טעמי המנהגים, עניני רפואות ג׳Ta'amei HaMinhagim, Remedies 3

א׳הדפק
בבואך לבקר את החולה אז יהי' לך הדפק כמורה הראשיי (הויפט פיהרער) כל שהדפק ממהר יורה על התגברות החלי. וכל שהמהירות מתמעטת כן יורה על הקטנת המחלה וסכנתה. וכל שהדפק מתקרב אל מעמדו הטבעיי כן קרובה יותר שיבת הבריאות:

ב׳דפק המהיר מטבעו הוא סימן תמידיי המורה על מחלה ממיני הקדחות. פיבער קראנקהייט.

ג׳באמצעות הדפק נוכל כמו כן להבדיל בין שני מיני קדחות. היינו בין קדחת מפסקת (וועקסעל פיבער) ובין קדחת מחלשת (נאכלאססענדע) לאשר כי במין הראשון נעשה הדפק למועד ידוע שוקע לגמרי. ובמין השני נשאר הדפק מגורה יותר או מעט גם במועד החלשת והתמעטות מעמד כקדחות.

ד׳כשהאדם הוא במעמד בריאותו. למשל במגודלים יותר מכך &80 דפיקות במינוט. ובילדים עד ב' שנים יותר מן &100 דפיקות ברגע (מינוטע):

ה׳למען להכיר כל אלה מהדפק. מהצורך להניח 3-4& אצבעות היד על הדפק (העורק) למען להרגיש אותו ברוחב ד' אצבעות להחזיק את האצבעות משך זמן מינוט אחד ויותר. למען שום לב אל הנקודה המורגשת בעת המישוש ולדחקו. פעם להגדיל הדחיקה ופעם להקטינה. או לשנות הדחיקה ע"י האצבעות למען להרגיש אל נכון את ההכשרה של העורק להדחק אשר לזה צריך הרגל ואימון היד להרגיש.

ו׳עם בקור הדפק צריך תמיד לשום עין ולב ולהתבונן על שאר מקרי הקדחת. היינו אם כשהדפק מתמלא ומתחזק יתגברו לפי ערך גם הכאב החום והדבור בלא דעת. ואדמימות השתן. וכדומה. אז בלי ספק שהמחלה הוא מתכונת הדלקת ודורשת אופן שימוש אופן הרפואה במנגדי ההבער^*ובזמנים ידועים יכול הדפק להתהוות מלא וגדול גם בלא דלקת. זה נמשך לפעמים ממלוי דם מקומיו בהחזה. בפרט מסבל הטחורים: :

ז׳בבוא הרופא לבקר את החולה לא ימשש תיכף את דפקו. כי ברוב החולים משתנה הדפק מביאת הרופא לבקרו. ע"כ צריך הרופא לדבר מקודם עם החולה דברים המיושבים על הלב איזה רגעים. למען להרגיעו ואח"כ למשש את דפקו. כן צריך לשוב לב אל מדריגת חום האויר של החדר שהחולה שוכב בו. ועל אכילת חמה שאכל החולה מקודם. או תנועת הגוף וכדומה. אשר כל אלה יוכלון לפעול השתנות בהדפק. (דרכי הרפואה מהפראפעסאר הופעלאנד באקאדעמיע דברלין):