טעמי המנהגים, עניני סגולות א׳Ta'amei HaMinhagim, Segulot 1
א׳אל תטוש תורת אמך.
עי' חת"ס יו"ד סי' ק"ז סוף התשובה שהעלה שמנהג אבותינו לשנות. איסור תורה הוא אצלינו. ועי' סנהדרין דף ע"ד ע"א דבדבר שבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא*והנה עתה בעוה"ר רבה המכשלה אפי' בבתי היראים מניחין ליפות חדרי ביתו בכל מיני הידור. היפך מה שאמחז"ל סד אדם את ביתו משייר בו אמה על אמה בלא סיד זבר לחורבן. ולעשות ווילאות לחלונות [הערת המדפיס: והרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אברהם דוד מבוטשאטש זצוק"ל עשה ווילאות לחלונות משום שמא עוברת אשה בשער מגולה שהיא ערוה וערוה בעשישית אסורה. ועי' אה"ע סי' כ"א סעי' א' קי"ל אסור לראות שערה אף הראי' אסורה:
ובספר אשל אברהם סי' ע"ה כתב גם שכתבו האחרונים ז"ל שעצימת העין אין מועיל כנגד ערוה אולי אם מעביר ידיו על גבי עיניו מועיל כמסך מבדיל ע"ש:] ובאמצע הווילון יעשו פרח כדמות ציפור הקיץ פורש כנפים והוא כעין שתי וערב. ותולין בביתם מעשה רקמה מעוטר בפרחים ודשאים נקוב בשם גוט מארגין האנדטוך. אבל אסור ליגע בו יד כי הוא תלוי רק עבור השעירים אשר מרקדין בביתם. וכן פורסין מפה על השלחן אפילו בימות החול. היפך מה שכתב או"ח סימן תק"ס התקינו שהעורך שלחן לעשות סעוד' לאורחים מניח מקום פנוי שבזה ירגישו שהי' ראוי עוד תבשיל אלא שנחסר. ובמס' בבא בתרא דף נ"ז שלחן של ת"ח כיצד שני שלישי גדיל ושליש גלאי. דהיינו שאינו עורך כל השלחן רק שני שלישים ממנו ע"ש. ובספר א"ר סימן רס"ב סק"ג כתב דיש לכסות בשבת כל השלחנות אפי' בחדר שאין אוכל שם. ועי' פמ"ג סי' תרל"ט סק"א בשם א"ר וז"ל אין לכסות השלחן במפה בשבת ויו"ט בבית כ"א בסוכה ובחוה"מ אין מכסין כלל השלחן ע"כ. וכתב ע"ז וכדומה שאין העולם נוהגין כן רק מכסים השלחן אף בביתו. גם בחוה"מ מכסין השלחן דיו"ט מיקרי ע"ש. ובסידור האריז"ל כתב בשם מדרש הנעלם שיש לשנות שלחן שבת מן החול. נראה מזה שלא הי' מנהגם שיהי' המפה מונח על השלחן תמיד . שרוך הנעל. שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר אפילו שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל. רש"י שם. ורבינו אשר פי' הנכרים הי' נוהגין שהי' עושין שרוך מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי. ואם אומר הנכרי לישראל בפרהסיא עשה רצועות מנעליך אדומות או נהרוג אותך יהרג ואל יעבור. ובש"ע חו"מ סי' ב' דיש לילך בדור פרוץ אחר זמן ולהוסיף גדרים על גדרי התורה ע"ש:
עי' חת"ס יו"ד סי' ק"ז סוף התשובה שהעלה שמנהג אבותינו לשנות. איסור תורה הוא אצלינו. ועי' סנהדרין דף ע"ד ע"א דבדבר שבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא*והנה עתה בעוה"ר רבה המכשלה אפי' בבתי היראים מניחין ליפות חדרי ביתו בכל מיני הידור. היפך מה שאמחז"ל סד אדם את ביתו משייר בו אמה על אמה בלא סיד זבר לחורבן. ולעשות ווילאות לחלונות [הערת המדפיס: והרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אברהם דוד מבוטשאטש זצוק"ל עשה ווילאות לחלונות משום שמא עוברת אשה בשער מגולה שהיא ערוה וערוה בעשישית אסורה. ועי' אה"ע סי' כ"א סעי' א' קי"ל אסור לראות שערה אף הראי' אסורה:
ובספר אשל אברהם סי' ע"ה כתב גם שכתבו האחרונים ז"ל שעצימת העין אין מועיל כנגד ערוה אולי אם מעביר ידיו על גבי עיניו מועיל כמסך מבדיל ע"ש:] ובאמצע הווילון יעשו פרח כדמות ציפור הקיץ פורש כנפים והוא כעין שתי וערב. ותולין בביתם מעשה רקמה מעוטר בפרחים ודשאים נקוב בשם גוט מארגין האנדטוך. אבל אסור ליגע בו יד כי הוא תלוי רק עבור השעירים אשר מרקדין בביתם. וכן פורסין מפה על השלחן אפילו בימות החול. היפך מה שכתב או"ח סימן תק"ס התקינו שהעורך שלחן לעשות סעוד' לאורחים מניח מקום פנוי שבזה ירגישו שהי' ראוי עוד תבשיל אלא שנחסר. ובמס' בבא בתרא דף נ"ז שלחן של ת"ח כיצד שני שלישי גדיל ושליש גלאי. דהיינו שאינו עורך כל השלחן רק שני שלישים ממנו ע"ש. ובספר א"ר סימן רס"ב סק"ג כתב דיש לכסות בשבת כל השלחנות אפי' בחדר שאין אוכל שם. ועי' פמ"ג סי' תרל"ט סק"א בשם א"ר וז"ל אין לכסות השלחן במפה בשבת ויו"ט בבית כ"א בסוכה ובחוה"מ אין מכסין כלל השלחן ע"כ. וכתב ע"ז וכדומה שאין העולם נוהגין כן רק מכסים השלחן אף בביתו. גם בחוה"מ מכסין השלחן דיו"ט מיקרי ע"ש. ובסידור האריז"ל כתב בשם מדרש הנעלם שיש לשנות שלחן שבת מן החול. נראה מזה שלא הי' מנהגם שיהי' המפה מונח על השלחן תמיד . שרוך הנעל. שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר אפילו שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל. רש"י שם. ורבינו אשר פי' הנכרים הי' נוהגין שהי' עושין שרוך מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי. ואם אומר הנכרי לישראל בפרהסיא עשה רצועות מנעליך אדומות או נהרוג אותך יהרג ואל יעבור. ובש"ע חו"מ סי' ב' דיש לילך בדור פרוץ אחר זמן ולהוסיף גדרים על גדרי התורה ע"ש:
1
ב׳ובספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מרימנוב זצוק"ל כתב שאברהם אבינו ע"ה התחיל להיטיב להשכיל בחכמות אלוהות והבין שאין בירה בלא מנהיג הממציא כל הנמצאים ותהי ראשית מלאכתו שלא לדור בשום בית רק באהלים ישב כל ימיו. כי העוסק בבנין מטריד מחשבתו ושכלו בעצים ואבנים למדוד את תבנית הבית לכל מוצאיו ומובאיו כתבניתו. וגם אחר גמר ותשלים הבנין הוא חפץ להשים בו כלי תשמיש ותכשיטין. כלים מכלים שונים.*ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר משה סופר ז"ל מפשעווארסק בעה"מ אור פני משה עה"ת שבא אליו אורח אחד והוכיחו על שאין ספסלים נאים בביתו. והשיבו מפני מה אין לך ספסלין. והשיב לו האורח למה לי ספסלין כי אני עובר אורח. וענהו גם אני עובר אורח: וכמו כן שאר האבות וצאצאיהם והבאים אחריהם לא ישבו בבית נכון ועליות מרווחים רק באוהלים. וכזאת מצינו ביונדב בן רכב שצוה בניו אחריו שלא לדור בבתים. וכן בארץ גושן הנהיגו מנהג אבותיהם לדור רק באוהלים. ובמצרים עשה פרעה בערמה למען שיתערבו בגוים ונתן להם חירות לקנות להם בתים במצרים. וכמו שעושין המלכיות עתה. וכן עשו רבים מעמי הארץ עכ"ל. נראה מכל זה שישמור כל אדם א"ע מדבר שהוא מותרות. ובפרט שהרבה פעמים עוברים עי"ז על כמה לאוין:*כי כבר נודע זאת לכל משכיל שכמו שא"א שיתחברו בכלי א' המים והאש ביחד ככה לא יתחבר בלב איש ישראל אהבת ה' עם אהבת התענוגים והמותרות. כי כשזה קם זה נופל. וכל אחד דוחה את האחד ויגרשהו. ובס' יערות דבש ח"א כתב כי בכל דבר המותרות מזיקים שולטים בו:
2
ג׳וכן צריך ליזהר שלא לשנות שום מנהג ישראל אף אם הדבר תימא. וע"ז נאמר אל תטוש תורת אמך. גם נאמר צאי לך בעקבי הצאן. וכבר אמרו מנהג עוקר הלכה. ומנהג ישראל תורה הוא.*פוק חזי מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים ומה בין חסידים שלנו ליראים הפשוטים אשר הי' בעירי של רבינו הגאון חת"ס זצוק"ל בעת אשר הראשים לא התחילו לעשות חדשות. רק זה שעשו מורה שעות הנקרא (אוהר) בתכלית היופי ותלו אותה בבהכ"נ וצעקו בגד זה היראים שאין רשות לנו לשנות מסדרי בתי כנסיות אפי' יתד בתמונתו [הערת המדפיס: בספר ארחות חיים סי' קנ"ד אות ט"ז כתב בשם שו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רצ"ט בא' שנתן מורה שעות לביהמ"ד ותלאו על הקיר. וע"ז אבו עליו אנשים והשליכו את המור"ש החוצה. ונשאל אם יוכל לשאל עליו להביאו אל ביתו. והשיב דקרוב לומר דא"צ שום שאלה ורק מהיות טוב ישאל עליו שלא מאותו ביהמ"ד שהם נוגעים ויעשה פתח שאלו ידע שיהי' צעקת רבים לא הי' נותן:]. והראשים לא השגיחו עליהם ובצעו מעשיהם. וכאשר ראו כן הלך הטפסר המאה"ג בעל שלמי נדבה ז"ל ואמר לקצינים יראים כל אחד יקח אבן בידו ואני אלך בראש ואתחיל במצות לעקור מזימות רשע של התחדשות. ואבן הראשון זרק בעל שלמי נדבה ז"ל וכמה מהנכבדים אחריו עד ששברו אותה שברי שברים. והמתחיל במצוה אומרין לו גמור. אמר בעל שלמי נדבה ז"ל. התחדשות אביזריהו דע"ז היא. וע"ז צריכין לשרש אחריה ולקח גרזן והכו את השברים עד כתות. וכל העלילות של הראשים בערכאות לא הועילו נגד אמתת יראתם:
שוב פעם אחד בקשו הראשים לבטל בפ"ב המנהג שוהל קלאפען ומיד עמד הקצין הנכבד הרבני מו"ה צבי הירש יפה ז"ל ולקח פטיש בידו ואמר הם יעבירו השוהל קלאפער ואני אלך בעצמי ערב ובוקר שוהל קלאפען. וכאשר ראו כן נשאר המנהג כקדם.
והיה רגיל על לשונו של הגאון הקדוש בעל החת"ס החדש אסור מן התור' בכל מקום כי הי' שונא חדשות מעולם:
וכן בענין תהלוכות הבגדים לא ילבש בגדים יקרים רק בדרך הממוצע לפי היכולת. ויזהר בבגדיו שיהי' נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. אבל לא ילבש בגדים בדרך הגאוותנים והשחצנים ולא יקפיד מאד לכל מיני קישוט וסנסול הן בבגדיו ובמנעליו ובסלסול שערו ולהסתכל במראה תמיד. [הערת המדפיס: בספר התשב"ץ סי' תקמ"ו כתב שרביגו שמשון משנ"ץ כשהי' עיניו כואבים הי' מכסה פניו במסוה חוץ מן העינים והי' מסתכל במראה:] כי הבגדים הם מחריבים עולמות הן מצד מה שלובשים בגדים יקרים ודבר זה גורם גזל וגסות רוח. עוד רעה גדול' מזה שלובשים מלבושי עכו"ם ואין ניכר בין יהודי לשרי עכו"ם. ודבר זה גורם קנאה ושנא' לבני ישראל. ואפילו במצרים שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה עכ"ז היו מצויינים במלבושיהם. והיו מכירים מי הוא יהודי.
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"י מבעלז זצוק"ל על מה שפירש"י ז"ל (במדבר כ"א) בפ' וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב. זה עמלק כו' ושינה לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם במלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי. וקש' למה לא שינו לבושיהם ג"כ ככנענים ואז בודאי יסברו ישראל שהם כנענים ויתפללו רק על כנענים. רק שהעמלקים חששו שאם ישנו מלבושיהם ג"כ ככנענים ישארו כנענים. ועתה מה מאד צריך כל אדם להיות נזהר שלא לילך בחוקות הגוי ויהי' מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו בכדי שלא יהי' מעורב ביניהם וילמד ממעשיהם. וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים:
עוד פי' הרב הקדוש הנ"ל הכוונ' מה שפרש"י ז"ל על פסוק (וישלח) נסעה ונלכה בשוה לך. ולכאור' לנגדך משמע להיפך. ופי' דעשו אמר ליעקב אע"ה שתהלוכי הבגדים יהי' בשוה. ואלכה לנגדך. ובשאר הענינים תוכל לילך בדרך אחר ממנו. והשיב לו הילדים רכים. אם ועי' בהוריות דף י"ב שהי' להם בימי הקדמונים מנהגים תמוהים ואעפ"כ חששו להם מאד. וזה סימן התחלות אפיקורסות ומינות מי שמשנה מנהגי ישראל וצריך בדיקה אחריו. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א שהאריך הרבה בזה:
שוב פעם אחד בקשו הראשים לבטל בפ"ב המנהג שוהל קלאפען ומיד עמד הקצין הנכבד הרבני מו"ה צבי הירש יפה ז"ל ולקח פטיש בידו ואמר הם יעבירו השוהל קלאפער ואני אלך בעצמי ערב ובוקר שוהל קלאפען. וכאשר ראו כן נשאר המנהג כקדם.
והיה רגיל על לשונו של הגאון הקדוש בעל החת"ס החדש אסור מן התור' בכל מקום כי הי' שונא חדשות מעולם:
וכן בענין תהלוכות הבגדים לא ילבש בגדים יקרים רק בדרך הממוצע לפי היכולת. ויזהר בבגדיו שיהי' נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. אבל לא ילבש בגדים בדרך הגאוותנים והשחצנים ולא יקפיד מאד לכל מיני קישוט וסנסול הן בבגדיו ובמנעליו ובסלסול שערו ולהסתכל במראה תמיד. [הערת המדפיס: בספר התשב"ץ סי' תקמ"ו כתב שרביגו שמשון משנ"ץ כשהי' עיניו כואבים הי' מכסה פניו במסוה חוץ מן העינים והי' מסתכל במראה:] כי הבגדים הם מחריבים עולמות הן מצד מה שלובשים בגדים יקרים ודבר זה גורם גזל וגסות רוח. עוד רעה גדול' מזה שלובשים מלבושי עכו"ם ואין ניכר בין יהודי לשרי עכו"ם. ודבר זה גורם קנאה ושנא' לבני ישראל. ואפילו במצרים שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה עכ"ז היו מצויינים במלבושיהם. והיו מכירים מי הוא יהודי.
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"י מבעלז זצוק"ל על מה שפירש"י ז"ל (במדבר כ"א) בפ' וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב. זה עמלק כו' ושינה לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם במלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי. וקש' למה לא שינו לבושיהם ג"כ ככנענים ואז בודאי יסברו ישראל שהם כנענים ויתפללו רק על כנענים. רק שהעמלקים חששו שאם ישנו מלבושיהם ג"כ ככנענים ישארו כנענים. ועתה מה מאד צריך כל אדם להיות נזהר שלא לילך בחוקות הגוי ויהי' מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו בכדי שלא יהי' מעורב ביניהם וילמד ממעשיהם. וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים:
עוד פי' הרב הקדוש הנ"ל הכוונ' מה שפרש"י ז"ל על פסוק (וישלח) נסעה ונלכה בשוה לך. ולכאור' לנגדך משמע להיפך. ופי' דעשו אמר ליעקב אע"ה שתהלוכי הבגדים יהי' בשוה. ואלכה לנגדך. ובשאר הענינים תוכל לילך בדרך אחר ממנו. והשיב לו הילדים רכים. אם ועי' בהוריות דף י"ב שהי' להם בימי הקדמונים מנהגים תמוהים ואעפ"כ חששו להם מאד. וזה סימן התחלות אפיקורסות ומינות מי שמשנה מנהגי ישראל וצריך בדיקה אחריו. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א שהאריך הרבה בזה:
3
ד׳ובספר מא"ד אם לא תדעי לך היפה בנשים. פירש"י שחדל לו הרועה מלהנהיג אותם צאי לך בעקבי הצאן. הסתכלו בפסיעות דרך שהלכו הצאן והתבוננו בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכו בדרכיהם עכ"ל הרש"י ז"ל. הכוונה אין לך עצה אחרת אלא להשגיח ולהסתכל מאד מאד שלא לזוז שום נטיות מפסיעות של אבותיך הראשונים ומכל מנהגיהם וסייגיהם וגדריהם לשנות לשון ושם*ועתה בעוה"ר הרבה אנשים משנים שם ישראל לשם עכו"ם. מי ששמו יצחק כשם יצחק אבינו קוראים אותו איגנאץ. ומי ששמו דוד כשם דוד המע"ה קוראים אותו עדווארד. ליב. לעאפאלד. ולא נודע שמם האמיתי כ"א בשובם לעפר שם יחקקו על המצב' שמם האמיתי. ובספר קישוטי כלה כתב דעליהם נאמר קראו בשמותם עלי אדמות. דרק על המצבות נחקק שמות יהדות שלהם ע"ש. אמנם כעת אף על המצבות יש הרבה אשר כותבין רק שם המכונה. כך דרך היצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך. האב ישנה השם והלשון. והבן ישנה מנהגי ישראל. ובן הבן יצא חוץ לשיטה. ואחריתו עד אובד:
פוק חזי החילוק שיש בין דברי יעקב אע"ה לאביו ובין דברי עשו. כי עשו דיבר בלשון גאוה כדרך בעלי שחץ שמדברים בלשון ד"א ובלשון נסתר יקום אבי. כי יש פירוד ביניהם. ויעקב דיבר בלשון נוכח קום נא שבה ואכלה כדרך יראי השם. כי יש התחברות הנפש ביניהם והם כולם נפש אחד. ועשו נפשות כתיב בי':
ובספר נזיר ה' הובא איך שרבינו מוהר"ר שמעלקי מנ"ש זצוק"ל הי' בן נ"ב שנה ביום מותו. והי' לוי הכל כמו שמואל הרמתי. ואמר שהוא גלגול שמואל הרמתי. ואם לא היו משנים שמו משמואל לשמעלקי הי' ממש בכל המעלות כמו שמואל הנביא ועכשיו ששינו שמו משמואל לשמעלקי נשאר שמעלקי. ועתה פוק חזי עד היכן הדברים מגיעים כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי מזדמן מאת השי"ת באשר הוא שמו למעל' והוא חיותו של אדם כל ימיו. ומה מאד צריך ליזהר שלא לשנות שם ישראל לשם עכו"ם. כי הוא תחבולות הס"ם לתפוש את האדם במצודתו ולטמא אותו כי בתר שמא אזלינן. וכי אין נאה יותר שם ישראל משם עכו"ם. ובס"ח סי' תתשל'ט כתב לפיכך סמך זה ספר תולדות אדם לפסוק לקרא בשם. שיקרא אותו בשם ה'. אחר שם של יהודי ולא שם של נכרי:
ובספר קדושת לוי פי' הפסוק ויוסף היה במצרים. היינו שלא שינה שמו כי אפי' פרעה שקרא שמו צפנת פענח אעפי"כ לא קרא עצמו רק יוסף. וגם פרעה עצמו אמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. כי בשביל שלשה דברים נגאלו ואחד מהם בשביל שלא שינו שמם. וזהו ויוסף הי' במצרים:
ובספר מעין גנים דף י"א כתב וז"ל לשונות ישראל מחיוב להיות משונים מלשונות הגוים. דהיינו שיהי' עם תערובות לה"ק ותרגום. ואסור לישראל לשנות לשונו ולדבר בלשונות הנכרים שיהי' לשון זה רגיל תמיד לדבר בו כי עי"כ מתערבים בגוים ולומדים מעשיהם ומזה יבוא אריכות הגלות:
ועי' חת"ס אה"ע ח"ב סימן י"א דמה שאנו מדברים כמה שינוים בשיבושים וקלקולים מלשון אשכנז שהוא צח וברור. משום שגם המה היו בקיאים בלשון לע"ז. ובכוונ' שבשו הלשון. ובזה יצאנו מאיסור שגזרו על לשונם (ירושלמי שבת דף ו') משום שעי"כ שוב אין לנו עמהם התאחדות בלשונם כדי שיסובב מזה הריסות התור'. ובתנדב"א סוף פכ"ג כתב כשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שלא יניחו לשון של יעקב אבינו ושלא ילמדו לשון של מצרים מפני דרכי ע"ז. (ולסמ"ג) שינוי לשון הוא בכלל אזהרה בחוקותיהם לא תלכו. (ולירושלמי) בכלל גזירות י"ח דבר הוא. ואחז"ל אפילו אליהו בא אין שומעין לו. ועי' (צפני' ג' ט') על פסוק כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ז"ל (מצודות) אחדות הלשון יהי' סיבה שיתאחדו באמונה:
ובספר מגדל עז להגאון יעב"ץ כתב ואמרו שאם יגדל הילד ולא ישמע לשונות אחרים אז יתחיל לדבר לשון הקודש מעצמו בלי לימוד שהוא לשונו המוטבע בו: . ומנהגי ביהכ"נ. והנהגות לימוד הילדים. וכ"כ יהי' דברים האלו יקרים אצלך מה שקבלת מאבותיך שאם יבוא אחד וירצה לשנות שום דבר ממה שקבלת מאבותיך תאמר לו כופר אתה. פושע אתה ומינות נזרקה בך. וגם אם הוא כגובה ארזים גבהו. ואותן הגבולים שגבלו הראשונים ואותו המסילה והדרך שפינו אבותיך וסלקוהו מאבן ודרכו בה מימות עולם. המה יביאוך אל הדרך הישר ולהרחיק אותך מחברתם ותלך לבטח עד נכון היום.
פוק חזי החילוק שיש בין דברי יעקב אע"ה לאביו ובין דברי עשו. כי עשו דיבר בלשון גאוה כדרך בעלי שחץ שמדברים בלשון ד"א ובלשון נסתר יקום אבי. כי יש פירוד ביניהם. ויעקב דיבר בלשון נוכח קום נא שבה ואכלה כדרך יראי השם. כי יש התחברות הנפש ביניהם והם כולם נפש אחד. ועשו נפשות כתיב בי':
ובספר נזיר ה' הובא איך שרבינו מוהר"ר שמעלקי מנ"ש זצוק"ל הי' בן נ"ב שנה ביום מותו. והי' לוי הכל כמו שמואל הרמתי. ואמר שהוא גלגול שמואל הרמתי. ואם לא היו משנים שמו משמואל לשמעלקי הי' ממש בכל המעלות כמו שמואל הנביא ועכשיו ששינו שמו משמואל לשמעלקי נשאר שמעלקי. ועתה פוק חזי עד היכן הדברים מגיעים כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי מזדמן מאת השי"ת באשר הוא שמו למעל' והוא חיותו של אדם כל ימיו. ומה מאד צריך ליזהר שלא לשנות שם ישראל לשם עכו"ם. כי הוא תחבולות הס"ם לתפוש את האדם במצודתו ולטמא אותו כי בתר שמא אזלינן. וכי אין נאה יותר שם ישראל משם עכו"ם. ובס"ח סי' תתשל'ט כתב לפיכך סמך זה ספר תולדות אדם לפסוק לקרא בשם. שיקרא אותו בשם ה'. אחר שם של יהודי ולא שם של נכרי:
ובספר קדושת לוי פי' הפסוק ויוסף היה במצרים. היינו שלא שינה שמו כי אפי' פרעה שקרא שמו צפנת פענח אעפי"כ לא קרא עצמו רק יוסף. וגם פרעה עצמו אמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. כי בשביל שלשה דברים נגאלו ואחד מהם בשביל שלא שינו שמם. וזהו ויוסף הי' במצרים:
ובספר מעין גנים דף י"א כתב וז"ל לשונות ישראל מחיוב להיות משונים מלשונות הגוים. דהיינו שיהי' עם תערובות לה"ק ותרגום. ואסור לישראל לשנות לשונו ולדבר בלשונות הנכרים שיהי' לשון זה רגיל תמיד לדבר בו כי עי"כ מתערבים בגוים ולומדים מעשיהם ומזה יבוא אריכות הגלות:
ועי' חת"ס אה"ע ח"ב סימן י"א דמה שאנו מדברים כמה שינוים בשיבושים וקלקולים מלשון אשכנז שהוא צח וברור. משום שגם המה היו בקיאים בלשון לע"ז. ובכוונ' שבשו הלשון. ובזה יצאנו מאיסור שגזרו על לשונם (ירושלמי שבת דף ו') משום שעי"כ שוב אין לנו עמהם התאחדות בלשונם כדי שיסובב מזה הריסות התור'. ובתנדב"א סוף פכ"ג כתב כשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שלא יניחו לשון של יעקב אבינו ושלא ילמדו לשון של מצרים מפני דרכי ע"ז. (ולסמ"ג) שינוי לשון הוא בכלל אזהרה בחוקותיהם לא תלכו. (ולירושלמי) בכלל גזירות י"ח דבר הוא. ואחז"ל אפילו אליהו בא אין שומעין לו. ועי' (צפני' ג' ט') על פסוק כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ז"ל (מצודות) אחדות הלשון יהי' סיבה שיתאחדו באמונה:
ובספר מגדל עז להגאון יעב"ץ כתב ואמרו שאם יגדל הילד ולא ישמע לשונות אחרים אז יתחיל לדבר לשון הקודש מעצמו בלי לימוד שהוא לשונו המוטבע בו: . ומנהגי ביהכ"נ. והנהגות לימוד הילדים. וכ"כ יהי' דברים האלו יקרים אצלך מה שקבלת מאבותיך שאם יבוא אחד וירצה לשנות שום דבר ממה שקבלת מאבותיך תאמר לו כופר אתה. פושע אתה ומינות נזרקה בך. וגם אם הוא כגובה ארזים גבהו. ואותן הגבולים שגבלו הראשונים ואותו המסילה והדרך שפינו אבותיך וסלקוהו מאבן ודרכו בה מימות עולם. המה יביאוך אל הדרך הישר ולהרחיק אותך מחברתם ותלך לבטח עד נכון היום.
4
ה׳[השמטה: (שם דף ל"ה ע"ב) לשנות לשון ושם. בספר הגלגולים פ' נ"ט כתב שכל אדם מישראל מלבד השם שיש לו שקורים לו אביו ואמו יש ג"כ שם אחר אל אותה הקליפה שהיא עם האדם. והשם שקורים לו אביו ואמו בעת שנימול הוא נכתב למעלה בכסא הכבוד וכך הוא נקרא למעלה כי אין הדבר באקראי כי הקב"ה מזמין אותו השם בפי אביו ואמו שיקראוהו כן ולכן ר' מאיר ור' יהושע הוו בדקו בשמא. ועי קונ"א בהשמטה להעי' תתקכ"ט בד"ה וראיתי: ]
5
ו׳וכן לא תאמרו כיש מהכופרים כי נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים. יוצק זהב רותח לפיות האומרים כן. כי הטבע והזמן המה נכנעים ומשועבדים לתורה ולא שהתורה תשתנה ח"ו עבור הזמן. כי כל העולמות נבראו רק עבור קיומה של תורה:
6
ז׳וראיתי בספר אחד שמביא ראיה מש"ס דנשתנה מנהג במתים ממה שנהגו מלפנים. ובודאי עבור דהנכרים התחילו לנהוג כן ולכן עזבוהו ישראל. דהנה תנן (ברכות דף נ"ג ע"א) אין מברכים על הנר ועל הבשמים של מתים מ"ט נר לכבוד היא דעבידא. ואר"י א"ר כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכים עליו. ופירש"י מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאוהו בלילה במו"ש לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר ע"ש. וכן תנן (ביצה ו' ע"א) יו"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא. הנה גם בזה נראה שהמנהג הי' בימי התלמוד לתת פרחים והדסים למת. ומדוע עתה נשתנה. אלא ודאי הטעם. לפי שהעכו"ם התחילו לנהוג כן וכמבואר בספרי פ' שופטים על קרא לא תקום לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף שהי' המצבה חביבה בימי האבות. מ"מ עכשיו שנא אותה. מפני שעשו האומות אותם ג"כ חק לעבודתם והובא ברש"י ע"ש:
7
ח׳ובספר פחד יצחק אות צ' כתב בשם באר שבע. הטעם. שאין אנו מתפללים בכריעת ברכים שיש לה שורש ועיקר ממש מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים משלמה ודניאל וזולתם. משום חוקי ע"ז. ומעתה אם שדבר המביא לידי הכנעה וכוונה גדולה נוכח פני ה' בטלו אותה מאחר שקבעו הכריעה בחוק ע"ז. דברים שמביא שעל ידי זה מתערבים בגוים ולומדים מעשיהם עאכו"כ:
8
ט׳ובספר הואיל משה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר שלום מבעלז זצוק"ל לפרש המסורה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (וארא) חסר ו'. פדות שלח לעמו (תהלים קי"א) ג"כ חסר ו'. והרבה עמו פדות (שם ק"ל) היא מלא. ואמר בדברי קדשו שהוא כנגד ג' מלחמות היצר שיש לישראל. הא' עם בני בריתו כמשל ההמוני אמור לי עם מי תלך ואגיד לך תכונתך. והב' בהתבוללות והתערבות מבני עם זולתו כמ"ש ויתערבו בגוים כו'. והג' אויבו היצר הרע שבא עמו מיום הולדו*בספר מעין גנים להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל דף י"ג כתב כי זה ידוע שהיצה"ר אינו מפתה לאדם בתחילת פתיותו במלתא דאיכא בה עון גדול. כי בודאי אפילו הפחותים שבישראל ימנעו לשמוע קול פיתיותו כי כפלח הרמון רקתך. אבל מה עושה השטן בתחבלותיו כובש את האדם ובתחלה בא לפתותו בדברים המתוקים כדבש ונופת צופים ומייפ' טענותיו באומרו על לבו של השומע לו שזה הדבר אין בו איסור מן התור' כלל. רק שהם כעין סיג וגדר בעלמא להטפשים ולחכם כמותך לא נמסר כלל ע"כ: וזהו פדות שלח לעמו היא נגד מלחמה הא'. ושמתי פדות כו' היא נגד הב'. והרבה עמו פדות היא נגד השלישי שהוא מלחמה הגדולה. לזאת כתיב מלא. ולולא שהקב"ה עוזרו הי' נופל בידו:
9