טעמי המנהגים, ליקוטים ס׳Ta'amei HaMinhagim, Miscellany 60
א׳טעם שאם יצטרך אדם לצדיק עבור איזה תפלה נותן לו פדיון נפש סך מה ובלא זה אינו יכול להתקרב אצל הצדיק כלל. משום דע"י הנתינה הנ"ל הוא מקשר נפשו ברצון של הצדיק במה שמחסר ממנו ונותן להצדיק ובאמת הצדיק אח"ז עושה בהמעות כלבבו ונותן לאחרים צדקה או שאר דבר מצוה ולפעמים נהנה בעצמו מהמעות כפי שכלו לכך אפי' הצדיק שאינו רוצה ליהנות משל אחרים מקבל מעות מאדם כדי שהאיש יוכל להתקשר עמו לכך אפי' שמואל שלא נהנה משל אחרים עכ"ז לטובת האדם הנותן קיבל משל אחרים.*וחלילה לומר שדוקא רבו הוא צדיק גמור ותו לא. ובספר רחמי האב כתב ששמע מהרב הגאון הקדוש רבינו חיים מסאנץ זללה"ה שאמר פ"א בסוכ' אם אשמע מא' מאנשיי שיאמר שדוקא רבו הוא הצדיק ותו לא אעברנו משרשו כי יש הרבה עבדים למלך הכבוד ואלו הי' שלום בין הצדיקים וחסידים כבר הי' בן דוד בא ולמה יפסול א' עבודת חבירו ויקפיד אם א' מחסידיו נוסע אל צדיק אחר. ופ"א בא הצדיק ר' דוד זלאטעס לקבל פני אור עולם רבינו מאיר מפרעמישלאן זצק"ל, ושאל את ר"ד מה מדה טוב' למדת מהצדיק מבעלז והשיב למדתי ממנו מדת לב טוב כי הי' נוח לבריות מאוד ואחז ר"מ א"ע בראשו והקפיד ואמר וכי מאיר לא טוב היא והשיב ר"ד אל יחר בעיני אדוני כי אצלי הוא מוסכם כי כל צדיק הוא מסכת בפני עצמו במס' ברכות אני לומד הלכות ברכות ובמסכת שבת עניני שבת ואין זה דומה לזה ואין מסכת שבת מקפדת כשלומדין מסכת ברכות ויש מי שלומד מסכת א' בעיון גדול יורד לעומקא ומס' א' לומד שיעור פשוט כן הדבר הזה אצל צדיק א' נוסע ומקשר עצמו בו בקשר של קיימא ואצל צדיק אחד נוסע ללמוד ממנו איזה מדה ולראות הנהגותיו ולהסתכל בצורתו כי הסתכלות בפני הצדיק תועלת גדול' לנשמה. ע"כ אין להקפיד אם איש אחד מאנשיו נוסע לפעמים לצדיק אחר. ומי לנו גדול מאבי הנביאים שאמר המקנא אתה לי מי יתן כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם ע"כ:
ובספר קרבן עני כ' על מה שפירש"י על פסוק ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל שרי אלפים. תחזה ברוח הקודש. מאי רוה"ק הי' צריך לזה. רק שלא שמו שר האלף רק מי שהי' לו נשמ' כוללת מאלף אנשים כמו מרע"ה שהי' נשמתו כוללת מס' ריבוא. ולכך כל אותן אלף אנשים שהי' שורשם משורש נשמתו הי' הוא הממונה עליהם וכן שרי מאות ושרי עשרות. וכן היא בזמנינו מי שנוסע באמת לצדיק אחד תדיר מסתמא יש לו שורש נשמתו שם. ומכאן תוכחה לאותן השוטים המקפידים למי שאינו נוסע דוקא לרבם אף שנוסע לצדיק אחר כי מסתמא אין שורש נשמתו שם:
ומבואר באגרת שבסוף ספר נועם אלימלך דכל זה מה שעומדין איזה רשעים להלשין על הצדיקים ולצער אותם ולשפוך דמם כמים בחירופין וגידופין ובבזיונות ובליצנות הסיב' הוא שהצדיק הולך בדביקתו ואהבתו וזיו השכינ' עליו שורה והולך בכל יום ומאיר ממדריג' למדריג' ובהכרח לפעמים נכשל באיזה חטא קל בברכ' בלא כוונ' ובהיסח דעת מן התפילין וכיוצא וזהו בעצמו ליתן חלק שלא יקטרגו המקטריגים עליו כנודע אבל אעפ"כ יש קטרוג רק עליו שמקטריגין מלמעל' לומר שאין מעשיו זכים ויש בהם איזה פנייה ולכן הש"י שולח לצדיק נסיונות ורוב נסיונות ע"י אנשים רעים שמבזין איתו ומחלישין דעתו ושופכין דמו כמים והוא עומד בצדקו ולא עוד אלא שמוסיף אור ואהב' ודביקות ושמח' בעבודתו:
ובספר נתיב מצותיך כתב בשם חותנו הצדיק מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מפיו של רבינו אלימלך שאמר יניחו מלחלוק עלי שתי שנים ואביא משיח וגאול' שלימ' ואמר חידוש נפלא הוא לי על התנאים שצפו ברוח קדשם עד סוף כל הדורות וכתבו כל כך גזירות רעות ויסורים שיהיו קודם ביאת משיח ולא ראו שאלימלך יהי' בעולם וכל אלו הרעות והגזירות כבר המתיק אותם וביטל אותם אלימלך ע"כ:
עוד כתב שגם למרן הבעש"ט ציערו אותו מאוד הרשעים עד שפעם אחת שלחו אחריו שיבוא לאיזה ענין והכוונ' הי' להכותו ולהרגו והוא אע"פ שראה הכל נסע וכשבאו לשם עשו לו סעוד' גדול' והשקהו יין ישן של מאה שנים כשהיו שותין ממנו מעט היו משתכרין והכוונ' הי' שבתוך השכרות יעמדו עליו להכותו מכת רצח וצוה שיתנו לו תפוחים והי' לו כוונ' ושם ויחוד שהתפוחים מפיגים היין כמבואר בזוהר ושתה הרבה ולא נשתכר והם בהכרח ג"כ שתו וכשראו שנפל' עליהם תרדמ' גדול' וכבידות ציוו לסגור המבצר בדלתים ובריח שלא לברוח והתחילו לבזות אותו ולריב עמו אבל נפל עליהם שינה ונעשו כפגרים והוא צוה למשרתו שיאסור המרכב' ליסע משם ואמר לו המשרת רבינו הדלתים סגרו במנעול ובריח חזק ואמר להמשרת לך אמור להם משמי שיפתחו והלך ואמר ופתחו ברעש גדול וכשראו הנשים שלהם המופת הזה בקשו ממנו בבכי' שלא יהי' עונש על ידו והשיב להם שנגזר עליהם שריפ' ומגפ' ודלות וכל הנולד מהם יהי' לו מום והפצירו בו ואמר שעד עשרים שנה יתעכב הגזיר' ע"י בקשתם ונסע משם ומחמת פחד הרשעים נסע עשרים פרסאות בהרף עין ע"י קפיצה כי זה הי' נקל לו כנודע ממעשיו ששלח אחריו ר' אבא מדראהביטש שנשתגעה אשתו והתפלל מנח' בעיר פדאהייץ ובתחלת הליל' בא לק"ק דראהביטש והתפלל מעריב בבהכ"נ כמפורסם ואמר שאם הי' נוגעין בו להכות הי' נחרב חצי עולם וכל זה הי' ע"י נחשים צפעונים שדברו סרה ולולא כן הי' מביא הגאול' והי' מחזיר כל העולם למוטב. ואחריו קם רבינו הקדוש קדש קדשים רבינו דוב בער המאיר לארץ והי' לו שלש מאות תלמידים כולם בעלי רוח הקודש אמיתי ועליו עמדו נחשים ועקרבים בלי שיעור עד שהסיתו גם לגדולי ישראל והי' ריב ומחלוקת מה שלא הי' בזמן קרח וכל זה הסיב' ע"י שהצדיק הולך בכל יום ממדריג' למדריג' עומדים עליו נחשים ועל ידם נקרעו כל הדינים ממנו עד שנתגלה לו אור עליון מעין עוה"ב לילך מעולם ועד עולם מדריגות גדולות כי בודאי מי שהולך עם זבל וקש ותבן לא יעמדו עליו לסטים והולך בשלום עם זבל שלו המסריח אבל ההולך באבנים יקרות כמה וכמה רוצחים ולסטים עומדים עליו ועדיין השטן מרקד בינינו לעשות פירוד לבבות ושנאת חנם ולדבר סרה על צדיקי אמת להאריך עלינו הגלות המר והמקבלו והשומעו והשמח והיושב במסיבתם לא יהי' לו חלק באלקי ישראל בודאי ואני ערב לו שלא יראה בנחמת ציון וירושלים:
וכן הי' מעש' שאירע להקדוש רבינו יצחק מדראהביטש שהי' לו ענין שתיכף שאמר בידך אפקיד ישן לו ואם אירע שלא יכול לישן הי' יודע שעשה איזה חטא ואינם רוצים לקבלו עד שעשה תשוב' ופעם אחת פשפש ולא מצא עד שבדק וחקר שהי' עומד במסיבות לצים שעשו ליצנות ממרן אלקי הבעש"ט והוא שתק ולא מיחה ותיכף עמד ממטתו וצוה לעגלון שלו שימסור לו הרכב ונסע תיכף לק"ק מעזבוז לבקש ממנו מטו. ומרן לא הכירו מעולם ולא הי' מכיר אותו שום אדם במעזבוז והלך הרב ר' יצחק לבית מדרשו של מרן להתפלל ועמד שם בזוית להתפלל ובעת קריאת התור' קרא אותו מרן מורה רבינו ר' יצחק בן ר' יוסף ואמר לו שלום עליכם מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה ובעש"ט מוחל בלב שלם. ראה כמה הגיע תנועה של לשון הרע ואתם אחיי השמרו בנפשכם וחיו לאורך ימים ע"כ:
ובספר רחמי האב כתב ששמע מפה קדוש הרב מראזדעל איך שרבינו דוב ממעזריטש נצטער על שנעשה מפורסם וגילו לו מן השמים שפעם א' נסע בחוה"מ דרך שלא הי' צריך והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וחשבו לו זאת כמבזה את המועדים ולכך נענש שנעשה מפורסם: עיין אזור אליהו פ' קרח:
ובספר קרבן עני כ' על מה שפירש"י על פסוק ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל שרי אלפים. תחזה ברוח הקודש. מאי רוה"ק הי' צריך לזה. רק שלא שמו שר האלף רק מי שהי' לו נשמ' כוללת מאלף אנשים כמו מרע"ה שהי' נשמתו כוללת מס' ריבוא. ולכך כל אותן אלף אנשים שהי' שורשם משורש נשמתו הי' הוא הממונה עליהם וכן שרי מאות ושרי עשרות. וכן היא בזמנינו מי שנוסע באמת לצדיק אחד תדיר מסתמא יש לו שורש נשמתו שם. ומכאן תוכחה לאותן השוטים המקפידים למי שאינו נוסע דוקא לרבם אף שנוסע לצדיק אחר כי מסתמא אין שורש נשמתו שם:
ומבואר באגרת שבסוף ספר נועם אלימלך דכל זה מה שעומדין איזה רשעים להלשין על הצדיקים ולצער אותם ולשפוך דמם כמים בחירופין וגידופין ובבזיונות ובליצנות הסיב' הוא שהצדיק הולך בדביקתו ואהבתו וזיו השכינ' עליו שורה והולך בכל יום ומאיר ממדריג' למדריג' ובהכרח לפעמים נכשל באיזה חטא קל בברכ' בלא כוונ' ובהיסח דעת מן התפילין וכיוצא וזהו בעצמו ליתן חלק שלא יקטרגו המקטריגים עליו כנודע אבל אעפ"כ יש קטרוג רק עליו שמקטריגין מלמעל' לומר שאין מעשיו זכים ויש בהם איזה פנייה ולכן הש"י שולח לצדיק נסיונות ורוב נסיונות ע"י אנשים רעים שמבזין איתו ומחלישין דעתו ושופכין דמו כמים והוא עומד בצדקו ולא עוד אלא שמוסיף אור ואהב' ודביקות ושמח' בעבודתו:
ובספר נתיב מצותיך כתב בשם חותנו הצדיק מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מפיו של רבינו אלימלך שאמר יניחו מלחלוק עלי שתי שנים ואביא משיח וגאול' שלימ' ואמר חידוש נפלא הוא לי על התנאים שצפו ברוח קדשם עד סוף כל הדורות וכתבו כל כך גזירות רעות ויסורים שיהיו קודם ביאת משיח ולא ראו שאלימלך יהי' בעולם וכל אלו הרעות והגזירות כבר המתיק אותם וביטל אותם אלימלך ע"כ:
עוד כתב שגם למרן הבעש"ט ציערו אותו מאוד הרשעים עד שפעם אחת שלחו אחריו שיבוא לאיזה ענין והכוונ' הי' להכותו ולהרגו והוא אע"פ שראה הכל נסע וכשבאו לשם עשו לו סעוד' גדול' והשקהו יין ישן של מאה שנים כשהיו שותין ממנו מעט היו משתכרין והכוונ' הי' שבתוך השכרות יעמדו עליו להכותו מכת רצח וצוה שיתנו לו תפוחים והי' לו כוונ' ושם ויחוד שהתפוחים מפיגים היין כמבואר בזוהר ושתה הרבה ולא נשתכר והם בהכרח ג"כ שתו וכשראו שנפל' עליהם תרדמ' גדול' וכבידות ציוו לסגור המבצר בדלתים ובריח שלא לברוח והתחילו לבזות אותו ולריב עמו אבל נפל עליהם שינה ונעשו כפגרים והוא צוה למשרתו שיאסור המרכב' ליסע משם ואמר לו המשרת רבינו הדלתים סגרו במנעול ובריח חזק ואמר להמשרת לך אמור להם משמי שיפתחו והלך ואמר ופתחו ברעש גדול וכשראו הנשים שלהם המופת הזה בקשו ממנו בבכי' שלא יהי' עונש על ידו והשיב להם שנגזר עליהם שריפ' ומגפ' ודלות וכל הנולד מהם יהי' לו מום והפצירו בו ואמר שעד עשרים שנה יתעכב הגזיר' ע"י בקשתם ונסע משם ומחמת פחד הרשעים נסע עשרים פרסאות בהרף עין ע"י קפיצה כי זה הי' נקל לו כנודע ממעשיו ששלח אחריו ר' אבא מדראהביטש שנשתגעה אשתו והתפלל מנח' בעיר פדאהייץ ובתחלת הליל' בא לק"ק דראהביטש והתפלל מעריב בבהכ"נ כמפורסם ואמר שאם הי' נוגעין בו להכות הי' נחרב חצי עולם וכל זה הי' ע"י נחשים צפעונים שדברו סרה ולולא כן הי' מביא הגאול' והי' מחזיר כל העולם למוטב. ואחריו קם רבינו הקדוש קדש קדשים רבינו דוב בער המאיר לארץ והי' לו שלש מאות תלמידים כולם בעלי רוח הקודש אמיתי ועליו עמדו נחשים ועקרבים בלי שיעור עד שהסיתו גם לגדולי ישראל והי' ריב ומחלוקת מה שלא הי' בזמן קרח וכל זה הסיב' ע"י שהצדיק הולך בכל יום ממדריג' למדריג' עומדים עליו נחשים ועל ידם נקרעו כל הדינים ממנו עד שנתגלה לו אור עליון מעין עוה"ב לילך מעולם ועד עולם מדריגות גדולות כי בודאי מי שהולך עם זבל וקש ותבן לא יעמדו עליו לסטים והולך בשלום עם זבל שלו המסריח אבל ההולך באבנים יקרות כמה וכמה רוצחים ולסטים עומדים עליו ועדיין השטן מרקד בינינו לעשות פירוד לבבות ושנאת חנם ולדבר סרה על צדיקי אמת להאריך עלינו הגלות המר והמקבלו והשומעו והשמח והיושב במסיבתם לא יהי' לו חלק באלקי ישראל בודאי ואני ערב לו שלא יראה בנחמת ציון וירושלים:
וכן הי' מעש' שאירע להקדוש רבינו יצחק מדראהביטש שהי' לו ענין שתיכף שאמר בידך אפקיד ישן לו ואם אירע שלא יכול לישן הי' יודע שעשה איזה חטא ואינם רוצים לקבלו עד שעשה תשוב' ופעם אחת פשפש ולא מצא עד שבדק וחקר שהי' עומד במסיבות לצים שעשו ליצנות ממרן אלקי הבעש"ט והוא שתק ולא מיחה ותיכף עמד ממטתו וצוה לעגלון שלו שימסור לו הרכב ונסע תיכף לק"ק מעזבוז לבקש ממנו מטו. ומרן לא הכירו מעולם ולא הי' מכיר אותו שום אדם במעזבוז והלך הרב ר' יצחק לבית מדרשו של מרן להתפלל ועמד שם בזוית להתפלל ובעת קריאת התור' קרא אותו מרן מורה רבינו ר' יצחק בן ר' יוסף ואמר לו שלום עליכם מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה ובעש"ט מוחל בלב שלם. ראה כמה הגיע תנועה של לשון הרע ואתם אחיי השמרו בנפשכם וחיו לאורך ימים ע"כ:
ובספר רחמי האב כתב ששמע מפה קדוש הרב מראזדעל איך שרבינו דוב ממעזריטש נצטער על שנעשה מפורסם וגילו לו מן השמים שפעם א' נסע בחוה"מ דרך שלא הי' צריך והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וחשבו לו זאת כמבזה את המועדים ולכך נענש שנעשה מפורסם: עיין אזור אליהו פ' קרח:
1