טעמי המנהגים, ליקוטים קכ״בTa'amei HaMinhagim, Miscellany 122
א׳טעם שנקרא הראש בשם מטה. כי מצינו שמקל יקרא ג"כ בשם מטה. ע"כ מלמדנו התורה הקדושה בזה איך שהראש הדור לא יתנשא ולא יתגאה עצמו נגד העם כי הוא נמשל ממש למטה. היינו כי דרך העושה המקלות הוא עושה למעלה בית יד כדי שיוכל האדם ההולך עמו לאחוז בו והבעל מלאכה עושה אותו הצד שלמעלה בכלי נאה ומהודר ובצד שלמטה תוחב יתד אחד כידוע וקודם שעושה זה הוא מתיעץ בעצמו באיזה צד שיעשה הראש ואח"כ הוא עושה בצד אחד הראש והצד השני הוא הרגל. וצד הראש אינו יכול להתגאה על צד הרגל מחמת שאם הי' רוצה הבע"מ הי' עושה זה הצד להראש. כן צריך להיות בעצמו הראש הדור בלי שום התנשאות נגד העם. ומטעם זה כתבה התורה הקדושה בלשון מטות סמוך אצל ראשי כמ"ש וידבר משה אל ראשי המטות לרמז ז"ה*ובספר אגרא דכלה פי' וידבר משה אל ראשי המטות. היינו הגדולים שבישראל אשר להם יכולת וכח להטות לבב העם לעבודתו ית"ש. ולכך קראם ראשי המטות. לבני ישראל לאמר. היינו שיאמר לב"י. זה הדבר אשר צוה י"י. היינו שיאמרו להם ד"ת כזו שיורה להם איזה דרך לעבודתו ית"ש. ולא שיאמרו להם דברי חריפות אשר לא יצא להם מזה דרך לעבודתו ית"ש. הגם דקוב"ה חדי בפלפולא. עכ"ז העיקר להורות לעם הדבר אשר צוה ד': . יד אהרן:
1