקים שמצפון כינו את עצמם מלכי הצידונים. ביחסים בין שתי הערים היו עליות וירידות, ובמשך הזמן ירדה קרנה של צידון בהשוואה לצור.כ״ח(יחזקאל כ״ט: א׳-ל״ב: ל״ב)
מצרים ובנות בריתה
נבואות מפלת מצרים בידי בבל נאמרו שנים רבות לפני שהתרחשו בפועל. ליחס השלילי כלפי מצרים כמה גורמים: חוסר נאמנותה להסכמים עם ישראל, יהירותה של מצרים והשחתתה הסביבתית. מפלת מצרים מוצגת בנבואות כמאורע עולמי כבד משקל שכן מצרים הייתה מעצמה אדירה, ובנפילתה חל שינוי משמעותי במאזן הכוחות במדינות האזור.כ״ט(יחזקאל ל״ג: א׳-כ׳)
עקרון האחריות האישית
יחזקאל חוזר כאן לעניינים כלליים ואידיאיים יותר. בעניין זה נידונות שוב יסודות הבחירה החפשית, הגמול והאחריות האישית.ל׳(יחזקאל ל״ג: כ״א-ל״ג)
נבואות הכרוכות בשמועת החורבן
נבואות רבות של יחזקאל עסקו בסופה המר של ירושלים. בשעתן הנבואות לא נראו רלוונטיות, עתה, משנודע לגולת בבל על התממשותן, חל מפנה בקשר של יחזקאל עם העם. בעניין זה מתנבא יחזקאל על הרעה שתמצא את השרידים שנשארו בארץ לאחר החורבן, ועל השינוי שיחול בהתייחסותם של שומעיו היהודים בבבל לדבריו. מכאן ואילך יעבור הנביא יותר ויותר לדברי עידוד וגאולה.ל״א(יחזקאל ל״ג: כ״א-כ״ט)
חורבן העיר ושרידיה
נבואה זו כרוכה בהודעה ליחזקאל על חורבן ירושלים. הבבלים כבשו את ממלכת יהודה כולה, המונים נהרגו, רבים יצאו לגלות וכנראה לא יחזרו לארצם, בוודאי לא בזמן הקרוב. שרידי המלחמה בארץ סברו ששפר עליהם גורלם ומעתה הם רשאים להחזיק בנכסים שנפלו לחלקם. הנביא מעמיד את שומעיו על טעותם של הפליטים הנשארים בארץ, ומתריס כנגדם שלא רק שאין הם ראויים לנחול את הקרקעות, הם גם אינם זכאים לחיות בארץ החרבה.ל״ב(יחזקאל ל״ג: ל׳-ל״ג)
הבאים לשמוע את הנביאל״ג(יחזקאל ל״ד: א׳-ל״א)
הנהגת ישראל העתידה
בנבואה שלפנינו דברי נחמה לעם בצד דברים קשים למנהיגי ישראל לדורותיהם. המנהיגים המתוארים כאן עסוקים בעצמם ומזניחים את צאן מרעיתם, וגורמים במעשיהם ובמחדליהם לשחיתות, עזובה וגלות. לעתיד יפוטרו רועים אלו מתפקידם, בעל הצאן ישיב את צאנו למקומו הבטוח, ויעמיד לישראל רועה אחד מסור לצאנו.ל״ד(יחזקאל ל״ה: א׳-ל״ו: ט״ו)
אחריתם של הר שעיר ושל הרי ישראל
מאז הגיע שמע החורבן משתנות נבואות יחזקאל לנחמה לישראל. גם אם כרוכה בהן תוכחה מסוימת, בעיקרו של דבר הנבואות מדברות על אירועיים חיוביים שעתידים לבוא על העם. ככלל, אם עד כה יחזקאל דן בעולם הנוכחי, הוא הולך ומתרחק בדבריו אל העתיד הרחוק ואל סוף הזמנים. כאן הנבואה תעסוק בסופה של אדום, שנטלה חלק עוין במאורעות החורבן ובחלל שנוצר בעקבותיו, ומנגד יעמיד הנביא את פריחתם של הרי ישראל בעתיד.ל״ה(יחזקאל ל״ו: ט״ז-ל״ח)
טהרה ותקומה לישראל
תקומת העם והארץ מודגשת כאן כמעשה ה' הפועל למען שמו ולא בגלל צדקתם של ישראל. אף רגשות הבושה והחרטה המתלויים אל הידיעה הזו, חשובים לתהליך התקומה עצמו. טהרת המים החיים מטומאת המת, האמורה בתורה, משמשת בנבואת יחזקאל כדימוי לטהרת עוונות והתחדשות רוחנית של העם השב לארצו.ל״ו(יחזקאל ל״ז: א׳-י״ד)
חזון העצמות היבשות
זו אחת הנבואות המפורסמות והדרמטיות ביותר בכל המקרא. בתמציתה היא עוסקת בתחיית ישראל. עם ישראל מפוזר בגולה ונראה שלא נשאר ממנו אלא עצמות. הנביא מבשר שגם לעצמות היבשות יש תקווה לשוב ולחיות. העם יֵצא מחורבנו, ייגאל משברו ויחזור לאדמתו.ל״ז(יחזקאל ל״ז: ט״ו-כ״ח)
קיבוץ ישראל ואיחודם
הנבואה הזו אינה קשורה לקודמתה מבחינה מהותית, אף שגם היא שייכת לנבואות הנחמה של העתיד שאין לו זמן מוגדר. נבואת הנחמה של יחזקאל שנאמרה לאחר החורבן, מנבאת את איחודם הסופי של שתי הממלכות בישראל תחת מלך אחד מזרע יהודה. שלא כמו בנבואות אחרות, אין בנבואה זו כל דרישה לתשובה ולחרטה כתנאי לגאולה. הקדוש ברוך הוא פועל מצדו, וישראל נדרשים להיפתח אל הגאולה שמלכות שמים כרוכה בה.ל״ח(יחזקאל ל״ח: א׳-ל״ט: כ״ט)
מלחמת גוג ותבוסתו
הנבואות בסוף ספר יחזקאל עוסקות באחרית הימים. כך מפורש גם בנבואה הזו, המדברת על מלחמה רחבת היקף שינהלוה צבאות כבירים, והיא תגיע עד לארץ ישראל. מטיבה של נבואה עתידית רחוקה שמושאיה אינם ברורים, ובמשך הדורות נעשו ניסיונות לפרש אותה בפירושים שונים.ל״ט(יחזקאל מ׳: א׳-מ״ח: ל״ה)
חזון המקדש והארץ
מכאן ועד סוף הספר שורת פרקי נבואות על גאולת ישראל העתידה; תיאורים מפורטים של תבנית בית המקדש, דיני הקרבנות, חלוקת הנחלות לשבטי ישראל וסדרי השלטון. חזונות כאלה על המקדש ועל הארץ בזמן הגאולה, מצויים גם בדברי נביאים אחרים, אך שלא כיחזקאל הם אינם מתעכבים על כל פרט. העניין פותח ב'איש' שמימי, שמודד את חלקי בית המקדש לעיני יחזקאל, כדי שהנביא יזכור את מידותיו ויוכל להמחיש את תוארו לישראל. הפרטים והמונחים האדריכליים שבתיאורים אלו, אינם נהירים למי שאינו איש מקצוע בבלי, וגם אינם מפרטים את כל חלקי הבית במלואם. כאשר לאחר שנים עלו שבי ציון ובנו את הבית השני, נעזרו גם בחזונו של יחזקאל, אם כי לא בשלמות. הבית שראה יחזקאל ושנמסר בספרו לאחר תיאורי מפלת גוג, נותר בגדר חזון לעתיד רחוק הקשור לאחרית הימים ו'קץ הימים'. השאלה שעם ישראל שואל, חזור ושאול במשך אלפיים וחמש מאות שנה, מתי יגיע עידן זה, עולה במפורש בספר דניאל.מ׳(יחזקאל מ׳: א׳-ד׳)
מראה ההר ודמות האיש המודדמ״א(יחזקאל מ׳: ה׳-ט״ז)
מידות שער המזרח וסביבתומ״ב(יחזקאל מ׳: י״ז-מ״ז)
חצרות הבית ושעריהןמ״ג(יחזקאל מ׳: מ״ח-מ״א: ד׳)
האולם, ההיכל וקודש הקודשיםמ״ד(יחזקאל מ״א: ה׳-י״ד)
קירות הבית וצלעותיומ״ה(יחזקאל מ״א: ט״ו-כ״ו)
תוך הביתמ״ו(יחזקאל מ״ב: א׳-כ׳)
החצר החיצונה ולשכותיהמ״ז(יחזקאל מ״ג: א׳-י״א)
התגלות כבוד אלוקי ישראל
לאחר התיאור האדריכלי של המקדש, יחזקאל רואה בחזונו את כבוד ה' ששוכן בו ושומע את דיבורו. הנבואה שמקבל הנביא במקדש העתיד אמנם מזכירה את חטאי העבר, אבל בסופו של דבר היא נבואת נחמה.מ״ח(יחזקאל מ״ג: י״ב-כ״ז)
תבנית המזבח וחנוכתומ״ט(יחזקאל מ״ד: א׳-ל״א)
סדרי המקדש וחוקות משרתיו
כאן הנביא יעסוק פחות בארכיטקטורה ויותר בדיני הכהנים שבבית ה', בתפקידיהם ובמתנותיהם. מעבר להלכות המפורשות גם בתורה, יש בפשוטה של הנבואה הגבלות נוספות לגבי קדושת הכהנים. לא ברור אם אלו הן הוראות חדשות שינהגו בזמן מסוים, או אולי מסורות מקובלות, מעין 'תורה שבעל פה' שיחזקאל העלה על הכתב.נ׳(יחזקאל מ״ה: א׳-ח׳)
תרומה מן הארץ
בהמשך יתאר יחזקאל חלוקה חדשה של הארץ לשנים עשר שבטים, פשוטה ומסודרת יותר מזו שנערכה בימי יהושע. חלק נוסף של הארץ יוקדש למקדש, למשרתיו ולעיר המקדש שתשתייך לכלל ישראל. כאן תפורט חלוקת אותו החלק, המוגדר כתרומה לה'.נ״א(יחזקאל מ״ה: ט׳-מ״ו: י״ח)
חוקי תרומה, קרבנות ונחלות הקשורים בנשיא ובבניין הבית
במרכז הנבואה עומד הנשיא, שהוא הדמות העליונה בעם. הנביא מדבר על הסדרת היחסים בינו לבין העם בתחומים שונים: סדרי שלטון תקינים מבחינה משפטית וממונית, מימונם ואחריות הבאתם של קרבנות הציבור, ואופיים של ביקורי הנשיא והעם במקדש.נ״ב(יחזקאל מ״ו: י״ט-כ״ד)
מקומות הכנת הקודשים לאכילהנ״ג(יחזקאל מ״ז: א׳-י״ב)
הנחל היוצא מן הבית
לאחר תיאור הבית חוזה יחזקאל נחל מופלא שיוצא מבית ה' שמשקה את הצייה ומביא חיים ורפואה לעולם. תיאורים מקבילים של מים חיים היוצאים מהבית מופיעים בספרי הנביאים יואל וזכריה.נ״ד(יחזקאל מ״ז: י״ג-מ״ח: ל״ה)
גבולות הארץ וחלוקתה לשבטים
לאחר שתואר השינוי שיחול בנוף הארץ, תעסוק הנבואה האחרונה בספר יחזקאל בארץ ישראל בכללה – גבולותיה וחלוקתה העתידית. חלוקת הארץ לשלושה עשר רצועות אדמה ישרות, אינה מתחשבת בטופוגרפיה ובמשאבי הארץ, אך אולי תתאים חלוקה כזו למתיישבי העתיד. גם סדר מיקומם של השבטים אינו ברור, והוא לא תואם את החלוקה שבעבר. כמה מהשבטים שהיו בעבר הירדן או בגליל ישכנו בעתיד בדרום הארץ – שאולי יהיה פורח יותר. ברור שאין זו נבואה לזמן קרוב, שכן מדובר בה גם על עשרת השבטים שכבר גלו למרחקים.
מראה המרכבה
יחזקאל פותח את ספרו בחיזיון עליון, עשיר מאוד בדמויות סודיות ובפרטים סמליים הקשורים בהן. למרות חריגותם של תיאורים אלה בתנ"ך, חכמים אינם רואים בו תיאור של אירוע שמימי חולף, אלא חשיפה של מציאות המכוסה בדרך כלל מעין אנוש. גם ישעיהו תיאר את התגלותו של ה' הכוללת יצורים שמימיים וכנפיים להם. את ההבדל בין השניים ביטאו חז"ל באמצעות צמד הדימויים בן כרך ובן כפר. את ישעיהו דימו לבן כרך שראה את המלך, שמכיוון שהוא מבאי בית המלך ורגיל במראות, הוא מקצר בתיאוריהם. לעומתו יחזקאל מדומה לבן כפר שראה את המלך, ומתוך ריחוקו הוא מכביר בפרטים. היו שהניחו כי יחזקאל קיבל נבואה עוד קודם לכן, אחרים ראו בנבואה שלפנינו את מעמד הקדשתו של הנביא המפורש בעניין הבא. הפרטים הביוגרפיים שאפשר לדלות מכאן על יחזקאל מועטים: יחזקאל הוא כהן שגלה לבבל, כנראה בגלות הראשונה, ונבואה זו נאמרה בבבל חמש שנים לאחר מכן.ב׳(יחזקאל ב׳: א׳-ג׳: כ״א)
מינויו של יחזקאל ותפקידיו
לאחר המראה המיירא שהפיל את יחזקאל אפיים ארצה, שמע יחזקאל קול מאת ה' המצווה אותו – כשהוא עומד על רגליו – על שליחותו לישראל. במעמד זה נרמז יחזקאל כי הדברים שימסור לשומעיו יכילו אבל וצער, וכי ספק גדול אם יתקבלו על לבם המורד של בני עמו. אין לו ליחזקאל אלא להתחזק ולהיות נאמן למשימתו, בין שיראה ממנה נחת ובין שלא יראה.ג׳(יחזקאל ג׳: כ״ב-ז׳: כ״ז)
הנחיות ונבואות קשות
קודם שליחותו אל העם יחזקאל מצטווה לעשות מעשים לא רגילים, שדומים להם מצאנו אצל נביאים אחרים, כירמיהו וישעיהו, אלא שכאן מדובר על סדרה ארוכה של התנהגויות קשות המסמלות את החורבן הגזור על העם. הנביא נתון במעין סגר ועושה דברים מוזרים, שאנשים יכולים רק להשתאות ולהשתומם עליהם, ואולי להניד לו בראשם. המעשים, שייתכן שכולם או חלקם חזוניים, מסמלים את המצור שיוטל על ירושלים ואת מפלותיה, ובעקבותיהם באים דברי נבואה. הנבואה הארוכה הראשונה של יחזקאל מנבאת את סופה של ממלכת יהודה הממשמש ובא. היא מתארת את חורבן הארץ ויושביה, ואת חורבן המקדש, הפאר והרוח. כמו בנבואת ירמיהו, גם נבואת יחזקאל כוללת דברי זעם ותוכחה חריפים מאוד, בעיקר כלפי בני יהודה וירושלים. הנבואה נאמרה חמש שנים לאחר גלות יהויכין – כשש שנים או פחות לפני חורבן בית ראשון.ד׳(יחזקאל ח׳: א׳-י״א: כ״ה)
הביקור החזוני של יחזקאל בירושלים
חזונו של יחזקאל, שנמעניו הם בעיקר בני בבל, מתאר את טלטולו של יחזקאל מבבל לירושלים על ידי רוח. כשהובא למתחם המקדש, ה' הוליך אותו ממקום למקום והראה לו את התועבות המתרחשות שם בסתר. יחזקאל מתאר בפירוט את אשר הוא רואה ושומע במקדש. חלק מהתופעות אופייניות למציאות זמנו, ואחרות מתרחשות מעבר לעולם הזה. בחזון הוא רואה גם את עונשה הקשה של ירושלים הולך ומתממש במציאות התחתונה, בד בבד עם העלייה המדורגת של כבוד ה' מן המקדש. בצד המראות הקשים יחזקאל שומע דברי ניחום ועידוד לשארית הפליטה שבבבל, שה' לא עזבם. אלוקים כביכול גלה עמם, והוא יחזירם בעתיד אל אדמתם.ה׳(יחזקאל י״ב: א׳-כ׳)
נבואות גלות
בשתי הנבואות שבעניין שלפנינו הנביא אמור לעשות מעשים יוצאי דופן. מעשים אלה נעשים כדי לעורר את תמיהת הצופים בהם, ולדרבן אותם לשאול על משמעותם. מעבר לכך אלו מעשים סמליים המשמשים סימן להתרחשויות דומות העתידות לבוא. בהדגמתו הנביא מכין את ההתרחשות ומורידהּ אל מציאות בזעיר אנפין. פעולות כגון אלו מצויות גם בנביאים אחרים.ו׳(יחזקאל י״ב: כ״א-י״ג: כ״ג)
ניפוץ חזונות השווא ומנבאיהם
חזונות העתיד המבטיח שהעם פיתח לעצמו בעזרתם של להטוטני לשון, מגידי עתידות ומפריחי סיסמאות, יטפחו על פני העם בקרוב, כאשר יתקיימו דברי ה' ביד נביאו. הנביאים העממיים המתוארים בפרק זה, למעשה אינם נביאים. הם אינם מקבלים מסרים נבואיים מה' אלא עושים את המקובל בעולם בתחום הנבואה באותו הזמן: הם 'מנבאים' עתידות, וככלל, הם מספקים ללקוחותיהם את הדברים שברצונם לשמוע. כישוריהם הרטוריים והאחרים, בנוסף לתכנים החיוביים שבפיהם, גורמים לאנשים להקשיב להם. בסופו של דבר, נביאים אלה אינם רק נוכלים אלא גם אנשים רעים מפני שבפועל הם משחיתים את החברה. לולא הם אפשר שאנשים היו קשובים יותר למציאות, ולא היו נתפסים להבלים. אלמלא נבואותיהם אפשר שהרשעים היו מנסים לשוב מדרכם, והצדיקים היו מתחזקים. הנבואות השקריות שיבשו את דעת הקהל, ולכן נביאים אלה ייענשו בחומרה.ז׳(יחזקאל י״ד: א׳-י״א)
הדורשים לנביא ולבם לאלילים
הנבואות שיחזקאל מקבל כאן ממוענות לאנשים מזקני הגולה שבאו אליו במיוחד כדי לשמוע את הנביא. בהגיעם באה אליו הוראת ה' לומר להם דברים קשים – דברי תוכחות אישיים ולאומיים. למרות הדברים החמורים שיחזקאל מטיח בשומעיו, הוא לא נרדף על ידי עמו כדרך שאירע לנביאים אחרים.ח׳(יחזקאל י״ד: י״ב-כ״ג)
הצדיקים המעטים לא יצילו את ארצם החוטאת
הנבואה הקשה חוזרת ומדברת באנשי ירושלים שימותו בחרב, ברעב, במגפה או על ידי חיות רעות, ובאלה שיינצלו מארבע מכות אלה ויגְלו לבבל. הניצולים יהיו אלה שלא חטאו, או שלא הרבו לחטוא, ומהם ישמעו אחיהם בגולה מה היו חטאי ירושלים וכיצד נענשה עליהם. כך יעמדו על משפט הצדק שדן ה'.ט׳(יחזקאל ט״ו: א׳-ח׳)
משל הגפן החרוכה
במשל נבואי קצר שבצדו נמשל, מתאר יחזקאל את יושבי ירושלים כעץ גפן חרוך שאינו ראוי לכל שימוש מלבד שרפה. דימוי עם ישראל כגפן חוזר ומופיע בדברי יחזקאל ובספרים נוספים בתנ"ך. במשל זה מוטעם שגם אם לגפן מעלות טובות מבחינת תוצרתה, כאשר אין תועלת מפרות הגפן – אי-אפשר ליצור מעץ הגפן עצמו כלי הראוי למלאכה, גם כשהוא עדיין בשלמותו, ובוודאי אם העץ כבר התחיל להישרף. עץ הגפן גופו גרוע משאר עצי היער, שיש בהם תועלת שימושית לאדם.י׳(יחזקאל ט״ז: א׳-ס״ג)
תועבות הבת ירושלים, עונשיה ואחריתה
בלי ספק, זו אחת הנבואות התקיפות והפוגעות במקרא, אולי הבוטה ביותר. הנבואה מדברת בתועבות ירושלים, ולשונה, אוצר דימוייה וענייניה – כולם קשים לקריאה ולשמיעה. מצויים כאן מוטיבים של זוועה, בלהה והשחתה עד לתחתית. דברי הנביא אינם מתמקדים בתיאולוגיה, אלא בתרבות שלמה שנמעכת, ומוכרת את עצמה לכל העמים השכנים. היא מחפשת קשרים בכל מחיר, מבקשת אישור ואהבה ומאמצת לה תרבות כל עם. בכך היא הופכת לבזויה בעיני בני העמים האלה ומנושלת מכל קנייניה ומעלותיה. אולם בסופו של דבר, אחרי הדם, החמה והקנאה, שיותכו על ירושלים, יכופר עוונה. ה' יגאל שוב את בת בריתו כפי שגאלה בתחילת דרכה, בהיותה אסופית חסרת כול. שיקומה של ירושלים יהיה מקיף ויכלול גם את הריסות אחיותיה, שומרון וסדום, שתהיינה לה לבנות.י״א(יחזקאל י״ז: א׳-כ״ד)
משל הגפן הסוררת
הנבואה שיחזקאל צֻווה לאמר בפני שומעיו שבגולה, מורכבת משני חלקים שווים ובהם משל ונמשל, והיא עוסקת במציאות שבהווה – צעדיו המדיניים של מלך יהודה הממיטים עליו חורבן. בסופה נחמה למלכות יהודה.י״ב(יחזקאל י״ח: א׳-ל״ב)
עקרונות הגמול, האחריות האישית והתשובה
עניין זה אינו נבואה לעתיד. הוא עוסק בסוגיה דתית-מוסרית הכוללת דיון בשני נושאים שקשורים זה בזה – הגמול והאחריות האישית.י״ג(יחזקאל י״ט: א׳-י״ד)
קינת מלכות יהודה
הקינה שיחזקאל נקרא לשאת על מלכות יהודה, אינה חזון לעתיד הרחוק. היא מתארת מצב העומד לבוא, שכנראה היה צפוי גם בעיני אחרים; מלכות יהודה מידרדרת וקרבה לחורבן, שכן במהרה יגיב נבוכדראצר למרד של צדקיהו. בטרגדיה הזו עוסק העניין שלפנינו, ובו מְשלים המחדדים את התמונה העגומה של המלוכה ביהודה. למרות שהנבואה הזו נאמרה לפני החורבן, הנביא כבר יכול לקונן על מלכי יהודה בשל מעשיהם בשנים האחרונות.י״ד(יחזקאל כ׳: א׳-מ״ד)
משפט ישראל במלוא היקפו
נבואת התוכחה שלפנינו מקיפה את קורות עם ישראל לדורותיו. ה' שופט כאן את ישראל על מעשיו מאז היה לעם, ומסביר את מצבו של העם באותו זמן ואת העתיד לבוא עליו במסגרת תכניתו הכללית. הנבואה בחלקה הגדול טוענת כי גם אם עם ישראל יחטא וירצה להתערב בגויים ולהידמות להם – לא יעלה בידו להשתחרר מבריתו עם אלוקיו. ה' ישמור את הברית, וכחלק ממנה הוא יביא את עמו לארץ, גם אם הדבר יהיה כרוך בקשיים גדולים.ט״ו(יחזקאל כ״א-כ״ד)
ירושלים ערב החורבן
ה' מודיע שירושלים איבדה את זכות קיומה ואנשיה יאבדו או יתפזרו. ירושלים מוצגת כמקום שאין בו נקודה אחת של אור. החברה כולה רקובה מן היסוד – מן המנהיגים הרוחניים והפוליטיים ועד פשוטי העם. נסגר הפתח לתקווה.ט״ז(יחזקאל כ״א: א׳-ל״ז)
נבואות החרב
הנבואות שבעניין עוסקות בחורבן הארץ בידי נבוכדראצר הממשמש ובא. החרב שכבר הוכנה לטבח הגדול, לא תבחין בין אדם לאדם. למרות שבארץ נבוכדראצר עדיין לא החליט מה תהיה דרכו, בשמים כבר נקבע שהוא יפנה תחילה לירושלים. לאחר נפילתה של יהודה תיפול ממלכת בני עמון בחרב הבבלית.י״ז(יחזקאל כ״ב: א׳-ט״ז)
משפטה של העיר
עיקרה של נבואה זו דברי תוכחה נוקבים ביותר על חטאי ירושלים ויהודה. רשימת החטאים של ירושלים מגוונת והיא כוללת תועבות חמורות ביותר. משפטה נחרץ לחורבן.י״ח(יחזקאל כ״ב: י״ז-כ״ב)
היתוך' ירושלים
אין תקנה לממלכה אלא בהיתוכה באש.י״ט(יחזקאל כ״ב: כ״ג-ל״א)
אין מגן לעיר
השחיתות פשתה בכול. כל מי שיכול להרשיע מרשיע למען בצע כסף, ואין צדיק שיגן על העיר.כ׳(יחזקאל כ״ג: א׳-מ״ט)
שתי הנואפות ומשפטן
נבואה זו מדברת על בית ישראל כמעט מראשיתו. הדימויים המובאים בה הם מהבוטים בתנ"ך. הדברים הקשים, שאין דוגמתם אצל נביאים אחרים, נאמרים כדי להיחרט בלב כל שומעם, לזעזע, להמחיש את קִצהּ הקרב של ממלכת יהודה ולהנציח את נבואת הנביא.כ״א(יחזקאל כ״ד: א׳-י״ד)
נבואת יום המצור: הסיר השָּׁפוּת
ירושלים הנצורה מדומה כאן לסיר המונח על האש, מלא בנתחי בשר מובחרים שנזדהמו. לאחר שתכולתו תתרוקן או תישרף, הסיר עצמו יותך.כ״ב(יחזקאל כ״ד: ט״ו-כ״ז)
אֵבל אילם
הנבואה הקשה הזו נאמרה בתוך תקופת המצור שארכה כשנה וחצי. הנביא מאבד את אשתו במגפה ומצוּוה לכלוא את אבלו. במרירות על חורבן ביתו הפרטי יחזקאל מטעים לקהלו משהו מעצמת האבל של עם מוכה שחרב ביתו וחוסנו. בסוף העניין יחזקאל מתבשר כי לאחר שייוודע בגולה על החורבן וממדיו, יהיה לנביא פתחון פה מול העם – דבר שהיה מנוע מהנביא במשך שנים.כ״ג(יחזקאל כ״ה: א׳-ל״ב: ל״ב)
נבואות לעמים
נבואותיהם של נביאים רבים ממוענות לא רק לישראל. גם ספר יחזקאל עוסק בנבואות לעמים אחרים. לאחר נבואות התוכחה ופורענות חורבנה של יהודה בחלקו הראשון של הספר, מובאת כאן חטיבת נבואות העוסקות בגויים. תוכן הנבואות האלה קשור אמנם ליחסם של הגויים לעם ישראל, לתגובותיהם על חורבנו ולהשתתפותם במלחמה על ישראל, אבל עיקרו מטפל בגורל הצפוי לכל אחד מהם.כ״ד(יחזקאל כ״ה: א׳-י״ד)
חורבנות עמון, מואב ואדוםכ״ה(יחזקאל כ״ה: ט״ו-י״ז)
נקמות פלשתיםכ״ו(יחזקאל כ״ו: א׳-כ״ח: י״ט)
מפלת צור ומלכה
בנבואות המפורטות על העיר הפיניקית צור, מתוארת מפלתה המוחלטת של עיר שהייתה המרכז המסחרי העולמי של אותם הימים. צור הייתה החברה הראשונה שסחרה עם כל המדינות התרבותיות, ומלכה היה מעין שליט-על בכלכלת העולם. הנבואה על צור מיוחדת גם בפירוט הרב שבו מתואר מלכהּ.כ״ז(יחזקאל כ״ח: כ׳-כ״ו)
מפלת צידון
גם צידון הייתה מרכז מסחרי גדול. במשך הזמן הפכה גם למרכז של תעשייה מתוחכמת בערכי אותו הזמן. מלך צידון החזיק בעירו צבא בעלי מלאכה מומחים. צור הייתה גדולה מצידון, ואילו צידון הייתה עתיקה יותר. המלכים הפיניקים שמצפון כינו את עצמם מלכי הצידונים. ביחסים בין שתי הערים היו עליות וירידות, ובמשך הזמן ירדה קרנה של צידון בהשוואה לצור.כ״ח(יחזקאל כ״ט: א׳-ל״ב: ל״ב)
מצרים ובנות בריתה
נבואות מפלת מצרים בידי בבל נאמרו שנים רבות לפני שהתרחשו בפועל. ליחס השלילי כלפי מצרים כמה גורמים: חוסר נאמנותה להסכמים עם ישראל, יהירותה של מצרים והשחתתה הסביבתית. מפלת מצרים מוצגת בנבואות כמאורע עולמי כבד משקל שכן מצרים הייתה מעצמה אדירה, ובנפילתה חל שינוי משמעותי במאזן הכוחות במדינות האזור.כ״ט(יחזקאל ל״ג: א׳-כ׳)
עקרון האחריות האישית
יחזקאל חוזר כאן לעניינים כלליים ואידיאיים יותר. בעניין זה נידונות שוב יסודות הבחירה החפשית, הגמול והאחריות האישית.ל׳(יחזקאל ל״ג: כ״א-ל״ג)
נבואות הכרוכות בשמועת החורבן
נבואות רבות של יחזקאל עסקו בסופה המר של ירושלים. בשעתן הנבואות לא נראו רלוונטיות, עתה, משנודע לגולת בבל על התממשותן, חל מפנה בקשר של יחזקאל עם העם. בעניין זה מתנבא יחזקאל על הרעה שתמצא את השרידים שנשארו בארץ לאחר החורבן, ועל השינוי שיחול בהתייחסותם של שומעיו היהודים בבבל לדבריו. מכאן ואילך יעבור הנביא יותר ויותר לדברי עידוד וגאולה.ל״א(יחזקאל ל״ג: כ״א-כ״ט)
חורבן העיר ושרידיה
נבואה זו כרוכה בהודעה ליחזקאל על חורבן ירושלים. הבבלים כבשו את ממלכת יהודה כולה, המונים נהרגו, רבים יצאו לגלות וכנראה לא יחזרו לארצם, בוודאי לא בזמן הקרוב. שרידי המלחמה בארץ סברו ששפר עליהם גורלם ומעתה הם רשאים להחזיק בנכסים שנפלו לחלקם. הנביא מעמיד את שומעיו על טעותם של הפליטים הנשארים בארץ, ומתריס כנגדם שלא רק שאין הם ראויים לנחול את הקרקעות, הם גם אינם זכאים לחיות בארץ החרבה.ל״ב(יחזקאל ל״ג: ל׳-ל״ג)
הבאים לשמוע את הנביאל״ג(יחזקאל ל״ד: א׳-ל״א)
הנהגת ישראל העתידה
בנבואה שלפנינו דברי נחמה לעם בצד דברים קשים למנהיגי ישראל לדורותיהם. המנהיגים המתוארים כאן עסוקים בעצמם ומזניחים את צאן מרעיתם, וגורמים במעשיהם ובמחדליהם לשחיתות, עזובה וגלות. לעתיד יפוטרו רועים אלו מתפקידם, בעל הצאן ישיב את צאנו למקומו הבטוח, ויעמיד לישראל רועה אחד מסור לצאנו.ל״ד(יחזקאל ל״ה: א׳-ל״ו: ט״ו)
אחריתם של הר שעיר ושל הרי ישראל
מאז הגיע שמע החורבן משתנות נבואות יחזקאל לנחמה לישראל. גם אם כרוכה בהן תוכחה מסוימת, בעיקרו של דבר הנבואות מדברות על אירועיים חיוביים שעתידים לבוא על העם. ככלל, אם עד כה יחזקאל דן בעולם הנוכחי, הוא הולך ומתרחק בדבריו אל העתיד הרחוק ואל סוף הזמנים. כאן הנבואה תעסוק בסופה של אדום, שנטלה חלק עוין במאורעות החורבן ובחלל שנוצר בעקבותיו, ומנגד יעמיד הנביא את פריחתם של הרי ישראל בעתיד.ל״ה(יחזקאל ל״ו: ט״ז-ל״ח)
טהרה ותקומה לישראל
תקומת העם והארץ מודגשת כאן כמעשה ה' הפועל למען שמו ולא בגלל צדקתם של ישראל. אף רגשות הבושה והחרטה המתלויים אל הידיעה הזו, חשובים לתהליך התקומה עצמו. טהרת המים החיים מטומאת המת, האמורה בתורה, משמשת בנבואת יחזקאל כדימוי לטהרת עוונות והתחדשות רוחנית של העם השב לארצו.ל״ו(יחזקאל ל״ז: א׳-י״ד)
חזון העצמות היבשות
זו אחת הנבואות המפורסמות והדרמטיות ביותר בכל המקרא. בתמציתה היא עוסקת בתחיית ישראל. עם ישראל מפוזר בגולה ונראה שלא נשאר ממנו אלא עצמות. הנביא מבשר שגם לעצמות היבשות יש תקווה לשוב ולחיות. העם יֵצא מחורבנו, ייגאל משברו ויחזור לאדמתו.ל״ז(יחזקאל ל״ז: ט״ו-כ״ח)
קיבוץ ישראל ואיחודם
הנבואה הזו אינה קשורה לקודמתה מבחינה מהותית, אף שגם היא שייכת לנבואות הנחמה של העתיד שאין לו זמן מוגדר. נבואת הנחמה של יחזקאל שנאמרה לאחר החורבן, מנבאת את איחודם הסופי של שתי הממלכות בישראל תחת מלך אחד מזרע יהודה. שלא כמו בנבואות אחרות, אין בנבואה זו כל דרישה לתשובה ולחרטה כתנאי לגאולה. הקדוש ברוך הוא פועל מצדו, וישראל נדרשים להיפתח אל הגאולה שמלכות שמים כרוכה בה.ל״ח(יחזקאל ל״ח: א׳-ל״ט: כ״ט)
מלחמת גוג ותבוסתו
הנבואות בסוף ספר יחזקאל עוסקות באחרית הימים. כך מפורש גם בנבואה הזו, המדברת על מלחמה רחבת היקף שינהלוה צבאות כבירים, והיא תגיע עד לארץ ישראל. מטיבה של נבואה עתידית רחוקה שמושאיה אינם ברורים, ובמשך הדורות נעשו ניסיונות לפרש אותה בפירושים שונים.ל״ט(יחזקאל מ׳: א׳-מ״ח: ל״ה)
חזון המקדש והארץ
מכאן ועד סוף הספר שורת פרקי נבואות על גאולת ישראל העתידה; תיאורים מפורטים של תבנית בית המקדש, דיני הקרבנות, חלוקת הנחלות לשבטי ישראל וסדרי השלטון. חזונות כאלה על המקדש ועל הארץ בזמן הגאולה, מצויים גם בדברי נביאים אחרים, אך שלא כיחזקאל הם אינם מתעכבים על כל פרט. העניין פותח ב'איש' שמימי, שמודד את חלקי בית המקדש לעיני יחזקאל, כדי שהנביא יזכור את מידותיו ויוכל להמחיש את תוארו לישראל. הפרטים והמונחים האדריכליים שבתיאורים אלו, אינם נהירים למי שאינו איש מקצוע בבלי, וגם אינם מפרטים את כל חלקי הבית במלואם. כאשר לאחר שנים עלו שבי ציון ובנו את הבית השני, נעזרו גם בחזונו של יחזקאל, אם כי לא בשלמות. הבית שראה יחזקאל ושנמסר בספרו לאחר תיאורי מפלת גוג, נותר בגדר חזון לעתיד רחוק הקשור לאחרית הימים ו'קץ הימים'. השאלה שעם ישראל שואל, חזור ושאול במשך אלפיים וחמש מאות שנה, מתי יגיע עידן זה, עולה במפורש בספר דניאל.מ׳(יחזקאל מ׳: א׳-ד׳)
מראה ההר ודמות האיש המודדמ״א(יחזקאל מ׳: ה׳-ט״ז)
מידות שער המזרח וסביבתומ״ב(יחזקאל מ׳: י״ז-מ״ז)
חצרות הבית ושעריהןמ״ג(יחזקאל מ׳: מ״ח-מ״א: ד׳)
האולם, ההיכל וקודש הקודשיםמ״ד(יחזקאל מ״א: ה׳-י״ד)
קירות הבית וצלעותיומ״ה(יחזקאל מ״א: ט״ו-כ״ו)
תוך הביתמ״ו(יחזקאל מ״ב: א׳-כ׳)
החצר החיצונה ולשכותיהמ״ז(יחזקאל מ״ג: א׳-י״א)
התגלות כבוד אלוקי ישראל
לאחר התיאור האדריכלי של המקדש, יחזקאל רואה בחזונו את כבוד ה' ששוכן בו ושומע את דיבורו. הנבואה שמקבל הנביא במקדש העתיד אמנם מזכירה את חטאי העבר, אבל בסופו של דבר היא נבואת נחמה.מ״ח(יחזקאל מ״ג: י״ב-כ״ז)
תבנית המזבח וחנוכתומ״ט(יחזקאל מ״ד: א׳-ל״א)
סדרי המקדש וחוקות משרתיו
כאן הנביא יעסוק פחות בארכיטקטורה ויותר בדיני הכהנים שבבית ה', בתפקידיהם ובמתנותיהם. מעבר להלכות המפורשות גם בתורה, יש בפשוטה של הנבואה הגבלות נוספות לגבי קדושת הכהנים. לא ברור אם אלו הן הוראות חדשות שינהגו בזמן מסוים, או אולי מסורות מקובלות, מעין 'תורה שבעל פה' שיחזקאל העלה על הכתב.נ׳(יחזקאל מ״ה: א׳-ח׳)
תרומה מן הארץ
בהמשך יתאר יחזקאל חלוקה חדשה של הארץ לשנים עשר שבטים, פשוטה ומסודרת יותר מזו שנערכה בימי יהושע. חלק נוסף של הארץ יוקדש למקדש, למשרתיו ולעיר המקדש שתשתייך לכלל ישראל. כאן תפורט חלוקת אותו החלק, המוגדר כתרומה לה'.נ״א(יחזקאל מ״ה: ט׳-מ״ו: י״ח)
חוקי תרומה, קרבנות ונחלות הקשורים בנשיא ובבניין הבית
במרכז הנבואה עומד הנשיא, שהוא הדמות העליונה בעם. הנביא מדבר על הסדרת היחסים בינו לבין העם בתחומים שונים: סדרי שלטון תקינים מבחינה משפטית וממונית, מימונם ואחריות הבאתם של קרבנות הציבור, ואופיים של ביקורי הנשיא והעם במקדש.נ״ב(יחזקאל מ״ו: י״ט-כ״ד)
מקומות הכנת הקודשים לאכילהנ״ג(יחזקאל מ״ז: א׳-י״ב)
הנחל היוצא מן הבית
לאחר תיאור הבית חוזה יחזקאל נחל מופלא שיוצא מבית ה' שמשקה את הצייה ומביא חיים ורפואה לעולם. תיאורים מקבילים של מים חיים היוצאים מהבית מופיעים בספרי הנביאים יואל וזכריה.נ״ד(יחזקאל מ״ז: י״ג-מ״ח: ל״ה)
גבולות הארץ וחלוקתה לשבטים
לאחר שתואר השינוי שיחול בנוף הארץ, תעסוק הנבואה האחרונה בספר יחזקאל בארץ ישראל בכללה – גבולותיה וחלוקתה העתידית. חלוקת הארץ לשלושה עשר רצועות אדמה ישרות, אינה מתחשבת בטופוגרפיה ובמשאבי הארץ, אך אולי תתאים חלוקה כזו למתיישבי העתיד. גם סדר מיקומם של השבטים אינו ברור, והוא לא תואם את החלוקה שבעבר. כמה מהשבטים שהיו בעבר הירדן או בגליל ישכנו בעתיד בדרום הארץ – שאולי יהיה פורח יותר. ברור שאין זו נבואה לזמן קרוב, שכן מדובר בה גם על עשרת השבטים שכבר גלו למרחקים.