ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, עזרא, מבוא לקטע
א׳(עזרא א׳: א׳-ב׳: ע׳)
העולים מבבל בעקבות הכרזת כורש
ספר עזרא מתחיל בסיפור תולדות שיבת ציון מתחילתה, קודם בואו של עזרא. יש להניח שלבבל הגיעו ידיעות על הנעשה בארץ. גולי בבל ידעו שלטוב או לרע, העמים השכנים לא התאמצו לכבוש את המקומות השוממים ביהודה, שחלקם נחרבו בדרך הטבע מחמת הזנחה. אמנם היו לחצים בגבולות, אבל תושבי ירושלים או מקומות יישוב אחרים לא גורשו. ההתרחשויות המסופרות כאן אירעו לאחר שהפרסים והמדיים חברו אלו לאלו ויחד שברו את כוחה של בבל, השתלטו על הארצות שהיו תחת שלטונה ועל ארצות נוספות, ולבסוף כורש, נעשה מושל בכיפה. אף שכורש היה פרסי, והוא מכונה כאן מלך פרס, לאחר שכבש את בבל, ממלכתו נזכרת גם בשמה הקודם, בבל. כורש העניק לגולים רשות להקים אוטונומיה יהודית באזור, ואף המריץ אותם לבנות את בית המקדש. רק באותה תקופה הפך שמו של שבט יהודה לשם שמשמעותו טריטוריאלית-מדינית. ארץ יהודה נעשתה יחידת שטח מוגדרת מאוד ושמה הרשמי – 'יהוד'. באותו הזמן גרו בירושלים גם אנשים שאינם משבט יהודה, שכנראה חלקם חזרו לארץ עם בני יהודה ובנימין, אך גם תושבי המדינה שלא היו מבני שבט יהודה נקראו 'יהודים'.ב׳(עזרא ג׳: א׳-י״ג)
בניית המזבח והנחת יסודות ההיכל
העולים לא יכלו לבנות את בית המקדש במשך זמן מועט, שכן הבניין אמור להיות גדול ומורכב הרבה יותר מכפי כוחם. אולם לעת עתה יכלו לבנות את המזבח, שכן מסורת הייתה בידם שאפשר להקריב קרבנות על המזבח גם כשבית המקדש איננו קיים, כפי שהיה נהוג בתקופות שקדמו לבניין הבית הראשון.ג׳(עזרא ד׳: א׳-כ״ד)
הפסקת בניית חומות העיר וההיכל
מלאכת שיקום חומות העיר והמקדש מתעכבת שנים רבות בשל התנכלויות ואיומים של שונאי היהודים החיים סביבם. בעקבות מכתב שטנה שנשלח למלך פרס, הוקפאה הבנייה לחלוטין. זמן לא רב לאחר מכן, יתאר נחמיה את ירושלים כעיר חרבה למחצה, שחומותיה פרוצות. כך היא נשארה גם אחרי שבנו את המקדש.ד׳(עזרא ה׳: א׳-ו׳: כ״ב)
השלמת בניין המקדש וחנוכתו
בניית המקדש חודשה בהוראת הנביאים חגי וזכריה. תתנַי, הפחה של עברו המערבי של הפרת, קיבל ידיעות על הנעשה בירושלים, כנראה מאותם המתנכלים לבנייה. התברר לו שזקני יהודה טוענים שבבנייתם הם מקיימים הוראה מפורשת של מלך פרס הראשון. תתני עצמו לא שמע על הוראה כזו, אבל הוא שלח את העניין לבירור אצל הממונים עליו. תגובת המלך לא איחרה לבוא. דריוש לא רק שלא עיכב את הבניין כקודמו, אלא בחר להסתמך על פקודתו של כורש מייסד הממלכה, וציווה לסייע לבונים גם בממון וגם בצורכי הקרבנות. הבניין הושלם ארבע שנים לאחר חידוש הבנייה ונחנך בשמחה ברוב עם.ה׳(עזרא ז׳: א׳-ח׳: ל״ו)
עליית עזרא
עד כאן סופר על מה שאירע מאז שעלו בני הגולה בראשות זרֻבבל ויהושע לארץ ישראל, וכיצד הצליחו בסוף להשלים את בניית בית ה'. כאן מתחיל פרק אחר בהיסטוריה – סיפורו של עזרא הכהן, שעל שמו נקרא הספר.ו׳(עזרא ט׳: א׳-י׳: מ״ד)
ההיבדלות מגויי הארץ והוצאת הנשים הנכריות
מיד עם בואו של עזרא לארץ, הוא שמע שנישואי התערובת התרבו. את פעילותו כמנהיג פתח במפעל טיהור העם ובהפיכתו לקבוצה עצמאית ואוטונומית שאינה קשורה לשום קבוצה אחרת. ההתבוללות היא סכנת נפשות בכל מקום ובכל זמן, הן בהיותה סכנה רוחנית לנפש והן מפני שהעם מאבד נפשות ונעלם. נישואי התערובת מביאים גם לטמיעה רוחנית. כדי להתמודד אתם נדרשו מאמץ שיתוף פעולה וסיוע נרחב.
העולים מבבל בעקבות הכרזת כורש
ספר עזרא מתחיל בסיפור תולדות שיבת ציון מתחילתה, קודם בואו של עזרא. יש להניח שלבבל הגיעו ידיעות על הנעשה בארץ. גולי בבל ידעו שלטוב או לרע, העמים השכנים לא התאמצו לכבוש את המקומות השוממים ביהודה, שחלקם נחרבו בדרך הטבע מחמת הזנחה. אמנם היו לחצים בגבולות, אבל תושבי ירושלים או מקומות יישוב אחרים לא גורשו. ההתרחשויות המסופרות כאן אירעו לאחר שהפרסים והמדיים חברו אלו לאלו ויחד שברו את כוחה של בבל, השתלטו על הארצות שהיו תחת שלטונה ועל ארצות נוספות, ולבסוף כורש, נעשה מושל בכיפה. אף שכורש היה פרסי, והוא מכונה כאן מלך פרס, לאחר שכבש את בבל, ממלכתו נזכרת גם בשמה הקודם, בבל. כורש העניק לגולים רשות להקים אוטונומיה יהודית באזור, ואף המריץ אותם לבנות את בית המקדש. רק באותה תקופה הפך שמו של שבט יהודה לשם שמשמעותו טריטוריאלית-מדינית. ארץ יהודה נעשתה יחידת שטח מוגדרת מאוד ושמה הרשמי – 'יהוד'. באותו הזמן גרו בירושלים גם אנשים שאינם משבט יהודה, שכנראה חלקם חזרו לארץ עם בני יהודה ובנימין, אך גם תושבי המדינה שלא היו מבני שבט יהודה נקראו 'יהודים'.ב׳(עזרא ג׳: א׳-י״ג)
בניית המזבח והנחת יסודות ההיכל
העולים לא יכלו לבנות את בית המקדש במשך זמן מועט, שכן הבניין אמור להיות גדול ומורכב הרבה יותר מכפי כוחם. אולם לעת עתה יכלו לבנות את המזבח, שכן מסורת הייתה בידם שאפשר להקריב קרבנות על המזבח גם כשבית המקדש איננו קיים, כפי שהיה נהוג בתקופות שקדמו לבניין הבית הראשון.ג׳(עזרא ד׳: א׳-כ״ד)
הפסקת בניית חומות העיר וההיכל
מלאכת שיקום חומות העיר והמקדש מתעכבת שנים רבות בשל התנכלויות ואיומים של שונאי היהודים החיים סביבם. בעקבות מכתב שטנה שנשלח למלך פרס, הוקפאה הבנייה לחלוטין. זמן לא רב לאחר מכן, יתאר נחמיה את ירושלים כעיר חרבה למחצה, שחומותיה פרוצות. כך היא נשארה גם אחרי שבנו את המקדש.ד׳(עזרא ה׳: א׳-ו׳: כ״ב)
השלמת בניין המקדש וחנוכתו
בניית המקדש חודשה בהוראת הנביאים חגי וזכריה. תתנַי, הפחה של עברו המערבי של הפרת, קיבל ידיעות על הנעשה בירושלים, כנראה מאותם המתנכלים לבנייה. התברר לו שזקני יהודה טוענים שבבנייתם הם מקיימים הוראה מפורשת של מלך פרס הראשון. תתני עצמו לא שמע על הוראה כזו, אבל הוא שלח את העניין לבירור אצל הממונים עליו. תגובת המלך לא איחרה לבוא. דריוש לא רק שלא עיכב את הבניין כקודמו, אלא בחר להסתמך על פקודתו של כורש מייסד הממלכה, וציווה לסייע לבונים גם בממון וגם בצורכי הקרבנות. הבניין הושלם ארבע שנים לאחר חידוש הבנייה ונחנך בשמחה ברוב עם.ה׳(עזרא ז׳: א׳-ח׳: ל״ו)
עליית עזרא
עד כאן סופר על מה שאירע מאז שעלו בני הגולה בראשות זרֻבבל ויהושע לארץ ישראל, וכיצד הצליחו בסוף להשלים את בניית בית ה'. כאן מתחיל פרק אחר בהיסטוריה – סיפורו של עזרא הכהן, שעל שמו נקרא הספר.ו׳(עזרא ט׳: א׳-י׳: מ״ד)
ההיבדלות מגויי הארץ והוצאת הנשים הנכריות
מיד עם בואו של עזרא לארץ, הוא שמע שנישואי התערובת התרבו. את פעילותו כמנהיג פתח במפעל טיהור העם ובהפיכתו לקבוצה עצמאית ואוטונומית שאינה קשורה לשום קבוצה אחרת. ההתבוללות היא סכנת נפשות בכל מקום ובכל זמן, הן בהיותה סכנה רוחנית לנפש והן מפני שהעם מאבד נפשות ונעלם. נישואי התערובת מביאים גם לטמיעה רוחנית. כדי להתמודד אתם נדרשו מאמץ שיתוף פעולה וסיוע נרחב.