טעמי המנהגים, עניני סגולות ב׳Ta'amei HaMinhagim, Segulot 2

א׳עליית דרך ארץ
בספר מגדל עז להגאון יעב"ץ כתב בשם ס' מעלת המדות וז"ל בני בואו ואלמדכם מעלת ד"א דעו בני כי מעלת ד"א מדה חשובה עד מאד בעבורה יקנה האדם חיי העולם הזה והבא. חביבה היא מדת ד"א לפני המקום ב"ה לפי שאין ישובו של עולם כלים אלא בד"א. וכל מי שאינו בד"א אינו חשוב לכלום אלא כבהמה וכחיות המדבר. ואמרו חז"ל כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א אינו מן היישוב. והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

ב׳לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד^*בספר תו יהושע כתב בשם לקוטי צבי החדש שהביא בשם רש"י ישן דמשקה הנקרא יין שרף היוצא מזיעה של מיני דגן או פירות או מיין יכול לשתותו מעומד ובשעת הדבר רח"ל סגולה שישתה דוקא מעומד ע"כ. וכתב שם וכן ראיתי אנשי מעשה ששותין יי"ש מעומד ואין מקפידים: . ולא ידבר בסעודה. ולא יקנח הקערה. ולא ילקק אצבעותיו (מס' ד"א). ויאכל בימין ולא בשמאל (יעב"ץ). בא לאכול צנון ובצלים אוכל ממקום העלין^*אתרוג צנון וביצה אילמלא קליפתן החיצונה (קליפת הביצה היינו החלבון) אינן יוצאין מבני מעים לעולם. שמתקשרין ומתקשין ונעצרין. (שבת ק"ח): (ביצה כ"ה). ולא יאכל דבר ויתלוש בין שיניו ויחזור בקערה על השלחן.^*ומעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו והביא לפניהם שני תבשילין האחד מבושל כל צרכו והאחד לא הי' מבושל כל צרכו. הפקח שבהן אחז הקלח בידו לתלשהו ולא בא אחריו, משך ידו ממני ואכל פתו ריקן. הטפש שבהן אחז הקלח בידו ונשכו בשיניו א"ל ר"ע לא כך בני. אלא הניח עקבך עליו ותלשהו. אח"כ הביא לפניהם מבושל ואכלו ושתו. אח"כ אמר להם בניי לא עשיתי כך אלא לבדוק אתכם אם יש ביניכם ד"א אם לא. (יעב"ץ). ועי' מס' ד"א פ"ז: ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו ואפי' הוא אדם גדול ממנו בשנים שהרי זה עובר על חק המוסר.^*וצריך ליזהר שלא יהא עניו ביותר שלא יבחר מקים שפל ביותר כי ענוה ביותר גם זה גאוה רק מקום ממוצע לא גבוה ביותר מדאי ולא נמוך יותר מדאי (שבט מוסר פ' מ"ו): ועוד שיש לחשוב שמתוך שהוא גדול ממנו אולי יש לו זכות יותר ממנו. וא"צ לומר אם גדול ממנו בחכמה כי הוא עובר על חק התורה^*ונראה שזה כוונת המאמר (אבות פ"ו) המכיר את מקומו. שלומד לאדם אם בא לאיזה מקום לא ישב תיכף בראש רק ישב במקום הראוי לו לפי ערכו כי מוטב שיאמרו לו עלה משיאמרו לו רד. עוד אפשר לפרש המכיר את מקומו. זה הקב"ה שנקרא מקום (כי מלא כל הארץ כבודו) שמכיר אותו והולך בדרכיו ומדריך את בניו בדרך השי"ת: (ארחות חיים להרא"ש). לא ישתה כוסו בב"א ואם שתה הרי זה גרגרן. שנים דרך ארץ. שלשה מגסי הרוח (מס' ד"א פ"ו). לא ישתה הכוס ויתננה לחבירו מפני סכנת נפשות (שם פ"ט). אין שותין מים בפני רבים אלא הופך פניו לצד אחד ושותה. ודכוותי' במס' ביצה בפ' אין צדין בתוספתא לא יאכל אדם מן הפרוסה ויחזרנה בקערה משום סכנת נפשות. א"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם. לא יאכל אדם כביצה פרוסה בידו ואם אחז ה"ז רעבתן. אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו.^*וכן לא יאמר לאורח אכול. וראי' מאליעזר כתיב ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי. וקש' מי אמר לו מקודם לאכול שהשיב לא אוכל. אלא מכאן דרך ארץ כיון שהמאכל מתוקן לפניו א"ל לומר אכול. שלחן ארבע: רמב"ם פ"ז מהלכות ברכות:

ג׳בפרק ג' שאכלו. שנים ממתינין זה לזה בקערה (אפי' כל א' קערה שלו לפניו או במיני פירות שיש לכל אחד לפניו. ב"ח) שלשה אין ממתינין. בעירובין דף נ"ג משיירין פאה בקערה.^*ובסידור לב שמח שער התפילין כתב בשם האריז"ל שלא הי' מקפיד בשיור פאה מן התבשיל כשהי' אוכל שכיון שנשאר בקדר' לאכול אשתו ובני ביתו בהדא סגי ולא טעון שיור פאה משום שישאר לתת אל השמש המשמש בסעוד' דאין שייך זה אצלינו גם הוי טעמא מפני העניים והנה במה שישאר בסעוד' סגי: בפרק אחרון דקדושין בסופו האוכל בשוק הרי זה ככלב ופסול לעדות. בכתובות דף ס"ח אין משהין בפני שמש בשר ויין או פירות שיש לו ריח. אם יבא אדם לביתך אשר תרצה לכבדו לא תשאל לו אם יאכל או ישתה איזה דבר. כי על השאלה הוא תשובה שלא יאכל ולא ישתה. רק תכין לפניו מה שתרצה בלי שאלה:

ד׳אל תשמיע לאזנך דברים בטלים שהן נכנסין תחלה בדין. לא יהא נכנס לתוך דברי חבירו. ולא יהא סותר דבריו. אל יספר פיך לה"ר ורכילות. אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו.^*וילמדו כל אדם ד"א מן השמים שעמד על פתחה של עדן וקרא לאדם שנאמר ויקרא ד' אל האדם ויאמר לו איכה. ומעשה בזקנים שהלכו למלכות הפנימית והי' להן פילוסוף אחד חבר שם אמר לו רבי יהושע לרבן גמליאל רבי רצונך נלך ונקבל פני פילוסוף חברנו אמר לו הן הלך ר' יהושע וטפח לו על הדלת. והי' הפילוסוף ההוא מחשב בדעתו ואמר אין זו ד"א אלא של חכם. יעב"ץ: יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו. ושלא יבא ריח מפיו כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם. ויהי' כל גופו נקי ויתקן שערו כדי שלא יהא מכוער אצל חבירו. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית.^*בספר הגן כתב שיזהר הת"ח שלא ימצא שום טינוף בבגדיו או כל דבר מאוס. כי כל ת"ח שבגדיו מלוכלכים שאינם נקיים ישנאו לו הבריות ואומרים כמה לומדי תורה מאוסים הם ונמצא שם שמים מתחלל: תחשוב על דבריך קודם שיצאו מפיך כי משיצאו מפיך לא תוכל להשיבם לאחור כאשר לא יוכל המורה בקשת אחרי שיצא החץ להשיבו אליו (יעב"ץ):

ה׳אל תראה יכולת נגד שום אדם אם ידך גברה כי לא תדע אם תחלוש. אל תעלה בדעתך לנצח את החכם כי לא תרבה על חכמתך חכמה. אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם פן תקח שונאים על חנם. אל תהי להוט לדעת הסתרים שבין אדם לחבירו ודבר המכוסה ממך. אל תחשוב עון למי שבא להתנצל לפניך אם אמת ואם שקר. ארחות חיים להרא"ש:

ו׳הכותב לחבירו צריך שיכתוב לו יצ"ו או שיחי' (הלק"ט ח"ש סי' נ"ז). דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך ואפי' לעכו"ם (עי' מ"א סי' שמ"ז סק"ד). אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד בצים אלא בעים (שם סי' קנ"ו בשם יש"ש). בעל הבית נכנס תחלה לבית ואורח אחריו. וכשיוצא אורח יוצא ובעל הבית אחריו (שלחן ארבע). אם יגיע הפסד לחבירך מחיוב אתה לבקש רחמים עליו שהקב"ה ימלא חסרונו (קיצור של"ה):

ז׳אין להשביע חי נפשו^*בספר לב דוד פי"ט כתב בשם האריז"ל דלישבע חי נפשו הוא עון. וכתב בשם מהר"ש ז"ל כוונת הפסוק לא תשא את שם ה"א לשוא. הביטה וראה כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו. כלומר הנשבע חי נפשו וכיוצא. שהוא נשבע שמו ממש לא ינקה. ומזה תשכיל מהו גודל העון לנשוא את שם ה' לשוא ח"ו ע"כ:
ומכ"ש הנשבע בדת יהודית לומר בלשון לע"ז. וויא איך בין איין יהודי. אין לך שבוע' חמורה מזו ר"ל. לכן שומר נפשו ירחק מזה מאד. ואם רוצה לאמת דבריו יאמר לחבירו האמן לי (יוש"ה שער י'). ועי' פחד יצחק בשם תשו' הרשב"א שכל מה שאמרו שהיא שבוע' אינו אלא בתוקע כף בדרך שבוע'. אבל הת"כ כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זל"ז לקיים המקח אין לה דין שבועה: כי הנפש חלק אלהי ממעל. (יוסף אומץ אות ש"נ בשם ר"ח ות"ח). יזהר שלא יושיט ידו וישבע בזקנו שהיא שבוע' חמורה (זוהר נשא דף קל"א ע"א). לא יאמר אדם בשבועתו כך אזכה לעולם הבא אם לא כך הוא (ס"ח סי' תתרצ"א). אין לישבע לקיים המצות כי השטן יקטרג ולא יקיים שבועתו. שם סי' ת"כ:

ח׳אם ישאלו לאחד על שמו. יאמר שמו סתם. ולא הפאר שקודם שמו. כמו רב או רבי. רק שמו סתם.^*בפרק כיצד צולין פ"ו בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן בר יצחק ואמרו לי' מה שמך אמר להו רב הונא. ואמרו לי' מ"ט קרית לך רב הונא. כי חשבוהו לגסות הרוח. שמחזיק שררה לעצמו כל כך. והשיבן מקטנותי קורין לי כך ולא משום גסות הרוח הוא אלא שהורגלתי בכך: אם תחזור לא' החוב אשר מגיע לו. תראה שימחוק תיכף את החוב מהפנקס שלו. כשנושא ונותן עם חבירו אל ידקדק בדבר מועט. וגם אם יש לו חשבון עם חבירו אל ידקדק עמו בדבר מועט (קיצור של"ה). אם יש לאדם דבר מה על חבירו שנתחייב לו. אל ימהר לבא במשפטים אפי' אם אתה זכאי. כי גנאי הוא לת"ח לבזות עצמו בפני דיינים. כי על השני בעלי דינין ארז"ל יהיו בעיניך כרשעים. וראוי לוותר דבר מה. אם לא שהוא בלתי אפשרי אז יעמוד עמו בדין (שם):

ט׳ראוי לאדם שיתרחק מאד ומאד משבועות וקבלת חרם באיזה מו"מ שיהי' לו עם אחרים אף שהאמת אתו. ויותר ראוי לו שיוותר ממונו ולא ישבע ולא יקבל בחרם כל ימי חיותו ובודאי השם ימלא חסרונו (יוש"ה). צריך אדם ליזהר ביותר ולשמור פיו ולשונו שלא ידבר בפני בניהם דבר מגונה וכ"ש שלא לעשות.^*ובקיצור של"ה אות צ' כתב וז"ל כלל זה נקוט בידך כל דבר שלא היית עושה אם היית עומד לפני משה רבינו ע"ה ושבעים זקנים. ככה תנהוג בסתר. זולת הענינים המוכרחים: ואע"פ שהוא מגונה אם יעשה שלא בפני הבן. מ"מ הוא יותר מגונה אם מדבר או יעשה בפני הבן שלא ילמוד בנו ממנו. ר"ח:

י׳אם אדם מביא שום דבר לשוק למכור או מביא שום דבר מהשוק. והוא מתבייש אם תראהו אזי השמר ואל תעמוד שם. אלא השמט ממנו. על כל דבר שחושב יאמר בלי נדר. ועל דבר הרשות יאמר אם יגזור ה'. ואם עשה והצליח או הרויח יאמר עשיתי או הרווחתי בחסדו יתברך ועזרתו (עבודת הקודש). לא יאכל אדם מידי דנפל מפתורא לארעא (מדרש תלפיות אות א' בשם ספר הנהגת האדם):

י״אלא יניח אדם ספר פתוח ויצא לחוץ אם אין עליו מפה. וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד והוא שומר דפין^*ומעשה בסופר אחד שכתב בלילה וסיים ועמד בפסוק ושעירים ירקדו שם. כשעמד קודם שהאיר היום לכתוב עוד מצא שד אחד יושב על כסא וא"ל ידוע תדע שאני אותו שר הנקרא שומר דפין ובאתי להזיקך אלא שנשאתי פניך ששמעתי עליך במתו' שאין לי רשות להזיקך אלא קבל עליך שלא תעשה כן יותר: על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו (עי' ש"ך סי' רע"ז). לא יחשוב כמה הוציא בבית. כדי שישרה עליו הברכה בביתו ויהי' האיש העיקר והיא לא תדע כלל ממספר המזון ויהי' המשא ומתן בצנעה כדי שישרה עליו הברכה. אמרי צדיקים בשם הרב הצדיק הקדוש ממעזריטש זצוק"ל:

י״בסגולה כשישב לאכול ואומר בפה מלא אין אני אוכל להנאת גופי רק לבריאת הגוף לעבודת בורא. בזה הדיבור בורא מלאך חדש ומסלק הס"א. ספר זכירה בשם פענח רזא:

י״גכל מה שידבר אדם איזה דיבור אפי' בהפלגה וגוזמא בהכרח שיתקיים איזה פעם. ע"כ ישמור האדם א"ע שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב כי ח"ו יתקיים באיזה זמן.^*ובפרשת ויחי פי' עפ"ז המדרש פרש' צו אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות עכ"ל. למה אמר כזאת כגוזר בודאי לזה אמר שלא אמר זה אלא כשנטה וכו' וידע שבודאי הגיע הזמן: אגרא דכלה (בשלח). בשם ס"ח:

י״דלא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן^*בספר לב דוד להגאון הקדוש חיד"א זצוק"ל כתב בשם הרב המקובל עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל המדבר שקרים כופר באל אמת ומודה באל אחר שהוא שקר. ובספר ראשית חכמה שער הקדוש' פ' י"ב כתב דהמספר בסיפור דברים ששמע ויחליף מקצתן אע"פ שאינו מפסיד לאחרים עונשו גדול מאד:
כתב בספר פורת יוסף הקש' החסיד מוהר"י יעב"ץ על אהרן איך ע"י שקר עשה שלום. ומשני כי ע"י סמים הממיתים עושין רפוא' להחיות הנפשות ע"ש:
ובספר כד הקמח אות שי"ן כתב ראה כמה גדול כח השלום שהרי אפילו מלאך שינה דבורו מפני השלום שנאמר בראשית (י"ח) למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי והיא אמרה ואדוני זקן. והמלאך שינה ואמר ואני זקנתי וכל כך למה מפני השלום:
ובס"ח סימן תכ"ו כתב הא דמותר לשנות מפני דרכי שלום הוא דוקא בדברים שכבר עבר ולא בדבר דלהבא. ובספר דברי שאול ח"א על מס' יבמות כתב כי בדבר שלעבר לא שייך שירגיל עצמו בדבר שקר דכבר עבר הדבר. אבל בדבר דלהבא אם נתיר לו לשנות אז מהנקל לו לאמר על כל דבר שהוא מפני דרכי שלום וירגיל עצמו בשקר עד אין קץ: . מי שיודע בשורה טובה לחבירו יבשרנו במהירות כי מצוה גדולה הוא. לא יגהק בפני חבירו. כדי שתשרה שכינה במעשיך יאמר על כל דבר לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה. (מהרמ"פ זללה"ה):

ט״ו[השמטה: (שם דף ל"ח ע"ב) מפני השלום. בספר רבינו בחיי (וירא) כתב על פסוק ויאמר ה' אל אברם. השליח נקרא בשם השולח^*בספר ברית אברם (שלח) כתב מצאתי בספר מתתיה פ' משפטים שמביא זוהר חדש שה"ש וז"ל מתחלה הי' משה נקרא אלקים. ואח"כ זכה לשם הוי"ה ב"ה ממש דכתיב ויקרא אליו ה' מן ההר. מצד עליית ההר נקרא בשם הוי"ה ע"כ: וע"כ קרא הכתוב את המלאך בשם המיוחד. והוא שאמר היפלא מיי' דבר. והי' לו לומר ממני. אלא שהוא דבר המלאך. וזהו שאמר למועד אשוב. כי זה שאמר למה זה צחקה הוא עצמו אמר למועד אשוב אליך: ]

ט״זירגיל אדם עצמו שלא יעשה דבר שחבירו מתבייש לומר לו.^*כגון אדם שיש לו חבר. ונכנס אצלו לבקרו ומצאו שהוא טרוד בעסקיו. או שמתעכב ביותר וחבירו מתבייש לומר לו לצאת. וע"ז נאמר הוקר רגליך מבית ריעך כו': יעב"ץ. לא ישחוק עם חבירו ביד ולא בדיבור ולא יאמר חברי הוא. כי אם ירבה עמו בשחוק אהבתם תשוב לאיבה. כ"א חבירו חכם יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק ויטור האיבה בלבו. ואם חבירו הוא פתי מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק ויאמר לו אחרים כנגדן ויגלה מיד כל סתריו ויאמר כל אשר בלבו (שם):

י״זאמרו בסוטה פ"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים.^*בספר ילקוט הראובני פי' בשם ס"ח הפסוק ע"כ לא יאכלו כו' שאמרו השבטים הואיל ואנחנו פשענו שהנחני את הזקן לבדו ואירע לו כן: ושכר לויה אין לו שיעור. גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה^*בספר קיצור של"ה כתב העושה לויה לחבירו קודם שיחזור לביתו יאמר שדה ויחזיר פניו לארבע רוחות העולם. וכן פעם שנית יאמר שדה ויחזיר פניו לארבע רוחות העולם. ופעם שלישית יאמר השדה ולא יסתכל אחר ההולכים מובטח שלא ינזק ההולך עד שיחזור לראותו. והסוד הוא שדה עם התיבה בגימ' ש"י נגד ש"י עולמות במקום רחמים גמורים שמשם יבא לו הישועה. השד"ה בגימ' שד"י שזה השם מסוגל לשמירה הדרך והוא שם של רחמים. ולכן אמר יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים: ברבו מובהק ג' פרסאות. מעבר יבק מנחת אהרן פ"ה:

י״חובספר קיצור של"ה כתב דהאידנא אין נוהגין כן שמוחלין על כבודם. ובשם מהר"ש כ' דמ"מ ילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ד"א:

י״טאדם יראה שכל צרכי הנהגת הבית יהי' ע"פ הנהגתו דוקא ולא ע"פ הנהגת האשה ואז אין מקרה רע יקרה באותו בית. מפני שהאיש מדת רחמים והשכינה שורה בבית המתנהג ע"פ מדת רחמים. תו יהושע בשם ספר חסד לאברהם.

כ׳יזהר האדם שלא לחתום השטר בשם עדות אם לא כשיקראוהו מקודם מה שכתוב בו.

כ״אאדם יתנהג שיכבד כל אדם ויאהב אותו וירחם עליו. אך אם תראה שהוא מתקרב אליך מאוד ומתאמץ מאד להטיב לך בכל דבר חנם ומפזר לפעמים ג"כ את ממונו עליך ובפרט באכילה ושתי'. ופתאום יבוא אליך ויאמר לך אחי תן לי מהרה כך וכך מעות בהלואה על שעה א' או שתים ותיכף אשיבנו לך אזי השמר מפניו אל תאמין בו ולא תתן לו כי לא תוסיף לראותם עוד עד עולם. וכל מה שהיטיב לך עד הנה הכל הי' הצעות מצודות לגנוב את לבבך ולצודד את כספך לא זולת. תו יהושע:

כ״בלא ישליך חשבון ישן מחשבנותיו כי פעמים יתברר ע"י חשבון ישן כמה דברים. וכן ראוי לכתוב כל דבר חשבון קטן או גדול למען לא יחשוד כשרים ח"ו (מהרמ"פ ז"ל). אחז"ל הין צדק. הן שלך צדק ולאו שלך צדק. קריצותיו ורמיזותיו של אדם יהי' צדק. ואף נענוע ראשו של אדם שכשהוא כופף את ראשו כשאומר הן וכשאומר לאו הוא מנענע ראשו לצדדים ואמר רב טבית אי יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משנה בדיבורו (ס"ח):

כ״גכשתדבר בלילה השפל קולך וכשתדבר ביום הבט סביבותיך. והזהר בדבריך מן הכותל שאחריך כי ימות אדם בכשלון לשונו. אהוב את השמא ושנא את מה בכך^*פי' אהוב לומר שמא אם אומר דבר זה או אעשה או אלך לראות זה או לשמוע נעימי זמירות או אלך לטייל שמא יגרום לי חטא. ושלא לומר מה בכך לספר קדושים ולשמוע דברי הבאי בשרירות לבי ולא אבוא לידי חטא: :

כ״דיתנהג כשמודיע צערו לחבירו שיאמר לו לא אליכם. עי' סנהדרין דף ק"ד. אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם ואפי' לנכרי מפני דרכי שלום:^*ועי' יו"ד סי' קמ"ח סעי' י' דטוב להקדים שלום לעו"כ כדי שלא יתחיל העו"כ ויצטרך לכפול לו שלום. ונראה דזה משאמז"ל והוי מקדים בשלום כל אדם ואפי' לגוי בשוק. כדי שלא יתחיל העכו"ם ויצטרך לכפול לו שלום. ובס"ח סי' י"ח כתב שאלת שלום של חכמים השואל אומר צפרא דמרי טב והמשיב אומר צפרא דמרי טב וארוך לעולם המשיב כופל השלום:

כ״ה[השמטה: (שם דף ל"ט ע"א) המשיב כופל השלום. ודרך העולם שאומר לו צפרא למורי טב. ומשיב לו לשנה טובה תזכה. שו"ת מהר"י מברונא סי' קי"ג. ]