ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, יהושע, מבוא לקטע
א׳(יהושע א׳: א׳-ט׳)
דברי ה' אל יהושע על תפקידו החדש
יהושע, שהיה משרתו של משה ועושה דברו, הופך למנהיג העם הבלעדי, שאין איש מעליו. מעתה אחריות ההנהגה כולה מוטלת על כתפיו. לשם עמידה במשימותיו הוא זקוק לחיזוק ולעידוד. העברת הסמכות לידיו נעשתה עוד בחיי משה. עתה, בראשית תקופת הנהגתו העצמאית של יהושע, ה' פונה אליו ישירות, מנחה ומעודד אותו ומבטיח לו שיצליח במעבר הירדן ובירושת הארץ. תפקידו של יהושע אינו פוליטי או צבאי גרידא; הוא מצוּוה לעמוד בקשר מתמיד עם אלוקים ולדבוק בתורתו בשלמות.ב׳(יהושע א׳: י׳-י״ח)
פקודות יהושע לקראת הכניסה לארץ
יהושע פעל באופן מידי. משהוטלה עליו המשימה, לא המתין אלא תכף הורה לקצינים ולמנהיגים להכין את העם. הפקודה עברה אל העם דרך השוטרים ולא באמצעות ראשי השבטים, כמקובל עד עתה. מכאן מתחילה התרופפות החלוקה בין השבטים, תהליך שילך ויבלוט יותר בהמשך. אמנם עצם ההבחנה השבטית עומדת על כנה, וכל שבט אף מקבל נחלה לעצמו, אבל מסגרת השבט כיחידה שלמה עצמאית נחלש. יהושע צריך לדאוג גם למימוש התחייבותם של שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה לעבור חלוצים לפני המחנה. בני השבטים הללו יהיו אנשי צבא נאמנים ליהושע ויבטיחו את ממשלתו בעם ואת הציות לו.ג׳(יהושע ב׳: א׳-כ״ד)
המרגלים ביריחו
הצעד הראשון שצעד יהושע במסע הנהגתו הוא שליחת המרגלים אל ארץ כנען. משה רבו שלח מרגלים לפחות פעמיים: שנים-עשר המרגלים הידועים ריגלו לצרכים אסטרטגיים – הכרת הדרכים המרכזיות, עמידה על טיבם של הארץ ויושביה וכיוצא באלה. במסעם של אותם מרגלים שארך ארבעים יום, לא יכלו להשיג ידיעות מפורטות יותר, במיוחד מכיוון שהלכו יחדיו, לפחות בחלק מן המסע. עוד מסופר כי משה שלח מרגלים לעיר יעזר למטרות טקטיות – גילוי דרכי גישה לעיר. לעומת אלה, המרגלים ששולח יהושע אינם מכוונים בהכרח ליעדים אסטרטגיים או טקטיים הנוגעים לכיבוש יריחו. למשימתם של שני מרגליו של יהושע לא הוגדרה תכלית מעשית מסוימת. ריגול זה דומה לריגול המודרני, המכוון לאמוד את מורל האוכלוסייה המקומית ואת עצמת רוח הלחימה שלה. איש מאנשי הארץ אינו יודע מתי עתידים ישראל להיכנס לארץ, ולאן פניהם מועדות בראשונה. יש להניח שאנשי יריחו לא חשבו שדווקא עירם המבוצרת תהיה העיר הראשונה שתותקף. אף על פי שיהושע יפעל בעזרת כוחו של ה', שילווה אותו גם בדרכים נסיות, הוא זקוק למידע פנימי על תחושותיהם של אנשי יריחו ושל שאר יושבי הארץ על מנת להעריך את עצמת ההתנגדות הצפויה לו.ד׳(יהושע ג׳: א׳-ה׳: א׳)
נס צליחת הירדן
ייבוש מי הירדן מקביל לקריעת ים סוף. לפי חלק מהדעות, בני ישראל נכנסו לים סוף ויצאו ממנו באותו צד, ומכאן שהמופת הזה בא לשם השמדתם הגמורה של המצרים מחד גיסא, ולשם גילוי השגחת ה' על עמו באופן נסי מאידך גיסא. שתי התכליות הללו סייעו לישראל עם יציאתם למדבר. גם בעצירת זרימתם של מי הירדן, אף שהוא אינו נהר גדול, וגם בעמידתם באופן חריג ניכר שידודם של חוקי הטבע. גם המפגן הגלוי הזה שבו התערב ה' במציאות עורר בהלה בקרב עמי הארץ והחליש אותם, ומצד שני העצים את תוקפם של ישראל. ישראל נזקקו לכך שכן אף שהמחנה שלהם כלל אנשי חיל רבים, במשך שנות נדודיהם במדבר הם לא התעמתו עם כוחות זרים ולא רכשו ניסיון צבאי. בעקבות הנס הם התחזקו ואף הפכו לפתע לאיום קרוב מאוד על כל עמי האזור.ה׳(יהושע ה׳: ב׳-י״ב)
המצוות הראשונות בארץ
פעולתו הראשונה של יהושע בארץ קשורה לבריתו של העם עם אלוקיו – קיום ברית המילה בישראל. ה' כרת ברית זו עם אברהם, אבי האומה. הוא הורה לו לחתמה בבשרם של בניו והבטיח לו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. עתה, עם כניסת בניו אל הארץ המובטחת, מכניס אותם יהושע בברית המילה. בעקבות זריזותם במצוות המילה נגררה בעקבותיה מצווה נוספת – עשיית קרבן הפסח, מצווה שנבצר מבני הדור הזה לקיימה עד כה.ו׳(יהושע ה׳: י״ג-ו׳: כ״ז)
כיבוש יריחו
לפי הממצאים הארכיאולוגיים יריחו הייתה אחת הערים העתיקות בעולם, ובתקופות שונות נבנו סביבה חומות. בתקופת יהושע הייתה חומתה עבה וחזקה דיה לעצירת כל פלישה, מה גם שהגנו עליה גיבורי החיל שישבו בתוכה. לפיכך, למרות שיהושע התכוון להתמודד עם האתגר הצבאי המורכב של הבקעת חומתה של יריחו וכיבושה, בישר לו ה' שהדבר לא ייעשה בפעולה קרבית אלא באופן נסי. למאורע הנסי הזה קדמה התגלות שמימית ליהושע. בהמשך הוזהר העם שלא ייקח לעצמו מאומה מן העיר, ויקדיש את החפצים יקרי הערך לה', ולבסוף השביע יהושע את העם שינציחו את ההתערבות האלוקית הזאת בהשאירם את יריחו חרבה.ז׳(יהושע ז׳: א׳-כ״ו)
המעילה בחרם יריחו
על אף המעבר מהחיים העל-טבעיים שבמדבר לחיי הארץ הטבעיים, בתקופה הראשונה לכניסתם לכנען עדיין חיו ישראל מעבר לחוקי המציאות ומגבלותיה. הם יכלו לחצות את הירדן על המעברות, אך בפועל עברו אותו באמצעות נס חריג ששִּׁמעו יצא למרחוק. גם כיבוש יריחו התחולל בדרך נס. בעניין שלפנינו נבקע לפתע הקיום הבלתי מציאותי הזה, על ידי מעשה קטנוני של חמדה וגנבה של אדם אחד. כיוון שהפר את מצוות יהושע ומעל בחרם ובאמון שניתן בעם כולו, נחל העם מפלה במלחמתו בעיר לא גדולה שניסה לכבוש. המעילה והמועֵל הנסתרים נחשפו בפעולה שמימית. המועל הודה בחטאו והוקע בנוכחות כל ישראל, ועמו הושמדו חפצי החרם שנלקחו. כך בועַר הרע ועמו קללת החרם, הושב האמון, ושבה הברכה. וישראל המשיכו להתנהל מעל לגדרי הטבע.ח׳(יהושע ח׳: א׳-כ״ט)
השמדת העי
לאחר התבוסה הראשונה בעי זקוקים ישראל להוראות מפורטות הרבה יותר באשר למלחמה. ה' מבטיח להם שהעי תינתן בידם, אך הם מצטווים לערוך מלחמה בדרך הטבע – במספר עצום של חיילים, בתכנון ובתחבולות. נראה כי יהושע מכין היטב את הקרב באמצעים טקטיים כדי להרגיל את אנשיו להילחם כדרך כל הארץ.ט׳(יהושע ח׳: ל׳-ל״ה)
בניית מזבח בהר עיבל ומעמד הברכה והקללה
בניצחון במלחמת העי, שסופר בפירוט בעניין הקודם, ובבניית המזבח, כתיבת התורה על האבנים ומעמד קבלת מצוות התורה על ידי העם כולו, המסופרים בעניין הזה, נשלמת המערכה הראשונה של מלחמת הכיבוש. מכאן יתחילו שלבי המלחמה הסדירה של יהושע.י׳(יהושע ט׳: א׳-כ״ז)
הברית עם הגבעונים
ארץ כנען הייתה מקבץ של ערי ממלכה קטנות שבהן ישבו עמים רבים שהשתייכו לגזעים שונים ודיברו בשפות שונות. ובכל זאת, ליושבי הארץ היה הרבה מן המשותף. עתה רבץ על כולם כאחד איום משותף – נוכחותם של ישראל. כל עוד שהו ישראל בצדו האחר של הירדן לא חששו המלכים מאוד, אך לאחר שנכנסו יהושע וישראל לארץ ופתחו במלחמה, נעשה האיום ממשי הרבה יותר. כל המלכים החליטו להילחם עם ישראל, ואילו יושבי גבעון בני ממלכת החִווים נקטו צעד אחר. החווים תושבי גבעון הערימו על יהושע וישראל. הם התחזו לעם מרוחק כדי לפתות אותם לכונן עמם ברית שלום. רמאותם של החווים הועילה להם לשרוד, אך משנתגלתה התרמית נתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח.י״א(יהושע י׳: א׳-מ״ג)
מלחמת כיבוש ערי הדרום
כניעת גבעון ובנותיה עשתה רושם גדול על תושבי הארץ. אולי פרטי חוזה הכניעה של הגבעונים לא פורסמו ברבים משום ששני הצדדים לא היו גאים בתוצאה, אך היה ידוע שהגבעונים נכנעו, והם נתונים תחת חסות ישראל. כדי להענישם ולהילחם בהם חברו כמה מלכים מרכזיים בחבל הארץ הדרומי, ובכך הם התגרו גם בישראל, שהיו עשויים להיעזר בגבעונים ובעריהם. בצעד זה ביקשו המלכים להרתיע גם גורמים אחרים. הרי אם הקואליציה שלהם תצליח במשימתה, תבוסת הגבעונים תטיל אימה על כל האחרים והם יימנעו משיתוף פעולה ומגיבוש חוזי שלום עצמאיים עם הכובש. תוקפיה של גבעון הניחו שיהושע וצבאו לא יתערבו במלחמה בעצמה רבה מדי, שהרי אין זו מתקפה ישירה על בני ישראל; והרי יהושע יכול לבחור להתעלם ממה שייראה לו מריבה פנים-כנענית. בשלב זה חמשת המלכים לא התכוונו לפעול כנגד ישראל, הכוח המרכזי, אלא רק כנגד הגבעונים, הענף שנכנע. התערבותו של יהושע במלחמה והנסים שליוו אותה סימנו את סיומו של כיבוש דרום ארץ כנען על ידי ישראל.י״ב(יהושע י״א: א׳-ט״ו)
הורשות הערים הצפוניות
עד כה התרכזה המלחמה בחלקה הדרומי של ארץ כנען, ומוקד ההתנגדות היה באזור שלאחר מכן נקרא 'ארץ יהודה'. עתה קואליציה של מלכים צפוניים מתארגנת להילחם ביהושע. גם כאן יהושע מופיע בהפתעה ומכריע את המערכה. אולם לעומת כיבושן הרצוף של הממלכות הדרומיות, כיבוש הצפון קשה וממושך.י״ג(יהושע י״א: ט״ז-י״ב: כ״ד)
סקירת התחומים והמלכים שנכבשו בידי ישראל
בעניין זה מסוכמים הכיבושים משני עברי הירדן בתמציתיות. אחרי המלחמה הכוללת השנייה לא נותר בארץ כוח משמעותי שהיה עלול להילחם עם ישראל, מלבד הפלשתים. את ארצם של הפלשתים לא כבשו יהושע וישראל, ובמשך שנים רבות נשארה נוכחות הפלשתים בשפלת החוף.י״ד(יהושע י״ג: א׳-י״ד)
הציווי על חלוקת הארץ לשבטים
לא כל שטחי הארץ שנועדו להיכבש על ידי ישראל נכבשו. כאן נמנים האזורים שלא נכבשו בדורו של יהושע. שלא ככובשים אחרים של הארץ, שבאו מצד הים, יהושע הגיע אליה ממזרח, ולכן חבלי הארץ שנותרו בלתי כבושים, כמו שפלת החוף, שכנו בתחומיה המערביים. לאחר כיבושיו הרבים של יהושע נדרש ממנו לחלק את הארץ לשבטים. אגב כך נזכר כאן שנית, שאת עבר הירדן המזרחי נתן משה לשבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה. חלוקת נחלות אלה תפורט בעניין הבא.ט״ו(יהושע י״ג: ט״ו-ל״ג)
פירוט חלוקת עבר הירדן המזרחי
כאן יבוא פירוט הנחלות וחלוקתן לשבטי עבר הירדן. חלק מן הערים נזכרו בתורה, אם כי שם לא הופיעה חלוקת הגבולות של השבטים הללו. כאן, בהקשר של חלוקת הארץ כולה, מפורטת גם חלוקת משה.ט״ז(יהושע י״ד: א׳-י״ט: נ״א)
חלוקת ארץ כנען לשבטים
הפרקים הבאים עוסקים בפירוט נחלות השבטים בעבר הירדן המערבי, בתחומי גבולותיהם ובשמות עריהם. לאחר שמשה כבש את ארצם של סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי, הוא נתן אותה נחלה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה. כך עשה יהושע תלמידו – לאחר שכבש את רובו של היישוב בארץ כנען, הנחיל את שבט יהודה תחילה ולאחריו את בני יוסף. נחלות השבטים הראשיים הללו, שכעבור זמן קמו בהן שתי ממלכות, השתרעו על פני כל רוחבה של הארץ, ארץ יהודה בדרום וארץ אפרים ומנשה מן המרכז וצפונה. לאחר מכן עבר מחנה ישראל המרכזי לשילה, ובה נקבע המשכן. אז מיפה יהושע את שאר שטחי הארץ וחילקם לשבעה חלקים. על פי הגורל ובהשתתפות הכהן הגדול וראשי השבטים, קבע יהושע את חלוקת הארץ באופן סופי. שבט בנימין עלה תחילה בגורל ונחל את האזור המזרחי שבין יהודה לאפרים. אחריו עלה גורלו של שמעון בדרום הארץ בתוך גבול יהודה; זבולון נחל בצפון, וגבולו הגיע לים התיכון. יששכר בעמקים, מצפון-מזרח למנשה. אשר קיבל חלקו בגליל המערבי, ונפתלי – ממזרח אליו. דן המאסף עלה בגורל אחרון לשבטים. נחלתו המקורית שכנה מצפון ליהודה, ממערב לבנימין ולאפרים. מחמת הגויים שישבו באזור, דן לא התיישב בפועל אלא בחלק מצומצם בנחלתו, בחבל צרעה-אשתאול. לאחר זמן, עקב הדחק יצאו מבני שבטו וכבשו להם מקום שלֵו בקצה הצפוני-מזרחי של ארץ כנען כדי לשבת שם במנוחה. בכך תמה חלוקת הארץ. אולם חלפו שנים רבות עד שהתיישבו כל שבט וכל משפחה בנחלתם וניהלו חיים חקלאיים מלאים.י״ז(יהושע י״ד: א׳-ה׳)
השבטים שנחלו בכנעןי״ח(יהושע י״ד: ו׳-ט״ו: ס״ג)
גבולות שבט יהודה, עריו ונחלת כלב נשיא יהודהי״ט(יהושע ט״ז: א׳-י״ז: י״ח)
נחלות בני יוסףכ׳(יהושע י״ח: א׳-י׳)
מיפוי הארץ הנשארת לשבעה חלקים והגרלתםכ״א(יהושע י״ח: י״א-י״ט: נ״א)
נחלות שבעת השבטים הנותריםכ״ב(יהושע כ׳: א׳-כ״א: מ׳)
הקצאת ערי מקלט לרוצח ונתינת ערים לישיבת הלויים
לאחר שכל שבט נחל את נחלתו, ואנשיו התפזרו למקומותיהם, הגיע השלב האחרון בתפקידו הציבורי של יהושע: קביעת הערים שבהן ייקלט מי שרצח בשגגה ונתינת הערים ללויים. כפי שנאמר בתורה, לשבט לוי אין נחלת אדמה משלו. הוא נועד לשרת במקדש, לשפוט ולהורות תורה לעם. כל שבטי ישראל האחרים מצֻווים לתת ללויים ערי מגורים מנחלותיהם.כ״ג(יהושע כ״א: מ״א-כ״ב: ל״ד)
סיום הנחלת הארץ ופניית שבטי עבר הירדן לארצם
יהושע, שהופקד על מימוש הבטחת ה' לעמו, סיים בהגשמת ההבטחה. הוא הוריש את מלכי כנען, הנחיל את השבטים, הכין ערי מקלט ונתן ללויים ערים לשבת בהן. עתה הגיעה השעה לשחרר את חיל החלוץ של ישראל, שעשו שנים רבות עם יהושע וישראל במלחמותיהם, בעוד משפחותיהם ורכושם נשארו בריחוק מקום. לאחר דברי שבח לחלוצים, יהושע מצווה אותם לבל ישכחו את מורשת משה, ומברך אותם קודם שיחזרו אל משפחותיהם. כאן הגיעה עבודתו המעשית של יהושע בארץ כנען לסיומה. הוא משלח את חלוצי הצבא בחזרה לעבר הירדן, ובכך נגמר בכי טוב התפקיד שהטיל עליו משה רבו. המזבח הגדול שבני ראובן, גד וחצי שבט המנשה בונים בדרכם אל ביתם, מעורר את חששם של בני ישראל היושבים מעברו המערבי של הירדן, שמא אחיהם מתנתקים מאלוקי ישראל. בהתמודדות עם איום הפיצול בעם ובתודעתו עוסק סופו של עניין זה. בשיחת הבירור שקיימו עם משלחת מכובדת של שבטי ישראל האחרים, מתבררת כוונתם החיובית.כ״ד(יהושע כ״ג: א׳-כ״ד: כ״ח)
צוואת יהושע לראשי העדה ופרדתו מבני ישראל
בעניין המסיים את פעלו של יהושע, מובאים דבריו האחרונים לישראל: סקירת הטובות והישועות שעשה ה' לעמו, הוראות ואזהרות בנוגע להמשך דרכו של העם וחידוש בריתו עם אלוקיו. תחילה הזמין יהושע את זקני ישראל, שריו ושופטיו. הוא הזכיר להם את חסדי ה' והזהיר שלא לסור מדרכיו, ולשמר את הייחודיות שבעבודת ה' בהימנעות מהתבוללות בעמים שנשארו באזור. לאחר מכן כינס את כל ישראל למסדר פרדה יוצא דופן החותם תקופה בתולדות ישראל. דבריו של יהושע לזקנים היו סמכותיים, ונכללו בהם אזהרה ואיום. לעומת זאת בפרדתו מהעם הוא מעביר אל שומעיו את האחריות לתהות על הגדרתם העצמית ולבחור להם את דרכם. עם כיבוש הארץ ועם ההתנחלות בה נחלשה ריכוזיותו של העם, ועל כן יהושע לא הקים ממלכה. בנאומו האחרון יהושע מודיע לעם על פטירתו, ואף מודיע על פירוקו של השלטון המרכזי. בני ישראל מתפזרים, איש איש לאוהלו הפרטי. זהו שלב חשוב בהתפתחות העם לקראת הבחירה מתוך חירות.כ״ה(יהושע כ״ד: כ״ט-ל״ג)
מות המנהיגים, קבורתם וקבורת יוסף
סיום הספר, שכפי הנראה לא נכתב על ידי יהושע, מתאר את סופם של מנהיגי התקופה. כאן נשלמים פעולות, סיפורים והתחייבויות שמקורם בספר התורה. עם ישראל שב לארצו המובטחת, התיישב בה בשלום ובשלווה מתוך עבודת ה' ומילא את התחייבויותיו מימי משה: קיים את טקס הברית בהרי גרִזים ועיבל, ייחד מקום שישמש מרכז של עבודת ה', חילק את נחלות השבטים והקדיש ערי מקלט וערים ללויים. בכינוס האחרון התקיים משאל עם כללי, וישראל החליטו לבחור מרצונם בדרך ה'. למעשה, בנקודה זו יכולה הייתה ההיסטוריה של עם ישראל להסתיים. לפיכך אמרו חכמים, שסיפורי המאורעות הבאים לאחר מכן נבעו מחטאי ישראל, הסתבכויותיהם ומפלותיהם, אך לולא חטאו – היו חמישה חומשי התורה וספר יהושע מהווים יחד את תמצית תולדות עם ישראל.
דברי ה' אל יהושע על תפקידו החדש
יהושע, שהיה משרתו של משה ועושה דברו, הופך למנהיג העם הבלעדי, שאין איש מעליו. מעתה אחריות ההנהגה כולה מוטלת על כתפיו. לשם עמידה במשימותיו הוא זקוק לחיזוק ולעידוד. העברת הסמכות לידיו נעשתה עוד בחיי משה. עתה, בראשית תקופת הנהגתו העצמאית של יהושע, ה' פונה אליו ישירות, מנחה ומעודד אותו ומבטיח לו שיצליח במעבר הירדן ובירושת הארץ. תפקידו של יהושע אינו פוליטי או צבאי גרידא; הוא מצוּוה לעמוד בקשר מתמיד עם אלוקים ולדבוק בתורתו בשלמות.ב׳(יהושע א׳: י׳-י״ח)
פקודות יהושע לקראת הכניסה לארץ
יהושע פעל באופן מידי. משהוטלה עליו המשימה, לא המתין אלא תכף הורה לקצינים ולמנהיגים להכין את העם. הפקודה עברה אל העם דרך השוטרים ולא באמצעות ראשי השבטים, כמקובל עד עתה. מכאן מתחילה התרופפות החלוקה בין השבטים, תהליך שילך ויבלוט יותר בהמשך. אמנם עצם ההבחנה השבטית עומדת על כנה, וכל שבט אף מקבל נחלה לעצמו, אבל מסגרת השבט כיחידה שלמה עצמאית נחלש. יהושע צריך לדאוג גם למימוש התחייבותם של שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה לעבור חלוצים לפני המחנה. בני השבטים הללו יהיו אנשי צבא נאמנים ליהושע ויבטיחו את ממשלתו בעם ואת הציות לו.ג׳(יהושע ב׳: א׳-כ״ד)
המרגלים ביריחו
הצעד הראשון שצעד יהושע במסע הנהגתו הוא שליחת המרגלים אל ארץ כנען. משה רבו שלח מרגלים לפחות פעמיים: שנים-עשר המרגלים הידועים ריגלו לצרכים אסטרטגיים – הכרת הדרכים המרכזיות, עמידה על טיבם של הארץ ויושביה וכיוצא באלה. במסעם של אותם מרגלים שארך ארבעים יום, לא יכלו להשיג ידיעות מפורטות יותר, במיוחד מכיוון שהלכו יחדיו, לפחות בחלק מן המסע. עוד מסופר כי משה שלח מרגלים לעיר יעזר למטרות טקטיות – גילוי דרכי גישה לעיר. לעומת אלה, המרגלים ששולח יהושע אינם מכוונים בהכרח ליעדים אסטרטגיים או טקטיים הנוגעים לכיבוש יריחו. למשימתם של שני מרגליו של יהושע לא הוגדרה תכלית מעשית מסוימת. ריגול זה דומה לריגול המודרני, המכוון לאמוד את מורל האוכלוסייה המקומית ואת עצמת רוח הלחימה שלה. איש מאנשי הארץ אינו יודע מתי עתידים ישראל להיכנס לארץ, ולאן פניהם מועדות בראשונה. יש להניח שאנשי יריחו לא חשבו שדווקא עירם המבוצרת תהיה העיר הראשונה שתותקף. אף על פי שיהושע יפעל בעזרת כוחו של ה', שילווה אותו גם בדרכים נסיות, הוא זקוק למידע פנימי על תחושותיהם של אנשי יריחו ושל שאר יושבי הארץ על מנת להעריך את עצמת ההתנגדות הצפויה לו.ד׳(יהושע ג׳: א׳-ה׳: א׳)
נס צליחת הירדן
ייבוש מי הירדן מקביל לקריעת ים סוף. לפי חלק מהדעות, בני ישראל נכנסו לים סוף ויצאו ממנו באותו צד, ומכאן שהמופת הזה בא לשם השמדתם הגמורה של המצרים מחד גיסא, ולשם גילוי השגחת ה' על עמו באופן נסי מאידך גיסא. שתי התכליות הללו סייעו לישראל עם יציאתם למדבר. גם בעצירת זרימתם של מי הירדן, אף שהוא אינו נהר גדול, וגם בעמידתם באופן חריג ניכר שידודם של חוקי הטבע. גם המפגן הגלוי הזה שבו התערב ה' במציאות עורר בהלה בקרב עמי הארץ והחליש אותם, ומצד שני העצים את תוקפם של ישראל. ישראל נזקקו לכך שכן אף שהמחנה שלהם כלל אנשי חיל רבים, במשך שנות נדודיהם במדבר הם לא התעמתו עם כוחות זרים ולא רכשו ניסיון צבאי. בעקבות הנס הם התחזקו ואף הפכו לפתע לאיום קרוב מאוד על כל עמי האזור.ה׳(יהושע ה׳: ב׳-י״ב)
המצוות הראשונות בארץ
פעולתו הראשונה של יהושע בארץ קשורה לבריתו של העם עם אלוקיו – קיום ברית המילה בישראל. ה' כרת ברית זו עם אברהם, אבי האומה. הוא הורה לו לחתמה בבשרם של בניו והבטיח לו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. עתה, עם כניסת בניו אל הארץ המובטחת, מכניס אותם יהושע בברית המילה. בעקבות זריזותם במצוות המילה נגררה בעקבותיה מצווה נוספת – עשיית קרבן הפסח, מצווה שנבצר מבני הדור הזה לקיימה עד כה.ו׳(יהושע ה׳: י״ג-ו׳: כ״ז)
כיבוש יריחו
לפי הממצאים הארכיאולוגיים יריחו הייתה אחת הערים העתיקות בעולם, ובתקופות שונות נבנו סביבה חומות. בתקופת יהושע הייתה חומתה עבה וחזקה דיה לעצירת כל פלישה, מה גם שהגנו עליה גיבורי החיל שישבו בתוכה. לפיכך, למרות שיהושע התכוון להתמודד עם האתגר הצבאי המורכב של הבקעת חומתה של יריחו וכיבושה, בישר לו ה' שהדבר לא ייעשה בפעולה קרבית אלא באופן נסי. למאורע הנסי הזה קדמה התגלות שמימית ליהושע. בהמשך הוזהר העם שלא ייקח לעצמו מאומה מן העיר, ויקדיש את החפצים יקרי הערך לה', ולבסוף השביע יהושע את העם שינציחו את ההתערבות האלוקית הזאת בהשאירם את יריחו חרבה.ז׳(יהושע ז׳: א׳-כ״ו)
המעילה בחרם יריחו
על אף המעבר מהחיים העל-טבעיים שבמדבר לחיי הארץ הטבעיים, בתקופה הראשונה לכניסתם לכנען עדיין חיו ישראל מעבר לחוקי המציאות ומגבלותיה. הם יכלו לחצות את הירדן על המעברות, אך בפועל עברו אותו באמצעות נס חריג ששִּׁמעו יצא למרחוק. גם כיבוש יריחו התחולל בדרך נס. בעניין שלפנינו נבקע לפתע הקיום הבלתי מציאותי הזה, על ידי מעשה קטנוני של חמדה וגנבה של אדם אחד. כיוון שהפר את מצוות יהושע ומעל בחרם ובאמון שניתן בעם כולו, נחל העם מפלה במלחמתו בעיר לא גדולה שניסה לכבוש. המעילה והמועֵל הנסתרים נחשפו בפעולה שמימית. המועל הודה בחטאו והוקע בנוכחות כל ישראל, ועמו הושמדו חפצי החרם שנלקחו. כך בועַר הרע ועמו קללת החרם, הושב האמון, ושבה הברכה. וישראל המשיכו להתנהל מעל לגדרי הטבע.ח׳(יהושע ח׳: א׳-כ״ט)
השמדת העי
לאחר התבוסה הראשונה בעי זקוקים ישראל להוראות מפורטות הרבה יותר באשר למלחמה. ה' מבטיח להם שהעי תינתן בידם, אך הם מצטווים לערוך מלחמה בדרך הטבע – במספר עצום של חיילים, בתכנון ובתחבולות. נראה כי יהושע מכין היטב את הקרב באמצעים טקטיים כדי להרגיל את אנשיו להילחם כדרך כל הארץ.ט׳(יהושע ח׳: ל׳-ל״ה)
בניית מזבח בהר עיבל ומעמד הברכה והקללה
בניצחון במלחמת העי, שסופר בפירוט בעניין הקודם, ובבניית המזבח, כתיבת התורה על האבנים ומעמד קבלת מצוות התורה על ידי העם כולו, המסופרים בעניין הזה, נשלמת המערכה הראשונה של מלחמת הכיבוש. מכאן יתחילו שלבי המלחמה הסדירה של יהושע.י׳(יהושע ט׳: א׳-כ״ז)
הברית עם הגבעונים
ארץ כנען הייתה מקבץ של ערי ממלכה קטנות שבהן ישבו עמים רבים שהשתייכו לגזעים שונים ודיברו בשפות שונות. ובכל זאת, ליושבי הארץ היה הרבה מן המשותף. עתה רבץ על כולם כאחד איום משותף – נוכחותם של ישראל. כל עוד שהו ישראל בצדו האחר של הירדן לא חששו המלכים מאוד, אך לאחר שנכנסו יהושע וישראל לארץ ופתחו במלחמה, נעשה האיום ממשי הרבה יותר. כל המלכים החליטו להילחם עם ישראל, ואילו יושבי גבעון בני ממלכת החִווים נקטו צעד אחר. החווים תושבי גבעון הערימו על יהושע וישראל. הם התחזו לעם מרוחק כדי לפתות אותם לכונן עמם ברית שלום. רמאותם של החווים הועילה להם לשרוד, אך משנתגלתה התרמית נתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח.י״א(יהושע י׳: א׳-מ״ג)
מלחמת כיבוש ערי הדרום
כניעת גבעון ובנותיה עשתה רושם גדול על תושבי הארץ. אולי פרטי חוזה הכניעה של הגבעונים לא פורסמו ברבים משום ששני הצדדים לא היו גאים בתוצאה, אך היה ידוע שהגבעונים נכנעו, והם נתונים תחת חסות ישראל. כדי להענישם ולהילחם בהם חברו כמה מלכים מרכזיים בחבל הארץ הדרומי, ובכך הם התגרו גם בישראל, שהיו עשויים להיעזר בגבעונים ובעריהם. בצעד זה ביקשו המלכים להרתיע גם גורמים אחרים. הרי אם הקואליציה שלהם תצליח במשימתה, תבוסת הגבעונים תטיל אימה על כל האחרים והם יימנעו משיתוף פעולה ומגיבוש חוזי שלום עצמאיים עם הכובש. תוקפיה של גבעון הניחו שיהושע וצבאו לא יתערבו במלחמה בעצמה רבה מדי, שהרי אין זו מתקפה ישירה על בני ישראל; והרי יהושע יכול לבחור להתעלם ממה שייראה לו מריבה פנים-כנענית. בשלב זה חמשת המלכים לא התכוונו לפעול כנגד ישראל, הכוח המרכזי, אלא רק כנגד הגבעונים, הענף שנכנע. התערבותו של יהושע במלחמה והנסים שליוו אותה סימנו את סיומו של כיבוש דרום ארץ כנען על ידי ישראל.י״ב(יהושע י״א: א׳-ט״ו)
הורשות הערים הצפוניות
עד כה התרכזה המלחמה בחלקה הדרומי של ארץ כנען, ומוקד ההתנגדות היה באזור שלאחר מכן נקרא 'ארץ יהודה'. עתה קואליציה של מלכים צפוניים מתארגנת להילחם ביהושע. גם כאן יהושע מופיע בהפתעה ומכריע את המערכה. אולם לעומת כיבושן הרצוף של הממלכות הדרומיות, כיבוש הצפון קשה וממושך.י״ג(יהושע י״א: ט״ז-י״ב: כ״ד)
סקירת התחומים והמלכים שנכבשו בידי ישראל
בעניין זה מסוכמים הכיבושים משני עברי הירדן בתמציתיות. אחרי המלחמה הכוללת השנייה לא נותר בארץ כוח משמעותי שהיה עלול להילחם עם ישראל, מלבד הפלשתים. את ארצם של הפלשתים לא כבשו יהושע וישראל, ובמשך שנים רבות נשארה נוכחות הפלשתים בשפלת החוף.י״ד(יהושע י״ג: א׳-י״ד)
הציווי על חלוקת הארץ לשבטים
לא כל שטחי הארץ שנועדו להיכבש על ידי ישראל נכבשו. כאן נמנים האזורים שלא נכבשו בדורו של יהושע. שלא ככובשים אחרים של הארץ, שבאו מצד הים, יהושע הגיע אליה ממזרח, ולכן חבלי הארץ שנותרו בלתי כבושים, כמו שפלת החוף, שכנו בתחומיה המערביים. לאחר כיבושיו הרבים של יהושע נדרש ממנו לחלק את הארץ לשבטים. אגב כך נזכר כאן שנית, שאת עבר הירדן המזרחי נתן משה לשבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה. חלוקת נחלות אלה תפורט בעניין הבא.ט״ו(יהושע י״ג: ט״ו-ל״ג)
פירוט חלוקת עבר הירדן המזרחי
כאן יבוא פירוט הנחלות וחלוקתן לשבטי עבר הירדן. חלק מן הערים נזכרו בתורה, אם כי שם לא הופיעה חלוקת הגבולות של השבטים הללו. כאן, בהקשר של חלוקת הארץ כולה, מפורטת גם חלוקת משה.ט״ז(יהושע י״ד: א׳-י״ט: נ״א)
חלוקת ארץ כנען לשבטים
הפרקים הבאים עוסקים בפירוט נחלות השבטים בעבר הירדן המערבי, בתחומי גבולותיהם ובשמות עריהם. לאחר שמשה כבש את ארצם של סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי, הוא נתן אותה נחלה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה. כך עשה יהושע תלמידו – לאחר שכבש את רובו של היישוב בארץ כנען, הנחיל את שבט יהודה תחילה ולאחריו את בני יוסף. נחלות השבטים הראשיים הללו, שכעבור זמן קמו בהן שתי ממלכות, השתרעו על פני כל רוחבה של הארץ, ארץ יהודה בדרום וארץ אפרים ומנשה מן המרכז וצפונה. לאחר מכן עבר מחנה ישראל המרכזי לשילה, ובה נקבע המשכן. אז מיפה יהושע את שאר שטחי הארץ וחילקם לשבעה חלקים. על פי הגורל ובהשתתפות הכהן הגדול וראשי השבטים, קבע יהושע את חלוקת הארץ באופן סופי. שבט בנימין עלה תחילה בגורל ונחל את האזור המזרחי שבין יהודה לאפרים. אחריו עלה גורלו של שמעון בדרום הארץ בתוך גבול יהודה; זבולון נחל בצפון, וגבולו הגיע לים התיכון. יששכר בעמקים, מצפון-מזרח למנשה. אשר קיבל חלקו בגליל המערבי, ונפתלי – ממזרח אליו. דן המאסף עלה בגורל אחרון לשבטים. נחלתו המקורית שכנה מצפון ליהודה, ממערב לבנימין ולאפרים. מחמת הגויים שישבו באזור, דן לא התיישב בפועל אלא בחלק מצומצם בנחלתו, בחבל צרעה-אשתאול. לאחר זמן, עקב הדחק יצאו מבני שבטו וכבשו להם מקום שלֵו בקצה הצפוני-מזרחי של ארץ כנען כדי לשבת שם במנוחה. בכך תמה חלוקת הארץ. אולם חלפו שנים רבות עד שהתיישבו כל שבט וכל משפחה בנחלתם וניהלו חיים חקלאיים מלאים.י״ז(יהושע י״ד: א׳-ה׳)
השבטים שנחלו בכנעןי״ח(יהושע י״ד: ו׳-ט״ו: ס״ג)
גבולות שבט יהודה, עריו ונחלת כלב נשיא יהודהי״ט(יהושע ט״ז: א׳-י״ז: י״ח)
נחלות בני יוסףכ׳(יהושע י״ח: א׳-י׳)
מיפוי הארץ הנשארת לשבעה חלקים והגרלתםכ״א(יהושע י״ח: י״א-י״ט: נ״א)
נחלות שבעת השבטים הנותריםכ״ב(יהושע כ׳: א׳-כ״א: מ׳)
הקצאת ערי מקלט לרוצח ונתינת ערים לישיבת הלויים
לאחר שכל שבט נחל את נחלתו, ואנשיו התפזרו למקומותיהם, הגיע השלב האחרון בתפקידו הציבורי של יהושע: קביעת הערים שבהן ייקלט מי שרצח בשגגה ונתינת הערים ללויים. כפי שנאמר בתורה, לשבט לוי אין נחלת אדמה משלו. הוא נועד לשרת במקדש, לשפוט ולהורות תורה לעם. כל שבטי ישראל האחרים מצֻווים לתת ללויים ערי מגורים מנחלותיהם.כ״ג(יהושע כ״א: מ״א-כ״ב: ל״ד)
סיום הנחלת הארץ ופניית שבטי עבר הירדן לארצם
יהושע, שהופקד על מימוש הבטחת ה' לעמו, סיים בהגשמת ההבטחה. הוא הוריש את מלכי כנען, הנחיל את השבטים, הכין ערי מקלט ונתן ללויים ערים לשבת בהן. עתה הגיעה השעה לשחרר את חיל החלוץ של ישראל, שעשו שנים רבות עם יהושע וישראל במלחמותיהם, בעוד משפחותיהם ורכושם נשארו בריחוק מקום. לאחר דברי שבח לחלוצים, יהושע מצווה אותם לבל ישכחו את מורשת משה, ומברך אותם קודם שיחזרו אל משפחותיהם. כאן הגיעה עבודתו המעשית של יהושע בארץ כנען לסיומה. הוא משלח את חלוצי הצבא בחזרה לעבר הירדן, ובכך נגמר בכי טוב התפקיד שהטיל עליו משה רבו. המזבח הגדול שבני ראובן, גד וחצי שבט המנשה בונים בדרכם אל ביתם, מעורר את חששם של בני ישראל היושבים מעברו המערבי של הירדן, שמא אחיהם מתנתקים מאלוקי ישראל. בהתמודדות עם איום הפיצול בעם ובתודעתו עוסק סופו של עניין זה. בשיחת הבירור שקיימו עם משלחת מכובדת של שבטי ישראל האחרים, מתבררת כוונתם החיובית.כ״ד(יהושע כ״ג: א׳-כ״ד: כ״ח)
צוואת יהושע לראשי העדה ופרדתו מבני ישראל
בעניין המסיים את פעלו של יהושע, מובאים דבריו האחרונים לישראל: סקירת הטובות והישועות שעשה ה' לעמו, הוראות ואזהרות בנוגע להמשך דרכו של העם וחידוש בריתו עם אלוקיו. תחילה הזמין יהושע את זקני ישראל, שריו ושופטיו. הוא הזכיר להם את חסדי ה' והזהיר שלא לסור מדרכיו, ולשמר את הייחודיות שבעבודת ה' בהימנעות מהתבוללות בעמים שנשארו באזור. לאחר מכן כינס את כל ישראל למסדר פרדה יוצא דופן החותם תקופה בתולדות ישראל. דבריו של יהושע לזקנים היו סמכותיים, ונכללו בהם אזהרה ואיום. לעומת זאת בפרדתו מהעם הוא מעביר אל שומעיו את האחריות לתהות על הגדרתם העצמית ולבחור להם את דרכם. עם כיבוש הארץ ועם ההתנחלות בה נחלשה ריכוזיותו של העם, ועל כן יהושע לא הקים ממלכה. בנאומו האחרון יהושע מודיע לעם על פטירתו, ואף מודיע על פירוקו של השלטון המרכזי. בני ישראל מתפזרים, איש איש לאוהלו הפרטי. זהו שלב חשוב בהתפתחות העם לקראת הבחירה מתוך חירות.כ״ה(יהושע כ״ד: כ״ט-ל״ג)
מות המנהיגים, קבורתם וקבורת יוסף
סיום הספר, שכפי הנראה לא נכתב על ידי יהושע, מתאר את סופם של מנהיגי התקופה. כאן נשלמים פעולות, סיפורים והתחייבויות שמקורם בספר התורה. עם ישראל שב לארצו המובטחת, התיישב בה בשלום ובשלווה מתוך עבודת ה' ומילא את התחייבויותיו מימי משה: קיים את טקס הברית בהרי גרִזים ועיבל, ייחד מקום שישמש מרכז של עבודת ה', חילק את נחלות השבטים והקדיש ערי מקלט וערים ללויים. בכינוס האחרון התקיים משאל עם כללי, וישראל החליטו לבחור מרצונם בדרך ה'. למעשה, בנקודה זו יכולה הייתה ההיסטוריה של עם ישראל להסתיים. לפיכך אמרו חכמים, שסיפורי המאורעות הבאים לאחר מכן נבעו מחטאי ישראל, הסתבכויותיהם ומפלותיהם, אך לולא חטאו – היו חמישה חומשי התורה וספר יהושע מהווים יחד את תמצית תולדות עם ישראל.