טעמי המנהגים, ליקוטים ס״בTa'amei HaMinhagim, Miscellany 62
א׳עוד טעם דהענין הוא בבא איש להתפלל אל הש"י בעד חבירו הנה יחשב לעזות ח"ו באמור לו למה חבירך אינו מתפלל בעצמו ע"כ הוא לקבל זו רוח יתירה בך שאתה הגון בעיניך מחבירך להתפלל לפני בוראך. ע"כ עצה היעוצה ליקח איזה שכר ע"ז. וא"כ הוא תשובה בפני המקטרג בשביל זה אני מתפלל בשילמו משכורתי ומחויב אני לעשות שליחותו.*ובספר זרע קודש (בשלח) כתב יש עתים שצריך הצדיק לעשות באופן זה שלא להתפלל בפירוש כמו שאנו רואים בצדיקי הדור כשבא אדם לפניו ומבקש מאתו שיתפללו עליו בעניני הצטרכות ומשיב לו הצדיק בהעברה בעלמא השי"ת יעזור לך וכדומ'. ומי שהוא צדיק גדול פועל מדיבור זה תיכף כי זה הדיבור בעצמו היא תפל' לו ית"ש רק שהוא בהסתר מפני שרואה הצדיק שעת לירא מקטרוג. וצריך להסתיר תפלתו שלא ירגישו כלל המסטינים שהוא מתפלל:
ובליקוטים שם כתב דרפוא' שייך בכל דבר. ע"ד שהעולם אומרים אדם זה חלש בכיסו. ואם חסר מאתו זה הדבר נקרא הדבר זה קצירו. שקצרה השפע בדבר זה אצלו:
כתב בספר אגרא דפרקא אות ע"ג וז"ל קבלנו מהצדיקים בשעה שהאדם צריך להתפלל על חבירו ורואין ח"ו שהדין מתוח יתפלל עליו במחשב'. ועוד קבלנו להתפלל עליו ברמז דהיינו אם צריך לרפוא' יתפלל עליו על מזונות שהרפוא' כמזונות וכיוצא. והשי"ת בוחן לבות וכליות הוא יודע מחשבתו ובעלי הקטרוג לא יקטרגו. כיון שאין תפילתו בפירוש על הדין המתוח עליו, כך קבלנו עכ"ל:
ובספר צפנת פענח כתב בשם הרמב"ם כמו שיש חולי הגוף. כך יש חולי הנפשות והת"ח הם רופאי הנפשות. ובספר הדרת קודש כתב שמעתי לא יחל דברו ועי"ז כבל היוצא מפיו יעשה השי"ת. כמו שמצינו בר' יהושע בן לוי ע"י שלא התיר לעצמו שבוע' מעולם נתקיים שבועתו ונשאר בחיים בגן עדן :
ובספר מאור ושמש (בלק) כתב שמעתי מפי אדמו"ר בוצינא קדישא מוהר"ר אלימלך זצוק"ל ששאל אותו הצדיק המפורסם בוצינא קדישא אחיו מוהר"ר משולם זושא זללה"ה בזה"ל אחי למוד לי זה שאתה הוא פועל ניסים ונפלאות ומעשים נוראים שאוכל ג"כ לפעול כך. והשיב לו אדמו"ר שהוא ע"י התחברות הצדיקים ואהב' וחיב' וריעות ביניהם עי"כ נפעלים ונעשים כל הניסים וכל הפעולות והמעשים נוראים. והודה הצדיק לדבריו ואמר בודאי כי זה עיקר הכל:
ובספר תפלה למש' (פ' בראשית) כתב שמעתי מפה קדוש מ"ו איש אלקים קדוש מוהר"ר מנחם מענדיל נבג"מ מרימנאב שאמר מי שזוכה לדעת שלימ' כשרואה את הצדיק ומסתכל גם מכל אבר יכול ללמוד תור' ממש כאשר הוא למד מרבו מכל אבריו תור' ממש ומי שאינו זוכה כל כך עכ"פ כשיסתכל בפני רבו הצדיק נשפע עליו אור מהצדיק מכל אבר ואבר ע"כ. ואיתא בס' זקוקין דנורא כי הסתכלות פני הצדיק מסוגל לזכרון. וכן מצינו בבעלי הזוהר דנקט כמה פעמים פלוני אזל למיחמא לפלוני לא אמר ללמוד רק למיחמא:
ובספר דגל מחנה אפרים (ויחי) כתב דכשמסתכל בדמות פניו של צדיק מזה באה הארה לנשמת המסתכל בו וההיפוך בדמות אדם רשע ולכך אסור להסתכל בדמות אדם רשע:
ובעניני המנהגים אשר ילמוד מפי רבו לא יתנהג רק בדבר שאינו מתנגד לעצם. היינו הדברים שאינם ניגוד לאיזה מצו' ולאיז' דבר מדברי חז"ל. משא"כ כשיש במנהגיו איזה ניגוד. לתור' שבכתב ושבע"פ. או אפילו לאזהר' קטנ' שבדברי חז"ל שכל זה הוא עצם תורתינו לא יאבה ולא ישמע להתנהג במנהג הזה. הגם שרואה מנהג הזה אצל הרב. אפי' אם יעמיד לו הרב החמ' באמצע השמים ויבקע לפניו את הים. הגם שצריך לדון את הרב לכף זכות בענין ההוא באמור בלבו אפשר אינו מבין עניניו ואפשר הרב עושה משום עת לעשות לד'. (כי חליל' להרהר אחר רבו כחוט השערה) אבל התלמיד בעצמו הרוצה ללמוד לא יאבה להתנהג בשום אופן במנהג העוקר איזה הלכ' מדברי תוה"ק כגון לבטל עונת ק"ש ועונת תפל' בזמנים שקבעו חז"ל הגם שיפתוך כמה אנשים מתחכמים לדעתם באומרם שמן הצורך להמתין עד ירגישו יפעת שפעת מוחין דגדלות. [הערת המדפיס: ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר משה מקאזניץ זצוק"ל שומר רוח לא יזרע. פי' מי ששומר וממתין עד יערה עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל. איש כזה לא יזרע. לא יוכל לזרוע ולעבוד את ד'. ורואה בעבים לא יקצור שאפי' עב הענן סך בעדו. שאין מוחו בהיר וחזק כ"כ אעפ"כ רואה לעבוד עבודתו. איש כזה לא יקצר בעבודת השי"ת:
ובספר זרע קודש להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר נפתלי מראפטשיץ זצוק"ל כתב מ"ש מרע"ה ואתחנן אל ה' בעת ההוא ולא אמר באיזה. ללמד אותנו בזה שלא יאמר האדם עתה אין לי מוח כראוי לתפל' ולא אתפלל עתה רק לכשאפנה אתפלל כראוי וכנכון רק בכל עת ועת תתפלל לפי העת ההוא של עכשיו יהי' העת איזה עת שיהי'. וז"ש ובקשת משם את ד' אלקיך ומצאת. שאמר ג"כ סתם משם ול"א באיז' מקום וזמן. רק הפי' משם מכל מקום ומקום שאתה שם אז תדרוש את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו:
ובספר אמרי צדיקים ח"ש כתב שמעתי מפ"ק הרב הצדיק מבארדיטשוב זצוק"ל שלא יתרשל אדם ח"ו במצות השי"ת מחמת שאין לו התלהבות כי חליל' כאשר ימתין אדם שיהי' לו דוקא התלהבות יעבור זמן המצו' חליל'. ואין זה עבד נאמן רק צריך לעשות המצו' בכל עת שיגיע לידו אף שאין לו התלהבות:] תדע ידידי שזה עצת היצר. הגע בעצמך אם יעלה בדעת האדם שלא לאכול מצה בפסח רק ימתין עד חג השבועות שאז יהי' לו מוחין דגדלות מאור פני מלך הירצה ד' אלקי ישראל בעבוד' זו. נאמן הוא בעל מלאכתינו אשר עשה לנו את הנפש ונתן לנו את תורתו אשר היא בעצם למעל' מן הזמן ונתנה לנו תחת הזמן להורות כי לכל שם בשם אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל:
ובליקוטים שם כתב דרפוא' שייך בכל דבר. ע"ד שהעולם אומרים אדם זה חלש בכיסו. ואם חסר מאתו זה הדבר נקרא הדבר זה קצירו. שקצרה השפע בדבר זה אצלו:
כתב בספר אגרא דפרקא אות ע"ג וז"ל קבלנו מהצדיקים בשעה שהאדם צריך להתפלל על חבירו ורואין ח"ו שהדין מתוח יתפלל עליו במחשב'. ועוד קבלנו להתפלל עליו ברמז דהיינו אם צריך לרפוא' יתפלל עליו על מזונות שהרפוא' כמזונות וכיוצא. והשי"ת בוחן לבות וכליות הוא יודע מחשבתו ובעלי הקטרוג לא יקטרגו. כיון שאין תפילתו בפירוש על הדין המתוח עליו, כך קבלנו עכ"ל:
ובספר צפנת פענח כתב בשם הרמב"ם כמו שיש חולי הגוף. כך יש חולי הנפשות והת"ח הם רופאי הנפשות. ובספר הדרת קודש כתב שמעתי לא יחל דברו ועי"ז כבל היוצא מפיו יעשה השי"ת. כמו שמצינו בר' יהושע בן לוי ע"י שלא התיר לעצמו שבוע' מעולם נתקיים שבועתו ונשאר בחיים בגן עדן :
ובספר מאור ושמש (בלק) כתב שמעתי מפי אדמו"ר בוצינא קדישא מוהר"ר אלימלך זצוק"ל ששאל אותו הצדיק המפורסם בוצינא קדישא אחיו מוהר"ר משולם זושא זללה"ה בזה"ל אחי למוד לי זה שאתה הוא פועל ניסים ונפלאות ומעשים נוראים שאוכל ג"כ לפעול כך. והשיב לו אדמו"ר שהוא ע"י התחברות הצדיקים ואהב' וחיב' וריעות ביניהם עי"כ נפעלים ונעשים כל הניסים וכל הפעולות והמעשים נוראים. והודה הצדיק לדבריו ואמר בודאי כי זה עיקר הכל:
ובספר תפלה למש' (פ' בראשית) כתב שמעתי מפה קדוש מ"ו איש אלקים קדוש מוהר"ר מנחם מענדיל נבג"מ מרימנאב שאמר מי שזוכה לדעת שלימ' כשרואה את הצדיק ומסתכל גם מכל אבר יכול ללמוד תור' ממש כאשר הוא למד מרבו מכל אבריו תור' ממש ומי שאינו זוכה כל כך עכ"פ כשיסתכל בפני רבו הצדיק נשפע עליו אור מהצדיק מכל אבר ואבר ע"כ. ואיתא בס' זקוקין דנורא כי הסתכלות פני הצדיק מסוגל לזכרון. וכן מצינו בבעלי הזוהר דנקט כמה פעמים פלוני אזל למיחמא לפלוני לא אמר ללמוד רק למיחמא:
ובספר דגל מחנה אפרים (ויחי) כתב דכשמסתכל בדמות פניו של צדיק מזה באה הארה לנשמת המסתכל בו וההיפוך בדמות אדם רשע ולכך אסור להסתכל בדמות אדם רשע:
ובעניני המנהגים אשר ילמוד מפי רבו לא יתנהג רק בדבר שאינו מתנגד לעצם. היינו הדברים שאינם ניגוד לאיזה מצו' ולאיז' דבר מדברי חז"ל. משא"כ כשיש במנהגיו איזה ניגוד. לתור' שבכתב ושבע"פ. או אפילו לאזהר' קטנ' שבדברי חז"ל שכל זה הוא עצם תורתינו לא יאבה ולא ישמע להתנהג במנהג הזה. הגם שרואה מנהג הזה אצל הרב. אפי' אם יעמיד לו הרב החמ' באמצע השמים ויבקע לפניו את הים. הגם שצריך לדון את הרב לכף זכות בענין ההוא באמור בלבו אפשר אינו מבין עניניו ואפשר הרב עושה משום עת לעשות לד'. (כי חליל' להרהר אחר רבו כחוט השערה) אבל התלמיד בעצמו הרוצה ללמוד לא יאבה להתנהג בשום אופן במנהג העוקר איזה הלכ' מדברי תוה"ק כגון לבטל עונת ק"ש ועונת תפל' בזמנים שקבעו חז"ל הגם שיפתוך כמה אנשים מתחכמים לדעתם באומרם שמן הצורך להמתין עד ירגישו יפעת שפעת מוחין דגדלות. [הערת המדפיס: ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר משה מקאזניץ זצוק"ל שומר רוח לא יזרע. פי' מי ששומר וממתין עד יערה עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל. איש כזה לא יזרע. לא יוכל לזרוע ולעבוד את ד'. ורואה בעבים לא יקצור שאפי' עב הענן סך בעדו. שאין מוחו בהיר וחזק כ"כ אעפ"כ רואה לעבוד עבודתו. איש כזה לא יקצר בעבודת השי"ת:
ובספר זרע קודש להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר נפתלי מראפטשיץ זצוק"ל כתב מ"ש מרע"ה ואתחנן אל ה' בעת ההוא ולא אמר באיזה. ללמד אותנו בזה שלא יאמר האדם עתה אין לי מוח כראוי לתפל' ולא אתפלל עתה רק לכשאפנה אתפלל כראוי וכנכון רק בכל עת ועת תתפלל לפי העת ההוא של עכשיו יהי' העת איזה עת שיהי'. וז"ש ובקשת משם את ד' אלקיך ומצאת. שאמר ג"כ סתם משם ול"א באיז' מקום וזמן. רק הפי' משם מכל מקום ומקום שאתה שם אז תדרוש את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו:
ובספר אמרי צדיקים ח"ש כתב שמעתי מפ"ק הרב הצדיק מבארדיטשוב זצוק"ל שלא יתרשל אדם ח"ו במצות השי"ת מחמת שאין לו התלהבות כי חליל' כאשר ימתין אדם שיהי' לו דוקא התלהבות יעבור זמן המצו' חליל'. ואין זה עבד נאמן רק צריך לעשות המצו' בכל עת שיגיע לידו אף שאין לו התלהבות:] תדע ידידי שזה עצת היצר. הגע בעצמך אם יעלה בדעת האדם שלא לאכול מצה בפסח רק ימתין עד חג השבועות שאז יהי' לו מוחין דגדלות מאור פני מלך הירצה ד' אלקי ישראל בעבוד' זו. נאמן הוא בעל מלאכתינו אשר עשה לנו את הנפש ונתן לנו את תורתו אשר היא בעצם למעל' מן הזמן ונתנה לנו תחת הזמן להורות כי לכל שם בשם אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל:
1
ב׳רופאי הנפשות. בספר בית שמואל אחרון (דברים) כתב בשם הקדמונים כשם שיש חולי הגוף כך יש חולי נשמה. וכשם שחולי הגוף כסוף לדבר המזיקין לגוף ומואס בדברים המועיל. כך מי שהוא חולי הנפש יכסוף לדברים המזיקים לנשמה ומואס בדברים המועילין לנשמה. וכשם שהחולי בחולי הגוף אם יודע שהוא חולה יבקש רופא לרפאות אותו ורופא מרפאתו. ואם אין יודע שהוא חולה לא יבקש רופא שירפא לו. ויגבר החולה עליו עד שימות. כך מי שהוא יודע שהוא חולה חולי הנפש יבקש רופא הנפש לרפאות אותו עד שישוב בתשובה ואם אין יודע שהוא חולה אין מבקש לו רופא ואין שב בתשובה עד שנעשה כמת. שרשעים בחייהם נקראים מתים:
2
ג׳בדמות פניו של צדיק. בסידור לב שמח כתב וז"ל ידוע בספרים שע"י הצדיק הלומד תורה הקדוש' מי שבא אליו ורואה פניו ג"כ נדחה הרע מהרואה אותו. וכך שמעתי ממו"ח הקדוש מהר"ש מבעלז זללה"ה וראה הכהן ע"י הסתכלות הכהן בזה והנה נרפא נגע הצרעת:
3
ד׳למעלה מן הזמן. ובספר דברים נחמדים כתב וז"ל הא דפסקינן הלכה כר' יהושע לענין ק"ש עד ג' שעות הוא דוקא בדיעבד. וגם ר' יהושע בעצמו לא אמר זה רק בדיעבד אבל מודה הוא דלכתחילה מחויבין לקרות ק"ש בזמנה עכ"פ בתחילת הנץ. והנה פליאה דעת ממני מה שכעת נוהגין בכל תפוצות ישראל לאחר לכתחלה זמן ק"ש ותפלה עד זמן רב על היום. ורבותינו הנהיגו זה בגולה. להיות בעוה"ר צריכין לעסוק במו"מ על המחיה ועל הכלכלה. וקודם התפלה היו נזהרין שלא לעסוק בשום מו"מ. כי כן היא מדינא דגמרא שלא לאחר זמן התפלה. וקבעו עיתים לתורה. משא"כ בזמנינו זה הנה מחמת הדחקות והעניות הנה עוסקים במו"מ גם קודם התפלה. איני יודע למה מאחרין זמן ק"ש ותפלה:
4
ה׳ושמעתי אומרים בשם הרב הגאון מהר"ש זלה"ה אשר הי' אב"ד בקהלתינו שאמר רבותינו הנהיגו זה בגולה בכדי שהתינוקות של בית רבן יבקיעו האויר קודם התפלה. כי האויר משובש בגייסות הקליפות וע"י הבל של התינוקות של בית רבן בוקעין האויר ותוכל התפלה לעלות. ואמרו זה בפני כבוד אדמ"ו הרב הקדוש מלובלין זצ"ל וקלסי' עכ"ל:
5
ו׳ובספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק"ל שהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מיכלי זלה"ה מזלאטשוב שאלוהו התלמידים טעם על תפלתו לאחר שעת תפלת כל ישראל. ואמר שכמו שמצינו בשבט דן שהי' נוסע באחרונה ומאסף לכל המחנות. פי' שהיה מגביה כל האבידות שנאבדו מכל הנוסעים לפניהם. היינו שהיו מגביהים ומעלים כל התפלות של ישראל שהי' בלא דו"ר. וכן אני ג"כ מאסף לכל התפלות שמתפללים בני ישראל בלי כוונה הראויה. והם בחי' אבודים. ואני מאספם ומחזירם לבעליהם פי' לשורשם. וסיים הרב הצדיק הק' הנ"ל הוא הי' כחו יפה לומר כן. אבל אנן מה נענין:
6