טעמי המנהגים, ליקוטים ח׳Ta'amei HaMinhagim, Miscellany 8
א׳טעם. כשאחד מתעטש אומרים לו חיים או אסותא. כי מיום שנבראו שמים וארץ לא הי' אדם חולה אא"כ הי' בדרך או בשוק הי' עוטש והי' נשמתו יוצא מנחוריו עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על זאת.*עי' דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס' ז"ל על הא דפירש"י (וירא כ"א) שם על שכמה. אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה ע"ה. וקש' דאמר (בהשוכר) עד יעקב לא הוה חולשא. ותירץ ר"ת מאורליינש דהיינו דוקא חולשא מחולי שבא בידי שמים אבל חולי הבא ע"י אדם כגון מכות חרב וכגון חולי הבא מחמת עין הרע כגון הכא הוי קודם יעקב. וחזקי' תירץ דהא דאמרינן עד יעקב לא הוי חולשא היינו חולשא דמיתה אבל חולשא מחמת דבר אחר כגון הכא הוי קודם ע"ש:
וכן מה שפירש"י לבקר את החולה אר"ח ב"ח יום שלישי למילתו היה בא ג"כ לתרץ הא עד יעקב לא הוה חולשא לכך אר"ח ב"ח יום שלישי למילתו הי' ולזה חלה. קהלת משה: ואמר לפניו רבון כל העולמים אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנאמר ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו הדברים כל מלכי ארץ ותמהו שלא הי' כמותו מיום שנבראו שמים וארץ.*ועד"ז ביאר בספר תפארת יהונתן הפסוק (ויחי מ"ז) וישתחו ישראל על ראש המטה. דעל דבר כך הי' משתחוה על שהי' ראש להשוכבים חולה קודם מיתתן על המטה דקודם יעקב לא הי' אדם חולה. ולכך נאמר מיד אחר זה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה דהוא דבר שלא נהייתה בימים ההם עד יעקב:
ובשם הגאון מו"ה ליב אבד"ק פינסק זללה"ה שהקש' על מה שפירש"י בגמרא עד יעקב לא הוי חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. משמע דעד השתא לא הי' שום אדם חולה. מהיכן מוכח זה. ופי' ע"פ הגמרא דפסחים רב בר אחוה דר' חייא כו' אמר לו אייבו קיים. אמר לו אימא קיימת. אמר לו אימא קיימת. אמר לו איבו קיים. משום דלא רצה להוציא דיבה. ואם כן קשה גבי יוסף אמאי הוציא המגיד דיבה לומר שאביו הוא חולה הוי לי' למימר ליוסף שהאחים שלו המה בריאים וממילא ישתמע שאביו הוא חולה. אבל אם עד עתה לא הי' שום אדם חולה אם הי' המגיד אומר לו אחיך המה בריאים הי' יוסף סובר שאביו מת ולא הי' משתמע כלל דאביו חולה דמהיכי יסיק אדעתי' דבר שלא הי' כלל בעולם. ולכן הוכרח לו לומר בפירוש שאביו חולה. וזהו פי' הגמרא דמדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה והוציא דיבה. מזה מוכח דעד השתא לא הי' שום אדם חולה: לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי ר' אליעזר. ועי' פ"מ א"ח סי' קע"ד ס"ק ט' דהמתעטש י"ל תחלה ברוכים תהיו ואח"כ לישועתך חדא דנענה תחלה ועוד דהם התחילו.*ובס"ח כתב דלא יחזיק טוב' להמבשר עד שיברך תחל' הטוה"מ ע"ש. ונרא' דאם אחד מברך לחבירו בברכת מז"ט וכדומה יאמר אמן קודם שישיב לחבירו ברוכים תהיו כדי שלא יהא הפסק בין הברכ' שמברכין אותו לעניית אמן:
ועי' מ"א סימן רט"ו סק"ג בשם המדרש כששומע א' מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן: ועיין טעמי המנהגים ח"א סעיף תש"ו בהשמטה:
וכן מה שפירש"י לבקר את החולה אר"ח ב"ח יום שלישי למילתו היה בא ג"כ לתרץ הא עד יעקב לא הוה חולשא לכך אר"ח ב"ח יום שלישי למילתו הי' ולזה חלה. קהלת משה: ואמר לפניו רבון כל העולמים אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנאמר ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו הדברים כל מלכי ארץ ותמהו שלא הי' כמותו מיום שנבראו שמים וארץ.*ועד"ז ביאר בספר תפארת יהונתן הפסוק (ויחי מ"ז) וישתחו ישראל על ראש המטה. דעל דבר כך הי' משתחוה על שהי' ראש להשוכבים חולה קודם מיתתן על המטה דקודם יעקב לא הי' אדם חולה. ולכך נאמר מיד אחר זה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה דהוא דבר שלא נהייתה בימים ההם עד יעקב:
ובשם הגאון מו"ה ליב אבד"ק פינסק זללה"ה שהקש' על מה שפירש"י בגמרא עד יעקב לא הוי חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. משמע דעד השתא לא הי' שום אדם חולה. מהיכן מוכח זה. ופי' ע"פ הגמרא דפסחים רב בר אחוה דר' חייא כו' אמר לו אייבו קיים. אמר לו אימא קיימת. אמר לו אימא קיימת. אמר לו איבו קיים. משום דלא רצה להוציא דיבה. ואם כן קשה גבי יוסף אמאי הוציא המגיד דיבה לומר שאביו הוא חולה הוי לי' למימר ליוסף שהאחים שלו המה בריאים וממילא ישתמע שאביו הוא חולה. אבל אם עד עתה לא הי' שום אדם חולה אם הי' המגיד אומר לו אחיך המה בריאים הי' יוסף סובר שאביו מת ולא הי' משתמע כלל דאביו חולה דמהיכי יסיק אדעתי' דבר שלא הי' כלל בעולם. ולכן הוכרח לו לומר בפירוש שאביו חולה. וזהו פי' הגמרא דמדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה והוציא דיבה. מזה מוכח דעד השתא לא הי' שום אדם חולה: לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי ר' אליעזר. ועי' פ"מ א"ח סי' קע"ד ס"ק ט' דהמתעטש י"ל תחלה ברוכים תהיו ואח"כ לישועתך חדא דנענה תחלה ועוד דהם התחילו.*ובס"ח כתב דלא יחזיק טוב' להמבשר עד שיברך תחל' הטוה"מ ע"ש. ונרא' דאם אחד מברך לחבירו בברכת מז"ט וכדומה יאמר אמן קודם שישיב לחבירו ברוכים תהיו כדי שלא יהא הפסק בין הברכ' שמברכין אותו לעניית אמן:
ועי' מ"א סימן רט"ו סק"ג בשם המדרש כששומע א' מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן: ועיין טעמי המנהגים ח"א סעיף תש"ו בהשמטה:
1