טעמי המנהגים, ליקוטים קמ״זTa'amei HaMinhagim, Miscellany 147
א׳טעם שהיצה"ר נקרא" בעל דבר. כי היצה"ר הומה בדבריו תמיד. יומם ולילה לא ישבות עד שעושין חפצו. גם לא בדעת ידבר לחטוא ולאבד נפשו. אבל היצ"ט בדעת ידבר לדבק נפשו בה' וטוב לו בזה ובבא ע"כ פיו פתוח בחכמה פעם א' והשומע ישמע והחדל יחדל.*וז"ש בפסוק ולא יראה בך ערות דבר. ר"ל מצד היצה"ר הנקרא דבר שהומה לדבר תמיד בהתמדה. והמוני עם קורין לאיש בליעל בעל דבר מטעם האמור. שם:
ובספר תשואות חן (יתרו) כתב איתא בתוס' בשם השר מקוצי שפעם א' בא אליו אלהים בחלום וגילה לו שעיקר הדבר שתופס בו היצה"ר את האדם הוא השכח'. כי אילולי השכח' הי' כל אדם מתלהב לבבו לעבודת השי"ת ע"י זכירתו מאשר עבר עליו מיום הוולדו אשר נעשו עמו פלאי פלאות אשר כח מי יוכל לספר. וגם בלתי אפשר הי' לפסוע על איזה דבר שהוא נגד רצונו ית'. אך השכח' גורם הענין לפעמים. והנה סגול' המניעה מזה הוא שכ"א יחזיק א"ע שהיא שכחן ועי"ז ינצל מכח השכח': תוי"ו שופטים:
ובספר תשואות חן (יתרו) כתב איתא בתוס' בשם השר מקוצי שפעם א' בא אליו אלהים בחלום וגילה לו שעיקר הדבר שתופס בו היצה"ר את האדם הוא השכח'. כי אילולי השכח' הי' כל אדם מתלהב לבבו לעבודת השי"ת ע"י זכירתו מאשר עבר עליו מיום הוולדו אשר נעשו עמו פלאי פלאות אשר כח מי יוכל לספר. וגם בלתי אפשר הי' לפסוע על איזה דבר שהוא נגד רצונו ית'. אך השכח' גורם הענין לפעמים. והנה סגול' המניעה מזה הוא שכ"א יחזיק א"ע שהיא שכחן ועי"ז ינצל מכח השכח': תוי"ו שופטים:
1