טעמי המנהגים, ליקוטים קל״הTa'amei HaMinhagim, Miscellany 135
א׳טעם. שאמז"ל (קידושין כ"ח) הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו. לפי שבא לפקח מחייתו ולהפסיד פרנסתו דכתיב כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו מדה כנגד מדה.*ועל מה שכתב התוס' שם הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים. מדה כנגד מדה כי הוא אומר שחבירו עבר בלאו לפי דמיקי לי' בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות לפיכך סופג את הארבעים כדין עובר בלאו ע"ש. כתב הרשב"א שם מאחר שהכל תלוי במדה כנגד מדה א"כ כל מי שמוציא שם רע על חבירו שהוא עובר בלאו בין ממזר בין מחלל שבתות וי"ט גנב גזלן הוא בכלל מלקות:
ובמהרי"ל בליקוטים כתב שפ"א בל"ג בעומר קרא בן השמש של העיר לבחור א' מן הישיב' בחרונו (בל"א זויא שעלם) ר"ל נביל' דחזיר ויודע הדבר באזני המלך מהרי"ל והחרים את בן השמש. וא"ל איך אתה רשאי לקרוא את הבחורים שלי ד"א והי' יושב כן בחרמו ובנידויו עד יום שני אחר ל"ג בעומר הטריחו אוהביו של המוחרם כי הי' מטובי העיר והיו מבקשים מחיל' מאת הרב ומן הבחור ההוא ומן כל בני הישיב' והיו מוחלין להם ולא נשמע שהחרים מהר"י סג"ל קודם לכן או אח"כ שום אדם יותר בעולם: שו"ת הרשב"א סי' כ"ח:
ובמהרי"ל בליקוטים כתב שפ"א בל"ג בעומר קרא בן השמש של העיר לבחור א' מן הישיב' בחרונו (בל"א זויא שעלם) ר"ל נביל' דחזיר ויודע הדבר באזני המלך מהרי"ל והחרים את בן השמש. וא"ל איך אתה רשאי לקרוא את הבחורים שלי ד"א והי' יושב כן בחרמו ובנידויו עד יום שני אחר ל"ג בעומר הטריחו אוהביו של המוחרם כי הי' מטובי העיר והיו מבקשים מחיל' מאת הרב ומן הבחור ההוא ומן כל בני הישיב' והיו מוחלין להם ולא נשמע שהחרים מהר"י סג"ל קודם לכן או אח"כ שום אדם יותר בעולם: שו"ת הרשב"א סי' כ"ח:
1