ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שופטים, מבוא לקטע
א׳(שופטים א׳: א׳-ל״ו)
מצב הורשת הארץ לאחר מות יהושע בן נון
הספר נפתח בשנים שאחרי מות יהושע. לא כל השבטים השלימו עד כה את מעשה הכיבוש. על כן נדרשו ישראל לבנות מערכת ארגונית לשם מילוי המשימות של הורשת הארץ שהיו מוטלות עליהם. בעקבות המלחמות שערך יהושע, לא קמו עתה מלכים חזקים להילחם בישראל. הערים הכנעניות, שגם כך לא היו מאוחדות, קיבלו עליהן את שלטונם העליון של ישראל. בני ישראל מצדם לא ניסו לגרשם ממקומם מחוסר רצון או בשל חולשתן של היחידות השבטיות הבודדות. לכן נשארו בארץ טלאים טלאים של ערים ועיירות נכריות.ב׳(שופטים ב׳: א׳-ה׳)
מעמד הבוכים
לא ידוע מתי התרחש מאורע זה, אבל נראה שהוא שייך לימים הקדומים של ישיבת ישראל בארץ.ג׳(שופטים ב׳: ו׳-כ״ג)
תקופת השופטים – תיאור כללי
עד כאן תואר המצב הגאופוליטי הכללי בארץ: שבטי ישראל לא הורישו את תושביהן של ערים כנעניות רבות, וחיו בצדם. ישראל כבר אינם קשורים באופן ישיר לעבודת ה' ואינם מתייחסים אליו בחיי היומיום. אמנם המשכן היה קיים, אך נראה שהוא לא עמד במוקד הוויית החיים. מעטים היו מבקרים בו בקביעות, ואילו בעיני רוב העם הוא היה רק בגדר הוויה תיאורטית שביטאה שייכות עקרונית בלבד. מבנה החיים הכללי של תקופת השופטים מתואר כאן באופן סכמטי, ויפורט בפרקים הבאים. זוהי סדרה של צרות המציקות לעם, ומעוררות את העם לשוב ולהיזכר בה'. מפעם לפעם, בגבור המועקה, קם אדם מתוך ישראל ומשנה מעט את פני הדברים, אבל השינויים הללו נותרים מקומיים וזמניים.ד׳(שופטים ג׳: א׳-ד׳: כ״ד)
עתניאל, אהוד, שמגר ודבורה ומאורעותיהם
לאחר פתיחה קצרה, תסופר שורת העלילות של תקופת השופטים. בדרך כלל אלו הן התרחשויות מעגליות: עשיית הרע בעיני ה' – צרה – זעקה אל ה' – ישועה; וחוזר חלילה.ה׳(שופטים ג׳: א׳-ז׳)
הגויים שנשארו בארץו׳(שופטים ג׳: ח׳-י״א)
שליטת כושן מלך ארם בישראל ומיגורו על ידי עתניאלז׳(שופטים ג׳: י״ב-ל״א)
כיבוש עגלון מלך מואב ונפילתו בידי אהודח׳(שופטים ד׳: א׳-כ״ד)
לחץ יבין מלך כנען ומפלתו בידי ברק ודבורהט׳(שופטים ה׳: א׳-ל״א)
שירת דבורה
זוהי אחת השירות הגדולות במקרא. אין זה רק שיר תודה על הניצחון בקרב, אלא פרשה ארוכה שבה באים השרים חשבון עם מי שלא נטלו חלק במלחמה, ומהללים את השותפים בה. שירה זו דומה לשירת הים מבחינת המקצב והתוכן, אך ההשוואה בין השתיים מדגישה את ההבדל: שירת הים היא כללית. אין בה כמעט אזכורי אנשים פרטיים, וגם שמו של משה רבנו – השר אותה – אינו מופיע בה. שירת דבורה אישית הרבה יותר. נזכרים בה אנשים פרטיים לחיוב ולשלילה, ואף המשוררת עצמה מופיעה בה לא פעם. סיפורה של אם סיסרא החותם את השירה תואם את סגנונה האישי והנשי של שירת הניצחון הזאת. אין זו שירת הלל להרג, לאלימות ולהתגברות על האויב, אלא הדגשה אירונית של הבכי, התדהמה והכאב שעשויים להיות מנת חלקו של העם המובס. אם סיסרא מציירת בעיני רוחה את הניצחון במלחמה, כיצד לוקחים החיילים את הבחורות השבויות ומביאים אותן עם בגדיהן היפים הביתה, בזמן שבפועל סיסרא שוכב באוהלה של אשה, וגולגולתו מרוסקת.י׳(שופטים ו׳: א׳-מ׳)
תחילת עניינו של גדעון
כאן מתחיל סיפור מפורט על פעולותיו של המושיע הבא, גדעון. העניין פותח בתיאור מצבו העלוב של ישראל מול התנכלויות מתמשכות של המדיינים והנלווים אליהם. מלאך ה' מתגלה לגדעון, בן לשבט מנשה כשהוא דש את תבואת אביו, ומייעדו להושיע את עמו. תחילה הוא הצטווה לעמוד כנגד מנהגי התרבות שבסביבתו – להרוס את מזבח הבעל של בית אביו ולסדר מערכה אחרת לה'. לאחר מכן נשלח לעמוד מול אויבי עמו. הוא נדרש לפתוח במערכה מול המדיינים שעשו בישראל כבתוך שלהם.י״א(שופטים ז׳: א׳-ח׳: כ״א)
מלחמת גדעון במדיינים
גדעון יצא למלחמה במדיינים מלֻווה בהבטחה אלוהית בניצחון. ואכן תוך זמן קצר מאוד ובעזרת יחידה קטנה של לוחמים הוא ינחל ניצחון מזהיר. הוא ואנשיו הורגים את המנהיגים המדיינים, ולפי הנראה מאבדים מעט מאוד מאנשי ישראל, אם בכלל. הניצחון הנסי על מדין נזכר לדורות כניצחון מכריע וחריג. עקב התבוסה נשברו המדיינים לחלוטין, ובמשך דורות רבים הם הפסיקו את לנסות לפלוש לארץ ישראל.י״ב(שופטים ח׳: כ״ב-ל״ה)
סוף ימי גדעון
אף שגדעון היה גיבור חיל כבר מראשית דרכו, הוא לא נחשב לבעל מעמד מיוחד לא בעיני עצמו ולא בעיני אחרים. כעת, בעקבות התפעלותם של ישראל מהניצחון הנסי, הם מציעים לו ולזרעו מעמד שלטוני. גדעון כשלעצמו לא התיימר למלוך ולא ביקש לשלוט באנשים, ואולי דווקא משום כך נעשה מכובד יותר, וניתן לו כוח רב. אמנם הנהגת גדעון זכתה לפופולריות רבה בזמנה, כפי שעולה מן התמיכה שזכה לה מהשבטים, מן ההצעות שהוצעו לו ומן השקט ששרר בזמנו. אולם בסופו של דבר, לא נשאר הרבה מן האהדה והאהבה שהופנו כלפיו, והשפעתו החיובית התפוגגה בפועל זמן קצר אחרי מותו.י״ג(שופטים ט׳: א׳-נ״ז)
מעללי אבימלך, שררתו ואחריתו
אמנם גדעון לא התמנה רשמית לשליט, אבל מספר נשיו וילדיו מעיד שכנראה נהג מנהג מלכות, ושהייתה לו מעין חצר שאפשרה לו לפרנס את כולם. לאחר מותו עשוי היה השלטון להתחלק בין שבעים בניו. ואולם בניגוד חריף לאביו, רדף אבימלך, בן פילגשו השכמית של גדעון, אחר השררה. אבימלך ניצל את קרבתו לאנשי שכם וביקש מהם את השלטון הבלעדי, ולמעשה תבע לעצמו מעמד של מלך. תאוות המלוכה הביאה את השליט הצעיר לטבוח בשבעים אחיו על אבן אחת. אח אחד, יותם, הצליח להתחבא מפניו. ממרומי הר גרִזים פונה יותם אל אנשי שכם שהמליכו עליהם את אבימלך, במשל שיש בו דברי הקנטה וקללה להם ולמנהיגם. יותם מנבא לאבימלך ולממליכיו, אנשי שכם, שהקשר שיצרו עם מלכם יופר לרעתם של שני הצדדים. נבואתו הסטירית, הנוקטת דימויים של עץ ושל אש, התקיימה, משבגדו אנשי שכם באבימלך והוא המיט חורבן על העיר באמצעות הצתת אש בענפי עץ. ולבסוף, גולגלתו של אבימלך, שהרג את שבעים אחיו על אבן אחת, רוצצה על ידי אבן אחת. עם מות אבימלך התפזר העם שסביבו, ובכך כשל הניסיון לבנות בית מלוכה בישראל. סיפור מותו הותיר רישומו בזיכרונו של עם ישראל במשך דורות.י״ד(שופטים י׳: א׳-ה׳)
תולע ויאיר
בפסוקים שלפנינו מוזכרים שני שופטים משבטים שונים. רשימה כגון זו, שאין בה תיאור של עלילה אלא ציוני זמנים ומקומות, מופיעה גם בהמשך הספר. כרוניקות קצרות אלו משלימות את המסגרת הכרונולוגית לסיפורים העלילתיים שבספר.ט״ו(שופטים י׳: ו׳-י״א: ל״ג)
יפתח הגלעדי מציל את אחיו מחרב בני עמון
לאחר תיאור-רקע של המצב המדיני והרוחני, יסופר על ישועת ישראל מיד העמונים שנאספו למלחמה על היישוב היהודי בעבר הירדן המזרחי. יפתח הגלעדי נושל על ידי אחיו מנחלת אבותיו, ונעשה מנהיג לגדוד אנשים חסרי נחלה ומנוחה. הוא נרתם לעזרתם של יושבי גלעד ונלחם עם העמונים. בניצחונו המזהיר על בני עמון, שהטביע את רושמו עליהם במשך שנים רבות, קנה לו יפתח את ההנהגה בגלעד.ט״ז(שופטים י״א: ל״ד-י״ב: ז׳)
קרבן בת, מלחמת אחים ומות יפתח
גם בשובו מן המלחמה לא תימצא ליפתח מנוחה. בתו היחידה יצאה מפתח בית אביה הנערץ לקבל את פניו בשובו מהקרב, והוא מרגיש מחויב למוצא פיו ובוחר להקריב אותה כקרבן כדי לשלם את נדרו. על אף העמימות שמשאירים הכתובים במעשה הזה, בולטת בו ובסיפור הקשה שלאחריו על מלחמת האחים, דמותו החזקה, המרה והטרגית של האיש שנדחה בצעירותו מבית אביו, מן האחווה ומן היישוב. יפתח לא האריך ימים לאחר מכן, הוא סיים את חייו ערירי מתוך ייסורי גוף ונפש.י״ז(שופטים י״ב: ח׳-ט״ו)
אִבצן, אֵלון ועבדון בן הלל
שוב נסקרים בקצרה שלושה שופטים, שאולי הגיעו לעמדת ניהול השבט וארגונו בשעת צרה מכיוון שהיו ראשי משפחות גדולות.י״ח(שופטים י״ג: א׳-ט״ז: ל״א)
שמשון
עד כה עסק הספר בעיקר באויבים שמצד מזרח – מואבים, מדיינים ובני עמון, שהציקו לשבטי עבר הירדן ולאחר מכן פלשו גם לעברו המערבי. כעת מתעוררים הפלשתים היושבים במערב, וגובלים בעיקר עם שבט דן. נוכח המצוקה העמיד ה' את שמשון משבט דן, נזיר מופלא מלידתו, בעל עָצמה לא רגילה. ציר חייו של שמשון נסוב על החיכוך המתמיד, האישי והציבורי, עם הפלשתים העוינים. פעם אחר פעם הוא מסתבך במריבות קשות עמם, סיבוכים שהשתלשלו מיחסיו הבעייתיים עם הנשים הפלשתיות שאהב ושהיו לו לרועץ. הפלשתים התנכלו לשמשון לא אחת, והוא השיב להם שבעתיים. הפלשתים המאוימים ראו בשמשון דמות על-אנושית. אימתו הקטלנית של שמשון הגיבור היא שאפשרה את רווחתם של בני עמו. אישיותו של שמשון הייתה מורכבת מאוד. אף כמנהיג הוא חרג מן המקובל. כל חייו פעל כאיש בודד, בלא גדודי צבא מאחוריו, באמצעות כוח עליון שזרם בתוכו ובליווי נסים מופלאים.י״ט(שופטים י״ג: א׳-כ״ה)
לידת שמשון הפלאיתכ׳(שופטים י״ד: א׳-ט״ז: ג׳)
התגרויותיו של שמשון בפלשתיםכ״א(שופטים ט״ז: ד׳-ל״א)
הסגרתו ומותו של שמשוןכ״ב(שופטים י״ז: א׳-י״ח: ל״א)
פסל מיכה
כמו סיפורים אחרים בספר שופטים, נראה שגם עניין זה אינו מופיע במקומו הכרונולוגי. הסיפור שלפנינו איננו עוסק בשופט. נראה שהוא קדום למדי, ומסתבר שאירע שנים לא רבות אחרי כיבוש הארץ. גם בו וגם בסיפור שאחריו משתקף המצב האנרכי של החיים בישראל בתקופת השופטים, בהיעדר חוק קבוע שיגדיר ויסדיר את ההתנהגות האנושית.כ״ג(שופטים י״ט: א׳-כ״א: כ״ה)
האונס בגבעה והשבר שבעקבותיו
גם העניין הבא עוסק במאורע בולט שהתרחש מוקדם יותר בתקופת השופטים. הסיפור, שיש בו אכזריות, התרחש בראשית התיישבותם של ישראל בארץ, זמן לא רב לאחר שהשבטים הסתדרו בנחלותיהם ובעריהם, כשעדיין שררה ביניהם אחדות כלל-ישראלית. ההתרחשות בגבעה לא הייתה רק תולדה של נבזות אנושית ושל רשעות מקומית, אלא ביטא מצב חמור הרבה יותר שהיה כרוך בהיעדרם של שלטון, הדרכה ונורמות מוסר. אלה שיכלו להתעלל באחרים עשו זאת ללא חשש, מפני שבחברתם לא הייתה קיימת מערכת משפט ואכיפה כוללת ואובייקטיבית. גם כאשר שבטי ישראל ניסו להעניש את החוטאים, עמדו בני השבט המקומי על כך שהמשפט צריך להיערך באופן פרטי ולהישאר בידיהם, והם מצדם נמנעו מלבער את הנגע. ההסכמה הכללית למגר את הזוועה בכוח, לא הניבה תוצאות חיוביות. היא הביאה להרג רב ולכיליון כמעט גמור של שבט בנימין. חרפת מעשה הפילגש בגבעה נמחתה בדם ובאש, ונשאר ממנה זיכרון עצוב לדורות מכל צד. במובן זה, הסיפור האחרון בספר – שהוא למעשה קדום למדי – משמש סמל לתקופת השופטים כולה ומציג את צלליו האפלים של עם ישראל בעידן טרום המלוכה.
מצב הורשת הארץ לאחר מות יהושע בן נון
הספר נפתח בשנים שאחרי מות יהושע. לא כל השבטים השלימו עד כה את מעשה הכיבוש. על כן נדרשו ישראל לבנות מערכת ארגונית לשם מילוי המשימות של הורשת הארץ שהיו מוטלות עליהם. בעקבות המלחמות שערך יהושע, לא קמו עתה מלכים חזקים להילחם בישראל. הערים הכנעניות, שגם כך לא היו מאוחדות, קיבלו עליהן את שלטונם העליון של ישראל. בני ישראל מצדם לא ניסו לגרשם ממקומם מחוסר רצון או בשל חולשתן של היחידות השבטיות הבודדות. לכן נשארו בארץ טלאים טלאים של ערים ועיירות נכריות.ב׳(שופטים ב׳: א׳-ה׳)
מעמד הבוכים
לא ידוע מתי התרחש מאורע זה, אבל נראה שהוא שייך לימים הקדומים של ישיבת ישראל בארץ.ג׳(שופטים ב׳: ו׳-כ״ג)
תקופת השופטים – תיאור כללי
עד כאן תואר המצב הגאופוליטי הכללי בארץ: שבטי ישראל לא הורישו את תושביהן של ערים כנעניות רבות, וחיו בצדם. ישראל כבר אינם קשורים באופן ישיר לעבודת ה' ואינם מתייחסים אליו בחיי היומיום. אמנם המשכן היה קיים, אך נראה שהוא לא עמד במוקד הוויית החיים. מעטים היו מבקרים בו בקביעות, ואילו בעיני רוב העם הוא היה רק בגדר הוויה תיאורטית שביטאה שייכות עקרונית בלבד. מבנה החיים הכללי של תקופת השופטים מתואר כאן באופן סכמטי, ויפורט בפרקים הבאים. זוהי סדרה של צרות המציקות לעם, ומעוררות את העם לשוב ולהיזכר בה'. מפעם לפעם, בגבור המועקה, קם אדם מתוך ישראל ומשנה מעט את פני הדברים, אבל השינויים הללו נותרים מקומיים וזמניים.ד׳(שופטים ג׳: א׳-ד׳: כ״ד)
עתניאל, אהוד, שמגר ודבורה ומאורעותיהם
לאחר פתיחה קצרה, תסופר שורת העלילות של תקופת השופטים. בדרך כלל אלו הן התרחשויות מעגליות: עשיית הרע בעיני ה' – צרה – זעקה אל ה' – ישועה; וחוזר חלילה.ה׳(שופטים ג׳: א׳-ז׳)
הגויים שנשארו בארץו׳(שופטים ג׳: ח׳-י״א)
שליטת כושן מלך ארם בישראל ומיגורו על ידי עתניאלז׳(שופטים ג׳: י״ב-ל״א)
כיבוש עגלון מלך מואב ונפילתו בידי אהודח׳(שופטים ד׳: א׳-כ״ד)
לחץ יבין מלך כנען ומפלתו בידי ברק ודבורהט׳(שופטים ה׳: א׳-ל״א)
שירת דבורה
זוהי אחת השירות הגדולות במקרא. אין זה רק שיר תודה על הניצחון בקרב, אלא פרשה ארוכה שבה באים השרים חשבון עם מי שלא נטלו חלק במלחמה, ומהללים את השותפים בה. שירה זו דומה לשירת הים מבחינת המקצב והתוכן, אך ההשוואה בין השתיים מדגישה את ההבדל: שירת הים היא כללית. אין בה כמעט אזכורי אנשים פרטיים, וגם שמו של משה רבנו – השר אותה – אינו מופיע בה. שירת דבורה אישית הרבה יותר. נזכרים בה אנשים פרטיים לחיוב ולשלילה, ואף המשוררת עצמה מופיעה בה לא פעם. סיפורה של אם סיסרא החותם את השירה תואם את סגנונה האישי והנשי של שירת הניצחון הזאת. אין זו שירת הלל להרג, לאלימות ולהתגברות על האויב, אלא הדגשה אירונית של הבכי, התדהמה והכאב שעשויים להיות מנת חלקו של העם המובס. אם סיסרא מציירת בעיני רוחה את הניצחון במלחמה, כיצד לוקחים החיילים את הבחורות השבויות ומביאים אותן עם בגדיהן היפים הביתה, בזמן שבפועל סיסרא שוכב באוהלה של אשה, וגולגולתו מרוסקת.י׳(שופטים ו׳: א׳-מ׳)
תחילת עניינו של גדעון
כאן מתחיל סיפור מפורט על פעולותיו של המושיע הבא, גדעון. העניין פותח בתיאור מצבו העלוב של ישראל מול התנכלויות מתמשכות של המדיינים והנלווים אליהם. מלאך ה' מתגלה לגדעון, בן לשבט מנשה כשהוא דש את תבואת אביו, ומייעדו להושיע את עמו. תחילה הוא הצטווה לעמוד כנגד מנהגי התרבות שבסביבתו – להרוס את מזבח הבעל של בית אביו ולסדר מערכה אחרת לה'. לאחר מכן נשלח לעמוד מול אויבי עמו. הוא נדרש לפתוח במערכה מול המדיינים שעשו בישראל כבתוך שלהם.י״א(שופטים ז׳: א׳-ח׳: כ״א)
מלחמת גדעון במדיינים
גדעון יצא למלחמה במדיינים מלֻווה בהבטחה אלוהית בניצחון. ואכן תוך זמן קצר מאוד ובעזרת יחידה קטנה של לוחמים הוא ינחל ניצחון מזהיר. הוא ואנשיו הורגים את המנהיגים המדיינים, ולפי הנראה מאבדים מעט מאוד מאנשי ישראל, אם בכלל. הניצחון הנסי על מדין נזכר לדורות כניצחון מכריע וחריג. עקב התבוסה נשברו המדיינים לחלוטין, ובמשך דורות רבים הם הפסיקו את לנסות לפלוש לארץ ישראל.י״ב(שופטים ח׳: כ״ב-ל״ה)
סוף ימי גדעון
אף שגדעון היה גיבור חיל כבר מראשית דרכו, הוא לא נחשב לבעל מעמד מיוחד לא בעיני עצמו ולא בעיני אחרים. כעת, בעקבות התפעלותם של ישראל מהניצחון הנסי, הם מציעים לו ולזרעו מעמד שלטוני. גדעון כשלעצמו לא התיימר למלוך ולא ביקש לשלוט באנשים, ואולי דווקא משום כך נעשה מכובד יותר, וניתן לו כוח רב. אמנם הנהגת גדעון זכתה לפופולריות רבה בזמנה, כפי שעולה מן התמיכה שזכה לה מהשבטים, מן ההצעות שהוצעו לו ומן השקט ששרר בזמנו. אולם בסופו של דבר, לא נשאר הרבה מן האהדה והאהבה שהופנו כלפיו, והשפעתו החיובית התפוגגה בפועל זמן קצר אחרי מותו.י״ג(שופטים ט׳: א׳-נ״ז)
מעללי אבימלך, שררתו ואחריתו
אמנם גדעון לא התמנה רשמית לשליט, אבל מספר נשיו וילדיו מעיד שכנראה נהג מנהג מלכות, ושהייתה לו מעין חצר שאפשרה לו לפרנס את כולם. לאחר מותו עשוי היה השלטון להתחלק בין שבעים בניו. ואולם בניגוד חריף לאביו, רדף אבימלך, בן פילגשו השכמית של גדעון, אחר השררה. אבימלך ניצל את קרבתו לאנשי שכם וביקש מהם את השלטון הבלעדי, ולמעשה תבע לעצמו מעמד של מלך. תאוות המלוכה הביאה את השליט הצעיר לטבוח בשבעים אחיו על אבן אחת. אח אחד, יותם, הצליח להתחבא מפניו. ממרומי הר גרִזים פונה יותם אל אנשי שכם שהמליכו עליהם את אבימלך, במשל שיש בו דברי הקנטה וקללה להם ולמנהיגם. יותם מנבא לאבימלך ולממליכיו, אנשי שכם, שהקשר שיצרו עם מלכם יופר לרעתם של שני הצדדים. נבואתו הסטירית, הנוקטת דימויים של עץ ושל אש, התקיימה, משבגדו אנשי שכם באבימלך והוא המיט חורבן על העיר באמצעות הצתת אש בענפי עץ. ולבסוף, גולגלתו של אבימלך, שהרג את שבעים אחיו על אבן אחת, רוצצה על ידי אבן אחת. עם מות אבימלך התפזר העם שסביבו, ובכך כשל הניסיון לבנות בית מלוכה בישראל. סיפור מותו הותיר רישומו בזיכרונו של עם ישראל במשך דורות.י״ד(שופטים י׳: א׳-ה׳)
תולע ויאיר
בפסוקים שלפנינו מוזכרים שני שופטים משבטים שונים. רשימה כגון זו, שאין בה תיאור של עלילה אלא ציוני זמנים ומקומות, מופיעה גם בהמשך הספר. כרוניקות קצרות אלו משלימות את המסגרת הכרונולוגית לסיפורים העלילתיים שבספר.ט״ו(שופטים י׳: ו׳-י״א: ל״ג)
יפתח הגלעדי מציל את אחיו מחרב בני עמון
לאחר תיאור-רקע של המצב המדיני והרוחני, יסופר על ישועת ישראל מיד העמונים שנאספו למלחמה על היישוב היהודי בעבר הירדן המזרחי. יפתח הגלעדי נושל על ידי אחיו מנחלת אבותיו, ונעשה מנהיג לגדוד אנשים חסרי נחלה ומנוחה. הוא נרתם לעזרתם של יושבי גלעד ונלחם עם העמונים. בניצחונו המזהיר על בני עמון, שהטביע את רושמו עליהם במשך שנים רבות, קנה לו יפתח את ההנהגה בגלעד.ט״ז(שופטים י״א: ל״ד-י״ב: ז׳)
קרבן בת, מלחמת אחים ומות יפתח
גם בשובו מן המלחמה לא תימצא ליפתח מנוחה. בתו היחידה יצאה מפתח בית אביה הנערץ לקבל את פניו בשובו מהקרב, והוא מרגיש מחויב למוצא פיו ובוחר להקריב אותה כקרבן כדי לשלם את נדרו. על אף העמימות שמשאירים הכתובים במעשה הזה, בולטת בו ובסיפור הקשה שלאחריו על מלחמת האחים, דמותו החזקה, המרה והטרגית של האיש שנדחה בצעירותו מבית אביו, מן האחווה ומן היישוב. יפתח לא האריך ימים לאחר מכן, הוא סיים את חייו ערירי מתוך ייסורי גוף ונפש.י״ז(שופטים י״ב: ח׳-ט״ו)
אִבצן, אֵלון ועבדון בן הלל
שוב נסקרים בקצרה שלושה שופטים, שאולי הגיעו לעמדת ניהול השבט וארגונו בשעת צרה מכיוון שהיו ראשי משפחות גדולות.י״ח(שופטים י״ג: א׳-ט״ז: ל״א)
שמשון
עד כה עסק הספר בעיקר באויבים שמצד מזרח – מואבים, מדיינים ובני עמון, שהציקו לשבטי עבר הירדן ולאחר מכן פלשו גם לעברו המערבי. כעת מתעוררים הפלשתים היושבים במערב, וגובלים בעיקר עם שבט דן. נוכח המצוקה העמיד ה' את שמשון משבט דן, נזיר מופלא מלידתו, בעל עָצמה לא רגילה. ציר חייו של שמשון נסוב על החיכוך המתמיד, האישי והציבורי, עם הפלשתים העוינים. פעם אחר פעם הוא מסתבך במריבות קשות עמם, סיבוכים שהשתלשלו מיחסיו הבעייתיים עם הנשים הפלשתיות שאהב ושהיו לו לרועץ. הפלשתים התנכלו לשמשון לא אחת, והוא השיב להם שבעתיים. הפלשתים המאוימים ראו בשמשון דמות על-אנושית. אימתו הקטלנית של שמשון הגיבור היא שאפשרה את רווחתם של בני עמו. אישיותו של שמשון הייתה מורכבת מאוד. אף כמנהיג הוא חרג מן המקובל. כל חייו פעל כאיש בודד, בלא גדודי צבא מאחוריו, באמצעות כוח עליון שזרם בתוכו ובליווי נסים מופלאים.י״ט(שופטים י״ג: א׳-כ״ה)
לידת שמשון הפלאיתכ׳(שופטים י״ד: א׳-ט״ז: ג׳)
התגרויותיו של שמשון בפלשתיםכ״א(שופטים ט״ז: ד׳-ל״א)
הסגרתו ומותו של שמשוןכ״ב(שופטים י״ז: א׳-י״ח: ל״א)
פסל מיכה
כמו סיפורים אחרים בספר שופטים, נראה שגם עניין זה אינו מופיע במקומו הכרונולוגי. הסיפור שלפנינו איננו עוסק בשופט. נראה שהוא קדום למדי, ומסתבר שאירע שנים לא רבות אחרי כיבוש הארץ. גם בו וגם בסיפור שאחריו משתקף המצב האנרכי של החיים בישראל בתקופת השופטים, בהיעדר חוק קבוע שיגדיר ויסדיר את ההתנהגות האנושית.כ״ג(שופטים י״ט: א׳-כ״א: כ״ה)
האונס בגבעה והשבר שבעקבותיו
גם העניין הבא עוסק במאורע בולט שהתרחש מוקדם יותר בתקופת השופטים. הסיפור, שיש בו אכזריות, התרחש בראשית התיישבותם של ישראל בארץ, זמן לא רב לאחר שהשבטים הסתדרו בנחלותיהם ובעריהם, כשעדיין שררה ביניהם אחדות כלל-ישראלית. ההתרחשות בגבעה לא הייתה רק תולדה של נבזות אנושית ושל רשעות מקומית, אלא ביטא מצב חמור הרבה יותר שהיה כרוך בהיעדרם של שלטון, הדרכה ונורמות מוסר. אלה שיכלו להתעלל באחרים עשו זאת ללא חשש, מפני שבחברתם לא הייתה קיימת מערכת משפט ואכיפה כוללת ואובייקטיבית. גם כאשר שבטי ישראל ניסו להעניש את החוטאים, עמדו בני השבט המקומי על כך שהמשפט צריך להיערך באופן פרטי ולהישאר בידיהם, והם מצדם נמנעו מלבער את הנגע. ההסכמה הכללית למגר את הזוועה בכוח, לא הניבה תוצאות חיוביות. היא הביאה להרג רב ולכיליון כמעט גמור של שבט בנימין. חרפת מעשה הפילגש בגבעה נמחתה בדם ובאש, ונשאר ממנה זיכרון עצוב לדורות מכל צד. במובן זה, הסיפור האחרון בספר – שהוא למעשה קדום למדי – משמש סמל לתקופת השופטים כולה ומציג את צלליו האפלים של עם ישראל בעידן טרום המלוכה.