טעמי המנהגים, ליקוטים פ״טTa'amei HaMinhagim, Miscellany 89
א׳טעם. למה כשאיסור נופל בהיתר הוא בטל בס'*כי האיסור הוא בחי' נפילה להניצוץ הקדוש שבו וכשיש ס' הוא בבחי' סוד סומך ה' לכל הנופלים ועי"ז יש לו עלי'. וזהו סוד נס. ולכך איתא בגמ' הנכנס לבקר את החולה נוטל א' מס' בחליו נמצא שאינו מזיק לו שבטל אצלו בס' ועל החולה מיקל. מדרש פנחס:
ובשם האריז"ל ויתחזק ישראל וישב על המטה. רמז עפ"י מה שאז"ל המבקר את החולה נוטל א' מששים בחליו ודוקא בר מזלו. והנה ידוע שיוסף הי' בר מזלו של יעקב כידוע שכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. ולכן כשבא יוסף ליעקב נטל מיעקב א' מששים בחליו לכן נתחזק וישב על המטה כי היקל מעליו החולי קצת והרמז בפסוק המטה גימטריא נ"ט. כלומר על שניטל ממנו חלק א' מס' ולא נשאר אצלו כ"א נ"ט חלקים כמנין המטה. לכן ויתחזק ישראל וישב: כי סומך ה' לכל הנופלים. גאולת ישראל*ועי' פתחי תשוב' סי' קט"ז ס"ק י' דאם הוא בעל נפש ורוצה להחמיר מצוה הוא. ובסולת למנח' כלל ע"ו דין ח' כתב בשם תורת אשם דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני היא כמו מינות ויצא שכרו בהפסדו ע"ש:
ועי' בני יששכר חודש אדר מאמר ב' וז"ל ועתה כיון שהדבר הזה מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהי' ניתר באכיל' כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל וא"כ מצו' הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכ' ההוא כו' כי נסיבה מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא ולזכות יחשב לאדם האוכלו ע"פ התור' כי יתבררו הנה"ק והוא גדול מן הי"ש שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור. ע"כ לדעתי אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמן שלא לאכול מן שום מאכל שהיה עליו שאלת חכם. הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון ע"י תערובות בששים וכיוצא כי לדעתי אדרב' מצוה היא יאכלו ענוים וישבעו כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר ע"י אכילת ישראל. ומשארז"ל לא אכלתי מבהמ' שהורה בה חכם היינו דוקא במלתא דתליא בסברא וכמ"ש הפוסקים עכ"ל ע"ש: בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצוק"ל.
ובשם האריז"ל ויתחזק ישראל וישב על המטה. רמז עפ"י מה שאז"ל המבקר את החולה נוטל א' מששים בחליו ודוקא בר מזלו. והנה ידוע שיוסף הי' בר מזלו של יעקב כידוע שכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. ולכן כשבא יוסף ליעקב נטל מיעקב א' מששים בחליו לכן נתחזק וישב על המטה כי היקל מעליו החולי קצת והרמז בפסוק המטה גימטריא נ"ט. כלומר על שניטל ממנו חלק א' מס' ולא נשאר אצלו כ"א נ"ט חלקים כמנין המטה. לכן ויתחזק ישראל וישב: כי סומך ה' לכל הנופלים. גאולת ישראל*ועי' פתחי תשוב' סי' קט"ז ס"ק י' דאם הוא בעל נפש ורוצה להחמיר מצוה הוא. ובסולת למנח' כלל ע"ו דין ח' כתב בשם תורת אשם דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני היא כמו מינות ויצא שכרו בהפסדו ע"ש:
ועי' בני יששכר חודש אדר מאמר ב' וז"ל ועתה כיון שהדבר הזה מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהי' ניתר באכיל' כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל וא"כ מצו' הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכ' ההוא כו' כי נסיבה מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא ולזכות יחשב לאדם האוכלו ע"פ התור' כי יתבררו הנה"ק והוא גדול מן הי"ש שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור. ע"כ לדעתי אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמן שלא לאכול מן שום מאכל שהיה עליו שאלת חכם. הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון ע"י תערובות בששים וכיוצא כי לדעתי אדרב' מצוה היא יאכלו ענוים וישבעו כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר ע"י אכילת ישראל. ומשארז"ל לא אכלתי מבהמ' שהורה בה חכם היינו דוקא במלתא דתליא בסברא וכמ"ש הפוסקים עכ"ל ע"ש: בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצוק"ל.
1