טעמי המנהגים, ליקוטים קנ״וTa'amei HaMinhagim, Miscellany 156
א׳טעם. שנקרא הנשיא והמושל המדריך את הדור בשם פרנ"ס הדור. כי ע"י המושג והנשיא כפי אשר ידרוך את הדור כן תהיה הפרנסה בענין שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ עד שעמד בועז לנשיא ונתהווה שובע בעולם (כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. תירגם המתרגם בזכותי' דבועז צדיקא וכו' ע"ש).*ובשם גדול א' בעובדא דר"ג וראב"ע בפ"ד דברכות דנ"ח דא"ל אשתו מקודם דלמא מעברן לך וכשהשיב שאינו מקפיד בזה א"ל לית לך חיוורתא. דלכאור' תיכף הי' לה לומר זה דאף אם לא יעברון אותו אינו ראוי לזה. רק דמקודם אמרה אולי יהי' תקנה דלא יעברון אותו ולא הקפידה על טל ילדותו. ורק כשהשיב דאינו מקפיד ע"ז אמרה ל' לית לך חיוורתא דדרך העולם לקרוא לנשיא שעבר נשיא הישן. ואם היית זקן לא ידייקו בשמא ויאמרו העולם שעדיין עתה נשיא ורק קורין לך כן משום זקנותך ושם ישן דעת זקנים נוחה הימנו. אבל יען דלית לך חיוורתא ידעו הכל דשמך ענה בך ואתה נאה לשמך יען שהעבירו אותך וכדי בזיון וקצף ע"כ נעשה לו נס ונעשה לו חיוורתא: בני יששכר:
1
ב׳בשם פרנס הדור. וטעם למה נקרא שמם של ראשים ומנהיגים וקצינים נשואים. מפני שאם אדם זוכה ונוהג ביראת ה' ינשא מעלה מעלה. וגם נשמתו בעוה"ב צרורה היא בצרור החיים במעלות קדושה. משא"כ אם האדם אינו נוהג כראוי אז הוא בכלל נשיאים ורוח. כי כאשר הענן כלה וילך. וכאשר הרוח הולך. כן המושל ומנהיג שאינו נוהג כשורה ואינו סובל עליו משא בני ישראל ומתגאה לנגדן פתאום עובר מן העולם ואין זכרון ליוצאי חלציו. ע"כ יראה אותו האדם שהוא מנהיג או פרנס שיהי' רחמן ולא אכזר. קב הישר פרק ט':
2
ג׳ובספר עונג חיים לשבת (בראשי בשמים) פי' מה שכתב הבעה"ט על פסוק (במדבר) ואתה הפקד את הלוים. הפקד ב' במסורה דין ואידך הפקד עליו רשע וזה הוא שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה. עפ"ד הגמ' (סנהדרין י"ד.) דרבי זירא הוה מיטמר למיסמכי' עד דשמע שאין אדם עולה לגדולה עד שמוחלין לו. וכן כאן הכוונה דאדם שהוא מלשון חשיבות אינו רוצה לקבל עליו להיות שוטר מלמטה אא"כ חושב בדעתו מחמת ענותנותו שנעשה רשע מלמעלה אז הוא מקבל עליו להיות שוטר כדי שימחלו לו עונותיו:
3