ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, ירמיהו, מבוא לקטע
א׳(ירמיהו א׳: א׳-י״ט)
מינוי ירמיהו לנביא
ירמיהו הוקדש לנבואה בגיל צעיר כנראה. בפרק ההקדשה שלו מסופר היכן, מתי וכיצד הוא נעשה לנביא, ועל מי הוא עתיד להתנבא. כמו כן מובאים כאן דברי החיזוק שהוא מקבל בתחילת דרכו.ב׳(ירמיהו ב׳: א׳-ג׳)
אהבה לישראל
אף על פי שספר ירמיה מלא דברי תוכחה שאחדים מהם קשים למדי, הנבואה הראשונה לאחר ההקדשה היא נבואת פיוס, נחמה ואהבה לישראל.ג׳(ירמיהו ב׳: ד׳-ג׳: ה׳)
הפנייה לעבודות זרות ועמים זרים
כאן מובאת טענתם העיקרית של הנביאים כלפי ישראל – העבודה הזרה ונטישת דרך ה'. דברי התוכחה הללו מופנים לכל ישראל. בחלקם הם ציוריים ומוחשיים מאוד, ואופיים עממי יותר מאשר התוכחות שמשמיע ישעיהו הנביא.ד׳(ירמיהו ג׳: ו׳-ד׳: ב׳)
שובם של ישראל ויהודה אל ה' בציון
נבואה זו נאמרה בימי יאשיהו, שהיה מלך גדול וצדיק ואף ניסה לערוך שינויים מפליגים במדינת יהודה ולחזק את יראת השמים של תושביה. פעולותיו הצליחו לכאורה, אך הנביא מתריע כי השינויים אינם תוצאה של תהליך פנימי ועמוק. שני אגפיה של כנסת ישראל – יהודה וישראל – מדומים כאן לשתי דמויות נשיות. פיצול הממלכות נבע אולי מתחילה מכורח פוליטי שבא מצד השליטים; ואולם גם לאחר שממלכת ישראל נופצה ונפוצה, לא חזרו בניה להיות חלק מיהודה. החזון שלפנינו מבטא תקווה שממלכת ישראל תשוב ותקים את הממלכה שנחרבה, כישות מאוחדת עם יהודה.ה׳(ירמיהו ד׳: ג׳-ו׳: ל׳)
תוכחה והתרעה על חורבן יהודה
הנבואות המופיעות כאן אולי נאמרו בזמנים שונים, אך תוכן כולן הוא תוכחה קשה לאנשי יהודה על דרכם העיקשת ודברי איום על חורבן ממלכתם ביד אויב צפוני. הנביא מתאר את תנועות המלחמה כאילו הן קורות בהווה, למרות שהנבואה נאמרת בעת של שלום ושלווה. בתוכחה מתוארת חברה שמשאה ומתנה מושחתים, ושבה שוררים עיוותי משפט ועברות עריות. הדלים גונבים, השכבה החיה ברווחה עוסקת בניאוף ומשקיעה את כספה בזנות, ואילו המנהיגים הרוחניים משלים את העם בדברי שלום והרגעה. בנבואות משולבים ביטויים רבים המזכירים באופן מובהק את התוכחה שבספר דברים.ו׳(ירמיהו ז׳: א׳-כ״ח)
תוכחה לבאי המקדש
הנבואה שלפנינו נאמרת בשערי המקדש, ודבריה קשים מאוד לאוזנם של הבאים להתפלל בו. הנבואה מערערת את ביטחונו המוחלט של העם במקדש ובקרבנות. לבית ה' אין קיום בפני עצמו, ואין הוא בבחינת תעודת ביטוח או קרן הצלה. המשך עמידתו וכוחו תלוי בהתנהגותם של ישראל. אם ימשיכו בדרכם הקלוקלת, לא יתקבלו קרבנותיהם ברצון.ז׳(ירמיהו ז׳: כ״ט-ט׳: כ״ג)
השבר האמוני והחברתי ימיט חורבן
העניין שלפנינו מכיל קטעי נבואה שונים, שבהם מעורבים דברי תוכחות בתיאורי פורענות. הרעה תפקוד את ישראל בעקבות עוונותיהם, שהפכו לנורמה חברתית גלויה. חתימת העניין במוסר השכל.ח׳(ירמיהו ט׳: כ״ד-י׳: כ״ה)
תוכחה ופורענות ליהודה ושכנותיה
העניין פותח ומסיים בפורענות העתידה לבוא על הארץ, ואולם חלקו הגדול קריאת הידיינות עם ישראל, תוכחה קשה ותביעה שיינתקו מהאלילים, פרי יציר אדם, ויעבדו את יוצר הכול. לאחר נבואת הפורענות הנביא חותם בשם העם בצידוק דינו, ועם זאת הוא מבקש שזעמו של ה' יופנה אל אוכלי יעקב.ט׳(ירמיהו י״א: א׳-י״ז)
הברית, המרי והעונש
הנביא נשלח מאת ה' להשמיע לאנשי יהודה מעין חזרה על כריתת הברית הראשונה עם ישראל. הדברים פותחים בביטוי המזכיר את הברית שנכרתה עם ישראל בהר גריזים ובהר עיבל בכניסתם לארץ. ישראל המואשמים בבגידה ישאו בתוצאותיה.י׳(ירמיהו י״א: י״ח-י״ב: ו׳)
בקשה למשפט רודפי הנביא ולמשפט הרשעים בכלל
הנבואה הקצרה הזו מתייחסת לסבלו של הנביא ולרדיפות שרודפים אותו אנשי מקומו. הוא מתנבא שלא תהיה להם תקומה. גם ישעיהו ויחזקאל מביעים את קשייהם כנביאים, אבל בדברי ירמיהו בולטים תיאורים אלו באופן מיוחד. מהמצוקה האישית מתרחבת טענת הנביא על הצלחתם של רשעים בכלל. אין הוא מקבל תשובה אלוקית ישירה לשאלתו, אבל התגובה שהוא זוכה לה ממחישה לו את גבולות הראייה האנושית.י״א(ירמיהו י״ב: ז׳-י״ז)
האבל על הנחלה והניבוי על עתיד מחריביה
על אף המאמצים הארץ הופכת להפקר. אויבים ושודדים עטים עליה והורסים הכול. את האכזבה והאבל המובעים כאן ניתן להבין הן במישור האישי, של הנביא, הן במישור הלאומי. קשה לדעת אם הדברים הנאמרים בגוף ראשון הם דברי הנביא על עצמו או דברים שהוא אומר בשם ה'. נראה כי ההיבט האישי מתערבב בכללי.י״ב(ירמיהו י״ג: א׳-י״ד)
האזור שנעזב והושחת ונבלי היין המנופצים
נבואת החורבן מסומלת בעניין זה בשני חפצים שלא נשמרו והושחתו. הסמל הראשון מובע במעשה הנביא, והשני בהמחשה מילולית שלו. בכמה מקומות עושה הנביא מעשה הקשור לנבואתו. מצד אחד, המעשה הוא חלק מתהליך גילוי הנבואה, והוא נועד להציגה באופן דרמטי, כדרך שמשמש אביזר להצגה. ומצד שני, מעשים סמליים אלו הם מעין הכנה המשפיעה על המציאות. הנביא מדגים במעשיו את מה שעתיד להתרחש בעולם לאחר מכן, ובכך הוא מכין את הפעולה בזעיר אנפין.י״ג(ירמיהו י״ג: ט״ו-כ״ז)
קריאה ליהודה ולמנהיגיה לשוב לה'
דברי הנבואה הקוראים לתשובה בטרם תבוא הפורענות, מלווים בדימויים עזים ומכילים מסרים כלליים לעם ישראל ובפרט למלך ישראל.י״ד(ירמיהו י״ד: א׳-כ״ב)
על דברי הבצרות
עניין זה, הכולל נבואה עיקרית אחת, במקצתו מתוארת בצורֶת ממושכת ומקצתו דברי תפילה, אזהרה ותוכחה בנוגע לעתיד. מיעוט המים בארץ ישראל, היושבת על גבול המדבר, יוצר בעיות מידיות, שכן בעת בצורת קשה אין בארץ די משאבי מים שיכסו על היעדר מי הגשמים.ט״ו(ירמיהו ט״ו: א׳-כ״א)
נבואת זעם וזעם הנביא
נבואה זו, שאולי ממשיכה את קודמתה, היא בעיקרה נבואת זעם, אבל יש בה גם דברי חיזוק לנביא הנרדף והמקונן על מצוקתו. ירמיהו לא היה נביא אהוד. דברי העידוד של נביאי השקר, שגרמו לעם לחשוב שהנהגתו מוצלחת ומצבו טוב, העצימו את ההתנגדות לנבואות התוכחה שניבא להם ירמיהו. ירמיהו מכיר בכך שהוא נועד לעמוד במחלוקת ובמריבה עם סובביו. אדם שמוטל עליו להוכיח ולייסר זקוק לעתים להגנה מפני השומעים המפקפקים בדבריו, והרואים בו אדם טרדן ומרושע. ואכן, ברוב המקרים אין בתפקידו של הנביא כל נחת. לא ידוע בבירור מתי נאמרה נבואה זו, אבל נראה שהיא קדמה לחורבן ירושלים. עם החורבן התעצמה השנאה כלפי ירמיהו משום שהוא לא נחשב לנביא פורענות בלבד אלא לבוגד בעמו. רק לאחר דורות רבים של סבל, ייסורים וגלות חל שינוי ביחס לירמיהו ולנבואותיו.ט״ז(ירמיהו ט״ז: א׳-י״ז: י״ח)
נבואות חורבן והשתקפויותיהן בחיי ירמיהו
בידודו של הנביא ובדידותו, שהוזכרו בעניין הקודם, לא נבעו מבחירה. נאסר עליו לשאת אשה ולהוליד ילדים, לבקר בבית אבלים ובמשתאות. באורח חייו ובניתוקו מהחברה שיקף הנביא את יחסו של ה' אל העם ואת העתיד לבוא. בצד נבואות הפורענות ודברי התוכחה על העבודה הזרה והחמדנות המעוותת, מופיעה בעניין זה גם תפילת הנביא על סבלו האישי שהסב לו תפקידו.י״ז(ירמיהו י״ז: י״ט-כ״ז)
שמירת השבת וקידושה
הנבואה שלפנינו מתמקדת בחובת שמירת השבת. שמירת השבת היא אחת המצוות המשמעותיות והכלליות ביותר, ומשום כך הקדישו לה הנביאים נבואות תוכחה מיוחדות. מלבד על שחיתות מוסרית וחברתית, הנביאים דיברו על מצוות עיקריות – מעט על שבת או על מאכלות אסורים, ובמידה רבה מאוד על עבודה זרה, שהייתה החטא הכללי של ישראל ויהודה. יש להניח שמורי התורה לרבים עסקו בכל פרטיהן של מצוות אלו, ואילו דברי הנביאים היו כלליים יותר ונגעו לקהל ישראל בכללו. סגנונה של נבואת ירמיהו על השבת מודגש ומפורט יותר מן המופיע בספרי ישעיה ויחזקאל באותו נושא.י״ח(ירמיהו י״ח: א׳-כ׳: י״ח)
נבואות בית היוצר ובקבוק החרס ותלאות הנביא שלאחריהן
הנביא חוזר ומזהיר את יושבי הארץ לשוב אל ה' כל עוד הם יכולים, והוא מנבא על ירושלים ויהודה הרס מוחלט. הנבואות הקשות קשורות למקומות ולמעשים פומביים שהנביא נדרש להם כדי לקבל את דבר ה'. אל הקושי של הנביא מתוכנן של הנבואות, מתלווה מצוקתו האישית, שכן סובבת אותו חרפה מכל צד, והוא סובל מבדידות וסכנות. במר נפשו ירמיהו מתפלל על מצוקותיו הכרוכות בנבואה, ומבקש שייענשו מתנכליו. הדיבור שבסוף העניין הוא אחד הקיצונים ביותר בדברי ירמיהו. סבלו כה קשה שהוא מעדיף את מותו על חייו, אלא שאין לו בררה אלא להמשיך לחיות, ולכל היותר לקלל את גורלו.י״ט(ירמיהו כ״א: א׳-י״ד)
דברי ירמיהו אל צדקיהו המלך
השנים הן שנותיה האחרונות של ממלכת יהודה. ירמיהו מנבא את נפילתה ביד בבל, ומייעץ לאנשי צדקיהו להיכנע למלך בבל מהר ככל האפשר כי זוהי תקוותם היחידה להישאר בחיים. ירמיהו התנגד למלחמה בבבל כבר מראשיתה. הוא טען שאין כל תוחלת לעימות עם מלך בבל, שהיה אחד המושלים הגדולים בעולם. גם אם צדקיהו מרד בו בעזרת כמה מלכים קטנים כמוהו – כפי שנרמז בכתובים, וכפי שעולה גם ממקורות היסטוריים – לא היה להם די כוח צבאי. מעבר לכך, על צדקיהו לזכור שנבוכדנאצר הוא שהמליך אותו, וצדקיהו נשבע לשמור לו אמונים.כ׳(ירמיהו כ״ב: א׳-כ״ג: ח׳)
נבואות תוכחה ופורענות לבית המלוכה
התוכחות הקשות שלפנינו מכוונות אל מלכי יהודה לדורותיהם, וחלקן נאמר בפני אנשי המלך. התוכחה העיקרית, שייתכן שהיא מכוונת ליהויקים, מבקרת בעיקר את השחיתות שבביתו. אף שבית המלוכה של דוד צריך להיות מוסד הצדק העליון, יהויקים אינו דואג לזקוקים להגנה במערכת המשפט.כ״א(ירמיהו כ״ג: ט׳-מ׳)
על הנביאים
אחרי שדיבר על המנהיגים הפוליטיים של העם, יעסוק ירמיהו במנהיגיו הרוחניים – הנביאים לסוגיהם השונים. כאן יצוינו סוגים שונים של נביאי שקר: אלו הגונבים דעתם של הבריות ומגבבים שמועות מפי נביאים ומאנשי רוח ומאמצים אותם לעצמם; חולמי חלומות המאמינים שחלומותיהם נבואיים; אנשים המהפכים את דברי ה' לפי נטיית לבם ולפי אוזנו וטעמו של הציבור, ומנבאים על הווה ועל עתיד טובים. להם הנביא אומר לא אחת: הלוואי והייתם צודקים, אבל בפועל דבריכם – דברי שקר. מתוך הטיפול בהבדלים שבין נביאי אמת לנביאי שקר ומתוך ההתייחסות אליהם עולים יסודות בסיסיים אחדים להבנת מושג הנבואה. יכולתו של הנביא להבחין אם נבואתו אמתית אם לאו תלויה, בין השאר, באינטנסיביות של הנבואה. הנבואה נכנסת לעצמותיו של הנביא כאש ואינה נותנת לו מנוחה. הוא מאבד עשתונות וחווה אותה באופן בהיר ומוחשי ביותר. ועוד, אין היא באה לאחר שהרהר בה, הכין אותה וערך אותה. הנבואה מגיעה אל הנביא בהפתעה, וגם אם היא מגיבה לנסיבות ידועות מסוימות, אין הנביא יודע מראש מה הוא יגיד.כ״ב(ירמיהו כ״ד: א׳-י׳)
שני דודי תאנים
למראה הנבואה הבא יש דמיון-מה לדפוס נבואותיו הראשונות של ירמיהו. הנבואה עוסקת באחריתם של גולי בבל ושל הנשארים בארץ. ירמיהו מנבא, אולי בניגוד למה שסברו אנשי מקומו, תקווה טובה לגולים וסוף מר לנשארים.כ״ג(ירמיהו כ״ה: א׳-ל״ח)
נבואה על עליית בבל, כיבושיה ונפילתה
הנביא חוזה את עלייתה הנרחבת של ממלכת בבל ואת ההתמוטטות הצפויה לה לאחר תקופה קצרה למדי – שבעים שנה. נבואה זו אינה עוסקת בהתרחשויות נקודתיות או באזהרות פרטיות; ירמיהו צופה חורבן גדול לכל עמי האזור. הנבואה נאמרה בראשית מלכותו של נבוכדנאצר, ובחלקה היא קשורה בדמותו. נבוכדנאצר ייסד את הממלכה הכשדית מחדש, והוא עתיד למשול על עולם גדול. הוא נחשב לא רק מלך חזק וכובש גדול, אלא גם דמות גדולה ומורכבת שעוררה כבוד ואימה גדולה. הוא היה הדמות הבולטת ביותר בתולדות האימפריה הבבלית, וסימן את שיא גדולתה. המלכים הבאים אחריו נתפסו כממלאי מקום חיוורים לדמותו הגדולה, ובימיהם הלכה בבל ודעכה עד שחדלה להתקיים. הנביא רואה בכשדים ממלכה שעלתה לגדולה כדי למלא את רצון ה', ותו לא – כמבוטא במלים נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי. לאחר שימלאו את משימתם, שלטונם יאבד מהם. בנבואה זו, המתוארכת למעלה מעשרים שנה אחרי היות ירמיהו לנביא, יש יסודות המזכירים את ראשית נבואתו בצד היבטים של סיכום וחזרה.כ״ד(ירמיהו כ״ו: א׳-כ״ד)
ירמיהו נחלץ מגזר דין מוות
עניין זה חוזר לתקופת תחילת שלטונו של יהויקים. עלייתו של מלך חדש, שטיבו אינו ידוע עדיין, על כס השלטון הולמת את עיתוי נבואתו של ירמיהו, המשתדל לתקן את הקלקלות בשעה שמתחיל פרק חדש בממלכה. ירמיהו מנבא בבית המקדש קבל עם על חורבן הבית ודוחק בשומעיו לשנות את השקפת עולמם ואת מהלך חייהם. הקהל על נביאיו, כהניו ופשוטי העם מתקומם כנגדו ומבקש להורגו. בסופו של דבר ירמיהו ניצל בהתערבות אחיקם, אחד משרי יהודה. נראה שנבואותיו של ירמיהו במרבית ימי המלך יאשיהו לא היו נבואות זעם, שכן יאשיהו המלך השתדל לבער את העבודה הזרה ולחדש את הברית בין העם ואלוקיו. אולם עם עלייתו של יהויקים למלוכה נפתחה תקופה חדשה.כ״ה(ירמיהו כ״ז: א׳-כ״ח: י״ז)
הקריאה להשתעבד לבבל והאירועים שבעקבותיה
ציון זמנה של הנבואה הזו זהה לשל קודמתה, וגם בתוכנן דומות נבואות אלו זו לזו. מכיוון שלא מכבר עלה יהויקים על כס המלוכה, הנביא אומר דברים כלליים, ועדיין אינו מפנה אליו דברי מוסר מיוחדים. ירמיהו קורא למלכי יהודה והאזור להיכנע תחת עול בבל. באותו הפרק עומד נביא אחר במקדש ומנבא נבואה הפוכה בשם ה'. למשמע דבריו הטובים של הנביא, ירמיהו מביע את משאלתו שהם יתקיימו, אך הוא גם מזהיר את הנביא לנבא אמת. לאחר זמן מנבא ירמיהו באופן נחרץ כי הנביא ימות מפני שניבא שקר. גם כאן נבואות ירמיהו והנבואה ההפוכה מלֻוות במעשים סמליים ובהמחשות.כ״ו(ירמיהו כ״ט: א׳-ל״ב)
דברי ירמיהו לגולת בבל
הנבואה שלפנינו, הפונה במכתב אל בני הגולה שבבבל ומנחה את דרכם, משמעותית גם לגלויות האחרות בדורות הבאים. בצד ההנחיה הכללית לגולים הנביא מתדיין גם עם הנביאים ושאר אנשי ההנהגה של אותו הזמן. חלק אחר של הנבואה מתייחס לתושבי ירושלים ולמלכה.כ״ז(ירמיהו ל׳: א׳-ל״א: מ׳)
נבואות פקידה ונחמה
דברי הנחמה כוללים את שיבת ישראל לאדמתו, שיבתו לאלוקיו וההקמה מחדש של התבנית המדינית השלמה. בזמנו של ירמיהו אנשי ממלכת ישראל, שהיו רובו של עם ישראל, כבר שהו בגלות מספר דורות ונעלמו. הנביא מדגיש את התקווה שלא רק גלות יהודה, אלא גם שבטי אפרים האובדים והנידחים יחזרו. הם יחזרו בתשובה מרצון ובלב שלם, וכל חטאיהם יישכחו. הגאולה תתאפיין בקשר מלא בין ישראל לה'.כ״ח(ירמיהו ל״ב: א׳-ל״ג: כ״ו)
נבואות נחמה בירושלים הנצורה
הנבואות שירמיהו מקבל כאן יוצאות דופן. בעת שירושלים נתונה במצור, בסוף ימי ממלכת יהודה, הנביא — הבטוח יותר מכל אדם אחר בחורבן הקרב — עצור בחצר המלך בעקבות נבואותיו הקודרות המרפות את ידי הנצורים. בשעה קשה זו הוא מקבל נבואות על שיבה ובניין שלאחר הגלות וההרס. הנבואה הראשונה מלֻווה במעשה משפטי המפגין-מתריס לעיני כול ביטחון בעתיד הטוב.כ״ט(ירמיהו ל״ד: א׳-כ״ב)
נבואות חורבן לממלכת יהודה ולראשה
גם הנבואות הבאות נאמרו בסוף ימי ממלכת יהודה, בימי המצור על ירושלים. במרכזן דברי תוכחה על בעיה חברתית קונקרטית המשקפת כשל כללי בממלכה — הפרת ברית.ל׳(ירמיהו ל״ה: א׳-י״ט)
נבואת בית הרֵכבים
נבואה זו, שנאמרה שנים מספר לפני הנבואות הקודמות, עוסקת לכאורה בעניין פרטי, אבל בעצם היא משמשת מעין משל לנושאים רחבים יותר, ועשויה להתקשר לנאמנות לברית שדובר עליה בעניין הקודם.ל״א(ירמיהו ל״ו: א׳-ל״ב)
כתיבת דברי ירמיהו
כאן מדובר כפי הנראה על הנוסח הראשון של ספר ירמיה ועל קורותיו. דרך היווצרותם של ספרי הנביאים האחרים אינו ידוע; כאן מסופר שלפחות חלק מספר ירמיה נכתב כשהנביא הקריא לסופרו את כל הנבואות שקיבל מפי ה'.ל״ב(ירמיהו ל״ז: א׳-ל״ח: כ״ז)
ירמיהו וצדקיהו ערב החורבן
ירושלים נלחמת על חייה, והקרב הממושך קרוב להכרעה. שרי יהודה רואים בירמיהו אדם שבגד בעמו ומבקשים להמיתו. צדקיהו המלך מסרב לפגוע בו, אבל נכנע לשריו ומוסר את הנביא לידיהם. כאשר הנביא מוטל בבור בסכנת מוות, צדקיהו הציל אותו פעמיים בניגוד להוראת השרים. בחשאי ביקש המלך לשמוע מפי ירמיהו את הצפוי לעיר, וירמיהו הציע לו הצעה אחרונה להיכנע לבבל, ובכך להציל את עצמו ואת עירו. המלך נעתר לשריו ולא לנביא, וירושלים נלכדה.ל״ג(ירמיהו ל״ח: כ״ח-מ׳: ו׳)
צדקיהו וירמיהו כשנלכדה העיר
העניין הזה והבא אחריו עוסקים בסופה הטרגי של ממלכת יהודה, אחריתו של המלך צדקיהו וקורות ירמיהו באותו הפרק.ל״ד(ירמיהו מ׳: ז׳-מ״א: י״ח)
רצח גדליה ואנשיו ופיזור שארית הפליטה
הריגתו של גדליהו על השלכותיה מחקה לגמרי את הסיכויים לקיום יהודי עצמאי בארץ יהודה. עד היום נחשבת הריגתו לגמר החורבן, ולזכרה נקבע יום אבל. מפשט הכתובים נראה שהרגו אותו בראש השנה, ומכיוון שאין צמים בראש השנה, נקבע הצום ליום שלאחר מכן — ג' בתשרי.ל״ה(ירמיהו מ״ב: א׳-מ״ד: ל׳)
ירמיהו ופליטי היהודים במצרים
לאחר תיאור הרקע חוזר הספר אל קורות ירמיהו ונבואותיו. שרידי יהודה מחליטים לרדת למצרים, בניגוד לדבריו הברורים של הנביא בשם ה', ואף ירמיהו וסופרו נאלצים לרדת מצרימה עם העם. גם לאחר החורבן לא יתחוללו ביהודים שבמצרים שינויים רוחניים משמעותיים, ותגובתו של העם לתוכחות הנביא נותרת כשהייתה — התרסה ואי-ציות. ירמיהו מנבא תבוסה למצרים ומפלה גדולה ליהודים שבחרו לחסות בצלה.ל״ו(ירמיהו מ״ה: א׳-ה׳)
הנבואה על ברוך בן נריה
נבואה קצרה זו אינה כתובה במקומה הכרונולוגי. זוהי נבואה עתיקה, שבאופן לא רגיל פונה לברוך בן נריה כאדם פרטי. ייתכן שהיא מובאת כאן מכיוון שקודם נאמר שברוך ליווה את ירמיהו בכל אשר עבר עליו ונסע עמו למצרים, ונבואה זו היא מעין סיכום מבחינתו של ברוך.ל״ז(ירמיהו מ״ו: א׳-נ״א: ס״ד)
דברי ירמיהו על העמים
בקובץ שלפנינו נבואות על העמים הקרובים והרחוקים בני אותם ימים. אין הוא מוגדר בזמן מסוים בתוך תקופת נבואתו של ירמיהו. הנבואות מסודרות בקובץ לפי העמים השונים שאליהם הן פונות. אמנם ירמיהו נשלח בעיקר להתנבא על ישראל ועל גורלם, אבל כבר בהקדשתו נאמר לו: נָבִיא לַגּוֹיִם נְְתַתִּיךָ, והוא הופקד עַל־הַגּוֹיִם וְְעַל־הַמַּמְְְלָכוֹת.ל״ח(ירמיהו מ״ו: א׳-כ״ח)
הנבואות על מצרים
במשך תקופות רבות בהיסטוריה היו מלחמות בין מצרים לממלכות הצפוניות. כאן מדובר על אחד הקרבות המכריעים שנערך בכרכמיש בין הצבא המצרי שעלה צפונה לבין צבא בבל. בקרב זה נחלו המצרים מפלה קשה. קשה לדעת אם המצרים שמעו את דברי הנבואות שהופנו אליהם, אך הדבר ייתכן בהחלט. שמעוֹ של ירמיהו הנביא הגיע אף לאוזני המלך נבוכדנאצר, אשר הורה לשמור את חייו ולא להציק לו. על כן אפשר שגם עמים אחרים שמעו את דבריו או את תרגומם, גם אם לא אהבו את תוכנם.ל״ט(ירמיהו מ״ז: א׳-ז׳)
הנבואה על פלשתים
נבואה קצרה זו מתייחסת לערי הפלשתים. באותה תקופה לא היו הפלשתים עם חזק מפני שממלכת יהודה הכתה אותם פעם אחר פעם והחלישה את כוחם, אך ירמיהו צופה להם מפלה קשה יותר. העם הפלשתי ירד סופית מעל בימת ההיסטוריה לאחר כיבוש האזור על ידי הבבלים.מ׳(ירמיהו מ״ח: א׳-מ״ז)
משפט מואב
נבואה ארוכה זו היא בעיקר שירת הספד על מפלתה הנרחבת של ארץ מואב, כנראה ביד הבבלים. נבוכדנאצר שמר טינה למואבים, שכפי הנראה הצטרפו למרד של יהודה ושל חלק מארצות סוריה נגדו. בכיבושיו פנה מלך בבל תחילה ליהודה, שהייתה המדינה החזקה ביותר בקואליציית המורדים, ועמדה גם בדרכו למצרים, אך לאחר מכן הוא סילק את חשבונותיו גם עם המואבים.מ״א(ירמיהו מ״ט: א׳-ו׳)
הנבואה על בני עמון
כאשר שבט גד נכבש והוגלה על ידי אשור, פלשו בני עמון אל שטח נחלתו שממזרח לירדן וישבו בו. כנגד שאננותם ותפיסתם העצמית כאילו הם בעלי ערי שבט גד, מנבא אליהם הנביא.מ״ב(ירמיהו מ״ט: ז׳-כ״ב)
הנבואה על אדום
אדום היא ממלכה קטנה, מבוצרת ושלווה. ירמיהו מבקש לעורר אותה משאננותה ומנבא לה פורענות קשה ומפתיעה. בניגוד לנבואות הקודמות, הנבואה לאדום אינה מסתיימת בדברי תקומה או נחמה.מ״ג(ירמיהו מ״ט: כ״ג-ל״ט)
הנבואות על דמשק, קדר ועילם
כאמור, הנבואות לגויים נאמרו בזמנים שונים וקובצו יחד על הכתב. ביניהן יש נבואות שמתייחסות לעמים קרובים כמו עמון, מואב ואדום, ואחרות שעוסקות במדינות רחוקות כמו עילם.מ״ד(ירמיהו נ׳: א׳-נ״א: ס״ד)
נבואות מפלת בבל ואחריתם של גוליה היהודים
למרות שהבבלים וחלק מהיהודים חשבו שירמיהו הוא פרו-בבלי, הדבר לא היה נכון כלל ועיקר. בקובץ הנבואות הארוך הזה הוא מנבא לה חורבן גמור ואף מייחל לכך. אף שדיבר על ממשלתה הגדולה של בבל בעולם, ואף על פי שחזר והזהיר שלא למרוד בנבוכדנאצר ולסכן בכך את הקיום היהודי, הוא מוסיף ומנבא לאימפריה הבבלית הגדולה הרס — בין השאר כנקמה על מה שעוללה לישראל. יש לשער שהשלטון הבבלי לא ידע את תוכנה של הנבואה הזו, וייתכן שנבואות המפלה נשמרו לעת מצוא. בנבואה על נקמת ה' בבבל ירמיהו משלים את דבריו הקודמים. תחילה דיבר על המפלה הקרובה ליהודה ביד נבוכדנאצר, ועתה הוא מתייחס לתבנית העולם הגדולה, הכוללת את התמוטטותה של האימפריה הבבלית העתיקה, שחשבה שתחזיק מעמד שנים רבות. מסוף העניין עולה שעוד בתחילת ימי צדקיהו, כשירמיהו חזר והטיף לקבל את עולו של נבוכדנאצר ולא למרוד נגדו, הוא כבר השקיף מבעד לגדולתה של האימפריה אל חורבנה הגמור. ואכן אחרי מפלתה בידי הפרסים נעלמה בבל מן ההיסטוריה. בני המקום לא הושמדו כליל, אבל מדינת בבל והעם הבבלי חדלו להתקיים.מ״ה(ירמיהו נ״ב: א׳-ל״ד)
סיפור חורבן יהודה ואחרית מלכיה
דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ שפתחו את הספר הסתיימו בסוף העניין הקודם באותו ביטוי. הדברים הבאים אינם שייכים לעיקרו של הספר, אלא הם סיום היסטורי המתאר באופן כמעט זהה למסופר בסוף ספר מלכים, את נפילת ממלכת יהודה. חלק מהדברים תוארו גם לעיל.
מינוי ירמיהו לנביא
ירמיהו הוקדש לנבואה בגיל צעיר כנראה. בפרק ההקדשה שלו מסופר היכן, מתי וכיצד הוא נעשה לנביא, ועל מי הוא עתיד להתנבא. כמו כן מובאים כאן דברי החיזוק שהוא מקבל בתחילת דרכו.ב׳(ירמיהו ב׳: א׳-ג׳)
אהבה לישראל
אף על פי שספר ירמיה מלא דברי תוכחה שאחדים מהם קשים למדי, הנבואה הראשונה לאחר ההקדשה היא נבואת פיוס, נחמה ואהבה לישראל.ג׳(ירמיהו ב׳: ד׳-ג׳: ה׳)
הפנייה לעבודות זרות ועמים זרים
כאן מובאת טענתם העיקרית של הנביאים כלפי ישראל – העבודה הזרה ונטישת דרך ה'. דברי התוכחה הללו מופנים לכל ישראל. בחלקם הם ציוריים ומוחשיים מאוד, ואופיים עממי יותר מאשר התוכחות שמשמיע ישעיהו הנביא.ד׳(ירמיהו ג׳: ו׳-ד׳: ב׳)
שובם של ישראל ויהודה אל ה' בציון
נבואה זו נאמרה בימי יאשיהו, שהיה מלך גדול וצדיק ואף ניסה לערוך שינויים מפליגים במדינת יהודה ולחזק את יראת השמים של תושביה. פעולותיו הצליחו לכאורה, אך הנביא מתריע כי השינויים אינם תוצאה של תהליך פנימי ועמוק. שני אגפיה של כנסת ישראל – יהודה וישראל – מדומים כאן לשתי דמויות נשיות. פיצול הממלכות נבע אולי מתחילה מכורח פוליטי שבא מצד השליטים; ואולם גם לאחר שממלכת ישראל נופצה ונפוצה, לא חזרו בניה להיות חלק מיהודה. החזון שלפנינו מבטא תקווה שממלכת ישראל תשוב ותקים את הממלכה שנחרבה, כישות מאוחדת עם יהודה.ה׳(ירמיהו ד׳: ג׳-ו׳: ל׳)
תוכחה והתרעה על חורבן יהודה
הנבואות המופיעות כאן אולי נאמרו בזמנים שונים, אך תוכן כולן הוא תוכחה קשה לאנשי יהודה על דרכם העיקשת ודברי איום על חורבן ממלכתם ביד אויב צפוני. הנביא מתאר את תנועות המלחמה כאילו הן קורות בהווה, למרות שהנבואה נאמרת בעת של שלום ושלווה. בתוכחה מתוארת חברה שמשאה ומתנה מושחתים, ושבה שוררים עיוותי משפט ועברות עריות. הדלים גונבים, השכבה החיה ברווחה עוסקת בניאוף ומשקיעה את כספה בזנות, ואילו המנהיגים הרוחניים משלים את העם בדברי שלום והרגעה. בנבואות משולבים ביטויים רבים המזכירים באופן מובהק את התוכחה שבספר דברים.ו׳(ירמיהו ז׳: א׳-כ״ח)
תוכחה לבאי המקדש
הנבואה שלפנינו נאמרת בשערי המקדש, ודבריה קשים מאוד לאוזנם של הבאים להתפלל בו. הנבואה מערערת את ביטחונו המוחלט של העם במקדש ובקרבנות. לבית ה' אין קיום בפני עצמו, ואין הוא בבחינת תעודת ביטוח או קרן הצלה. המשך עמידתו וכוחו תלוי בהתנהגותם של ישראל. אם ימשיכו בדרכם הקלוקלת, לא יתקבלו קרבנותיהם ברצון.ז׳(ירמיהו ז׳: כ״ט-ט׳: כ״ג)
השבר האמוני והחברתי ימיט חורבן
העניין שלפנינו מכיל קטעי נבואה שונים, שבהם מעורבים דברי תוכחות בתיאורי פורענות. הרעה תפקוד את ישראל בעקבות עוונותיהם, שהפכו לנורמה חברתית גלויה. חתימת העניין במוסר השכל.ח׳(ירמיהו ט׳: כ״ד-י׳: כ״ה)
תוכחה ופורענות ליהודה ושכנותיה
העניין פותח ומסיים בפורענות העתידה לבוא על הארץ, ואולם חלקו הגדול קריאת הידיינות עם ישראל, תוכחה קשה ותביעה שיינתקו מהאלילים, פרי יציר אדם, ויעבדו את יוצר הכול. לאחר נבואת הפורענות הנביא חותם בשם העם בצידוק דינו, ועם זאת הוא מבקש שזעמו של ה' יופנה אל אוכלי יעקב.ט׳(ירמיהו י״א: א׳-י״ז)
הברית, המרי והעונש
הנביא נשלח מאת ה' להשמיע לאנשי יהודה מעין חזרה על כריתת הברית הראשונה עם ישראל. הדברים פותחים בביטוי המזכיר את הברית שנכרתה עם ישראל בהר גריזים ובהר עיבל בכניסתם לארץ. ישראל המואשמים בבגידה ישאו בתוצאותיה.י׳(ירמיהו י״א: י״ח-י״ב: ו׳)
בקשה למשפט רודפי הנביא ולמשפט הרשעים בכלל
הנבואה הקצרה הזו מתייחסת לסבלו של הנביא ולרדיפות שרודפים אותו אנשי מקומו. הוא מתנבא שלא תהיה להם תקומה. גם ישעיהו ויחזקאל מביעים את קשייהם כנביאים, אבל בדברי ירמיהו בולטים תיאורים אלו באופן מיוחד. מהמצוקה האישית מתרחבת טענת הנביא על הצלחתם של רשעים בכלל. אין הוא מקבל תשובה אלוקית ישירה לשאלתו, אבל התגובה שהוא זוכה לה ממחישה לו את גבולות הראייה האנושית.י״א(ירמיהו י״ב: ז׳-י״ז)
האבל על הנחלה והניבוי על עתיד מחריביה
על אף המאמצים הארץ הופכת להפקר. אויבים ושודדים עטים עליה והורסים הכול. את האכזבה והאבל המובעים כאן ניתן להבין הן במישור האישי, של הנביא, הן במישור הלאומי. קשה לדעת אם הדברים הנאמרים בגוף ראשון הם דברי הנביא על עצמו או דברים שהוא אומר בשם ה'. נראה כי ההיבט האישי מתערבב בכללי.י״ב(ירמיהו י״ג: א׳-י״ד)
האזור שנעזב והושחת ונבלי היין המנופצים
נבואת החורבן מסומלת בעניין זה בשני חפצים שלא נשמרו והושחתו. הסמל הראשון מובע במעשה הנביא, והשני בהמחשה מילולית שלו. בכמה מקומות עושה הנביא מעשה הקשור לנבואתו. מצד אחד, המעשה הוא חלק מתהליך גילוי הנבואה, והוא נועד להציגה באופן דרמטי, כדרך שמשמש אביזר להצגה. ומצד שני, מעשים סמליים אלו הם מעין הכנה המשפיעה על המציאות. הנביא מדגים במעשיו את מה שעתיד להתרחש בעולם לאחר מכן, ובכך הוא מכין את הפעולה בזעיר אנפין.י״ג(ירמיהו י״ג: ט״ו-כ״ז)
קריאה ליהודה ולמנהיגיה לשוב לה'
דברי הנבואה הקוראים לתשובה בטרם תבוא הפורענות, מלווים בדימויים עזים ומכילים מסרים כלליים לעם ישראל ובפרט למלך ישראל.י״ד(ירמיהו י״ד: א׳-כ״ב)
על דברי הבצרות
עניין זה, הכולל נבואה עיקרית אחת, במקצתו מתוארת בצורֶת ממושכת ומקצתו דברי תפילה, אזהרה ותוכחה בנוגע לעתיד. מיעוט המים בארץ ישראל, היושבת על גבול המדבר, יוצר בעיות מידיות, שכן בעת בצורת קשה אין בארץ די משאבי מים שיכסו על היעדר מי הגשמים.ט״ו(ירמיהו ט״ו: א׳-כ״א)
נבואת זעם וזעם הנביא
נבואה זו, שאולי ממשיכה את קודמתה, היא בעיקרה נבואת זעם, אבל יש בה גם דברי חיזוק לנביא הנרדף והמקונן על מצוקתו. ירמיהו לא היה נביא אהוד. דברי העידוד של נביאי השקר, שגרמו לעם לחשוב שהנהגתו מוצלחת ומצבו טוב, העצימו את ההתנגדות לנבואות התוכחה שניבא להם ירמיהו. ירמיהו מכיר בכך שהוא נועד לעמוד במחלוקת ובמריבה עם סובביו. אדם שמוטל עליו להוכיח ולייסר זקוק לעתים להגנה מפני השומעים המפקפקים בדבריו, והרואים בו אדם טרדן ומרושע. ואכן, ברוב המקרים אין בתפקידו של הנביא כל נחת. לא ידוע בבירור מתי נאמרה נבואה זו, אבל נראה שהיא קדמה לחורבן ירושלים. עם החורבן התעצמה השנאה כלפי ירמיהו משום שהוא לא נחשב לנביא פורענות בלבד אלא לבוגד בעמו. רק לאחר דורות רבים של סבל, ייסורים וגלות חל שינוי ביחס לירמיהו ולנבואותיו.ט״ז(ירמיהו ט״ז: א׳-י״ז: י״ח)
נבואות חורבן והשתקפויותיהן בחיי ירמיהו
בידודו של הנביא ובדידותו, שהוזכרו בעניין הקודם, לא נבעו מבחירה. נאסר עליו לשאת אשה ולהוליד ילדים, לבקר בבית אבלים ובמשתאות. באורח חייו ובניתוקו מהחברה שיקף הנביא את יחסו של ה' אל העם ואת העתיד לבוא. בצד נבואות הפורענות ודברי התוכחה על העבודה הזרה והחמדנות המעוותת, מופיעה בעניין זה גם תפילת הנביא על סבלו האישי שהסב לו תפקידו.י״ז(ירמיהו י״ז: י״ט-כ״ז)
שמירת השבת וקידושה
הנבואה שלפנינו מתמקדת בחובת שמירת השבת. שמירת השבת היא אחת המצוות המשמעותיות והכלליות ביותר, ומשום כך הקדישו לה הנביאים נבואות תוכחה מיוחדות. מלבד על שחיתות מוסרית וחברתית, הנביאים דיברו על מצוות עיקריות – מעט על שבת או על מאכלות אסורים, ובמידה רבה מאוד על עבודה זרה, שהייתה החטא הכללי של ישראל ויהודה. יש להניח שמורי התורה לרבים עסקו בכל פרטיהן של מצוות אלו, ואילו דברי הנביאים היו כלליים יותר ונגעו לקהל ישראל בכללו. סגנונה של נבואת ירמיהו על השבת מודגש ומפורט יותר מן המופיע בספרי ישעיה ויחזקאל באותו נושא.י״ח(ירמיהו י״ח: א׳-כ׳: י״ח)
נבואות בית היוצר ובקבוק החרס ותלאות הנביא שלאחריהן
הנביא חוזר ומזהיר את יושבי הארץ לשוב אל ה' כל עוד הם יכולים, והוא מנבא על ירושלים ויהודה הרס מוחלט. הנבואות הקשות קשורות למקומות ולמעשים פומביים שהנביא נדרש להם כדי לקבל את דבר ה'. אל הקושי של הנביא מתוכנן של הנבואות, מתלווה מצוקתו האישית, שכן סובבת אותו חרפה מכל צד, והוא סובל מבדידות וסכנות. במר נפשו ירמיהו מתפלל על מצוקותיו הכרוכות בנבואה, ומבקש שייענשו מתנכליו. הדיבור שבסוף העניין הוא אחד הקיצונים ביותר בדברי ירמיהו. סבלו כה קשה שהוא מעדיף את מותו על חייו, אלא שאין לו בררה אלא להמשיך לחיות, ולכל היותר לקלל את גורלו.י״ט(ירמיהו כ״א: א׳-י״ד)
דברי ירמיהו אל צדקיהו המלך
השנים הן שנותיה האחרונות של ממלכת יהודה. ירמיהו מנבא את נפילתה ביד בבל, ומייעץ לאנשי צדקיהו להיכנע למלך בבל מהר ככל האפשר כי זוהי תקוותם היחידה להישאר בחיים. ירמיהו התנגד למלחמה בבבל כבר מראשיתה. הוא טען שאין כל תוחלת לעימות עם מלך בבל, שהיה אחד המושלים הגדולים בעולם. גם אם צדקיהו מרד בו בעזרת כמה מלכים קטנים כמוהו – כפי שנרמז בכתובים, וכפי שעולה גם ממקורות היסטוריים – לא היה להם די כוח צבאי. מעבר לכך, על צדקיהו לזכור שנבוכדנאצר הוא שהמליך אותו, וצדקיהו נשבע לשמור לו אמונים.כ׳(ירמיהו כ״ב: א׳-כ״ג: ח׳)
נבואות תוכחה ופורענות לבית המלוכה
התוכחות הקשות שלפנינו מכוונות אל מלכי יהודה לדורותיהם, וחלקן נאמר בפני אנשי המלך. התוכחה העיקרית, שייתכן שהיא מכוונת ליהויקים, מבקרת בעיקר את השחיתות שבביתו. אף שבית המלוכה של דוד צריך להיות מוסד הצדק העליון, יהויקים אינו דואג לזקוקים להגנה במערכת המשפט.כ״א(ירמיהו כ״ג: ט׳-מ׳)
על הנביאים
אחרי שדיבר על המנהיגים הפוליטיים של העם, יעסוק ירמיהו במנהיגיו הרוחניים – הנביאים לסוגיהם השונים. כאן יצוינו סוגים שונים של נביאי שקר: אלו הגונבים דעתם של הבריות ומגבבים שמועות מפי נביאים ומאנשי רוח ומאמצים אותם לעצמם; חולמי חלומות המאמינים שחלומותיהם נבואיים; אנשים המהפכים את דברי ה' לפי נטיית לבם ולפי אוזנו וטעמו של הציבור, ומנבאים על הווה ועל עתיד טובים. להם הנביא אומר לא אחת: הלוואי והייתם צודקים, אבל בפועל דבריכם – דברי שקר. מתוך הטיפול בהבדלים שבין נביאי אמת לנביאי שקר ומתוך ההתייחסות אליהם עולים יסודות בסיסיים אחדים להבנת מושג הנבואה. יכולתו של הנביא להבחין אם נבואתו אמתית אם לאו תלויה, בין השאר, באינטנסיביות של הנבואה. הנבואה נכנסת לעצמותיו של הנביא כאש ואינה נותנת לו מנוחה. הוא מאבד עשתונות וחווה אותה באופן בהיר ומוחשי ביותר. ועוד, אין היא באה לאחר שהרהר בה, הכין אותה וערך אותה. הנבואה מגיעה אל הנביא בהפתעה, וגם אם היא מגיבה לנסיבות ידועות מסוימות, אין הנביא יודע מראש מה הוא יגיד.כ״ב(ירמיהו כ״ד: א׳-י׳)
שני דודי תאנים
למראה הנבואה הבא יש דמיון-מה לדפוס נבואותיו הראשונות של ירמיהו. הנבואה עוסקת באחריתם של גולי בבל ושל הנשארים בארץ. ירמיהו מנבא, אולי בניגוד למה שסברו אנשי מקומו, תקווה טובה לגולים וסוף מר לנשארים.כ״ג(ירמיהו כ״ה: א׳-ל״ח)
נבואה על עליית בבל, כיבושיה ונפילתה
הנביא חוזה את עלייתה הנרחבת של ממלכת בבל ואת ההתמוטטות הצפויה לה לאחר תקופה קצרה למדי – שבעים שנה. נבואה זו אינה עוסקת בהתרחשויות נקודתיות או באזהרות פרטיות; ירמיהו צופה חורבן גדול לכל עמי האזור. הנבואה נאמרה בראשית מלכותו של נבוכדנאצר, ובחלקה היא קשורה בדמותו. נבוכדנאצר ייסד את הממלכה הכשדית מחדש, והוא עתיד למשול על עולם גדול. הוא נחשב לא רק מלך חזק וכובש גדול, אלא גם דמות גדולה ומורכבת שעוררה כבוד ואימה גדולה. הוא היה הדמות הבולטת ביותר בתולדות האימפריה הבבלית, וסימן את שיא גדולתה. המלכים הבאים אחריו נתפסו כממלאי מקום חיוורים לדמותו הגדולה, ובימיהם הלכה בבל ודעכה עד שחדלה להתקיים. הנביא רואה בכשדים ממלכה שעלתה לגדולה כדי למלא את רצון ה', ותו לא – כמבוטא במלים נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי. לאחר שימלאו את משימתם, שלטונם יאבד מהם. בנבואה זו, המתוארכת למעלה מעשרים שנה אחרי היות ירמיהו לנביא, יש יסודות המזכירים את ראשית נבואתו בצד היבטים של סיכום וחזרה.כ״ד(ירמיהו כ״ו: א׳-כ״ד)
ירמיהו נחלץ מגזר דין מוות
עניין זה חוזר לתקופת תחילת שלטונו של יהויקים. עלייתו של מלך חדש, שטיבו אינו ידוע עדיין, על כס השלטון הולמת את עיתוי נבואתו של ירמיהו, המשתדל לתקן את הקלקלות בשעה שמתחיל פרק חדש בממלכה. ירמיהו מנבא בבית המקדש קבל עם על חורבן הבית ודוחק בשומעיו לשנות את השקפת עולמם ואת מהלך חייהם. הקהל על נביאיו, כהניו ופשוטי העם מתקומם כנגדו ומבקש להורגו. בסופו של דבר ירמיהו ניצל בהתערבות אחיקם, אחד משרי יהודה. נראה שנבואותיו של ירמיהו במרבית ימי המלך יאשיהו לא היו נבואות זעם, שכן יאשיהו המלך השתדל לבער את העבודה הזרה ולחדש את הברית בין העם ואלוקיו. אולם עם עלייתו של יהויקים למלוכה נפתחה תקופה חדשה.כ״ה(ירמיהו כ״ז: א׳-כ״ח: י״ז)
הקריאה להשתעבד לבבל והאירועים שבעקבותיה
ציון זמנה של הנבואה הזו זהה לשל קודמתה, וגם בתוכנן דומות נבואות אלו זו לזו. מכיוון שלא מכבר עלה יהויקים על כס המלוכה, הנביא אומר דברים כלליים, ועדיין אינו מפנה אליו דברי מוסר מיוחדים. ירמיהו קורא למלכי יהודה והאזור להיכנע תחת עול בבל. באותו הפרק עומד נביא אחר במקדש ומנבא נבואה הפוכה בשם ה'. למשמע דבריו הטובים של הנביא, ירמיהו מביע את משאלתו שהם יתקיימו, אך הוא גם מזהיר את הנביא לנבא אמת. לאחר זמן מנבא ירמיהו באופן נחרץ כי הנביא ימות מפני שניבא שקר. גם כאן נבואות ירמיהו והנבואה ההפוכה מלֻוות במעשים סמליים ובהמחשות.כ״ו(ירמיהו כ״ט: א׳-ל״ב)
דברי ירמיהו לגולת בבל
הנבואה שלפנינו, הפונה במכתב אל בני הגולה שבבבל ומנחה את דרכם, משמעותית גם לגלויות האחרות בדורות הבאים. בצד ההנחיה הכללית לגולים הנביא מתדיין גם עם הנביאים ושאר אנשי ההנהגה של אותו הזמן. חלק אחר של הנבואה מתייחס לתושבי ירושלים ולמלכה.כ״ז(ירמיהו ל׳: א׳-ל״א: מ׳)
נבואות פקידה ונחמה
דברי הנחמה כוללים את שיבת ישראל לאדמתו, שיבתו לאלוקיו וההקמה מחדש של התבנית המדינית השלמה. בזמנו של ירמיהו אנשי ממלכת ישראל, שהיו רובו של עם ישראל, כבר שהו בגלות מספר דורות ונעלמו. הנביא מדגיש את התקווה שלא רק גלות יהודה, אלא גם שבטי אפרים האובדים והנידחים יחזרו. הם יחזרו בתשובה מרצון ובלב שלם, וכל חטאיהם יישכחו. הגאולה תתאפיין בקשר מלא בין ישראל לה'.כ״ח(ירמיהו ל״ב: א׳-ל״ג: כ״ו)
נבואות נחמה בירושלים הנצורה
הנבואות שירמיהו מקבל כאן יוצאות דופן. בעת שירושלים נתונה במצור, בסוף ימי ממלכת יהודה, הנביא — הבטוח יותר מכל אדם אחר בחורבן הקרב — עצור בחצר המלך בעקבות נבואותיו הקודרות המרפות את ידי הנצורים. בשעה קשה זו הוא מקבל נבואות על שיבה ובניין שלאחר הגלות וההרס. הנבואה הראשונה מלֻווה במעשה משפטי המפגין-מתריס לעיני כול ביטחון בעתיד הטוב.כ״ט(ירמיהו ל״ד: א׳-כ״ב)
נבואות חורבן לממלכת יהודה ולראשה
גם הנבואות הבאות נאמרו בסוף ימי ממלכת יהודה, בימי המצור על ירושלים. במרכזן דברי תוכחה על בעיה חברתית קונקרטית המשקפת כשל כללי בממלכה — הפרת ברית.ל׳(ירמיהו ל״ה: א׳-י״ט)
נבואת בית הרֵכבים
נבואה זו, שנאמרה שנים מספר לפני הנבואות הקודמות, עוסקת לכאורה בעניין פרטי, אבל בעצם היא משמשת מעין משל לנושאים רחבים יותר, ועשויה להתקשר לנאמנות לברית שדובר עליה בעניין הקודם.ל״א(ירמיהו ל״ו: א׳-ל״ב)
כתיבת דברי ירמיהו
כאן מדובר כפי הנראה על הנוסח הראשון של ספר ירמיה ועל קורותיו. דרך היווצרותם של ספרי הנביאים האחרים אינו ידוע; כאן מסופר שלפחות חלק מספר ירמיה נכתב כשהנביא הקריא לסופרו את כל הנבואות שקיבל מפי ה'.ל״ב(ירמיהו ל״ז: א׳-ל״ח: כ״ז)
ירמיהו וצדקיהו ערב החורבן
ירושלים נלחמת על חייה, והקרב הממושך קרוב להכרעה. שרי יהודה רואים בירמיהו אדם שבגד בעמו ומבקשים להמיתו. צדקיהו המלך מסרב לפגוע בו, אבל נכנע לשריו ומוסר את הנביא לידיהם. כאשר הנביא מוטל בבור בסכנת מוות, צדקיהו הציל אותו פעמיים בניגוד להוראת השרים. בחשאי ביקש המלך לשמוע מפי ירמיהו את הצפוי לעיר, וירמיהו הציע לו הצעה אחרונה להיכנע לבבל, ובכך להציל את עצמו ואת עירו. המלך נעתר לשריו ולא לנביא, וירושלים נלכדה.ל״ג(ירמיהו ל״ח: כ״ח-מ׳: ו׳)
צדקיהו וירמיהו כשנלכדה העיר
העניין הזה והבא אחריו עוסקים בסופה הטרגי של ממלכת יהודה, אחריתו של המלך צדקיהו וקורות ירמיהו באותו הפרק.ל״ד(ירמיהו מ׳: ז׳-מ״א: י״ח)
רצח גדליה ואנשיו ופיזור שארית הפליטה
הריגתו של גדליהו על השלכותיה מחקה לגמרי את הסיכויים לקיום יהודי עצמאי בארץ יהודה. עד היום נחשבת הריגתו לגמר החורבן, ולזכרה נקבע יום אבל. מפשט הכתובים נראה שהרגו אותו בראש השנה, ומכיוון שאין צמים בראש השנה, נקבע הצום ליום שלאחר מכן — ג' בתשרי.ל״ה(ירמיהו מ״ב: א׳-מ״ד: ל׳)
ירמיהו ופליטי היהודים במצרים
לאחר תיאור הרקע חוזר הספר אל קורות ירמיהו ונבואותיו. שרידי יהודה מחליטים לרדת למצרים, בניגוד לדבריו הברורים של הנביא בשם ה', ואף ירמיהו וסופרו נאלצים לרדת מצרימה עם העם. גם לאחר החורבן לא יתחוללו ביהודים שבמצרים שינויים רוחניים משמעותיים, ותגובתו של העם לתוכחות הנביא נותרת כשהייתה — התרסה ואי-ציות. ירמיהו מנבא תבוסה למצרים ומפלה גדולה ליהודים שבחרו לחסות בצלה.ל״ו(ירמיהו מ״ה: א׳-ה׳)
הנבואה על ברוך בן נריה
נבואה קצרה זו אינה כתובה במקומה הכרונולוגי. זוהי נבואה עתיקה, שבאופן לא רגיל פונה לברוך בן נריה כאדם פרטי. ייתכן שהיא מובאת כאן מכיוון שקודם נאמר שברוך ליווה את ירמיהו בכל אשר עבר עליו ונסע עמו למצרים, ונבואה זו היא מעין סיכום מבחינתו של ברוך.ל״ז(ירמיהו מ״ו: א׳-נ״א: ס״ד)
דברי ירמיהו על העמים
בקובץ שלפנינו נבואות על העמים הקרובים והרחוקים בני אותם ימים. אין הוא מוגדר בזמן מסוים בתוך תקופת נבואתו של ירמיהו. הנבואות מסודרות בקובץ לפי העמים השונים שאליהם הן פונות. אמנם ירמיהו נשלח בעיקר להתנבא על ישראל ועל גורלם, אבל כבר בהקדשתו נאמר לו: נָבִיא לַגּוֹיִם נְְתַתִּיךָ, והוא הופקד עַל־הַגּוֹיִם וְְעַל־הַמַּמְְְלָכוֹת.ל״ח(ירמיהו מ״ו: א׳-כ״ח)
הנבואות על מצרים
במשך תקופות רבות בהיסטוריה היו מלחמות בין מצרים לממלכות הצפוניות. כאן מדובר על אחד הקרבות המכריעים שנערך בכרכמיש בין הצבא המצרי שעלה צפונה לבין צבא בבל. בקרב זה נחלו המצרים מפלה קשה. קשה לדעת אם המצרים שמעו את דברי הנבואות שהופנו אליהם, אך הדבר ייתכן בהחלט. שמעוֹ של ירמיהו הנביא הגיע אף לאוזני המלך נבוכדנאצר, אשר הורה לשמור את חייו ולא להציק לו. על כן אפשר שגם עמים אחרים שמעו את דבריו או את תרגומם, גם אם לא אהבו את תוכנם.ל״ט(ירמיהו מ״ז: א׳-ז׳)
הנבואה על פלשתים
נבואה קצרה זו מתייחסת לערי הפלשתים. באותה תקופה לא היו הפלשתים עם חזק מפני שממלכת יהודה הכתה אותם פעם אחר פעם והחלישה את כוחם, אך ירמיהו צופה להם מפלה קשה יותר. העם הפלשתי ירד סופית מעל בימת ההיסטוריה לאחר כיבוש האזור על ידי הבבלים.מ׳(ירמיהו מ״ח: א׳-מ״ז)
משפט מואב
נבואה ארוכה זו היא בעיקר שירת הספד על מפלתה הנרחבת של ארץ מואב, כנראה ביד הבבלים. נבוכדנאצר שמר טינה למואבים, שכפי הנראה הצטרפו למרד של יהודה ושל חלק מארצות סוריה נגדו. בכיבושיו פנה מלך בבל תחילה ליהודה, שהייתה המדינה החזקה ביותר בקואליציית המורדים, ועמדה גם בדרכו למצרים, אך לאחר מכן הוא סילק את חשבונותיו גם עם המואבים.מ״א(ירמיהו מ״ט: א׳-ו׳)
הנבואה על בני עמון
כאשר שבט גד נכבש והוגלה על ידי אשור, פלשו בני עמון אל שטח נחלתו שממזרח לירדן וישבו בו. כנגד שאננותם ותפיסתם העצמית כאילו הם בעלי ערי שבט גד, מנבא אליהם הנביא.מ״ב(ירמיהו מ״ט: ז׳-כ״ב)
הנבואה על אדום
אדום היא ממלכה קטנה, מבוצרת ושלווה. ירמיהו מבקש לעורר אותה משאננותה ומנבא לה פורענות קשה ומפתיעה. בניגוד לנבואות הקודמות, הנבואה לאדום אינה מסתיימת בדברי תקומה או נחמה.מ״ג(ירמיהו מ״ט: כ״ג-ל״ט)
הנבואות על דמשק, קדר ועילם
כאמור, הנבואות לגויים נאמרו בזמנים שונים וקובצו יחד על הכתב. ביניהן יש נבואות שמתייחסות לעמים קרובים כמו עמון, מואב ואדום, ואחרות שעוסקות במדינות רחוקות כמו עילם.מ״ד(ירמיהו נ׳: א׳-נ״א: ס״ד)
נבואות מפלת בבל ואחריתם של גוליה היהודים
למרות שהבבלים וחלק מהיהודים חשבו שירמיהו הוא פרו-בבלי, הדבר לא היה נכון כלל ועיקר. בקובץ הנבואות הארוך הזה הוא מנבא לה חורבן גמור ואף מייחל לכך. אף שדיבר על ממשלתה הגדולה של בבל בעולם, ואף על פי שחזר והזהיר שלא למרוד בנבוכדנאצר ולסכן בכך את הקיום היהודי, הוא מוסיף ומנבא לאימפריה הבבלית הגדולה הרס — בין השאר כנקמה על מה שעוללה לישראל. יש לשער שהשלטון הבבלי לא ידע את תוכנה של הנבואה הזו, וייתכן שנבואות המפלה נשמרו לעת מצוא. בנבואה על נקמת ה' בבבל ירמיהו משלים את דבריו הקודמים. תחילה דיבר על המפלה הקרובה ליהודה ביד נבוכדנאצר, ועתה הוא מתייחס לתבנית העולם הגדולה, הכוללת את התמוטטותה של האימפריה הבבלית העתיקה, שחשבה שתחזיק מעמד שנים רבות. מסוף העניין עולה שעוד בתחילת ימי צדקיהו, כשירמיהו חזר והטיף לקבל את עולו של נבוכדנאצר ולא למרוד נגדו, הוא כבר השקיף מבעד לגדולתה של האימפריה אל חורבנה הגמור. ואכן אחרי מפלתה בידי הפרסים נעלמה בבל מן ההיסטוריה. בני המקום לא הושמדו כליל, אבל מדינת בבל והעם הבבלי חדלו להתקיים.מ״ה(ירמיהו נ״ב: א׳-ל״ד)
סיפור חורבן יהודה ואחרית מלכיה
דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ שפתחו את הספר הסתיימו בסוף העניין הקודם באותו ביטוי. הדברים הבאים אינם שייכים לעיקרו של הספר, אלא הם סיום היסטורי המתאר באופן כמעט זהה למסופר בסוף ספר מלכים, את נפילת ממלכת יהודה. חלק מהדברים תוארו גם לעיל.