טעמי המנהגים, הוספותTa'amei HaMinhagim, Addenda

א׳פה אציג קצת דברים נחוצים מן הבא בידי בס"ד:

ב׳מה שנהגו להקל לומר לעכו"ם שמסיק התנור להחם הבית שיעמיד הקדרות עם התבשיל על התנור קודם שמסיק בו. כ"ז התירו אלה הגדולים ז"ל אך התנור בית החורף שקורין אייוילע. אבל בזמנינו בתנורים שקורין ענגילישע קעחין עי' בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' ג' דאסור להעמיד המאכל על הענגלישע קעחין אפי' ע"י עכו"ם כי כל ההיתרים שכ' התה"ד והמ"א ל"ש בנידון זה ובפרט כי המבשלת לא תרגיש שום הבדל בזה ולא תבין שזה מיקרי מבשל. ע"כ יראה להזהיר את העם לבל לעשות זאת וישראל קדושים וישמעו לקול מורים וגם הוא מיחזי כעובדא דחול והוא איסור גמור:

ג׳ועי' בתשובות הגאון מו"ה ענזיל מסטריא סימן מ"ו שכתב בדבר הענגילישע קעחין אסור להעמיד עליהם קדיר' בשבת אפילו קודם הסקה גם ע"י נכרי דבכה"ג לא עלה על דעת המוהרא"י ז"ל בתה"ד להתיר וממילא גם הרמ"א והמ"א בסי' רנ"ג שהלכו בעקבותיו להקל ע"י עכו"ם קודם ההסקה לא אמרו אלא בתנור בית החורף העשוי מרעפים או לבנים כמו שהיו רגילין בכל המדינות אשכנז פולין שאינם עשוים אלא להחם הבית ולא לבשל עליהם וגם בימות החול אין מבשלין עליהם ולא אצלם שום דבר שאינו עשוי לכך וע"כ הקילו בשבת בתנאי זה שיתן הנכרי הקדיר' על התנור או אצל התנור קודם כיון שא"א לבוא לידי בישול לא גזרו כולי האי אף דהוי פסיק רישא. אבל אותן הענגילישע קעחין אשר הם עושין לבשל עליהם כל ימות החול פשיטא דאסור להעמיד עליהם בשבת שום תבשיל או קאווע קודם ההסקה ואפילו ע"י נכרי דבקל אפשר לבוא לידי בישול מה"ת. ואף שהאש אינו נראה למעל' מ"מ הברזל המתחמם הוי תולדות האש וחייב בו. וכן כתוב בטוב טעם ודעת מהד"ק סימן קע"ה דאיסור גמור יש בזה להעמיד שם המאכל אפילו על ידי עכו"ם ואפילו קודם ההסק' דדוקא באייווילעך שבתנור בית החורף דאין דרך לבשל שם מותר בכה"ג אבל לא בענגילישע קעחין שמבשל שם תמיד בחול. וכן כ' בשו"ת מהר"י אשכנזי סי' כ"ד.

ד׳והעולם נוהגין היתר ע"י עכו"ם בזה האופן אשר קודם שיעשה האש תחתיו יניח העכו"ם התבשיל על הקעך ומניחים תחת קדירת התבשיל מחבת או לבינה להיכר שאינו לצורך בישול ואח"כ עושה מדורה תחתיו ומתחמם הקאווע ובזה האופן נוהגין להתיר והנח להם לישראל וכו' וכעין זה כתב בשו"ת אבני צדק או"ח סי' כ"ו להתיר בזה האופן. ארחות חיים סי' רנ"ג אות י"ב:

ה׳ודע דכל ההיתר הנ"ל הוא דוקא בחורף בשעת הקור שעושין אש בבית ע"י עכו"ם בלא"ה מטעם דהכל חולים הן אצל הצינה. אמנם באופן אחר לעשות אש בבית בשביל שיתחמם התבשיל זה הוא ודאי איסור גמור. וראוי לקנוס אותו לאסרו אפי' בצונן. ומ"מ מי שאינו מוכרח גדול לחמם תבשיל אפי' באופן ההיתר שכתבו יזהר גם מזה. שם:

ו׳חולה השותה מימי חלב שקורין מאלקען לרפוא' אפילו הוא רק חולה קצת אין צריך להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שבירך ברהמ"ז ישתה וירווח לו. חת"ס יו"ד סי' ע"ג וכן הסכים לו ע"ז הגאבד"ק לבוב מוהרי"ש ז"ל בתשוב' כת"י:

ז׳בשו"ת טטו"ד מהדורא תליתאי סימן ק"כ כתב דכל חתיכת הטלפים לא מהני רק אם מונח הרגל או עומד אחר המליח' וצד הטלפים הנחתך מונח למט' באופן שיפליט דרך שם אבל אם מונח הרגל וצד הנחתך למעל' והחלק השני למט' הוא ממש דין לא נחתכו הטלפים ממש. והעולם אין נזהרים בזה וראוי להזהירם כי הוא דבר פשוט ע"ש:

ח׳פיתוח תנור שקורין טשאלינט אם חשש גחלים בוערות בו וכ"ש אם חשש שהקדיר' תזוז גחלי אש יש לפתוח ע"י עכו"ם או בשעת הדחק ע"י קטן ויותר נכון בשאין עליו מצות חינוך ואינו בנו וכן בקטנ'. ויותר נכון ע"י קטנה כי יש אומרים שאין מוטל מצות חינוך כל כך בקטנ'. אשל אברהם סימן רנ"ט:

ט׳יש מין מים שמביאים ממרחק לרפוא' וצוה הרופא שלא לשתות כל המים בב"א שזה מזיק. רק לחלק לארבע או שלש כוסית ולהפסיק בנתיים בהליכ' ממקום למקום כדי שיתעמל ויתעכל השתיי' ויהי' ההפסק בין שתי' לשתי' לא פחות מחצי שעה צריך לברך ברכ' ראשונ' ואחרונ' על כל כוס וכוס. שדי חמד מערכת ברכות אות כ"ג בשם שו"ת שו"מ:

י׳נכון שיהי' לו סובין מוכנים בכלי שאם יגע בחלב או בדם או בשאר איסור יעביר מיד בסובין כל הלכלוך שאם יגע בשום מאכל או כלי פן ידבק בו ויאכל. ס"ח סי' נ"ח וסי' שע"א כי אין מקנח את הידים כמו סובין שאין בהם קמח ע"ש.

י״אמחמת שכמה מפשוטי עם אינם יודעים דין זה שצריך להפריש חלה מלעקעך. ע"כ כל יראי שמים שנותנים לו לעקע"ך בסעוד' וכיוצא בו יפריש מעט בלא ברכה לשם חלה. וישרפנו אח"כ. ובשבת יאכל וישייר קצת ויפריש ממנו למחר בלא ברכ'. עי' קיצור ש"ע סי' ל"ה בלחם הפנים שם. ובהגהות שם כ' דבשבת לא יפריש אפילו באופן כזה כיון שיש חשש איסור טלטול מוקצה:

י״בבתשב"ץ סימן שנ"ו כתב בשם ירושלמי דפסחים פ' אלו דברים אמר ר' יוסי האי דאכל חלב ודעתי' למיכל קופר (פי' בשר) בעי למיכל פריסתא. מכאן הוכיח הר' שמואל מבונבער"ק כשאדם אוכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לאכול ב' חתיכות לחם בנתיים ע"כ. ובלבד שלא יאכל בסעוד' אחת קודם בהמ"ז אפילו המתין כמה שעות לא מהני אלא דוקא שיברך מקודם ברהמ"ז^*ועי' זכור לאברהם יו"ד אות ב' בשם מור"ם דאם אכל בשר א"צ להמתין שש שעות לאכול גבינה מברהמ"ז אלא משעה שגמרו לאכול בשר אף שלא ברכו ברהמ"ז אלא אחר ב' וג' שעות ע"ש. . גם צריך להדיח ידיו במים וידיח פיו במים או ביין. ואם אכל בלא סעוד' לא מקרי סילוק עד שיברך ברכה אחרונ'. ועי' יו"ד סי' פ"ט:

י״גשם סימן כ"ח כתב וז"ל אסור לנגב כוס שהי' בתוכו יין או מים במפה או בשום דבר בשבת. משום דחיישינן דאתי לידי סחיטה או לידי לבון ולא דמי למי שמנגב ידו במפה או בחלוקו ולא חיישינן דילמא אתי לידי סחיטה. לפי שידיו מלוכלכות. ואפי' ידים אומר מהר"ם ז"ל שצריך לנגבם היטב זו בזו קודם שינגבם במפה או בחלוקו משום דאתי לידי סחיט' או לידי לבון:

י״דהא דאין מתמצעין בין שתי נשים וכו'. והנה לפעמים קשה מאד לקיים זה. ובפרט בעיירות גדולות דדחקי רבים. כתב בספר זכרון טוב בשם הגאון הקדוש מוהר"ר יעקב אריה רב מקאוולר זצוק"ל דאי נקיט מידי בידיה כגון מקל וכדומה לית לן בה דחשיב חוצץ. ואי לא ליקוף בידיה אפילו שנוף טאביק. ואי לא אתרמי יאחז בידו את פאת ראשו:

ט״ומחמת שכמה בע"ד כאשר הב"ד פוסקים להם שבועה קופצים ואומרים תיכף הריני מוכן לישבע^*בספר מדרש תלפיות אות ד' כתב הא דכתיב גבי דוד לשמעי ואשבעה לו לאמר אם אמיתך בחרב ומאי שבועה הוא זאת דילמא ימיתנו בחנית או בחיצים. אלא שבועת דוד תמיד הי' שנטל חרבו בידו שהי' חקוק עליו שם המפורש וזה היתה שבועתו. וא"כ הא דכתיב בחרב פירושי קמפרש שנשבע בחרב. א"'כ אמר סתם אם אמיתך בשום. מיתה בעולם: ראיתי להעתיק מ"ש באגרת התשוב' לרבינו יונה זללה"ה וז"ל כשב"ד מחייבין לאדם שבוע' והוא יודע שאינו יכול לישבע באמת אסור לו לומר אנכי אשבע כדי לאיים על חבירו כדי שיתפשר עמו שכך אמרו במכילתא מנין שלא יקבל עליו להשבע שנאמר לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא כמו לא תשא שמע שוא שתרגומו לא תקבל שמע דשקר.

ט״זעל אודות הקונים ארנבים מתים את עורם ואת בשרם וחוזרים ומוכרים לפעמים הבשר לבד אם יש למחות בידם עי' פתחי תשוב' יו"ד סימן קי"ז סק"ו בשם שו"ת נו"ב תניינא סי' ס"ב ובשם ס' תפארת ישראל דיש לנטות להקל כיון דעיקר איסור סחור' בדברים אסורים הוא מדרבנן ועיקר כוונת הסוחרים הוא בשביל העור לבד ויש לדמות זה לנזדמנו טמאים וטהורים ועכ"פ יש להעלים עין מהם והנח להם ע"ש:

י״זאודות הנהוג לפרר בריב אייזען מה שקורין ברבאלי"ש או ריבליך ולסוחטם היטב ולטגנה אח"כ עם ביצים ועושים כן ביו"ט פשוט שאין ע"ז שום פתחון פה כ"א יגררו ויפררו מעיו"ט יתקלקל בהחלט עד למחר שחרית ואודות הסחיט' און חשש שאינו דומה לשארי סחיטות שהם למימיהון משא"כ בזה שהוא כסחיטת שלאטין. אשל אברהם סימן תצ"ה. ומ"מ הזהיר בביתו להקדים בעיו"ט כל האפשר גם אם יתקלקל קצת.

י״חחלב חיה המותר. היינו דוקא חלב המכסה את הקרב וחלב הכליות. אבל שאר חלבה צריך לנקר כשל בהמה. ויסיר גיד הנשה עם חלבו. מהרי"ל. וכן כתב בספר האורה לרש"י ז"ל סימן ס"ז שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים לגבי מזבח. אבל הגיד וכל הבא מכוחן אסור כשל בהמה.

י״טאסור לאכול דגים שהנכרים מיבשים אותם. מטעם שמיבשים אותם עם דגים טמאים. ראיתי באיזה ספר:

כ׳הכותב (או המדפיס) סדר תפלות ובא לכתוב (או לדפוס) דבר אחר שכבר כתב (או נדפס) כגון אתה בחרתנו אצל ומפני חטאינו ויעלה ויבא אצל אתה בחרתנו. וכן כל כיוצא בזה אל ידלג אלא יכתוב (או ידפיס) כל סדר התפלה עד שסיימה. כי כל מי שאינו בקי אינו יודע לחזור למעלה ואפ' יודע לחזור למעלה צריך להפסיק עד שיחפשו אנה הוא. ע"כ יכתוב (או ידפיס) הכל בפירוש ויכתוב (או ידפיס) אותיות מלאים כגון וטהר לבנו לעבדך באמת יכתוב (או ידפיס) וטהר ליבנו לעובדך באמת. ליבנו מלא. לעובדך מלא. אוהבי שמך וכיוצא בזה. ס"ח סימן תתפ"א וסי' תתפ"ב:

כ״אתם ונשלם קונטרס אחרון לספר טעמי המנהגים שבח לאל בורא עולם