טעמי המנהגים, ליקוטים כ״בTa'amei HaMinhagim, Miscellany 22
א׳טעם. שכאשר האיש הישראלי יהי' לו איזהו ספק ומקום עיון בהלכה בתורה או באיזהו שכל מושכל אשר יעיין בתורה הנה בטבעו הוא אשר יושיט ידו אל זקנו ויכלכלהו ויניעהו מצד אל צד. משום דהנה כל מפתחות התורה הוא בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. והנה כאשר האדם יסתפק באיזה דבר מעניני התורה הוא מחמת שלא נודע מאין נלמד הדבר הזה בתורה. ומאיזהו מדה הוא נדרש משא"כ לכשיתודע לו מאיזה מדה הוא נדרש ידע הכל והנה כתיב י"י צל"ך. ודרשו חז"ל מה הצל הזה אם אתה שוחק הוא שוחק וכו' שהצל עושה תנועת האדם כך כביכול י"י צלך כפי הפעולה שאתה עושה כן תתעורר למעלה וע"כ הטבע בישראל בעת אשר יעיין האיש הישראלי באיזה מושכל ויסתפק לו הענין הנה יניע הזקן בעת עיונו י"ג ת"ד ועי"ז יתעוררו אל האדם הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ויתודע לו מאין מקום מוצא הלימוד הזה בתורה. (והיה ברכה). מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל:
1
ב׳והנה לפי"ז תבין תמיהת ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה שהלבינו שערותיו שערות הזקן. דקשה מה היא תמיהתו בשלמא אם הי' זקן ממש יתכן שפיר הרי אני זקן באתי בימים ועכ"ז לא זכיתי וכו' משא"כ כשהוא בחור אין כאן תמי' רק דמזה נראה שהפליג בלימוד התורה י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן לידע מוצא כל דבר מן התורה. ומזה נתעוררו י"ג מדות של רחמים ת"ד קדישא עד שנעשה אצלו כביכול דוגמא עליונה שהלבינו שערותיו ואעפ"כ לא זכיתי שתאמר יצ"מ וכו'. שם:
2