טעמי המנהגים י׳Ta'amei HaMinhagim 10
א׳טעם שאין אומרים לשם יחוד על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים. ולמה יגרע זה מכל המצות כי גדולה הכנסת אורחים*כתב בליקוטי מהרי"ל כל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים ר"ל הכנסת עשירים ומכובדים כשנתאכסנו אצלו שאז יקבלם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם וראי' מאברהם אבינו שסבר שהמלאכים היו אורחים. והרבה לשחוט בשבילם ג' שוורים להאכילם הלשונות בחרדל. אבל הכנסת עניים בכלל צדקה הוא:
ועי' אמרי ברוך יו"ד סי' רמ"ב דכתב ג"כ בשם תורת האשם דכ"מ שהוזכר כבוד אורחים היינו שהם ראוים לכבוד כגון בעלי תורה או בעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים או ועשירים שראוים לכבדם שאינם עושים רע לא הגרועים שבמהרה יפילו או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון אותם בכלל צדקה ואינם בכלל כבוד אורחים. ועי' סעי' תתק"ו בהשמטות בד"ה ועי' דרישה:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' המאמר הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שאשה עיני' צרה באורחין. משל לארי א' שהי' לו שני גירים ישאנו את אביהם אם יש דבר בעולם שצריך ליראת ממנו ואמר להם אין שום ברי' בעולם שארי צריך ליראת ממנו וכששמעו הגורים כן כי אין להם ליראות ולפחוד משום דבר הלכו מעיר לעיר לבטח. והנה באו בשער אחד וראו מצויר איך דוד הכה את הארי ובשער השני ראו האיך שמשון הכה את הארי וכשראו זאת עלה פחד ומורא בלבבם כי שקר ידבר אביהם להם והלכו מהר לביתם וספרו לאביהם. א"ל שוטים משם ראי' כי האמת אתי כי מעשה זו הי' ע"כ נס ולא בכח הטבע ועל שהוא דבר חידוש ציירו זאת על השערים. וזה המובן בכאן הוא אמר קמח והיא אמרה סולת. למה נכתב זה בתורה אם לא שהוא דבר חידוש ומכאן שהאשה עיניה צרה באורחין:
ובספר דרך אמונה כתב בשם ס' זכרון טוב סיפר הרב הקדוש מהר"י מנושחיז זצ"ל שהי' בבארדיטשוב איש הגון ושמו ר' ליבר ז"ל פ"א בלילה בחורף אחר היריד בא איש אחד לביתו בראותו נר מאיר בביתו וקיבלו ר' ליבר כדרך הכנסות אורחים והציע לו בעצמו מטה לשכוב עליה. אמר לו האורח למה זה מעלתו בעצמו מטריח א"ע להציע לי והשיבו ר' ליבר כסבור אתה שאני מציע לך אני הנני מציע לי ע"כ. וכוונתו לעוה"ב: יותר מקבלת פני השכינה. ולכך אין שייך לומר לשם יחוד. דגל מחנה אפרים:
ועי' אמרי ברוך יו"ד סי' רמ"ב דכתב ג"כ בשם תורת האשם דכ"מ שהוזכר כבוד אורחים היינו שהם ראוים לכבוד כגון בעלי תורה או בעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים או ועשירים שראוים לכבדם שאינם עושים רע לא הגרועים שבמהרה יפילו או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון אותם בכלל צדקה ואינם בכלל כבוד אורחים. ועי' סעי' תתק"ו בהשמטות בד"ה ועי' דרישה:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' המאמר הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שאשה עיני' צרה באורחין. משל לארי א' שהי' לו שני גירים ישאנו את אביהם אם יש דבר בעולם שצריך ליראת ממנו ואמר להם אין שום ברי' בעולם שארי צריך ליראת ממנו וכששמעו הגורים כן כי אין להם ליראות ולפחוד משום דבר הלכו מעיר לעיר לבטח. והנה באו בשער אחד וראו מצויר איך דוד הכה את הארי ובשער השני ראו האיך שמשון הכה את הארי וכשראו זאת עלה פחד ומורא בלבבם כי שקר ידבר אביהם להם והלכו מהר לביתם וספרו לאביהם. א"ל שוטים משם ראי' כי האמת אתי כי מעשה זו הי' ע"כ נס ולא בכח הטבע ועל שהוא דבר חידוש ציירו זאת על השערים. וזה המובן בכאן הוא אמר קמח והיא אמרה סולת. למה נכתב זה בתורה אם לא שהוא דבר חידוש ומכאן שהאשה עיניה צרה באורחין:
ובספר דרך אמונה כתב בשם ס' זכרון טוב סיפר הרב הקדוש מהר"י מנושחיז זצ"ל שהי' בבארדיטשוב איש הגון ושמו ר' ליבר ז"ל פ"א בלילה בחורף אחר היריד בא איש אחד לביתו בראותו נר מאיר בביתו וקיבלו ר' ליבר כדרך הכנסות אורחים והציע לו בעצמו מטה לשכוב עליה. אמר לו האורח למה זה מעלתו בעצמו מטריח א"ע להציע לי והשיבו ר' ליבר כסבור אתה שאני מציע לך אני הנני מציע לי ע"כ. וכוונתו לעוה"ב: יותר מקבלת פני השכינה. ולכך אין שייך לומר לשם יחוד. דגל מחנה אפרים:
1
ב׳קונטרס אחרון
לשם יחוד*בשו"ת הד"ר ח"א כתב בשעה שסמך הרב הצדיק הקדוש מס"ג את הרב הקדוש מסטרעטין זלה"ה א"ל הרב הקדוש מסטרעטין שאינו מבין מה שאומרים לשם יחוד קוב"ה. והשיב לו הרב הקדוש הכוונה דבדבר הרשות יש י"ה אכילה שתיה. ובין איש ואשה עי' סוטה י"ז זכו שכינה שרויה ביניהם ובמצוה איכא ו"ה וצריך לכוין כל הגשמיים לש"ש וזה יהי' יחוד קוב"ה ושכינתי': בספר זרע קודש להגאון הק' מראפטשיץ זצוק"ל (וירא) כ' שצריך ליזהר בשעה שעושה המצוה שלא יתערב בזה חלילה שום צד פניות מחשבת פסול לחשוב בלבו בשעת עשיית המצוות או אח"כ כמה גדול עבדות זאת שעשיתי ציווי ית"ש בזה. וכתב וכן שמעתי שהבעש"ט ז"ל בשעת מותו הי' רוחש בשפתיו והטו אזנם אליו ושמעו שהתפלל שינצל מפניות.*ובס' נוצר חסד להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל (אבות פ"ד) כתב שרבינו הבעש"ט ז"ל יצאה נשמתו בטהרה אלהי רבון כל העולמים אל תבואנו רגל גאוה. ובכך יצאה נשמתו של מרן הקדוש אלהי רבינו יצחק לוריא בלשון שפניא שמרני מידי גאוה:
ובס' דברי יחזקאל (עקב) כ' שמעתי שהי' בימי הבעש"ט הקדוש איש מפורסם ושאלו תלמידיו הקדושים אותו אם ליסע אליו לראות מה טובו. והרשה להם ליסע. ושאלו אותו היכן ידעו אם הוא צדיק אחת. ואמר להם שיבקשו מאתו עצה על מחשבות זרות ופניות ואם יתן להם עצה ידעו שאיו בו ממש שעל זה צריך האדם ללחום עד רגע האחרון. וזאת עבודת האדם בעוה"ז ללחום עם מחשבותיו לעשות הכל לשמו יתברך: וסיים מכאן יש להבין עד היכן הדברים מגיעים שצדיק כמוהו בשעת הסתלקות ג"כ ירא לנפשו מפניות ומחשבות חוץ ע"כ צריך ליזהר שלא יהי' לרע אחיזה בו חלילה רק ישאר הטוב לבד בלתי תערובות חלק אלף להנאתו ע"כ*ובספר מעשה יחיאל (וישלח) כתב שמעתי מרב א' שזכה להיות בעת פטירתו של הרב הצדיק הקדוש מהרמ"מ מוויזניצא זי"ע ואמר אוי לי כי יצאו בהבל ימי. וא"ל הרב הרי הי' לכם כח הצדקה עד למעלה ראש. והשיב לו גם פה לא עשיתי מאומה משלי רק לקחתי מזה ונתתי מזה. אשרי חלקם בנעימים: .
ובס' דרך פקודיך כתב וז"ל קבלתי מרבותי שמהני מסירת מודעה קודם העבודה אפי' בינו לבין עצמו יאמר לפני בוראו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצוניך דייקא ובאפשר באמצע העבודה יסתני יצרי הרע ויפול במחשבתי איזה מחשבה אחרת לעבוד העבודה באיזה פנויה הנני מבטל אותה המחשבה והרהור ורעותא דלבא כי רצוני באמת עצור בעצמותי ודבוק במחשבתי לעבוד עבודה שלימה בלתי לה' לבדו עכ"ל:
לשם יחוד*בשו"ת הד"ר ח"א כתב בשעה שסמך הרב הצדיק הקדוש מס"ג את הרב הקדוש מסטרעטין זלה"ה א"ל הרב הקדוש מסטרעטין שאינו מבין מה שאומרים לשם יחוד קוב"ה. והשיב לו הרב הקדוש הכוונה דבדבר הרשות יש י"ה אכילה שתיה. ובין איש ואשה עי' סוטה י"ז זכו שכינה שרויה ביניהם ובמצוה איכא ו"ה וצריך לכוין כל הגשמיים לש"ש וזה יהי' יחוד קוב"ה ושכינתי': בספר זרע קודש להגאון הק' מראפטשיץ זצוק"ל (וירא) כ' שצריך ליזהר בשעה שעושה המצוה שלא יתערב בזה חלילה שום צד פניות מחשבת פסול לחשוב בלבו בשעת עשיית המצוות או אח"כ כמה גדול עבדות זאת שעשיתי ציווי ית"ש בזה. וכתב וכן שמעתי שהבעש"ט ז"ל בשעת מותו הי' רוחש בשפתיו והטו אזנם אליו ושמעו שהתפלל שינצל מפניות.*ובס' נוצר חסד להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק"ל (אבות פ"ד) כתב שרבינו הבעש"ט ז"ל יצאה נשמתו בטהרה אלהי רבון כל העולמים אל תבואנו רגל גאוה. ובכך יצאה נשמתו של מרן הקדוש אלהי רבינו יצחק לוריא בלשון שפניא שמרני מידי גאוה:
ובס' דברי יחזקאל (עקב) כ' שמעתי שהי' בימי הבעש"ט הקדוש איש מפורסם ושאלו תלמידיו הקדושים אותו אם ליסע אליו לראות מה טובו. והרשה להם ליסע. ושאלו אותו היכן ידעו אם הוא צדיק אחת. ואמר להם שיבקשו מאתו עצה על מחשבות זרות ופניות ואם יתן להם עצה ידעו שאיו בו ממש שעל זה צריך האדם ללחום עד רגע האחרון. וזאת עבודת האדם בעוה"ז ללחום עם מחשבותיו לעשות הכל לשמו יתברך: וסיים מכאן יש להבין עד היכן הדברים מגיעים שצדיק כמוהו בשעת הסתלקות ג"כ ירא לנפשו מפניות ומחשבות חוץ ע"כ צריך ליזהר שלא יהי' לרע אחיזה בו חלילה רק ישאר הטוב לבד בלתי תערובות חלק אלף להנאתו ע"כ*ובספר מעשה יחיאל (וישלח) כתב שמעתי מרב א' שזכה להיות בעת פטירתו של הרב הצדיק הקדוש מהרמ"מ מוויזניצא זי"ע ואמר אוי לי כי יצאו בהבל ימי. וא"ל הרב הרי הי' לכם כח הצדקה עד למעלה ראש. והשיב לו גם פה לא עשיתי מאומה משלי רק לקחתי מזה ונתתי מזה. אשרי חלקם בנעימים: .
ובס' דרך פקודיך כתב וז"ל קבלתי מרבותי שמהני מסירת מודעה קודם העבודה אפי' בינו לבין עצמו יאמר לפני בוראו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצוניך דייקא ובאפשר באמצע העבודה יסתני יצרי הרע ויפול במחשבתי איזה מחשבה אחרת לעבוד העבודה באיזה פנויה הנני מבטל אותה המחשבה והרהור ורעותא דלבא כי רצוני באמת עצור בעצמותי ודבוק במחשבתי לעבוד עבודה שלימה בלתי לה' לבדו עכ"ל:
2