טעמי המנהגים, ליקוטים קפ״חTa'amei HaMinhagim, Miscellany 188
א׳טעם. שעושין חריצין לסימן על כלי החלב ולא על כלי הבשר. משום שנאמר ובחריצי החלב*ומנהג ישראל תורה הוא. לכן יזהר שלא לשנות שום מנהג ישראל. וראי' ממשה וממלאכים עי' ב"מ דף פ"ו ע"ב. וכמו שאירע פעם א' בעת שהי' בכל פעם עלילות דם על ישראל ולקח כותי א' סכין לשחוט שרץ א' להעליל על ישראל ורצה להראות שהוא סכין ישראל ועשה חריצים בהסכין כדי שיאמר ראו שהוא של ישראל כי כך המנהג של ישראל לעשות חריצי חלב. אך לאשר לא ידע כמה חריצים עשה יותר מג' חריצים. אך ביררו הדבר כי לא סכין של ישראל הוא כי בכל תפוצות ישראל אין עושין רק ג' חריצים ועי"ז הציל את עצמו. שפתי קדושים. ועי' בשו"ת ח"ס או"ח סי' נ"א שהאריך הרבה וכתב כל המפקפק על מנהגים צריך בדיקה אחריו ע"ש. ועי' ט"ה ח"א סעיף תתע"ו וקונ"א שם:
ובמהרי"ל הלכות יום כפור כתב וז"ל אמר מהר"י סג"ל אין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים [הערת המדפיס: עי' בית לחם יהודא יו"ד סי' קמ"ב שכתב בשם רי"ו דאסור לאדם לזמר זמר נעים לפני עובדי כוכבים פן ינגן לעבודת כוכבים שלו אותו ניגון ע"ש. ועיין ברכי יוסף סי' תק"ס דכתב על מה שכתב בספר מעשי רוקח פ"ח מהלכות תפלה בשם מהר"מ די לינזאנו בס' שתי ידות דף ק' שכתב בשם ס"ח דיזהרו מי שקולו נעים שלא יזמר ניגונים נכרים ודקדק שלא כתב שירים נכרים דזה פשיטא דאסור אלא ניגונים נכרים כלומר אף דהשיר הוא קודש הניגון נכרי יפסידהו כו' ע"ש. ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לינזאנו עצמו שם בספר שתי ידות דף קמ"ב שכתב וז"ל וזאת היתה לי סיבה גורמת לחבר רוב שירי על ניגוני הישמעאלים כו' וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לשי"ת על ניגונים אשר לא מבני ישראל המה ואין הדין עמם כי אין בכך כלום:] שאין מורגלים שם. וסיפר לנו מעשה בעצמו שהי' ש"צ פעם א' בקהילות (רעגינשפורג) בימים הנוראים והי' מנגן כל התפל' כמנהג מדינת (אוסטרייך) כי כן המנהג שם. והוקשה בעיניו שהי' אומר הפטרה בניגון בני ריינו"ס ואמר שבאותו פעם הי' הוא אומר סליחה אני אני המדבר אשר יסד רבינו אפרים לומר לתפלת מוסף וסבר שמצוה לומר שם לכבוד רבינו אפרים המחבר אשר מנוחת כבודו שם ואמרו המנהיגים אליו שאין מנהגם לומר אותה הסליח' ולא שמע אליהם מסברתו דלעיל, לימים מתה בת הרב ביום כפור והוצדק הרב הנזכר עליו הדין שלקתה בתו על מה ששינה מנהג המקום ע"ש. ועיין ס"ח סימן תר"ז: . לבוש סימן פ"ט:
ובמהרי"ל הלכות יום כפור כתב וז"ל אמר מהר"י סג"ל אין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים [הערת המדפיס: עי' בית לחם יהודא יו"ד סי' קמ"ב שכתב בשם רי"ו דאסור לאדם לזמר זמר נעים לפני עובדי כוכבים פן ינגן לעבודת כוכבים שלו אותו ניגון ע"ש. ועיין ברכי יוסף סי' תק"ס דכתב על מה שכתב בספר מעשי רוקח פ"ח מהלכות תפלה בשם מהר"מ די לינזאנו בס' שתי ידות דף ק' שכתב בשם ס"ח דיזהרו מי שקולו נעים שלא יזמר ניגונים נכרים ודקדק שלא כתב שירים נכרים דזה פשיטא דאסור אלא ניגונים נכרים כלומר אף דהשיר הוא קודש הניגון נכרי יפסידהו כו' ע"ש. ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לינזאנו עצמו שם בספר שתי ידות דף קמ"ב שכתב וז"ל וזאת היתה לי סיבה גורמת לחבר רוב שירי על ניגוני הישמעאלים כו' וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לשי"ת על ניגונים אשר לא מבני ישראל המה ואין הדין עמם כי אין בכך כלום:] שאין מורגלים שם. וסיפר לנו מעשה בעצמו שהי' ש"צ פעם א' בקהילות (רעגינשפורג) בימים הנוראים והי' מנגן כל התפל' כמנהג מדינת (אוסטרייך) כי כן המנהג שם. והוקשה בעיניו שהי' אומר הפטרה בניגון בני ריינו"ס ואמר שבאותו פעם הי' הוא אומר סליחה אני אני המדבר אשר יסד רבינו אפרים לומר לתפלת מוסף וסבר שמצוה לומר שם לכבוד רבינו אפרים המחבר אשר מנוחת כבודו שם ואמרו המנהיגים אליו שאין מנהגם לומר אותה הסליח' ולא שמע אליהם מסברתו דלעיל, לימים מתה בת הרב ביום כפור והוצדק הרב הנזכר עליו הדין שלקתה בתו על מה ששינה מנהג המקום ע"ש. ועיין ס"ח סימן תר"ז: . לבוש סימן פ"ט:
1