טעמי המנהגים, ליקוטים קכ״הTa'amei HaMinhagim, Miscellany 125
א׳טעם. שהוטבע בטבע ישראל לשחוק על נפילה. כי בוודאי הי' עליו ח"ו איזה דין וע"י השחוק נמתק*ובספר ברית אברם כתב בשם הרב ר' ישראל בעש"ט זללה"ה ביאר המדרש נושא עון עד היכן הוא נושא עד בא אל החכמ'. כי אין אדם עובר עביר' אא"כ נכנס בו רוח שטות. וכשבא שוטה לפני החכם ומדבר דברי שטות שוחק החכם ושמח וממילא נמתק. ואמר הרב מקאלביסוב כששמע דבר זה. כהיום הוא מבין המעש' אשר ראה שאיש אחד זקן בא לפני הרב הגאון מוהר"ר דוב בער זללה"ה לקבל תשוב' ואמר לו שיכתוב כל מעשיו הרעים על נייר ויביא הנייר לפניו ז"ל. וכן עשה האיש שהלך לביתו וכתב על הנייר והביא לפניו. וכאשר הביא לפניו אמר הרב הנ"ל לך לביתך וכן עשה. ואח"כ קרא הרב את הנייר וכל מה שהי' קורא הי' מחייך ומשחק על כל דבר ודבר. וכהיום אני מבין: . וז"ש הכתוב בנפול אויבך אל תשמח וגו'. שהזהיר שלא לשמוח בנפילת האויב רק ידום לד' ויתחולל לו*בספר עבודת ישראל בליקוטים כתב דום לה' והתחולל לו. יש בכאן קבלה יחוד א' לעשות עם דמדומי חמה וא"א לגלותו אלא מפה לאוזן והוא מרומז בגמרא במה ששלח אחד לחבירו בנ"א העומדים עלי שלח לו דום לד' השכם והערב עליהם לבהמ"ד והוא יפיל חללים לפניך והמבין ידום: וישכים ויעריב עליהם לבהמ"ד לעבוד ד' ב"ה וב"ש ביותר אומץ והם כלים מאליהם דייקא משא"כ כששמח בו או מכ"ש כשעושה לו ח"ו ג"כ איזה רדיפה כל דהיא אזי עושה טובה להאויב ח"ו. נופת צופים אות פ"ז בשם הבעש"ט זי"ע. ועי' ברכות דף נ"ה ע"ב:
1
ב׳בנפול אויבך אל תשמח. וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל (איכה) וז"ל שמעתי מפי מו"ר ר' יצחק מלובלין בדרך הלצה שתירץ הפסוקים כתיב בנפול אויבך אל תשמח כו' משמע שאין רשאי לשמוח על נפילת הרשעים. וכתיב באבוד רשעים רנה שיש שמחה כשהרשע נאבד מן העולם. ואמר בנפול אויבך כ"ז שהוא נופל אל תשמח שיכול להיות שיהיה לו תקומה והאיך אתה יכול לשמוח. באבוד רשעים רנה כשתראה שהם אבודים ואז א"א להם להקים אז רנה. אבל כל זמן שהם אינם אבודים אע"פ שהם באמצע הנפילה אין יכול לשמוח שמא יהי' לו רפואה. אבל כשנאבד אז רנה:
2