טעמי המנהגים, ליקוטים פ״דTa'amei HaMinhagim, Miscellany 84
א׳טעם. שנקראים חכמים תלמידי חכמים. משום דכל זמן שהוא תלמיד בעיניו שצריך עוד ללמוד דהתורה אין לה סוף הוא חכם. משא"כ כשמחזיק עצמו לחכם שאינו צריך ללמוד עוד אז לא הוי לא חכם ולא תלמיד*ובספר תוי"י פ' קדושים פי' בשם גדול א' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד. כי מן שיחת חולין שנקרא ת"ח ולא תיאר חכם ש"מ שצריך לימוד עוד. וזה תואר תלמיד חכם:
ובספר הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצוק"ל שפי' המשנה אבות פ"ה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לתלמידיו של בלעם הרשע כו'. וקשה מפני מה לא אמר של אברהם אבינו ע"ה עושים מצות או מתענים או הרבה כיוצא בו. אלא יש לך אדם שעושה מצות ומתענה והוא מתלמידיו של בלעם הרשע. דהיינו אם יש בו אחד מג' דברים הללו שחשב בהמשנה ואעפ"י שיש בו כל המדות טובות:
ובענין להשתתף עם הת"ח שהת"ח ילמד והיא יתעסק בסחור' ויתן לו חלקו בלימוד כיששכר וזבולון כתב בספר יוסף אומץ בשם דרשות בן שועיב וז"ל שמעתי מרבותי שהי' מעשה בדורות שעברו בשנים שהסכימו שיעסוק האחד בתור' והשני בפרקמטיה ושיתחלקו בכאן ובעוה"ב וכשנפטר החכם בכה עליו חבירו כלומר זכור מה שהסכמני. והעידו שראו למת ששחק ממנו והרכין בראשו להורות על הענין ע"כ. וכתב שם ואין להרחיק זה בחסידים שבמיתתן קרויין חיים. ואין מועיל תנאי אלא קידם לימודו של ת"ח אבל לאחר הלימוד אחז"'ל בסוטה אם יתן את כל הון ביתו באהבת התור' בוז יבוזו לו. וכן הוא בהדיא ש"ע סימן רמ"ו עכ"ל:
וכעין זה כתב בספר שם הגדולים להגאון חיד"א זצוק"ל אות א' סעיף קצ"ט שמצא במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו יד הקדש ממש שמצא באגרת רבינו יהודא בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ושם כתב שזקינו ה"ר יחיאל ז"ל בהיותו בן ט"ז שנה הי' לו חבר נאמן בישיב' ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהי. לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. וה"ר יחיאל נפטר. והי' מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדול' סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן ז"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי. ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחוק בתוך הארון וראהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אצלו וקורא עמו בהלכה. ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בג"ע בטוב מאד ושהי' לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא. אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם. ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחל' אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע כו' ע"ש:
ובספר ברכה משולשת להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל (סוטה פ"ה מ"ה) מי יגלה עפר מעיניך. כתב שם הורגלו לומר בזה"ל על הצדיקים. דהרי הם חיים וקיימים. וא"צ רק לגילוי עפר. דהיינו כשיתן להם ב"ב הקב"ה רשות לחזור ולבוא לעוה"ז בגוף ונפש. כמו שסיפרו בגמ' (שבת קנ"ב ע"ב) בהנהו קפולאי דר' נחמן שאמר כן ר' אחאי בר יאשי' מן הפסוק כי אני ד' בפתחי את קברותיכם. א"צ רק לפתוח להם וכו' ע"ש. ועי' בספרי ליקוטי דברים נחמדים בליקוטי הרב הק' מו"ה זכריה מענדיל זצ"ל בהשמטות בד"ה קבלתי. ועי' יו"ד סי' קע"ט סעיף י"ד שמותר להשביע החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל: . ישמח משה פ' תולדות:
ובספר הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצוק"ל שפי' המשנה אבות פ"ה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה לתלמידיו של בלעם הרשע כו'. וקשה מפני מה לא אמר של אברהם אבינו ע"ה עושים מצות או מתענים או הרבה כיוצא בו. אלא יש לך אדם שעושה מצות ומתענה והוא מתלמידיו של בלעם הרשע. דהיינו אם יש בו אחד מג' דברים הללו שחשב בהמשנה ואעפ"י שיש בו כל המדות טובות:
ובענין להשתתף עם הת"ח שהת"ח ילמד והיא יתעסק בסחור' ויתן לו חלקו בלימוד כיששכר וזבולון כתב בספר יוסף אומץ בשם דרשות בן שועיב וז"ל שמעתי מרבותי שהי' מעשה בדורות שעברו בשנים שהסכימו שיעסוק האחד בתור' והשני בפרקמטיה ושיתחלקו בכאן ובעוה"ב וכשנפטר החכם בכה עליו חבירו כלומר זכור מה שהסכמני. והעידו שראו למת ששחק ממנו והרכין בראשו להורות על הענין ע"כ. וכתב שם ואין להרחיק זה בחסידים שבמיתתן קרויין חיים. ואין מועיל תנאי אלא קידם לימודו של ת"ח אבל לאחר הלימוד אחז"'ל בסוטה אם יתן את כל הון ביתו באהבת התור' בוז יבוזו לו. וכן הוא בהדיא ש"ע סימן רמ"ו עכ"ל:
וכעין זה כתב בספר שם הגדולים להגאון חיד"א זצוק"ל אות א' סעיף קצ"ט שמצא במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו יד הקדש ממש שמצא באגרת רבינו יהודא בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ושם כתב שזקינו ה"ר יחיאל ז"ל בהיותו בן ט"ז שנה הי' לו חבר נאמן בישיב' ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהי. לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. וה"ר יחיאל נפטר. והי' מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדול' סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן ז"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי. ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחוק בתוך הארון וראהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אצלו וקורא עמו בהלכה. ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בג"ע בטוב מאד ושהי' לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא. אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם. ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחל' אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע כו' ע"ש:
ובספר ברכה משולשת להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל (סוטה פ"ה מ"ה) מי יגלה עפר מעיניך. כתב שם הורגלו לומר בזה"ל על הצדיקים. דהרי הם חיים וקיימים. וא"צ רק לגילוי עפר. דהיינו כשיתן להם ב"ב הקב"ה רשות לחזור ולבוא לעוה"ז בגוף ונפש. כמו שסיפרו בגמ' (שבת קנ"ב ע"ב) בהנהו קפולאי דר' נחמן שאמר כן ר' אחאי בר יאשי' מן הפסוק כי אני ד' בפתחי את קברותיכם. א"צ רק לפתוח להם וכו' ע"ש. ועי' בספרי ליקוטי דברים נחמדים בליקוטי הרב הק' מו"ה זכריה מענדיל זצ"ל בהשמטות בד"ה קבלתי. ועי' יו"ד סי' קע"ט סעיף י"ד שמותר להשביע החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל: . ישמח משה פ' תולדות:
1