טעמי המנהגים, ליקוטים י״חTa'amei HaMinhagim, Miscellany 18
א׳טעם. נכון הא דאסור לקרות לרבו בשמו ומאי כולי האי דאין לו חלק לעולם הבא לפי דקי"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. והנה קי"ל מורא רבך כמורא שמים. וכמו ששמו של הקב"ה אסור להגות ולדבר כן שמו של רבו אסור להזכיר*ועי' רש"י סנהדרין (דף ק' ע"א) דאיסור הזכרת שם רבו הוא כשאינו אומר מורי רבי פלוני רק אומר פלוני ע"ש. ובספר שדי חמד מערכת כ' כלל ק"ד כתב בשם ס' צפיחית בדבש שנסתפק שם שהי' מר אביו חולה אם מותר לו ללחוש עליו לחש לעין הרע הנהוג. וכן להתפלל עליו ולהזכיר שמו. והאריך קצת ומסיק דמותר להזכיר שם אביו בתואר כפי מה שהוא הענין. דאם הוא מתפלל לפני המקום ב"ה יאמר רק אבי פ' (שלח רפואה לאבי פ' בן פלונית) ולא יאמר מורי רבי שאין גבהות לפני המקום ב"ה. ואם הוא לחש שאינו בלשון תפלה למקום ב"ה יזכיר שמו בתואר כמו שירצה אדוני אבי מורי רבי וכיוצא. ואם התלמיד יאמר השכבה לרבו לא יזכיר שמו בלי תואר רק יאמר מורי רבי סתם או מורי רבי פ' ע"כ. וכן הוא בפירוש חיד"א על הס"ח סי' ת"ת:
ובספר מעבר יבק אמרי נועם פכ"ז כתב דממה שהובא במס' ב"ב ממעשה דרבי בנאה דהוה מציין מערתא וחזא אליעזר עבד אברהם דקאי אבבא משם נרא' כי אשרי המשמש אדם גדול בעולם הזה שכן זוכה לשמשו בעוה"ב וכמעשה דאותו תלמיד של רבי אליעזר שאמרו הניחו לו שאדם גדול שימש: ואף דכל שמותיו של הקב"ה אנו מזכירין ומוציאין בפה היינו השמות שנקראים ע"ש פעולתו כשפועל דין נקרא בשם אלהים וכשמשדד המערכות השמים נקרא בשם שדי וכן כולם משא"כ שם הוי' הוא שם העצם שמו המיוחד אסור להזכירו.*כתב קיצור של"ה מצאתי כתוב בשם גדול אחד ובשם ספר אומץ יוסף סימן שי"א וז"ל אע"פ כשמזכיר את השם לבטל' עביר' הוא בידו. אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפי' אדנ"י ולא לכנות לומר אדושי"ם וכיוצא דאין דרך כבוד כלפי מעל' לכנות עכ"ל. וכתב עוד שהאר"י ז"ל הזהיר שלא להזכיר מטטרו"ן רק מט"ט ושלא להזכיר סמא"ל רק ס"מ [הערת המדפיס: בספר נועם מגדים (יתרו) כתב בשם האריז"ל שאמר לאחד קדיש שעבר היום על ושם אלהים אחרים לא הזכירו שפרט שם ס"מ. כי ס"מ ונוקי' הם אבות הטומא' ועיקר אלהים אחרים:] אבל אותן המלאכים שיש להם שמות כבני אדם כגון מיכאל גבריאל רפאל שרי לקוראן בשם ע"ש. ועי' קונ"א בהשמט' לסעי' תנ"ד בד"ה ועי':
וצריך ליזהר שלא להוציא מפיו איזה שם משמות הקדושים בהיסח הדעת בלא כוונת הלב ח"ו ובספר מתוק מדבש כתב מעש' נורא שהי' בעיר דמשק יע"א בזמן הרב ר' משה גאלאנטי ז"ל הוא הי' איש צדיק וחסיד בתכלית והי' חכם בכל ז' חכמות אשר לא הי' כמוהו בדורו זולת גוי א' ישמעאלי הי' חכם בכל ז' חכמות שלם בכל וזאת היתה יתיר' להגוי מן החכם הרב האיש משה זללה"ה שכל מי שהי' לו חולה הי' הולך אצל הגוי השי"ך הנזכר והי' מתחנן לו שיתפלל על החול' והי' מתפלל השי"ך בהתבודדות כחצי שעה והי' אומר זה חי וז"מ ב"מ להבדיל כר"ח בן דוסא וכאשר הגיעו הדברים באזני הרב ז"ל תמה מאוד על הדבר הזה וכה אמר אל לבו הזה הגוי יותר קדוש וטהור מפני שמתגלים אליו ספרי חיים וספרי מתים והלא עובד את ד' אני ועוסק בתורת ד' ובמצותיו כל היום ומדוע לא אהי' כמו הגוי השי"ך הזה ולא תהא כהנת כפונדקית ועי"ז גדל צערו של הרב מאד ויבקש אופן ללכת אל בית הגוי השי"ך הנז' ולהיות מצוי אצלו וע"י גלגול דברים אפשר יגלה לו השי"ך באיזו סיבה זכה לכל הכבוד הזה:
ויקרא הרב את פרנס העיר ויצו עליו לאמר לך אצל השי"ך הנז' וכה תאמר אליו רבן של ישראל שמע את שמעך הטוב ויש את רצונו לבא אצלך ולהקביל פניך אם תתן לו רשות כי הי' האיש ההוא גדול מעל כל השרים. וכל השרים הגדולים היו מרבים מתנות כדי לזכות לקבל פניו ובאים ומשתחוים אליו כדי לקבל ברכתו והוא לא הי' יוצא מפלטין שלו החוצ' ולא הי' מתראה להמון העם כלל וילך פרנס העיר אצל השי"ך וידבר אליו את כל דברי הרב אשר דיבר ויאמר אליו השי"ך גם אני שמעתי את שמע הרב שלכם כי איש חכם הוא וחפצי לראותו. וא"כ לך אמור לו בא יבא לא יאחר וישוב הפרנס אצל הרב ויספר לו כל דברי השי"ך ויקם הרב ז"ל וילך שם. ויהי כראות השי"ך פני הרב נשא חן בעיניו ויקבלהו בכבוד ובסבר פנים יפות ויושיבהו לפניו ושאל בשלומו ובתוך דבריהם שאל השי"ך אל הרב ז"ל ויאמר אני שמעתי עליך כי איש חכם אתה היש לך ידיע' בחכמ' פלונית. ויאמר אליו אדוני חנני אלהי"ם. מעט מחכמ' הזאת והתחיל השי"ך לנסות את הרב ויפתח הרב את פיו בחכמ' וירא השי"ך כי הוא מלא וגדוש בזאת החכמ' והוא הי' חושב בדעתו כי אין כמוהו וכאשר ראה חכמת הרב קשר עמו אהב' רבה. וכה אמר אליו אחי ידידי דע לך כי שמחתני היום בחכמתך כי ע"כ הנני מחלה פניך שאל נא תמנע מהלוך אלי לפחות פעם א' בשבוע כדי להשתעשע עמך בחכמתך וישלחהו בכבוד גדול וכאשר עבר ב' ימים לא הי' יכול לעמוד השי"ך מרוב התשוק' וישלח אל הרב ב' אנשים עבדים וסוס לרכוב עליו למען יבא אליו בכבוד גדול. ויקם הרב וילך אל השי"ך ויקבלהו בכבוד גדול ויחבק לו וינשק לו ויאמר אליו דע לך ידידי כי משעת פרידתך ממני נפשי עם נפשך נקשרה ולא יכולתי עוד להמתין ולהתאפק עד ששלחתי אחריך למען תבא אלי למען השקיט להבת התשוק' ובתוך הדברים שאל לו השי"ך היש לך ידיע' בחכמ' פ' ויען הרב ויאמר חנני אלהי"ם ויתן לי גם את זה והתחילו לישא וליתן באות' חכמ' וראה השי"ך שגם בזה מלא וגדוש וישמח שמח' גדול' ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך תבא אלי בכל ב' ימים:
וכן עשה הרב כי חפץ הוא בתכלית המבוקש והי' בא אצלו ב' פעמים בשבוע עד שראה השי"ך שהרב הי' בקי בתכלית בכל הז' חכמות והשי"ך הי' חסר ממנו הקדמ' בחכמ' הז' כי בלעדה לא יוכל להיות שלם בחכמ' הזאת וע"ז שאל השי"ך להרב היש לך ידיע' בחכמ' פ' ויאמר לו תלי"ת שאני שלם בחכמ' הזאת אזי נפל השי"ך לרגלי הרב ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך למדני נא את החכמ' הזאת כי היא נעלמה ממני. אז אמר לו הרב אדוני אני כשלמדתי כל אלו החכמות ביוקר עמדו לי ולא למדתי אותם בחנם גם אני לא אלמד אותך בחנם אמר השי"ך להרב נקבה שכרך עלי ואתן בכל אשר תשית עלי מאחר שאני שלם בכל החכמות ואם אני נותן כסף וזהב לרוב כדי להשיג זאת החכמ' ולא יחסר ממני דבר הלא מצער היא אז אמר לו הרב חליל' לי אם אמסור החכמ' הזאת במחיר כסף או זהב כ"א בחכמ' אחרת שתלמדני אמר לו השי"ך וכי נעלם דבר ממך הרי כל מה שאני יודע אתה בקי יותר ממני ומה החכמ' אשר אני יודע ואין אתה יודע אמר לו הרב יש בך חכמ' נפלא' והיא רחוק' ממני. אמר לו מה היא החכמ' הזאת. אמר לו מה שאתה מתפלל על החולים וספרי חיים וכו' לפניך הם גלוים זאת החכמ' הוא נעלמה ממני. אם אתה תודיעני סוד החכמ' הזאת גם אני אודיעך החכמ' אשר ממך נסתרה אז אמר לו השי"ך הקשית לשאול ולא יתכן שאגלה הדבר הזה לשום נברא שבעולם. א"ל הרב וגם אני אי אפשר שאגלה החכמ' הזאת אשר ממך נעלמה אם לא ע"י חלופין חכמ' תחת חכמ'. א"ל השי"ך דע ידידי שאני מושבע מאבותי שלא אגלה הדבר הזה לשום אדם. א"ל הרב וגם אני מושבע שלא ללמד החכמ' הזאת לשום נברא אבל אני אומר כיון שהוא לטובתי כדי ללמוד חכמ' אחרת מה שאין בי בודאי מותר לי ואין כאן שבוע' א"כ גם אתה מותר לך מאחר שאין אתה מוכר החכמ' בדמים כ"א בחכמ' אשר אתה צריך לה ובה תהי' מושלם בכל חכמ' אז אמר לו השי"ך הן לו יהי כדברך אבל קשה ממך הדבר וירא אנכי שלא תוכל לעשות הדבר אשר צריך לדעת הסוד הגדול הזה כי כבד ממך ולא תוכל עשוהו אז אמר לו הרב הרי אני מוכן לקבל עלי את כל הדבר הקש' וכל אשר תאמר אלי אעשה אז אמר לו השי"ך א"כ שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך עתה קום ולך לביתך והכן עצמך ביום הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים והזהר בסעוד' שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ואחר הסעוד' התקן עצמך לבית הטביל' והלבש אותך מחלצות ובשני ימים אלו שאתה מתענה צריך שתטבול בקר וערב ופשפש במעשיך כי אדם אין צדיק בארץ כו':
ויהי כאשר שמע הרב דברי השי"ך נתלהב לבו ויאמר לו כן אעשה כאשר דברת ויאמר לו לך לשלום. וביום השלישי תבא אלי ואודיעך סוד הדבר הגדול הזה ויקם הרב וילך אל ביתו בלב נשבר ונדכה ויעש ככל אשר צוה עליו ירד וטבל ולבש בגדי לבן וכן עשה בשני ימים כאשר צוה והוא הוסיף שלא פסק תעניתו בליל הג' ויהי בבקר אחר גמר תפלתו הלך אצל השי"ך וישא השי"ך את עיניו וירא והנה הרב בא בלא כח ויחרד לקראתו ויאמר בא ברוך ד' שמצורת פניך ניכר שעשית ככל אשר צויתיך. א"ל הרב ועדיין אני בתענית. א"ל השי"ך יפה עשית ויישר כחך מעתה בא עמי ואראה אותך הסוד הזה וילך אחריו אל חדר א' שמפתח חדר הזה לא הי' נמסר לשום נברא כ"א בידו דוקא ויפתח השי"ך את הפתח ויכנסו שניהם יחדיו ואת הדלת סגרו לבלתי יקרב איש זר עליהם ויצא מן החדר אל פרדס אחד נחמד למרא' ובאמצע' הגן בריכה מלאה מים חיים נמשכת ממימי אמנה ופרפר ובצד הבריכה ספסל א' ובו מוכנים ב' חליפות שמלות לבנות א' להרב וא' לעצמו ויאמר לו השי"ך להרב הבה נרדה ונעש' טביל' טרם בואינו אל מקום המקודש וירדו שניהם אל תוך הבריכ' ויעשו טביל' ויחליפו שמלותיהם וילכו שניהם יחדיו אל ירכתי הפרדס והרב ז"ל משתאה ומחריש לדעת מה יהי' אחרית דבר וישא הרב עיניו וירא בית א' מבונה בתכלית היופי ודלתותיו כסף מזוקק ומצוייר בכל מיני ציורים נאים אשר אין כמוהו בהיכלי מלך וכאשר קרב השי"ך לפתוח דלת הבית אמר להרב הזהר להכנס בבית הזה במורא וברעד' וממני תראה וכן תעש' ויפתח הדלת וירא והנה בנין מפואר לאין תכלית ונגד פתח הבית היכל קטן בתכלית היופי ועל גבו פרוכת מרוקם באבנים טובות ומרגליות עד להפליא ויכנס השי"ך אל הבית בחרד' גדול' וישתחו ארצה שבע פעמים נגד ההיכל:
ויחרד הרב חרד' גדול' עד מאד וחשב בדעתו שמא ח"ו יש ע"ז או צלם בתוך ההיכל ואיך אעשה כי השי"ך הזהירו שישתחוה. וע"כ עמעם עיניו הרב ואמר שויתי ה' לנגדי תמיד וישתחו לאפיו ארצה כאשר עשה השי"ך ואימ' גדול' נפלה עליו ויאמר לו השי"ך קרב אל ההיכל הזה ופתח אותו ושם תמצא מבוקשך וזה אמר לו בקול נמוך ולב נשבר מיד קרב הרב ופתח דלתי ההיכל והמה היו זהב מזוקק ואבנים טובות עליו וירא בתוך ההיכל לוח א' בתכלית היופי וכתוב בו צורת המנור' בציור נאה עד אין תכלית וכתוב למעל' שויתי ד' לנגדי תמיד ואותיות של שם הוי"ה גדולות מאד והרב בראותו זה שמח שמח' גדול' בלבו שלא השתחוה לבטל' ופסע לאחוריו והשתחוה ויצא. ויצאו שניהם יחדיו ויאמר לו הרב אתה אמרת לי שם אמצא מבוקשי והנה לא נתגלה לי דבר זולת אשר ראיתי, א"ל השי"ך תדע אחי שאלו האותיות גדולות אשר ראית זה שמו של מי שאמר והי' העולם הוא הבורא הוא היוצר והי' חושב בדעתו השי"ך שאין דבר זה נגלה לשום ברי'. ועוד אמר לו תדע אחי כי בבוא האדם לחלות פני שאתפלל על חול' שיש לו אני יורד וטובל ונכנס אל הבית הזה אשר ראית באימ' ובירא' ואני מתפלל שם לפני ההיכל. ואחר גמר התפל' אני פותח שער ההיכל. ואם אני רואה שאותיות השם הקדוש מאירים ומזהירים זרח רב אני יודע שהוא חי. ואם אני רואה ענן וערפל סביביו אני יודע שהוא מת. וראה חבתך אחי שגליתי לך מה שלא גליתי לשום בריה:
וחזר הרב לביתו והוריד כנחל דמעה וכה אמר אוי לנו מיום הדין ומה הגוי הזה ע"י שידע שזה שמו של הקב"ה כמה כבוד גדול עשה לו וכמה מורא ופחד עלה על ראשו בשע' שנכנס לשם ועי"ז זכה לכל הכבוד הזה ואנן מה נענה ומה נאמר שיותר מזה הי' ראוי לנו לעשות ובפרט בהיותנו מזכירים שם ד' ללבוש חרדה. ע"כ המעש' הנורא. ומעת' עין רואה ואוזן שומעת תוקף מעש' הנורא הזה כל עצמותיו יאחזמו רעד וחלחל' כי בעוה"ר בזכרנו את שם ד' כמוציא דברים בטלים ואין אנו מרגישים כלל ובפרט בשעת התפל' שכמה צריך שיזדעזע את עצמו בזוכרו שם ד' מאחר כי עומד ומבקש מאתו ית' על המחי' ועל הכלכל' על הסליח' ועל המחיל' על הרפוא' ועל הגאול' ובאיזה פנים יעמוד לשאול כמה שאלות בזו אחר זו. ומה שראוי לעשות אינו עושה ואינו נזהר שלא להוציא שם שמים לבטל' במה יכפר עונו אשר בא להכעיס את בוראו ולהקניט את יוצרו מה לך נרדם עד מתי לא תסור מסך מבין עיניך לראות באור החיים ע"ש: וה"ה שם רבו אסור להזכירו כשם שבהזכיר השם הגדול באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב ה"ה הקורא לרבו בשמו דאין לו חלק לעוה"ב כיון דהשוו מורא רבו למורא שמים. (סמיכות חכמים). ואין התלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא תהא כבודו מרובה משל שמים. שבלי הלקט הלכה מ"ג. ועי' ש"ך סימן רמ"ב ס"ק ל"ז די"א כיון שהשוה מוראו למורא שמים חייב לעמוד אפי' מאה פעמים ביום דאטו אם מקבל פני שכינה כמה פעמי' ביום אינו חייב לעמוד ע"ש:
ובספר מעבר יבק אמרי נועם פכ"ז כתב דממה שהובא במס' ב"ב ממעשה דרבי בנאה דהוה מציין מערתא וחזא אליעזר עבד אברהם דקאי אבבא משם נרא' כי אשרי המשמש אדם גדול בעולם הזה שכן זוכה לשמשו בעוה"ב וכמעשה דאותו תלמיד של רבי אליעזר שאמרו הניחו לו שאדם גדול שימש: ואף דכל שמותיו של הקב"ה אנו מזכירין ומוציאין בפה היינו השמות שנקראים ע"ש פעולתו כשפועל דין נקרא בשם אלהים וכשמשדד המערכות השמים נקרא בשם שדי וכן כולם משא"כ שם הוי' הוא שם העצם שמו המיוחד אסור להזכירו.*כתב קיצור של"ה מצאתי כתוב בשם גדול אחד ובשם ספר אומץ יוסף סימן שי"א וז"ל אע"פ כשמזכיר את השם לבטל' עביר' הוא בידו. אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפי' אדנ"י ולא לכנות לומר אדושי"ם וכיוצא דאין דרך כבוד כלפי מעל' לכנות עכ"ל. וכתב עוד שהאר"י ז"ל הזהיר שלא להזכיר מטטרו"ן רק מט"ט ושלא להזכיר סמא"ל רק ס"מ [הערת המדפיס: בספר נועם מגדים (יתרו) כתב בשם האריז"ל שאמר לאחד קדיש שעבר היום על ושם אלהים אחרים לא הזכירו שפרט שם ס"מ. כי ס"מ ונוקי' הם אבות הטומא' ועיקר אלהים אחרים:] אבל אותן המלאכים שיש להם שמות כבני אדם כגון מיכאל גבריאל רפאל שרי לקוראן בשם ע"ש. ועי' קונ"א בהשמט' לסעי' תנ"ד בד"ה ועי':
וצריך ליזהר שלא להוציא מפיו איזה שם משמות הקדושים בהיסח הדעת בלא כוונת הלב ח"ו ובספר מתוק מדבש כתב מעש' נורא שהי' בעיר דמשק יע"א בזמן הרב ר' משה גאלאנטי ז"ל הוא הי' איש צדיק וחסיד בתכלית והי' חכם בכל ז' חכמות אשר לא הי' כמוהו בדורו זולת גוי א' ישמעאלי הי' חכם בכל ז' חכמות שלם בכל וזאת היתה יתיר' להגוי מן החכם הרב האיש משה זללה"ה שכל מי שהי' לו חולה הי' הולך אצל הגוי השי"ך הנזכר והי' מתחנן לו שיתפלל על החול' והי' מתפלל השי"ך בהתבודדות כחצי שעה והי' אומר זה חי וז"מ ב"מ להבדיל כר"ח בן דוסא וכאשר הגיעו הדברים באזני הרב ז"ל תמה מאוד על הדבר הזה וכה אמר אל לבו הזה הגוי יותר קדוש וטהור מפני שמתגלים אליו ספרי חיים וספרי מתים והלא עובד את ד' אני ועוסק בתורת ד' ובמצותיו כל היום ומדוע לא אהי' כמו הגוי השי"ך הזה ולא תהא כהנת כפונדקית ועי"ז גדל צערו של הרב מאד ויבקש אופן ללכת אל בית הגוי השי"ך הנז' ולהיות מצוי אצלו וע"י גלגול דברים אפשר יגלה לו השי"ך באיזו סיבה זכה לכל הכבוד הזה:
ויקרא הרב את פרנס העיר ויצו עליו לאמר לך אצל השי"ך הנז' וכה תאמר אליו רבן של ישראל שמע את שמעך הטוב ויש את רצונו לבא אצלך ולהקביל פניך אם תתן לו רשות כי הי' האיש ההוא גדול מעל כל השרים. וכל השרים הגדולים היו מרבים מתנות כדי לזכות לקבל פניו ובאים ומשתחוים אליו כדי לקבל ברכתו והוא לא הי' יוצא מפלטין שלו החוצ' ולא הי' מתראה להמון העם כלל וילך פרנס העיר אצל השי"ך וידבר אליו את כל דברי הרב אשר דיבר ויאמר אליו השי"ך גם אני שמעתי את שמע הרב שלכם כי איש חכם הוא וחפצי לראותו. וא"כ לך אמור לו בא יבא לא יאחר וישוב הפרנס אצל הרב ויספר לו כל דברי השי"ך ויקם הרב ז"ל וילך שם. ויהי כראות השי"ך פני הרב נשא חן בעיניו ויקבלהו בכבוד ובסבר פנים יפות ויושיבהו לפניו ושאל בשלומו ובתוך דבריהם שאל השי"ך אל הרב ז"ל ויאמר אני שמעתי עליך כי איש חכם אתה היש לך ידיע' בחכמ' פלונית. ויאמר אליו אדוני חנני אלהי"ם. מעט מחכמ' הזאת והתחיל השי"ך לנסות את הרב ויפתח הרב את פיו בחכמ' וירא השי"ך כי הוא מלא וגדוש בזאת החכמ' והוא הי' חושב בדעתו כי אין כמוהו וכאשר ראה חכמת הרב קשר עמו אהב' רבה. וכה אמר אליו אחי ידידי דע לך כי שמחתני היום בחכמתך כי ע"כ הנני מחלה פניך שאל נא תמנע מהלוך אלי לפחות פעם א' בשבוע כדי להשתעשע עמך בחכמתך וישלחהו בכבוד גדול וכאשר עבר ב' ימים לא הי' יכול לעמוד השי"ך מרוב התשוק' וישלח אל הרב ב' אנשים עבדים וסוס לרכוב עליו למען יבא אליו בכבוד גדול. ויקם הרב וילך אל השי"ך ויקבלהו בכבוד גדול ויחבק לו וינשק לו ויאמר אליו דע לך ידידי כי משעת פרידתך ממני נפשי עם נפשך נקשרה ולא יכולתי עוד להמתין ולהתאפק עד ששלחתי אחריך למען תבא אלי למען השקיט להבת התשוק' ובתוך הדברים שאל לו השי"ך היש לך ידיע' בחכמ' פ' ויען הרב ויאמר חנני אלהי"ם ויתן לי גם את זה והתחילו לישא וליתן באות' חכמ' וראה השי"ך שגם בזה מלא וגדוש וישמח שמח' גדול' ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך תבא אלי בכל ב' ימים:
וכן עשה הרב כי חפץ הוא בתכלית המבוקש והי' בא אצלו ב' פעמים בשבוע עד שראה השי"ך שהרב הי' בקי בתכלית בכל הז' חכמות והשי"ך הי' חסר ממנו הקדמ' בחכמ' הז' כי בלעדה לא יוכל להיות שלם בחכמ' הזאת וע"ז שאל השי"ך להרב היש לך ידיע' בחכמ' פ' ויאמר לו תלי"ת שאני שלם בחכמ' הזאת אזי נפל השי"ך לרגלי הרב ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך למדני נא את החכמ' הזאת כי היא נעלמה ממני. אז אמר לו הרב אדוני אני כשלמדתי כל אלו החכמות ביוקר עמדו לי ולא למדתי אותם בחנם גם אני לא אלמד אותך בחנם אמר השי"ך להרב נקבה שכרך עלי ואתן בכל אשר תשית עלי מאחר שאני שלם בכל החכמות ואם אני נותן כסף וזהב לרוב כדי להשיג זאת החכמ' ולא יחסר ממני דבר הלא מצער היא אז אמר לו הרב חליל' לי אם אמסור החכמ' הזאת במחיר כסף או זהב כ"א בחכמ' אחרת שתלמדני אמר לו השי"ך וכי נעלם דבר ממך הרי כל מה שאני יודע אתה בקי יותר ממני ומה החכמ' אשר אני יודע ואין אתה יודע אמר לו הרב יש בך חכמ' נפלא' והיא רחוק' ממני. אמר לו מה היא החכמ' הזאת. אמר לו מה שאתה מתפלל על החולים וספרי חיים וכו' לפניך הם גלוים זאת החכמ' הוא נעלמה ממני. אם אתה תודיעני סוד החכמ' הזאת גם אני אודיעך החכמ' אשר ממך נסתרה אז אמר לו השי"ך הקשית לשאול ולא יתכן שאגלה הדבר הזה לשום נברא שבעולם. א"ל הרב וגם אני אי אפשר שאגלה החכמ' הזאת אשר ממך נעלמה אם לא ע"י חלופין חכמ' תחת חכמ'. א"ל השי"ך דע ידידי שאני מושבע מאבותי שלא אגלה הדבר הזה לשום אדם. א"ל הרב וגם אני מושבע שלא ללמד החכמ' הזאת לשום נברא אבל אני אומר כיון שהוא לטובתי כדי ללמוד חכמ' אחרת מה שאין בי בודאי מותר לי ואין כאן שבוע' א"כ גם אתה מותר לך מאחר שאין אתה מוכר החכמ' בדמים כ"א בחכמ' אשר אתה צריך לה ובה תהי' מושלם בכל חכמ' אז אמר לו השי"ך הן לו יהי כדברך אבל קשה ממך הדבר וירא אנכי שלא תוכל לעשות הדבר אשר צריך לדעת הסוד הגדול הזה כי כבד ממך ולא תוכל עשוהו אז אמר לו הרב הרי אני מוכן לקבל עלי את כל הדבר הקש' וכל אשר תאמר אלי אעשה אז אמר לו השי"ך א"כ שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך עתה קום ולך לביתך והכן עצמך ביום הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים והזהר בסעוד' שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ואחר הסעוד' התקן עצמך לבית הטביל' והלבש אותך מחלצות ובשני ימים אלו שאתה מתענה צריך שתטבול בקר וערב ופשפש במעשיך כי אדם אין צדיק בארץ כו':
ויהי כאשר שמע הרב דברי השי"ך נתלהב לבו ויאמר לו כן אעשה כאשר דברת ויאמר לו לך לשלום. וביום השלישי תבא אלי ואודיעך סוד הדבר הגדול הזה ויקם הרב וילך אל ביתו בלב נשבר ונדכה ויעש ככל אשר צוה עליו ירד וטבל ולבש בגדי לבן וכן עשה בשני ימים כאשר צוה והוא הוסיף שלא פסק תעניתו בליל הג' ויהי בבקר אחר גמר תפלתו הלך אצל השי"ך וישא השי"ך את עיניו וירא והנה הרב בא בלא כח ויחרד לקראתו ויאמר בא ברוך ד' שמצורת פניך ניכר שעשית ככל אשר צויתיך. א"ל הרב ועדיין אני בתענית. א"ל השי"ך יפה עשית ויישר כחך מעתה בא עמי ואראה אותך הסוד הזה וילך אחריו אל חדר א' שמפתח חדר הזה לא הי' נמסר לשום נברא כ"א בידו דוקא ויפתח השי"ך את הפתח ויכנסו שניהם יחדיו ואת הדלת סגרו לבלתי יקרב איש זר עליהם ויצא מן החדר אל פרדס אחד נחמד למרא' ובאמצע' הגן בריכה מלאה מים חיים נמשכת ממימי אמנה ופרפר ובצד הבריכה ספסל א' ובו מוכנים ב' חליפות שמלות לבנות א' להרב וא' לעצמו ויאמר לו השי"ך להרב הבה נרדה ונעש' טביל' טרם בואינו אל מקום המקודש וירדו שניהם אל תוך הבריכ' ויעשו טביל' ויחליפו שמלותיהם וילכו שניהם יחדיו אל ירכתי הפרדס והרב ז"ל משתאה ומחריש לדעת מה יהי' אחרית דבר וישא הרב עיניו וירא בית א' מבונה בתכלית היופי ודלתותיו כסף מזוקק ומצוייר בכל מיני ציורים נאים אשר אין כמוהו בהיכלי מלך וכאשר קרב השי"ך לפתוח דלת הבית אמר להרב הזהר להכנס בבית הזה במורא וברעד' וממני תראה וכן תעש' ויפתח הדלת וירא והנה בנין מפואר לאין תכלית ונגד פתח הבית היכל קטן בתכלית היופי ועל גבו פרוכת מרוקם באבנים טובות ומרגליות עד להפליא ויכנס השי"ך אל הבית בחרד' גדול' וישתחו ארצה שבע פעמים נגד ההיכל:
ויחרד הרב חרד' גדול' עד מאד וחשב בדעתו שמא ח"ו יש ע"ז או צלם בתוך ההיכל ואיך אעשה כי השי"ך הזהירו שישתחוה. וע"כ עמעם עיניו הרב ואמר שויתי ה' לנגדי תמיד וישתחו לאפיו ארצה כאשר עשה השי"ך ואימ' גדול' נפלה עליו ויאמר לו השי"ך קרב אל ההיכל הזה ופתח אותו ושם תמצא מבוקשך וזה אמר לו בקול נמוך ולב נשבר מיד קרב הרב ופתח דלתי ההיכל והמה היו זהב מזוקק ואבנים טובות עליו וירא בתוך ההיכל לוח א' בתכלית היופי וכתוב בו צורת המנור' בציור נאה עד אין תכלית וכתוב למעל' שויתי ד' לנגדי תמיד ואותיות של שם הוי"ה גדולות מאד והרב בראותו זה שמח שמח' גדול' בלבו שלא השתחוה לבטל' ופסע לאחוריו והשתחוה ויצא. ויצאו שניהם יחדיו ויאמר לו הרב אתה אמרת לי שם אמצא מבוקשי והנה לא נתגלה לי דבר זולת אשר ראיתי, א"ל השי"ך תדע אחי שאלו האותיות גדולות אשר ראית זה שמו של מי שאמר והי' העולם הוא הבורא הוא היוצר והי' חושב בדעתו השי"ך שאין דבר זה נגלה לשום ברי'. ועוד אמר לו תדע אחי כי בבוא האדם לחלות פני שאתפלל על חול' שיש לו אני יורד וטובל ונכנס אל הבית הזה אשר ראית באימ' ובירא' ואני מתפלל שם לפני ההיכל. ואחר גמר התפל' אני פותח שער ההיכל. ואם אני רואה שאותיות השם הקדוש מאירים ומזהירים זרח רב אני יודע שהוא חי. ואם אני רואה ענן וערפל סביביו אני יודע שהוא מת. וראה חבתך אחי שגליתי לך מה שלא גליתי לשום בריה:
וחזר הרב לביתו והוריד כנחל דמעה וכה אמר אוי לנו מיום הדין ומה הגוי הזה ע"י שידע שזה שמו של הקב"ה כמה כבוד גדול עשה לו וכמה מורא ופחד עלה על ראשו בשע' שנכנס לשם ועי"ז זכה לכל הכבוד הזה ואנן מה נענה ומה נאמר שיותר מזה הי' ראוי לנו לעשות ובפרט בהיותנו מזכירים שם ד' ללבוש חרדה. ע"כ המעש' הנורא. ומעת' עין רואה ואוזן שומעת תוקף מעש' הנורא הזה כל עצמותיו יאחזמו רעד וחלחל' כי בעוה"ר בזכרנו את שם ד' כמוציא דברים בטלים ואין אנו מרגישים כלל ובפרט בשעת התפל' שכמה צריך שיזדעזע את עצמו בזוכרו שם ד' מאחר כי עומד ומבקש מאתו ית' על המחי' ועל הכלכל' על הסליח' ועל המחיל' על הרפוא' ועל הגאול' ובאיזה פנים יעמוד לשאול כמה שאלות בזו אחר זו. ומה שראוי לעשות אינו עושה ואינו נזהר שלא להוציא שם שמים לבטל' במה יכפר עונו אשר בא להכעיס את בוראו ולהקניט את יוצרו מה לך נרדם עד מתי לא תסור מסך מבין עיניך לראות באור החיים ע"ש: וה"ה שם רבו אסור להזכירו כשם שבהזכיר השם הגדול באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב ה"ה הקורא לרבו בשמו דאין לו חלק לעוה"ב כיון דהשוו מורא רבו למורא שמים. (סמיכות חכמים). ואין התלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא תהא כבודו מרובה משל שמים. שבלי הלקט הלכה מ"ג. ועי' ש"ך סימן רמ"ב ס"ק ל"ז די"א כיון שהשוה מוראו למורא שמים חייב לעמוד אפי' מאה פעמים ביום דאטו אם מקבל פני שכינה כמה פעמי' ביום אינו חייב לעמוד ע"ש:
1
ב׳מורי רבי וכיוצא. כלל יחוסי החכמים ארז"ל גדול מרב רבי. גדול מרבי רבן. גדול מרבן שמו. כמו שמעון הצדיק שמעי' ואבטליון שנקראו כן מרוב מעלתם כדרך הנביאים שאין מכנין אותן. של"ה:
2