טעמי המנהגים, ליקוטים כ״חTa'amei HaMinhagim, Miscellany 28

א׳טעם. שכתבו האחרונים בענין לחלל את השבת בשביל חולה שיש בו סכנה שנהגו עכשיו ע"י עכו"ם דוקא. אעפ"י שכתב בש"ע סי' שכ"ח סעי' י"ב וט"ז שם סק"ה שמצוה בגדולי ישראל. מפני שנתמעטו הלבבות ולא שכיחי כ"כ גדולי ישראל ויכול להיות חילול שבת שלא במקום פיקוח נפש ע"כ החמירו ליזהר כל מה דאפשר*ועפ"י הסוד כי הנה עביר' לשמה בזה מעלה ניצוצות ממקום עמקי הקליפות ביותר וכל זה הוא בגדולי ישראל שיש להם בחי' מוחין דגדלות יש להם הכח לכנס לזה ולהעלות משם והן שהעושה הוא מגדולי ישראל או בשביל גדולי ישראל. משא"כ במי שאין לו מוחין דגדלות הגם לכשאין עכו"ם מותר מסתמא בשביל פ"נ שמן השמים זכוהו לכך ויסיעוהו מן השמים עכ"פ אין מצוה שיהי' ישראל כי אולי לא יוכל להעלות אם יכנס לשם. שם.
ועי' בספר ארחות חיים סימן שי"ח אות ו' בשם שד"ח דאם בישל עכו"ם בשביל חולה בשבת דנכון להחמיר להכשיר הכלים:
משא"כ מי שיודע בעצמו שהוא מגדולי ישראל גם עכשיו הדין כן*בספר קישוטי כלה בסופו פי' המדרש פליאה אמרי נא אחותי את. מכאן שמכבין נר לחולה בשבת. לפי שקש' מפני מה הי' ירא אברהם שלא יהרגוהו שהם מצווים על אשת איש הלא הם מצווים על שפיכות דמים וצ"ל דהוא סבר דטוב להם שיהרגו אותו ויתחייבו פעם אחת. משלא יהרגו אותו ויתחייבו על כל ביאה. ובמס' שבת פריך בגמרא יטלטל הנר מן החולה ולא יכבה. טלטול דרבנן וכיבוי דאורייתא. ומשני גבי טילטול חייב על כל פסיעה אבל גבי כיבוי חייב פעם אחת. . שארית ישראל. וכתב שכן עשה מורו הקדוש מטשארנאביל זצוק"ל וכן שמע בשם הרב הקדוש מלאדי זללה"ה שעשה כן:
1