טעמי המנהגים, ליקוטים פ״וTa'amei HaMinhagim, Miscellany 86

א׳טעם. למה כשאדם מדבר דברים בטלים אינו מכביד בזה על הגוף. כי מדברים בטילים אינו בא להגוף שום חיות מהם כי אין בהם עצמם שום חיות אבל כשעוסק בתורה בדו"ר אז בא מזה חיות גדול אל הגוף ונעשה הגוף מזה כבד ממה שהי' בתחלה כי תחלה הי' נחסר מחיות זה וזה החיות מכביד על הגוף כמו שבאדם אחר אכילה גופו כבד עליו מפני שחיות בא לגוף מהאכילה*ובשם הרב אלקי וכו' הבעש"ט ז"ל שהי' מרגלא בפומי' לומר כל חטא שעוש' אדם בליל' מוכרח הוא להגיד בפיו ביום לפני הבריות מה שעשה אך אזנים אין להם להבין דבריו וגם הוא אינו מרגיש בעצמו מה שפיו מעיד עליו:
ופעם א' נסע בדרך עם החברייא ז"ל אמר להו דעו שאותו העגלון בעל נדה באותו הליל' תמהו ואמרו לא שמענו ממנו שום רמז כל היום מיד שמו נפשם ולבם לשמוע מפי העגלון כל מה שידבר באותו יום עד הליל' כיון שהגיע סמוך לשקיעת החמ' באו לאיזה אכסניא באם הדרך קפץ העגלון להבית והם רדפו אחריו לשמוע מפיו איזה דבר ורמז מזה הנ"ל אמר העגלון לבעלת הבית מכור לי יי"ש מזגה לו ורצה לשתות אמרה לו המתן עד שאתן לך כוס אחר כי זה הכוס לא נטבל. השיב העגלון מה בכך שלא נטבל וכששמעו החברייא ז"ל שמחו והודו לד' כי טוב וחלק מחכמתו לצדיקיו ויראיו ואז ראו כי דבר ד' בפיו אמת עכ"ל. ומזה יראה האדם להאמין בצדיקים באמונ' שלימ' שכל דבריהם אמת:
. ליקוטי יקרים:
1